ביקורת שמנונית

[mig]

ואם נחזור לנושא המקורי - יקוואל היה פרחח. היו לנו תזכורות על כך שאינו מתפלל, אינו לומד, תסרוקות משונות, נערי שוליים ועוד.
משום מה - העובדה שבשנתיים שחלפו הוא הצליח להבין שיוסף הוא שונא, והעובדה שהוא הגיע לגיל שבו מחשבות בריחה מקבלות צורה יותר מציאותית סנוורה את עיניכם מלקלוט שאולי הוא לא השתנה?
מאיפה לקחתם שהוא כבר נער רגיל - רק קצת שונה ("עם חשיבה עצמאית")?
הוא היה פרחח, ולא ראיתי שום דבר שיעיד על שינוי.

הוא לא היה פרחח.
לפחות לא לפי איך שהיא תיארה אותו.

הוא היה נער שכמה לתשומת לב ואהבה ללא תנאי.
ולא קיבל אותם.

 

[נוי]

בסך הכל התכוונתי שנער בן 17-18 בדרך כלל לא בשל לבחירות משמעותיות בפרט אם המניע שלו הוא מרד נעורים וכעס ורגשות מאד שליליים שלא נותבו בצורה נכונה. (שונאים אותי, מסכן, יתום עגול. החיים מתאכזרים אלי).
רגשות כאלו בדרך כלל לא מובילים לשום מקום חיובי ובטח שאי אפשר להחליט בגללם לעזוב הכל וללכת.

וגיל 17 הוא לא מספיק בשל, לא בשביל להתחתן ולא בשביל למלוך ולא בשביל שום תכנית גרדיוזית כל שהיא.

התורה סומכת על בן 17 יותר ממך.
אמנם הוא לא ברעונשין, אבל בר בחירה לגמרי.
נכון שיש הרבה בחירות של בני עשרה שהן טעויות, אבל זה קורה כל החיים גם בגיל שישים. הבה נקווה שהמינון הולך ויורד ככל שמקבלים שכל ללמוד מהניסיון.
אבל בכל מקרה, בן 17 איננו נטול בחירה.

 

[mig]

בהנחה שהוא מקהילה חסידית, אם הוא מחפש לעצמו מסגרת אחרת - הריני להרגיעכם שכנראה לא יתחתן בגיל 17...
בכל אופן הנושא בעייתי, יש כאן הוצאת שם רע גדולה מאד.

הבעיה היא אחרת.
כשבן ה-17 אינו מרדן והולך בתלם, אבל, נחנק לאט במסגרת שאינה מתאימה לו.
הוא מגלה את עצמו קורע את הקורים בגיל 25-30. ואז כבר רחיים על צווארו, ו-3-4 צאצאים תלויים בו.

הכל מורכב ומסובך יותר.

לו נניח, המסגרת לא היתה חרדה כל כך על השימור שלה, ועסוקה יותר בתוכן ובפנים ומעט פחות בכללים(בלי לוותר עליהם, חלילה) היה סיכוי רב הן לצעירים והן למבוגרים למצוא את עצמם יותר, והיתה גם יותר לגיטמציה לחיים בדרך אחרת.

אני לא רואה הבדל בין יקוואל שנהנה מהשהות עם נערי השרות שהעניקו לו את היחס של חברת השווים, לבין איסתרק שנהנה בחברת המונדרים.
ההבדל היחיד הוא שאיסתרק הוא המלך, ולכן כולם שותקים.
ואילו יקוואל נכנס בטייטל "עקשן" ו"מרדן" ולכן זו התפרחחות ראויה לכל גינוי.

כנ"ל לעניינינו: זווית ההסתכלות שלנו הרבה פעמים היא זו תקבע אם הנער פורץ גבולות או מחפש את עצמו.

 

[חישוקים]

לבן, מאיפה הגעת? בטח שאומרים לו עם מי להתחתן ומתי.
וחתונה זה הרי פותר את כל הבעיות.
ועושים אותה בגיל 19 לפני שלמדו מקצוע שיפרנס, למשל.
ולכן עוד 5 שנים הוא תקוע בחיים ללא כסף ועם 3 ילדים ואישה שגם היא כמוהו-
למדה בסמינר הקבוע שלא עשו בו בגרויות, וגם אותה הזדרזו לחתן לפני שיהיו לה דעות
רבות מדי או מקצוע ביד.
וזו תמצית הסיפור של המון אנשים שאני מכירה.
אבל-
עדיין לא ניטלה מהזוג האומלל והכפוי הבחירה החופשית, ז''א אולי דווקא עכשיו היא סו''ס ניתנה להם.
וכעת יש להם 2 אפשרויות או לגדול ביחד או להפך.



(מענין שלעיתים דווקא הגדילה שלהם תביא את אותן בחירות של הוריהם,וזה כבר לא יהיה רק בגלל שכך הם גדלו)

מבלי להתייחס לעצם הנושא (כי עדיין לא קראתי את יוזבד)-
לא הבנתי איך הופך זוג שחיתנו אותו בגיל 19 (אני התחתנתי בגיל 18 וחצי, לצורך העניין) לזוג אומלל וכפוי. בלי מקצוע מפרנס, בלי כסף ועם 3 ילדים*.
את לא מכירה זוגות שהתחתנו- לא חיתנו אותם חלילה- עם מקצוע ביד ודעות רבות, והם אומללים וכפויים?

*אגב, זה לא תמיד עובד ככה באוטומט- 3 ילדים תוך 5 שנים.

 

[mig]

ב"ה הרבה מהציבור חי חיים טובים ונוחים בתוך המסגרת.

כאן זה כבר המקום של הבחירה האישית:
- האם אתה ממשיך בכח האינרציה למרות שלא טוב לך - ומאשים את כל העולם.
- בוחר להתחבר לטוב שיש לך מהמסגרת הנוכחית ולחלקים החיוביים שבה.
- בוחר לפרוש ולחפש/ למצוא את עצמך במקום/דרך אחרת.

אומללות בגיל הבוגר זה עניין של בחירה.

אגב, העניין של מערכות ומסגרות חוצה מגזרים, בכל קהילה יש את מה שנחשב לראוי ונכון, משתלם, חכם, משכיל וכו'. (האביב הערבי הוא סוג של התנערות....)
כל ההיסטוריה מורכבת מתקופות ראקציונריות אחת לשניה.
כך שאם ב100 שנים האחרונות ובדגש על ה-60 שנה האחרונות חווינו התחזקות משמעותית של המסגרת, וחיים קהילתיים סגורים במיוחד, כדאי לצפות לתקופה של התנערות ודינמיות בנושא ההשתייכות הקהילתית. (וזה כבר מתחיל במידה מסוימת)

 

[ד שכטר]

התורה סומכת על בן 17 יותר ממך.
אמנם הוא לא ברעונשין, אבל בר בחירה לגמרי.
נכון שיש הרבה בחירות של בני עשרה שהן טעויות, אבל זה קורה כל החיים גם בגיל שישים. הבה נקווה שהמינון הולך ויורד ככל שמקבלים שכל ללמוד מהניסיון.
אבל בכל מקרה, בן 17 איננו נטול בחירה.

יעויין בשו"ע חושן משפט סימן רלה:

(סעיף ח) קטן שהגדיל והביא שתי שערות הזכר אחר י"ג שנה והבת אחר י"ב, אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה במטלטלין, אבל קרקע אין מעשיו קיימים עד שיהיה יודע בטיב משא ומתן אחר שהגדיל.
(סעיף ט) במה דברים אמורים: בקרקע שלו שקנאו או ניתן לו במתנת בריא, אבל קרקע שירש מאבותיו או משאר מורישיו או שניתן לו במתנת שכיב מרע, אין ממכרו ממכר עד שיהיה בן כ' שנה שלימות ויביא שתי שערות, אבל קודם עשרים שנה שלימות אף על פי שהביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן לא, שמא ימכור בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם, וכשהוא בן עשרים שנה שלימות והביא שתי שערות מוכר בין במטלטלים בין בקרקעות בין שלו בין של אביו ואפילו אינו יודע בטיב משא ומתן,

אם ההלכה אינה סומכת על מי שהוא פחות מבן עשרים (אע"פ שלאור דברי חז"ל, הוא אמור להיות כבר נשוי וכנראה גם אב לילדים) במכירת נחלת אבות גשמית, כיצד ניתן לסמוך עליו כשהוא מבקש להחליף נחלת אבות רוחנית?

חשבתי לכתוב עוד בהמשך לדברי מאמש, אבל אני רואה שהדיון נסחף לכיוונים אחרים, ובנוסף חוששני שחלק מהכותבים עדיין מונעים מרגשות ואמוציות של גיל הנעורים (או אולי ממשקעים ישנים בלתי פתורים), ויתכן שיש כאן גדר של מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.

 

[שוירץ]

מבלי להתייחס לעצם הנושא (כי עדיין לא קראתי את יוזבד)-
לא הבנתי איך הופך זוג שחיתנו אותו בגיל 19 (אני התחתנתי בגיל 18 וחצי, לצורך העניין) לזוג אומלל וכפוי. בלי מקצוע מפרנס, בלי כסף ועם 3 ילדים*.
את לא מכירה זוגות שהתחתנו- לא חיתנו אותם חלילה- עם מקצוע ביד ודעות רבות, והם אומללים וכפויים?

*אגב, זה לא תמיד עובד ככה באוטומט- 3 ילדים תוך 5 שנים.

חישוקים , כתבתי בהקצנה למרות הכרותי את הצד השני,
כי אני מכירה הרבה (כן, הרבה!) אנשים שנמצאים בצומת הזו וזה לא משנה עם ילד אחד או עם 3 ואם יש להם פרנסה או לא, ואם הם מרוצים מבן הזוג או לא,
מספיק שהם חשים ש'סידרו' אותם עוד לפני שהצליחו לקלוט מה קורה כאן.
ועכשיו התפקיד שלהם לבחור לבד ובעיניים פקוחות את הדרך.

(וגם מכירה (לצערי) זוג שהחליט לבחור מחדש לאחר שהגיע למסקנה שאימללו אותם, וכפו עליהם נישואים וילדים בטרם היה להם דעת, ושלחו אותם להתמודד בים החיים ללא תואר והשכלה -
ולמרות שהם חיים בשלום, הבחירה המחודשת הביאה אותם למקומות גרועים.)

 

[שרה מגן]

בס"ד
במחילה, יש כאן שגיאה בהבנת המציאות.
בעבר גרו אבותינו בד"כ בכפרים או בעיירות קטנות, שם היתה מסגרת קהילתית שכל אחד השתייך אליה באופן אוטומטי, והרב והדיין היו נותנים עיניהם וליבם להתנהלותם ולצרכיהם הגשמיים והרוחניים של כל בני הקהילה. מסגרת זו שמרה על כל השייכים אליה שיחיו כ'יהודים טובים'. (בקארלין מספרים שהיה פעם חסיד שנקלע לנסיון קשה מאוד ולא הצליח לעורר בעצמו יראת אלוקים ולדחות את יצרו, הוא גם הבין שלאחר שיחטא לא יוכל להגיע עוד אל הרבי וגם זה לא הועיל לנצח את היצר, עד שהתבונן ששוב לא יוכל להתוועד עם החבריא וזה היה השיקול שהכריע וסייע לו להמנע מהעברה. שמע ע"כ הרבי ה'בית אהרן' זי"ע ואמר "די קאמפאניע איז שטערקער פון די רבי און אפילו פון כביכול" ... [- כוחה של החבורה חזק יותר מכוחו של הרבי ואפילו מכוחו של הקב"ה ...], ובמידת מה אלו הם בעצם דבריו של ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו "הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם".)
אולם היו רבים וטובים שלא הסתפקו במינימום זה והם חיפשו דרך להתעלות עוד בעבודת השם והם נדדו וביקשו רבי שידריכם במעלות החסידות, וכשמצאו דבקו בו וזכו להתעלות לדרגת 'חסידים ואנשי מעשה, עובדי השם'.
כיום המסגרת הקהילתית הנ"ל כמעט שאינה קיימת, אך ב"ה שהמסגרת החסידית ממלאת את מקומה, ונוצרת את המסתופפים בצילה שיהיו לכה"פ 'יהודים טובים' (ולאו מילתא זוטרתא היא בזמנים קשים כשלנו). מסיבה זו יש להשגיח מאוד על ההשתייכות הזו ואף לשלם עליה (לפעמים בכסף ולפעמים גם בבליעת צפרדעים שונות), וזה שוה מאוד ומוכיח את עצמו לאורך שנים.
[במשך שנים רבות לא הבנתי מדוע האדמו"ר שלנו מבקש שוב ושוב שכל אחד יקבע מקום לתפילתו ותורתו דוקא בשטיבל החסידי ומה איכפת לו שיעשו זאת בבית הכנסת השכונתי (הרי איני חושד שמטרת האדמו"ר היא רק לחזק את בסיס המפלגה ...). רק לאחרונה נפל לי האסימון: מי שרגיל להגיע למנין ולשיעור בשטיבל המוכר ויחסיר מספר ימים מיד יהיה מי שיברר אודותיו איזו בעיה רוחנית או גשמית קרתה לו ואיש לרעהו יאמר חזק, אבל אם הוא מתפלל ולומד בבית כנסת כללי וחלילה הוא יקלע לבעיות גשמיות או שיקרה לו רפיון רוחני לא יהיה מי שישים לב אליו ויתמוך בו ויעמידו על דרך המלך.]
לעומת זאת, כיום מעטים מאוד הם אלו שנפשם אינה שוקטה בזאת והיא משתוקקת באמת לעוד אש של אהבה ויראה, ומתוך מעטים אלו יש בודדים ממש שגם ניסו למצוא את האש בתוך המסגרת החסידית שהם שייכים אליה ולא מצאוה עד שהוכרחו לקרוע את עצמם (ונשותיהם ובניהם ובנותיהם ונכדיהם) ולחפש לעצמם מקום נעלה יותר שבו יצליחו להתעלות בעבודת השם. אכן יש הרבה שנדדו ממסגרת למסגרת, אך רק יחידים מהם עשו מחמת בקשת האמת לאמיתה, ואילו רוב האחרים עשו זאת מסיבות אחרות שונות ומשונות. המציאות גם הראתה שרבים מהנודדים הללו לא מצאו לעצמם מקומות טובים יותר, וחלקם הגדול 'אכלו' זאת אצל צאצאיהם שהגיעו למחוזות רחוקים ונמוכים מאלו שהם קיוו להגיע.
כמובן, אין כאן רק שחור ולבן ואין בזה גזירות מוחלטות, אך באופן כללי המסקנה הנכונה לרוב רובם של האנשים היא שיש לשמור מכל משמר על ההשתייכות למסגרת הקהילתית, וכך גדולים הם הסיכויים שאנו וצאצאינו נהיה לכל הפחות 'יהודים טובים'.
גם למי שאינו מסתפק בסטנדרט והוא שואף באמת לגדולות עדיין אין צורך (בד"כ) וממש לא מומלץ להתנתק ממכורתו. נקח לדוגמא חסיד גור שכבר הגה בשפת אמת וניסה גם לינוק הרבה מזקני החסידים ובכ"ז לא מצא מנוח לנפשו עד ששמע שיחות של אחד ממשפיעי חב"ד או ברסלב ושם דוקא ראה אור ושמחה וחיות, מדוע לו לפרוש מהמסגרת הטובה לו ולמשפחתו (אע"פ שכרגע הוא לא רואה זאת בבירור) ולבקש לו מסגרת חדשה לגמרי שיתכן שתועיל יותר אך גם אפשר שבסוף היא תאכזב או שאולי בשבילו זה יהיה טוב מאוד אבל לילדים שלו לא כל כך (סביר שהוא לא יוכל לנהוג בעצמו כמו שעשה א"ג ... והוא עלול למצוא עצמו קרח מכאן ומכאן)? במקום זאת מוטב לו להשאר בתוך גור וליהנות מהמעלות המרובות ברוחניות ובגשמיות שמסגרת זו נותנת, ולצד זאת יהגה בצינעא (יחסית) בתורת חב"ד או ברסלב ויקשיב לשיחות אלו, ואולי באמת יזכה לעלות במעלות האהבה והיראה והחסידות, וטוב לו ולזרעו בזה ובבא.
הדברים נכתבו בקיצור ממש, ותן לחכם ויחכם עוד (ואין חכם כבעל הנסיון).

נ"ב, עוד תובנות חשובות מאוד לענין זה כדאי לקרוא בספרים 'מסומן' (שנכתב ע"י מ' קינן ור' קפלר וא' קוין) ו'ימים ללא תכלת'.

הערות נבונות.
אבל, חסר לכם ידע הסטורי.
כמה מן השורות הראשונות במלכות החסידות, היו בצורה של פרישה מן המסגרת המקובלת,
וכמה עורר הצעד שעשו התנגדות עד כדי רדיפות מצד הורים, שווערים וכו' וכו'
איך אפשר להגיע למסקנות שהיום המצב שונה, אם חסר לנו ידע בסיסי במה באמת היה פעם.
לא מעודדת את התופעה, למרות שמכירה את מעלותיה מקרוב.
ולא מסתייגת ממנה למרות ההכרות הקרובה עם מכאוביה.
כדברי הרב וולבא: הייסורים הם הרחם של הגדלות.

ושוב, מהכרות קרובה ומהדרכה של אחד מגדולי האדמורי"ם. ההתנגדות לתופעה, לא תמיד נובעת ממקום חינוכי טהור.
-
אם ישנו חשש של "בריחה מהתמודדות" ועוד תופעות שליליות שבאמת יכולות להוות סיבה לחיפוש ותהיה.
הצורה הבוגרת היא, לגשת לאדם גדול המקובל ויכול לראות את הנתונים מן החוץ.
הבעיה היא שלפעמים לא רואים במתבגר בכלל צד...
-
ונקודה נוספת לתשומת לב,
לא צריך להרחיק לכת רחוק, מספיק לדבר עם אנשים בני ארבעים פלוס מינוס על הקשר שהיה להם עם רבותיהם וכו' וכו' - וזה היווה את בסיס הקשר!!! (נסו נסו לדלות, תופתעו בגדול)
ולדבר היום עם הצעירים שלושים ומטה. -עולם אחר לחלוטין.
ברוך השם גדלנו התפתחנו -כולם.
וכל מקום הפך למעצמה בזעיר אנפין.
זוהי התמודדות שונה לחלוטין!!!!
כמו להשוות התמודדות של ילד בקניית ממתק לילד לפני 30 שנה ועכשיו. נו באמת...
ואם יש מקומות שעוזרות לעשות סדר בראש ובלב מה לנו כי נלין???

 

[שרה מגן]

ואם נחזור לנושא המקורי - יקוואל היה פרחח. היו לנו תזכורות על כך שאינו מתפלל, אינו לומד, תסרוקות משונות, נערי שוליים ועוד.
משום מה - העובדה שבשנתיים שחלפו הוא הצליח להבין שיוסף הוא שונא, והעובדה שהוא הגיע לגיל שבו מחשבות בריחה מקבלות צורה יותר מציאותית סנוורה את עיניכם מלקלוט שאולי הוא לא השתנה?
מאיפה לקחתם שהוא כבר נער רגיל - רק קצת שונה ("עם חשיבה עצמאית")?
הוא היה פרחח, ולא ראיתי שום דבר שיעיד על שינוי.

מאיפה המסקנות???? קראנו את אותו ספר?????????
יש קטע ב"שפת אמת" האומר כי ישנו מצב בו יש לנו מבט מסוים על אדם, ולא משנה מה הוא יעשה.
המבט על יקוואל היה שלילי!!! ולא משנה מה עשה או מה היה עושה.
בכל גיל ומכל אדם זה קשה.
בלי הורים ובגיל ההתבגרות זה קשה כפליים, עד קריטי.
זה- מה שאני קראתי בספר.

 

[מה הענינים]

ואם נחזור לנושא המקורי - יקוואל היה פרחח. היו לנו תזכורות על כך שאינו מתפלל, אינו לומד, תסרוקות משונות, נערי שוליים ועוד.
משום מה - העובדה שבשנתיים שחלפו הוא הצליח להבין שיוסף הוא שונא, והעובדה שהוא הגיע לגיל שבו מחשבות בריחה מקבלות צורה יותר מציאותית סנוורה את עיניכם מלקלוט שאולי הוא לא השתנה?
מאיפה לקחתם שהוא כבר נער רגיל - רק קצת שונה ("עם חשיבה עצמאית")?
הוא היה פרחח, ולא ראיתי שום דבר שיעיד על שינוי.

ומה משמעות 'פרחח' בעיניכם?
ומי זכאי לקבלת התואר המחמיא הזה?
והאם מי שהוא נכנס להגדרה זו, בעיניכם, אין לו זכות קיום?

 

[y&m]

גם למי שאינו מסתפק בסטנדרט והוא שואף באמת לגדולות עדיין אין צורך (בד"כ) וממש לא מומלץ להתנתק ממכורתו. נקח לדוגמא חסיד גור שכבר הגה בשפת אמת וניסה גם לינוק הרבה מזקני החסידים ובכ"ז לא מצא מנוח לנפשו עד ששמע שיחות של אחד ממשפיעי חב"ד או ברסלב ושם דוקא ראה אור ושמחה וחיות, מדוע לו לפרוש מהמסגרת הטובה לו ולמשפחתו (אע"פ שכרגע הוא לא רואה זאת בבירור) ולבקש לו מסגרת חדשה לגמרי שיתכן שתועיל יותר אך גם אפשר שבסוף היא תאכזב או שאולי בשבילו זה יהיה טוב מאוד אבל לילדים שלו לא כל כך (סביר שהוא לא יוכל לנהוג בעצמו כמו שעשה א"ג ... והוא עלול למצוא עצמו קרח מכאן ומכאן)? במקום זאת מוטב לו להשאר בתוך גור וליהנות מהמעלות המרובות ברוחניות ובגשמיות שמסגרת זו נותנת, ולצד זאת יהגה בצינעא (יחסית) בתורת חב"ד או ברסלב ויקשיב לשיחות אלו, ואולי באמת יזכה לעלות במעלות האהבה והיראה והחסידות, וטוב לו ולזרעו בזה ובבא.

עוד אגב בעניין.

יש רבים המשתייכים למסגרת מחד, מבחינה חיצונית לפחות.
אך נוהגים וחיים בצורה אחרת. ממש כפי שהצעת.

יש כאלו שחיים עם זה טוב, אשריהם.
אבל ישנם אנשים שהצדק והאמת בוערים בהם והדיסוננס הזה קורע אותם מבפנים.

 

[dLive]

ומה משמעות 'פרחח' בעיניכם?
ומי זכאי לקבלת התואר המחמיא הזה?
והאם מי שהוא נכנס להגדרה זו, בעיניכם, אין לו זכות קיום?

פרחח הוא כינוי גנאי, שמשמש במגוון ציבורים להגדיר את המתנהגים בצורה שמתחת לנורמה החברתית.
אל תעשו ממנו צדיק. הוא לא נער תמים וזך, ואיסתרק לא אנוכי.
הבעיה העיקרית היא שאין פה אמצע. אין טעם לחפש פה איזה צד צודק.
שניהם ניסו לעשות את הטוב במצבם.
יקוואל הוא בחור צעיר שלא הייתי סומך עליו בשום בחירה משמעותית. במצב שבו הוא נקלע הוא ניסה לעשות את הכי טוב שיכל, אבל זה לא מתקן את התנהגותו הכללית.
לומר על איסתרק שהוא אנוכי זה מוזר. לא ברור לי כמה מי שכתב את המילים התעסק עם בחורים בגיל של מהללאל ופגש את אלו שפשוט לא מגיבים לשום ניסיון התקרבות. זה מייאש.

 

[שירה ביה]

יש במהללאל קטע שהוא אומר לו: "אותי, מאז שיוסף דילידיאן עזב איש לא אהב, יש לך מושג כמה כואב זה?" מחילה על הציטוט הלא מדויק בכלל........ אי אפשר לדון, ובתור מי שמתעסקת בחינוך, תמיד יש את הילדים האלו שבאופן ברור מה שהם מחפשים זה הערכה. אמונה אמיתית ופשוטה בכוחות שלהם.
מאד מאד הצטערתי שהיא הרגה אותו. כל מישקרא את הספר, גם מהמשפחה שלי- התאכזב ממש. ממש ממש חבל לי. מישהו פה כתב על כך שאין עלילה פנימית כמעט. לאחיבוטי נפש והגעה למסקנות מגדילות. לי אישית, גם איסתרק וגם מהללאל עזרו בכל מיני התלבטויות וצמתים.

 

[תרצה613]

מבחינתי הסיפור העיקרי והמסר היה של יוזבד.
מול אימו, דודו, והדרך הכושלת שהנחילו לו באמונת חכמים
העלילה הפנימית היהתה שם, והיתה עוצמתית מאוד.

יקוואל היה סיפור רקע נחמד, לא הבנתי למה התמקדתם דווקא בו.

אם כי כאמור מהודעותי הקודמות (ולאחר קריאה בעיון של ההודעות אחרי) עדיין חושבת שיקוואל עשה בחירות מוטעות, הוא לא ילד מסכן. כולנן מכירות ילדים עם נתוני פתיחה קשים יותר, שהצליחו לעשו בחירות נכונות.

ואיסתרק לא היה אנוכי. הוא במשך שנים מנסה לפלס דרך לליבו של אחיו (למד איתו, נתן לו חופש) וההוא בועט ובועט.

 

[מריומה~]

עוד אגב בעניין.

יש רבים המשתייכים למסגרת מחד, מבחינה חיצונית לפחות.
אך נוהגים וחיים בצורה אחרת. ממש כפי שהצעת.

יש כאלו שחיים עם זה טוב, אשריהם.
אבל ישנם אנשים שהצדק והאמת בוערים בהם והדיסוננס הזה קורע אותם מבפנים.

נוהגים אחרת? -איך?? שהאלוקים שמח איתם ? או שבעטו הכל מבפנים ורק המסגרת נשארה.
כשהמצב כזה עגום עדיף שיזרקו את המסגרת ויעבדו את ה' בצורה המתאימה להם.


ויש אנשים שזה לא בוער להם מבפנים ואוי להם מיום הדין ומיום המוות.

 

[בת ציון]

נוהגים אחרת? -איך?? שהאלוקים שמח איתם ? או שבעטו הכל מבפנים ורק המסגרת נשארה.
כשהמצב כזה עגום עדיף שיזרקו את המסגרת ויעבדו את ה' בצורה המתאימה להם.


ויש אנשים שזה לא בוער להם מבפנים ואוי להם מיום הדין ומיום המוות.

הכוונה, אם הבנתי נכון, היא לא לאנשים שכלפי חוץ הם צדיקים וטהורים אך רקובים מבפנים, אלא, לדוג', לחסיד גור שנמשך לתורת ברסלב או חב"ד, ומשתדל לנהוג ולהתנהג לפיהן, אך כלפי חוץ הוא נשאר חסיד גור, ואף אחד לא יודע..

 

[מריומה~]

הכוונה, אם הבנתי נכון, היא לא לאנשים שכלפי חוץ הם צדיקים וטהורים אך רקובים מבפנים, אלא, לדוג', לחסיד גור שנמשך לתורת ברסלב או חב"ד, ומשתדל לנהוג ולהתנהג לפיהן, אך כלפי חוץ הוא נשאר חסיד גור, ואף אחד לא יודע..

הלואי ...
יתכן וזה גם קיים.
היציאה נגד הממסדיות היא ורק התוצאות בשטח שאני הזכרתי והאחוזים יוכיחו אם יש טעות.

 

[בת ציון]

הלואי ...
יתכן וזה גם קיים.
היציאה נגד הממסדיות היא ורק התוצאות בשטח שאני הזכרתי והאחוזים יוכיחו אם יש טעות.

'יתכן וגם זה קיים?"
זה קיים, ועוד איך, ולא באחוזים נמוכים. אני אישית מכירה כמה כאלה.

 

[חותם1]

ואיסתרק לא היה אנוכי. הוא במשך שנים מנסה לפלס דרך לליבו של אחיו (למד איתו, נתן לו חופש) וההוא בועט ובועט.

אני לא חושבת שאיסתרק היה אנוכי, הוא היה בן-אדם צעיר שניסה לעשות בחירות נכונות עד כמה שיכל, והתאמץ מאד לשם כך,
אבל כבן אדם, היו לו גם דחפים פנימיים שלא היה מודע להם, ובסיטואציה הזו, עד כמה שניתן היה להבין, מה שדחף אותו לא היו שיקולים חינוכיים טהורים אלא כעס, השפלה ועלבון.
זה הכי טבעי בעולם, אבל דוקא לכן הוא לא היה צריך לסמוך רק על עצמו, אלא להקשיב גם לדעות נוספות, (כמו בסטיאן) ולא להחליט בצורה נחרצת על (אי) תגובה.

 

[מריומה~]

אני לא חושבת שאיסתרק היה אנוכי, הוא היה בן-אדם צעיר שניסה לעשות בחירות נכונות עד כמה שיכל, והתאמץ מאד לשם כך,
אבל כבן אדם, היו לו גם דחפים פנימיים שלא היה מודע להם, ובסיטואציה הזו, עד כמה שניתן היה להבין, מה שדחף אותו לא היו שיקולים חינוכיים טהורים אלא כעס, השפלה ועלבון.
זה הכי טבעי בעולם, אבל דוקא לכן הוא לא היה צריך לסמוך רק על עצמו, אלא להקשיב גם לדעות נוספות, (כמו בסטיאן) ולא להחליט בצורה נחרצת על (אי) תגובה.

אנוכי זה אדם - שכבן אדם, היו לו גם דחפים פנימיים שלא היה מודע להם, ובסיטואציה הזו, עד כמה שניתן היה להבין, מה שדחף אותו לא היו שיקולים חינוכיים טהורים אלא כעס, השפלה ועלבון.

ההבדל בין אדם אנוכי לבין אדם שמודע לסביבתו זו בדיוק הנקודה.
הנטיה הטבעית שלנו מונעת מדחפים פנימיים וזה יצר החיים.
אם אדם לא עמל לצאת מעצמו וליראות את סביבתו וחובותיו כלפי בוראו וכלפי סביבתו בהתאם לתפקידו( גם אם הוא אזרח פשוט)
הוא ימצא את עצמו נוהג בטבעיות.
ואבוי לטבעיות הזו.