רק תזכורת, מדובר בלמעלה מ1000 שנים אחורה,
ברור שכוחות הנפש של נער בתקופה זו היתה פי כמה מדורינו אנו,
בהרגשה שלי, אפשר להשוות נער בן 17 לאברך בן 25-30 בדור שלנו.
אישית, הרגשתי שסיפורו של יקוואל הוא עוצמתי מאד.
מצד אחד, צורת ההתיחסות של המשפחה, (בעיקר של איסתרק), היתה מקוממת ומכאיבה מאד, במיוחד הצורה בה הוא הדחיק את הכעס והעלבון הפנימי שהיו בו, ופעל כביכול בשם הצדק, אך על דעת עצמו בלבד, מבלי להבחין בדחפים שהביאו אותו להחלטות.
אך עדיין זה לא פוטר את יקוואל מעבודה פנימית גם הוא,
ובריחה ילדותית, היא אף פעם לא פתרון. והמשך דרכו הוכיחה זאת.
(אם מכאל נשלח לבבל, האם לא יכול היה יקוואל להשלח לפיתוח המסחר באיזור אחר?
הפתרון לא חייב להיות דוקא להשאר בכח בתחומי הארמון)
ברגע שהוא פעל על דעת עצמו, מתוך דחף רגשי של ״להראות לכולם״ מבלי להתייעץ במנוסים ובבוגרים ממנו, ההסתבכות די צפויה, והכאב שהוא אפילו לא יכל לטהר את שמו לפני מותו, צורב מאד, אך כ״כ נכון..