ב"ה קראתי את אדמה פראית (כתבתי יוזבד בתחילה מרוב בלבול הנושאים באשכול זה)
, ולכל אלו שלא רוצים עדיין ספויילרים למרות שעבר דיי הרבה זמן אז נא לא לקרא.
נהנתי מהספר , באמת.
יותר בתחילתו מאשר בסוף,
ההתחלה הייתה יותר בנויה טוב לדעתי והסוף קצת היה צפוי , את האפילוג בכלל הייתי משמיטה , למרות שהיה מוסיף להרגשה איזה פיסקה מחוכמת שרב בה הנסתר על הנגלה..
היה חסר לי קצת תפנית דרמטית בעלילה, רגע שיא - מלבד רגעי השיא שנשזרו לאורך הספר היה חסר משהו "גדול".
וגם אם לא גדול , לפחות שיעלה במעט על קודמיו.
אהבתי את הצורה בה בסופו של דבר נשזרו קצוותיהם של גדליה וצבי הירש וזעליג.
מקווה בעז"ה לקרוא אותו עוד מס' פעמים - ואז אולי אבין כמה נקודות שתמהות לי. אבל עד אז:
* למה בקטע של המפגש של גדליה עם פיוטר - פיוטר קורא לו "מושקה"? לענ"ד למרות ההסבר בהתחלה יש לגדליה מספיק שמות דומים מאשר מושקה.
* כאשר 'פיוטר' עולה לסיפון ה'אנה מריה' הוא שולח מכתב ל'ארוסתו' עם ילדון לא מעורר אמון במיוחד.
שם נכתב שהוא לא דימיין שהילדון לא ירוץ למשפחת הכלה כי אם למפקד המשטרה בנמל- לא הבנתי מה היה הסוף של העניין הזה.
* כמו שהזכירו כאן לפני , אם גדליה קיבל הסמכה כי גם הצאר מבין שאין לו צורך ברבנים בצבא , אזי למה הוא גויס בכל זאת בסופו של דבר?
עד כאן לבנתיים,
עדיין כמובן ממליצה , וחושבת שהוא יפה , מותח בטוב טעם ושונה.
ותודה, שב"ה יש ספרים שנהנים מהם!
הנושאים החמים
הנושאים החמים
