הנושאים החמים
הנושאים החמים
שיח שבויים
1
משה ומוסא ישבו ביחד ונגבו בפיתה צלחת חומוס, על המסך הגדול שניצב מולם ריצדו פרצופים של הורים מודאגים המחכים לבדל מידע שישפוך אור מה עלה בגורל ילדיהם אחיהם הוריהם וסבתותיהם שנחטפו לעזה, הכל עמדו מול המצלמות ואמרו כמה שהם אוהבים את קרוביהם החטופים שנעלמו פתאום כאילו בלעה אותם האדמה.
משה גם הוא נחטף בברוטאליות מביתו ב'שמחת תורה תשפ"ד' נחסוך מכולנו את התיאור של מה שהיה ואיך זה היה, עכשיו משה היה ישוב בבטן האדמה מול מוסא המאומן היטב לשמור על שבוי ישראלי.
גם משה וגם מוסא לא ידעו בדיוק היכן הם נמצאים, אבל מאחר והם כלל לא שמעו את ההפצצות שישראל מנחיתה על עזה הם הסיקו שב'עזה' הם לא נמצאים, אולי בסיני ? אולי באיראן ?
החדר בו הם שהו היה נראה כמו יחידת דיור מסודרת, היה בה פינת אוכל שירותים ומקלחת, מוצרי אוכל שמספיקים לחודש קדימה, ואפילו כמה מיני מתיקה. מוסא כמו משה לא הורשה לצאת מהחדר המסויד לבן בוהק מחשש שמא הוא יסגיר משהו למישהו, לאט לאט שניהם הרגישו שבויים באותה המידה וכך הם גם התידדו ושוחחו ביניהם על דא ועל הא.
2
"תראה - התבדח משה - אני בטוח כאן יותר ממך, אם סיירת מטכ"ל יבאו לחלץ אותי הם יהרגו אותך ויוציאו אותי חי ...
אתה יודע מה ?! אני אבקש בשבילך חנינה, בכל אופן חברים לא מפקירים .."
מוסא ניגב את החומוס כמעשה טייח מקצועי המנצל כל טיפת טיח להערים על מחתתו, תוך כדי שהוא אומר למשה "את האמת אנחנו כולנו לא מבינים אתכם היהודים, למה אתם דואגים לשבויים שלכם לחיים ולמתים, הדא מג'נון" הוא סיים בסבבו את האצבע על רקתו השעירה.
"אתה לא מבין וגם לא תבין - אמר משה - אנחנו יכולים לריב אחד עם השני עד זוב דם כמעט, אבל ברגע שקורה איזה אסון כולנו נהפכים לבנאדם אחד. ראית כמה יהודים שהיו בחו"ל עזבו את הכל וטסו לארץ בשביל לעזור במלחמה, מה מוביל אותם לעשות את הצעד הזה ? יהודים זה משהו לא מובן, מסכים איתך."
"תמיד חשבתי - אמר מוסא - שהמעלה הכי גדולה שיכולה להיות לבנאדם היא 'מסירות נפש' למען אלל'ה, כל החיים שלנו מבוססים אך ורק על 'ג'יהאד' ומלחמת קודש שנועדה לכפות את האמונה באלל'ה ובנביאו - כל שאר החיים זה אך ורק סתם קישוטים שאף פעם לא הקדשתי לכך מחשבה.
אבל כשאני רואה את היהודי 'אוהב חיים' ומפתח אותם בכל המישורים, ובכל אופן כשאח שלו בצרה הוא מסתכן עד מוות בשביל לעזור לו אני חושב שחיים כאלו ראויים לשבח ! "
3
"פעם - אמר משה - שמעתי הרצאה מאיזה רב שהגדיר את ההבדל בין היהודים לשאר אומות העולם, וזה מאד דומה למה שאתה אמרת עכשיו מוסא.
כולם מסכימים שיש איזשהוא ממד של רוחניות בעולם [גם האתיאסטים הגדולים ביותר מאמינים בכך], ההבדל בין היהודי לגוי הוא באמונה ב'עצמו' - הגוי בטוח שבשביל להתחבר לרוחניות הוא צריך לצאת החוצה מ'עצמו' או שהוא ילך למסור נפש ולהתאבד או שלכל הפחות הוא יתנזר מהנאות החיים, ואילו היהודי חש מתוך החיים הנובעים בתוכו 'עצמו' את הרוחניות.
היהודי חווה את החיים שלו בצורה מליאה הוא מאמין שה'חיים' המתגלים בתוכו מחברים אותו במאה אחוז לאלקים, גוי לעולם לא רואה ב'חיים' עצמם משהו שמביא את האדם לאלוקיו, להפך הוא צריך להתגבר על החיים בשביל לגלות את החיבור שלו לרוחניות."
"זה קצת מצחיק אותי הדיבורים האלה - אמר מוסא - אתם היהודים ממש לא מחוברים לרוחניות ולאלל'ה, אם אמריקה היא 'השטן הגדול' מרוב הפריצות והטינופת שנוטפת מהם אז מדינת ישראל היא 'השטן הקטן' אתם אלו שמכניסים ל'מזרח התיכון' המסורתי והצנוע מושגים מערביים שכאלו.
כמה יהודים חיים את אלל'ה ?
אנו מצווים להילחם בכל הכופרים ואתם חלק מאלו ! "
4
"זה פשוט הזוי - המשיך מוסא בנאומו הדתי - שמסתובבים אנשים מנופחים מגאווה, עושים כסף, גורפים הצלחות, חיים בראוותנות וחוסר צניעות מופלגת, והם כלל לא מנסים להעלות על דעתם שיש אלל'ה וצריך להתחבר אליו ?!
כשאני רואה כאלו דברים, אני רותח מזעם !
איך יש עוד אנשים כאלה בעולם שמביטים לאלל'ה בעיניים ועושים בדיוק הפוך ממה שהוא מבקש, ועוד טוב להם ! הם קמים מהמיטה מחוייכים, נוטפי עונג - ואני מתפחלץ, איך יש להם עוד מקום כאן בעולמו של אלל'ה ?
המוצא היחיד מהבעיה הזו, היא רק מלחמת ג'יהאד נגד כל הכופרים למיניהם - אנחנו כאן כדי להראות לכולם ש'אלל'ה אכבר' !
אתם היהודים פרצתם את כל הגדרות של האמונה באלל'ה, בכל תנועה חילונית ומערבית יש יהודים העומדים בראשה, הכופר הראשון בכתבי הקדש הוא שׂפינוזה - יהודי משלכם - שנקרא 'אבי החילוניות' אפילו הנוצרים למדו ממנו איך לכפור באמונה שלהם !
'לייב טרוצקי' הקים את הצבא האדום הקומנסטי, 'פרויד' הכניס את השטויות המזוהמות שלו לכל מוח מערבי, בכל תנועה חילונית אתם היהודים עומדים בראש ! אנחנו כאן בשביל להלחם בכם, ולכפות את האמונה באלל'ה בכל מחיר !
ואתה אומר לי שהיהודים מתחברים לאלל'ה מתוך החיים שלהם ? וואלה, הצחקת אותי ! "
5
"יש הרבה להט בדבריך - אמר משה - אבל צדק אין בהם !
היהודי אוהב את החיים ובדיוק בגלל זה הוא מואס בחושך השחור שהטילו עליו 'ימי הביניים', היהודי הוא 'מרדן בין לאומי' וככזה הוא יחתור תמיד למצוא משמעות עמוקה ואמתית לעולם הסובב אותו.
מי שאוהב את החיים לא לנצח יסכים לְהִיכָּלֶא בחיים חסרי משמעות, היהודים תמיד היו בחוד החנית של היפוך העולם והחיים למקום עמוס במשמעות - גם אם הם משמעויות מפוקפקות בעינך.
ההבדל בין אהבת החיים של היהודי לגוי אחד הוא, הגוי אוהב שהחיים כפופים ונשמעים אליו, ככל שהצלחותיו גדלות הוא נהנה לראות איך העולם כולו משתחווה לו.
היהודי לעומתו כפוף אל החיים !
החיים צועקים ליהודי 'תבטא אותי' תצעק זאת בגרון ניחר לעולם כולו, והיהודי שומע אל ה'חיים' שנובעים בקרבו והוא צועק במאגפונו הצרוד לכל מאן דבעי.
כל יהודי מבין שה'חיים' לא קנויים רק לו, ה'חיים' מאירים ומבקשים את הביטוי שלהם דרכינו - היהודים. כאשר אני עומד לבדי אצעק את הביטוי של החיים המאירים לי בכל כחי, אבל כאשר ה'חיים' עצמם של יהודי בסכנה מיד כל יהודי מוכן למות בשביל שה'חיים' עצמם ימשיכו להאיר בעולם ! "
6
"לבה רותחת נשפכה מפיך - אמר משה, תוך כדי שהוא אסף את הפסולת מן השולחן - על כפירתם של היהודים ב'אלל'ה', ואני אומר לך שהיהודים הם ה'שגרירים' של אלל'ה. כל יהודי מבטא את דברו של אלל'ה בעולם.
אתה צודק בזה שיש הרבה יהודים שלא חושבים על 'אלל'ה' בכלל, אבל כל יהודי בעצם חייו הוא מבטא ומגלה את אלל'ה בעולם !
לכן בדיוק היהודי הופך את העולם, כי בתוך כל יהודי באשר הוא יש איזה נקודת חיים ש'אלל'ה' רוצה שהיא תתבטא דרכו. כל יהודי הוא קדוש מאחר והוא נושא בתוכו את אור החיים ש'אלל'ה' מבקש לגלות בעולם.
יש לנו הלכה שנראה לי שלא קיימת בשום 'דת' או 'חברה' בעולם כולו.
אם יש לפנינו זקן מופלג שנוטה למות, אנו מצווים לחלל עליו את השבת וכמעט את כל מצוותיה של התורה אפילו אם כל מאמצינו יוסיפו לו רק דקה אחת של חיים !
תתאר לך רב גדול שמעולם לא עבר על מצווה אחת מהתורה, ופתאום התורה מְצַוַוה אותו להציל את חייו של החילוני הנוטה למות ואף במחיר של עבירות.
היש לך 'דת' בעולם שמצווה את מאמיניה לבטל את כלל המצוות מול חיים של אחד מבניה למרות שהוא בכלל לא מאמין ב'דת' ?!
הרי לך ש'חיים' של יהודי שווים יותר מכל המצוות שבתורה ! "
7
משה ומוסא פנו לישון את שנת הלילה משה נרדם עד מהרה ומוסא התהפך על מיטתו, טענותיו של משה על היהדות הדהדו בראשו. את אלל'ה מוסא תמיד חיפש ובמלחמת החרמה עד מות נגד כל הכופרים הוא השׂביע את נפשו הרעבה, ועכשיו משה אומר לו בצורה בטוחה כל כך שכל יהודי מבטא ומגלה את 'אלל'ה' בעולם - ככה סתם, כי הוא נולד יהודי !
מוסא היפך מצד לצד על מיטתו עד שהוא החליט להדליק את המסך ולראות משהו שירדים אותו, השלט של הטלוויזיה שכב בדממה ליד משה היושן במנוחה ומוסא בא לקחתו באנטפיטיות וזלזול כמעשה אדון לעבדו, אבל פתאום הבריקה בראשו מחשבה 'משה הוא יהודי המבטא את 'אלל'ה' בעולם, אני צריך לכבד אותו כמה שיותר' מוסא הילך מסביב למיטתו של משה בזהירות להביא את השלט ולהדליק את המסך על הווליום הנמוך ביותר העיקר שמשה לא יתעורר.
מוסא זִיפְּזֶפּ בין ערוצי הטלוויזיה ונפשו הרעבה לא מצאה כדי סיפוקה, עד שפתאום על המרקע הופיע רב יהודי שעיניו מאירות באור מיוחד, קורן, חודר.
הרב מסר הרצאה שנועדה לחזק את היהודים שבישראל בשעות קשות של מלחמה ואי וודאות, ההרצאה היתה בעיצומה כשמוסא הצטרף אליה ואלו היו מילותיו של ר' מוישה ליבוביץ.
8
"לפני כחמישים שנה היה חי בצרפת פילוסוף דגול בשם 'ז'אן-פול סארטר' הוא היה מראשי השמאל הקיצוני, לעת זקנותו היה לו מזכיר יהודי 'פייר ויקטור' שמו, וביחד הם למדו את ההיסטוריה של העם היהודי השורד נגד כל הסיכויים במשך אלפי שנים. המסקנא שהם הגיעו אליה במשותף הייתה שאחרי כזו היסטוריה ברור שיש מישהו שמכוון את כל זה לקראת עתיד טוב יותר המעותד לכל האנושות מכח השמירה המיוחדת על היהודים.
אותו 'פייר ויקטור' שב בעקבות כך אל היהדות והוא עלה לישראל שמו היה 'בני לוי', הכרתי אותו אישית - סיפר הרב - הוא היה אדם עניו וצנוע עד שבפתאומיות לפני כעשרים שנה הוא הלך לעולמו, זכרונו לברכה.
אני לא מעונין להוכיח את היהדות מדבריו של זקן אשמאי זה, אני רק רוצה לעודד כאן את עם ישראל: אם אדם מגושם כמו 'סארטר' המעורר 'בחילה' הבין מעצמו שיש יד ששומרת על היהודים לאורך כל ההיסטוריה לקראת עתיד טוב יותר לאנושות כולה, אז אפשר להיות רגועים - אנחנו לא הולכים לשום מקום, חברים. אנחנו כאן בשביל לחיות טוב ולהביא את העולם למקום טוב יותר.
אבל איך ? אתם שואלים, איך אפשר להביא את העולם למקום טוב יותר עם מחזות טבח שכאלו ? עם אויבים שיושבים מסביבנו ושואפים אך ורק להשמידנו לחלוטין ?
אלו שאלות טובות המתעוררות לכל יהודי, ואני כאן בשביל לנסות קצת להסביר מה קורה מולינו."
9
בינתיים משה התעורר שפשף את עיניו והביט בפרצופו של הנואם, הוא היה מוכר לו מאיפשהוא "וואו, זה הרב שמסר את ההרצאה שסיפרתי לך עליו מקודם, איך הגעת אליו מוסא?"
"לא תכננתי שתתעורר - אמר מוסא בְּרַכּוּת מוזרה - אבל אני נהנה לראות שהרב הזה משמח אותך ! וכן, הגעתי אליו במקרה."
משה התיישב על מיטתו והטה את אוזנו לדברי ר' מוישה ליבוביץ.
"העולם שלנו מורכב משני מערכות הנהגה שונות: יש מערכת כללית המבוססת על חוקים מוגדרים ומובנים, למשל אם תזניח משהו הוא יעלה עובש, אם תחשוב שה'חמאס' הם אנשים מתורבתים שדואגים לשקט ושלוה למען העם הפלסטיני פתאום תופתע לראות שהם החזירו אותך לכמה ימים של 'שואה'.
נכון לא תמיד אנחנו יודעים מראש מה הולך להיות, אבל בדרך כלל למפרע אנו מבינים את הסיבות שהובילו לתוצאה שקרתה.
למערכת הזו קוראים בשם 'השגחה כללית', אבל יש עוד מערכת שהיא נקראת 'השגחה פרטית'. למשל יש קיבוץ שיושב על הגדר חצי ממנו מתו נפצעו ונחטפו וחצי ניצלו, האם יש חוק כל שהוא שיכול להסביר למה הוא חי ולמה הוא מת ?
שוב, מבחינה סטיסטית ניתן להסביר שהיו כך וכך מחבלים במקום מסוים למשך זמן מה, והתוצאה חמישים אחוז ניצולים. אבל אין שום חוק או סיבה שתסביר למה הוא ניצל והוא לא.
לדבר הזה קוראים בלשון העולם 'מקרה' או 'מזל' ואפילו 'פורטונה', אבל אצלינו היהודים קוראים לזה 'נס' - נס הוא מלשון 'נס להתנוסס' יש כאן איזה דגל שמנפנף לעיננו ומגלה לנו את קיומו של הקב"ה".
10
משה התכופף למוסא ואמר לו "זה שהגעת לשיעור של הרב הזה, זה לא פחות מ'נס' שמעת? זה ממש לא מקרה!"
"העולם בדרך כלל מתייחס אך ורק להנהגה הכללית - המשיך הרב בהרצאתו - כולם מתעסקים מה הסיבות שהביאו אותנו למצב הזה והכל בשביל לדעת איך להזהר ממצב כזה בפעמים הבאות. ואני שואל אתכם לפני חמשים שנה שאלתם את אותה שאלה, ועניתם לכם תשובות, תשובות כואבות ! והנה זה קרה לנו עוד פעם, היתכן ?!
אמרתם על השואה שהם היהודים הגלותיים הלכו 'כצאן לטבח' אבל כאן בארצינו עם צבאינו הנהדר 'לעולם לא עוד', ושמונים שנה אחרי השואה שוב הלכו יהודים 'כצאן לטבח' בארצינו שלנו, חיילים מאיתנו.
יש משהו מכונן המכוון את העולם, והוא ההשגחה הפרטית והניסית שכמעט ואין היא מובנת בשכלינו - מטרתינו כעת היא לנסות להבין עד כמה שאפשר את סוד ההשגחה הזו, איך היא פועלת למה היא נועדה ואיך ניתן להתחבר אל ההשגחה הפלאית הזו."
11
"תקשיבו טוב חברים - אמר ר' מוישה בפאתוס - ההנהגה הכללית מגלה לנו את 'הקדוש ברוך הוא', כל מה שקורה בעולם זה המציאות שהוא מעמיד מולינו שממנה לא שייך לסטות ימין ושמאל.
האם זה מה ש'הקדוש ברוך הוא' רוצה שיהיה בעולם; מלחמה, חרב, רעב, שואה ? האם 'הקדוש ברוך הוא' מעונין להתבטאות דווקא דרך הרוע ?
לא ולא !
ההנהגה הכללית מורכבת מפרקים פרקים, כל פרק הוא תוספת של גילוי והבנה ב'קדוש ברוך הוא' ממש ספר מתח הנמתח על ששת אלפי שנים ! האם פעם קראתם ספר מתח, ובאמצע הספר סגרתם אותו ואמרתם 'זהו הבנתי את הכל' ?
לא ולא !
כל עצמתו של ספר המתח הוא שאי אפשר לצפות מראש את התוצאה שתתרחש בפרק האחרון של הספר, שם כל הקצוות נסגרים כל החטופים משתחררים כל המתים מתעוררים לחיים ובקבוקי שמפניה נפתחים לשמחת הקוראים.
כל פרק מעמיק את הדרמה כל שורה מותחת את המיתר עוד יותר, ואנשים נהנים לקרוא את ה'מתח' הזה - וכל כך מפני שהם יודעים שהם מונחים בידיים של סופר מוצלח במיוחד.
כשאנחנו נמצאים בעיצומו של הסיפור הכי ארוך, הכי מותח והכי עמוק שיש בעולם, האם מישהו מאיתנו חושב שהספר נגמר ? שכאן בעיצומו של הדרמה לאחר כל ההתפתחויות העצומות שקרו בסיפורינו, הכל היה לשוא ? סתם מישהו בא לתעתע בנו ?
לא ולא ! "
12
"העולם כולו מתבונן בהנהגה הכללית של העולם אבל הוא לא מוצא את החוט המקשר בין כל הפרקים, נכון פעם היו מעצמות כמו; בבל, מצרים, אשור. והיום יש; אמריקה, רוסיה, סין - אבל הכל מקרה הוא.
בודדים מביטים על ההיסטוריה ופתאום הם מוצאים חוט שמקשר את כל הפרקים ואת כל הדרמות, לחוט הזה קוראים 'ישראל' !
בכל ספר מתח יש כאלו שלקראת הסוף מתחילים להבין את המגמה של הסיפור, כמו אלו היה 'ז'אן-פול סארטר' שלימד את מזכירו שאנחנו באמצע ספר מתח ש'עם ישראל' מככב בו מתחילה ועד סוף.
לאט לאט גם כל העולם יתחיל להבין מתוך הסיפורים המתרחשים עליו, שאכן יש כאן חוט שמקשר את כל ההיסטוריה לחוט הזה קוראים 'ישראל' הם המגמה והתכלית של סיפור הבריאה כולה.
נכון בהרבה פרקים אנשים רואים רק הטרגדיה והאסון שהתרחשה על אומתינו, אבל כל זה אינו אלא הדרך להעצמת הדרמה של הסיפור."
13
"לעם ישראל ניתן כבר בתחילת הספר ה'מפתח' הסודי שמגלה לנו כמעט את הסיפור כולו, ל'מפתח' הזה קוראים תורה ומצוות אמונה ותפילה. אנו יודעים היטב ש'ישראל' הם תכלית הבריאה עוד הרבה לפני שמישהו יכל להעלות זאת על דעתו האנושית.
ככל שאנו מאמינים בסיפור המתרחש לנגד עיננו, ואנו קוראים את חיינו ואת המתרחש עימנו בהבנה מלאה שיש מישהו שמוליך אותנו בין הפרקים של סיפור העולם, הרי אנו מתחברים למה שנקרא 'השגחה פרטית'.
אף אחד לא יכול לצפות מה יהיה הפרק הבא איזה 'טוויסט' הולך להיות בעלילה, אבל מי שבוטח במספר הסיפור לאט לאט הוא מתחבר לקו החשיבה הסודי המוליך את הקורא בנבכי הדרמה.
ככל שמכיר האדם את אלוקיו מעצם החויה שלו בסיפור העולמי ולא רק ממה שסיפרו לו אבותיו על הצורך להאמין בבורא העולם, ככל שהוא מכיר אותו יותר ככה ההשגחה הפרטית חלה עליו.
ה'השגחה הפרטית' אינה מבטיחה שמי שמתחבר אליה לא ימות לעולם, לא ולא !
ההשגחה הפרטית מבטיחה למי שמתחבר אליה רוגע ושלוה תמידית, הבטחון המלא במספר הסיפור משאיר אותנו בפוקוס מלא למרות כל הצרות שאנשים חווים.
כמו בכל סיפור דרמטי יש רגעים שהלב עוצר לרגע מלפעום, יש פעמים שהלב עולה על גדותיו משמחה, אבל תמיד תמיד יש ציפיה עמוקה לחוות את הסיפור ואת החוט שנשזר בתוכו עד הסוף המתוק."
13
"עם ישראל מככב בסיפור הארוך של העולם כולו בשני מגמות שונות, מצד אחד הוא מוזכר כמעט בכל פרק בהיסטוריה העולמית היו תקופות שלעם ישראל היה ארץ, ממלכה, צבא חזק ועושר עצום, היו תקופות שעם ישראל הוגלה מאדמתו הושמד נשרף ונסגר בגטאות - זה החלק החזותי של סיפור העולם.
אבל יש את החוט הנעלם המקשר בין כל בתרי הסיפור, החוט הזה עדין לא גלוי לכל באי עולם זה לא כתוב מפורש בסיפורים שהיו עד היום - החוט הזה שזור מהתורה ומהמצות מהאמונות והתפילות של עם ישראל.
רק מי שמאמין שיש מישהו שמספר כאן את סיפור העולם, יכול להאמין שיש כאן איזה חוט שמקשר בין כל פרקי ההסטוריה.
אם יבוא מישהו וישאל יהודי שיושב ולומד 'מדוע אתה לא הולך לצבא ? איך בדיוק אתה חושב לשרוד מול המון האויבים הקמים עלינו ?'
התשובה שלנו תהיה: אתה צודק במאה אחוז, הפרק הנוכחי של העם היהודי בנוי על זה שיש לו מדינה ואפילו צבא חזק - אבל מי יודע מה הפרק הבא ?
אני מחזיק בחוט שמקשר את כל הסיפור של העולם מתחילתו ועד סופו, אני לא בוטח בפרק הנוכחי או בפרק שלפניו - אני בוטח במספר הסיפור בכבודו ובעצמו שיוביל את כולנו למקום הטוב ביותר בסוף הסיפור.
והדרך היחידה שלנו להתחבר אל מספר הסיפור הוא בקיום התורה והמצוות, כמובן כל יהודי באשר הוא הרי הוא מבטא ומגלה את מספר הסיפור בעולם - לעולם אין יהודי שלא כתב אות אחת בסיפור העולמי, אבל אני שיושב ולומד ומקיים את המצוות הרי אני מתחבר למספר הסיפור ולכן אני רגוע גם כשאני במתח הכי עצום של הספר - כי אני יודע היטב שזה רק חידוד הדרמה של הסיפור."
14
השיעור הסתיים לו, ומשה ומוסא שקעו במחשבותיהם עד שנרדמו.
בארוחת הבוקר מוסא פתח במונולוג "תמיד חיפשתי את אלל'ה את נפשי מסרתי לו, ממשפחתי נפרדתי, יהודים רצחתי והכל למענו - אבל באמת הייתי שבוי, שבוי בתפיסה המוטעית הזו שהחיבור אל אלל'ה הוא דרך המות והחרב, שבוי בתפיסה האוילית הזו שחיים של יהודי חוצצים ביני לבין אלל'ה.
ופתאום אני מבין שדווקא מתוך החיים של יהודי מתגלה לו אלל'ה בעולמינו, כל ההיסטוריה האנושית מורכבת מסיפור אחד ארוך שהיהדות מככבת בו, ואנחנו המוסלמים כמובן גם כתובים בסיפור העולם אבל בפרק הנוכחי אנו אחראים רק על הדיו המורכב מהדם שהקזנו ליהודים הקדושים שהם השגרירים של אלל'ה בעולם, מעשינו אלה ירחיקו אותנו מאלל'ה הכי רחוק שאפשר" ומוסא תפס את ראשו בשני ידיו החסונות.
משה גם הוא פתח במונולוג משלו "גם אני שבוי, שבוי בתפיסת העולם שהיהדות היא צבא חזק ומדינה משגשגת, נכון זה הפרק הנוכחי שלנו אבל איך אני מתחבר לחוט הנשזר מאחורי כל זה ? איך אני זוכה להכיר את מספר הסיפור?" ומשה תפס גם הוא את ראשו בשני ידיו המצולקות.
פתאום נדלק המסך שמולם ועליו הופיעה דמות של אברך הפונה לר' מוישה ליבוביץ ומבכה באוזניו "אני שבוי בתפיסת עולם שליהודי חרדי לא יקרה כלום, כל מי שמת זה בגלל שהוא חילל את השבת וב'בני ברק' לעולם לא יפלו טילים כי דפי הגמרא סוככים עליה. החילונים צריכים צבא כי הם לא שומרים תורה ומצוות אבל אני החרדי ? יכול להסתדר לבד !
ואני שואל, איך יתכן שבשנת תרפ"ט הערבים טבחו בבחורי ישיבת חברון ללא רחם ? מה, הם למדו פחות מאיתנו ?
האם בבית הכנסת של הרב רובין בהר נוף, לא למדו מספיק תורה ?
האם בשואה מתו רק החילוניים ? הלא סלתה ושמנה של אירופה החרדית כלתה בעשן הכבשנים, ר' אלחנן וסרמן, ר' מנחם זמבא ועוד מיליונים של שומרי תורה ומצוות הלכו להם לבלי שוב.
ועכשיו אני מבין שצריך להתחבר למספר הסיפור, למי שכותב לנו את הספר העמוק, המותח והארוך ביותר שיש בעולם.
ואני לא יודע איך לעשות זאת, איך להשתחרר מהשבי הזה?"
15
"כולנו שבויים - ענה לו ר' מוישה - כולנו כלואים מאחורי המחיצה שמסתירה לנו את הקדוש ברוך הוא, בורא העולם הבטיח לנו בתורתו הקדושה ש'מחיצתי אני ארפא' 'וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם'.
אבל, לנו יש תפקיד ויש לנו גם את הכלים לחדור מבעד למחיצה העבה שביננו לבין הקדוש ברוך הוא.
'מלחמת ג'יהאד' או אכזריות לשמה, אינה אלא העצמת המחיצה העומדת ביננו לבין הבורא ית'.
צבא ומדינה דגל וממלכתיות אינם אלא צורת האותיות מהם מורכב הפרק הנוכחי בסיפורו של העולם, אבל מי יודע מה יהיה כתוב בפרק הבא ?
לימוד תורה ומצוות אכן מחברים אותנו עם החוט השזור מתחילת הסיפור ועד סופו, אבל עדיין אנו מחזיקים בחוט המתנוענע בקיצוניות ושלות הנפש ממנו והלאה.
ניתן לעצום עינים ולהחזיק חזק עם הידים, הבעיה היא שפתאום צצות כל מיני תפיסות עולם שגויות השובות תחתיהם את כל החוסים בהם - כמו שהיטבת להגדיר לנו חלק מהם.
הכלי היחיד שעומד לרשותינו ועימו אנו אמורים לחדור את המחיצה שביננו לבין בוראינו, הוא הלימוד וההכרה האישית שלנו בבורא העולם. ככל שיותר נעמיק בלימוד דרכי הנהגתו את העולם, ככה נתחבר ונתאחד עם הסוד השזור מאחורי הסיפור של הבריאה כולה.
אפשר כבר עכשיו להתחיל לחיות את ימות המשיח מכח הלימוד הזה, הגמרא הרי אומרת ששני אלפי השנים האחרונות הם נקראים 'ימות המשיח' ובעוונתינו יצאו מה שיצאו והעולם נראה כ'תהו', אבל הסוד שמביא את הגאולה כבר מרומז מספיק בסיפור העולמי שאנו בתוכו, אפילו גוי מגושם כ'סארטר' עלה עליו.
יש הרבה ספרים שמבארים את הדרך להשיג את הקשר והחיבור שחודר את המחיצה הזו, אתן לך אחד מהם כדוגמא ומשם תתפתח הלאה - אמר ר' מוישה לאברך שמולו - קוראים לספר הזה 'דעת תבונות' לרמח"ל אתה מוזמן לקרוא אותו ולצמוח, אם תסתבך במשהו אשמח לעזור לך'."
האברך פנה לדרכו ור' מוישה נאנח, "אוי, שיח שבויים, מי יתן וכולנו נִיפָּדֶה ובזה נִפְדֶה את העולם כולו משבייתו הארוכה, ובמהרה יבוא משיח בן דוד".
משה ומוסא הביטו זה בעיניו של זה, "אנחנו אחים - אמר מוסא - תראה, לי קוראים מוסא ולך משה ולו ר' מוישה רק השובים הללו חוצצים ביננו, הם שמו אותנו כאן ביחד בשבי כאילו אנחנו אויבים אבל באמת אנחנו ביחד שבויים בידיים שלהם.
כולנו מחפשים את החיבור אל האמת את העומק והמשמעות שיש בכל החיים שלנו, כמה עבדו עלינו ורימו אותנו - אה?"
משה ומוסא לחצו ידיים בחביבות יתירה, כשהם הבטיחו אחד לשני שביחד הם ימצאו את הדרך להכיר את מה ששזור מאחורי הסיפור העולמי.
ופתאום הם הרגישו יד שלישית רכה אך תקיפה, ידו של ר' מוישה יצאה מהמסך והצטרפה אליהם "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד - פתח ר' מוישה וציטט את נבואת ישעיהו - הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה: וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִים אֶרֶץ יִשְׁתָּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי: הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט: כִּי כֹה אָמַר יְדֹוָד גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ: וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְדֹוָד מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב:
לתגובות הערות והארות
ניתן לשלוח מייל
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
1
משה ומוסא ישבו ביחד ונגבו בפיתה צלחת חומוס, על המסך הגדול שניצב מולם ריצדו פרצופים של הורים מודאגים המחכים לבדל מידע שישפוך אור מה עלה בגורל ילדיהם אחיהם הוריהם וסבתותיהם שנחטפו לעזה, הכל עמדו מול המצלמות ואמרו כמה שהם אוהבים את קרוביהם החטופים שנעלמו פתאום כאילו בלעה אותם האדמה.
משה גם הוא נחטף בברוטאליות מביתו ב'שמחת תורה תשפ"ד' נחסוך מכולנו את התיאור של מה שהיה ואיך זה היה, עכשיו משה היה ישוב בבטן האדמה מול מוסא המאומן היטב לשמור על שבוי ישראלי.
גם משה וגם מוסא לא ידעו בדיוק היכן הם נמצאים, אבל מאחר והם כלל לא שמעו את ההפצצות שישראל מנחיתה על עזה הם הסיקו שב'עזה' הם לא נמצאים, אולי בסיני ? אולי באיראן ?
החדר בו הם שהו היה נראה כמו יחידת דיור מסודרת, היה בה פינת אוכל שירותים ומקלחת, מוצרי אוכל שמספיקים לחודש קדימה, ואפילו כמה מיני מתיקה. מוסא כמו משה לא הורשה לצאת מהחדר המסויד לבן בוהק מחשש שמא הוא יסגיר משהו למישהו, לאט לאט שניהם הרגישו שבויים באותה המידה וכך הם גם התידדו ושוחחו ביניהם על דא ועל הא.
2
"תראה - התבדח משה - אני בטוח כאן יותר ממך, אם סיירת מטכ"ל יבאו לחלץ אותי הם יהרגו אותך ויוציאו אותי חי ...
אתה יודע מה ?! אני אבקש בשבילך חנינה, בכל אופן חברים לא מפקירים .."
מוסא ניגב את החומוס כמעשה טייח מקצועי המנצל כל טיפת טיח להערים על מחתתו, תוך כדי שהוא אומר למשה "את האמת אנחנו כולנו לא מבינים אתכם היהודים, למה אתם דואגים לשבויים שלכם לחיים ולמתים, הדא מג'נון" הוא סיים בסבבו את האצבע על רקתו השעירה.
"אתה לא מבין וגם לא תבין - אמר משה - אנחנו יכולים לריב אחד עם השני עד זוב דם כמעט, אבל ברגע שקורה איזה אסון כולנו נהפכים לבנאדם אחד. ראית כמה יהודים שהיו בחו"ל עזבו את הכל וטסו לארץ בשביל לעזור במלחמה, מה מוביל אותם לעשות את הצעד הזה ? יהודים זה משהו לא מובן, מסכים איתך."
"תמיד חשבתי - אמר מוסא - שהמעלה הכי גדולה שיכולה להיות לבנאדם היא 'מסירות נפש' למען אלל'ה, כל החיים שלנו מבוססים אך ורק על 'ג'יהאד' ומלחמת קודש שנועדה לכפות את האמונה באלל'ה ובנביאו - כל שאר החיים זה אך ורק סתם קישוטים שאף פעם לא הקדשתי לכך מחשבה.
אבל כשאני רואה את היהודי 'אוהב חיים' ומפתח אותם בכל המישורים, ובכל אופן כשאח שלו בצרה הוא מסתכן עד מוות בשביל לעזור לו אני חושב שחיים כאלו ראויים לשבח ! "
3
"פעם - אמר משה - שמעתי הרצאה מאיזה רב שהגדיר את ההבדל בין היהודים לשאר אומות העולם, וזה מאד דומה למה שאתה אמרת עכשיו מוסא.
כולם מסכימים שיש איזשהוא ממד של רוחניות בעולם [גם האתיאסטים הגדולים ביותר מאמינים בכך], ההבדל בין היהודי לגוי הוא באמונה ב'עצמו' - הגוי בטוח שבשביל להתחבר לרוחניות הוא צריך לצאת החוצה מ'עצמו' או שהוא ילך למסור נפש ולהתאבד או שלכל הפחות הוא יתנזר מהנאות החיים, ואילו היהודי חש מתוך החיים הנובעים בתוכו 'עצמו' את הרוחניות.
היהודי חווה את החיים שלו בצורה מליאה הוא מאמין שה'חיים' המתגלים בתוכו מחברים אותו במאה אחוז לאלקים, גוי לעולם לא רואה ב'חיים' עצמם משהו שמביא את האדם לאלוקיו, להפך הוא צריך להתגבר על החיים בשביל לגלות את החיבור שלו לרוחניות."
"זה קצת מצחיק אותי הדיבורים האלה - אמר מוסא - אתם היהודים ממש לא מחוברים לרוחניות ולאלל'ה, אם אמריקה היא 'השטן הגדול' מרוב הפריצות והטינופת שנוטפת מהם אז מדינת ישראל היא 'השטן הקטן' אתם אלו שמכניסים ל'מזרח התיכון' המסורתי והצנוע מושגים מערביים שכאלו.
כמה יהודים חיים את אלל'ה ?
אנו מצווים להילחם בכל הכופרים ואתם חלק מאלו ! "
4
"זה פשוט הזוי - המשיך מוסא בנאומו הדתי - שמסתובבים אנשים מנופחים מגאווה, עושים כסף, גורפים הצלחות, חיים בראוותנות וחוסר צניעות מופלגת, והם כלל לא מנסים להעלות על דעתם שיש אלל'ה וצריך להתחבר אליו ?!
כשאני רואה כאלו דברים, אני רותח מזעם !
איך יש עוד אנשים כאלה בעולם שמביטים לאלל'ה בעיניים ועושים בדיוק הפוך ממה שהוא מבקש, ועוד טוב להם ! הם קמים מהמיטה מחוייכים, נוטפי עונג - ואני מתפחלץ, איך יש להם עוד מקום כאן בעולמו של אלל'ה ?
המוצא היחיד מהבעיה הזו, היא רק מלחמת ג'יהאד נגד כל הכופרים למיניהם - אנחנו כאן כדי להראות לכולם ש'אלל'ה אכבר' !
אתם היהודים פרצתם את כל הגדרות של האמונה באלל'ה, בכל תנועה חילונית ומערבית יש יהודים העומדים בראשה, הכופר הראשון בכתבי הקדש הוא שׂפינוזה - יהודי משלכם - שנקרא 'אבי החילוניות' אפילו הנוצרים למדו ממנו איך לכפור באמונה שלהם !
'לייב טרוצקי' הקים את הצבא האדום הקומנסטי, 'פרויד' הכניס את השטויות המזוהמות שלו לכל מוח מערבי, בכל תנועה חילונית אתם היהודים עומדים בראש ! אנחנו כאן בשביל להלחם בכם, ולכפות את האמונה באלל'ה בכל מחיר !
ואתה אומר לי שהיהודים מתחברים לאלל'ה מתוך החיים שלהם ? וואלה, הצחקת אותי ! "
5
"יש הרבה להט בדבריך - אמר משה - אבל צדק אין בהם !
היהודי אוהב את החיים ובדיוק בגלל זה הוא מואס בחושך השחור שהטילו עליו 'ימי הביניים', היהודי הוא 'מרדן בין לאומי' וככזה הוא יחתור תמיד למצוא משמעות עמוקה ואמתית לעולם הסובב אותו.
מי שאוהב את החיים לא לנצח יסכים לְהִיכָּלֶא בחיים חסרי משמעות, היהודים תמיד היו בחוד החנית של היפוך העולם והחיים למקום עמוס במשמעות - גם אם הם משמעויות מפוקפקות בעינך.
ההבדל בין אהבת החיים של היהודי לגוי אחד הוא, הגוי אוהב שהחיים כפופים ונשמעים אליו, ככל שהצלחותיו גדלות הוא נהנה לראות איך העולם כולו משתחווה לו.
היהודי לעומתו כפוף אל החיים !
החיים צועקים ליהודי 'תבטא אותי' תצעק זאת בגרון ניחר לעולם כולו, והיהודי שומע אל ה'חיים' שנובעים בקרבו והוא צועק במאגפונו הצרוד לכל מאן דבעי.
כל יהודי מבין שה'חיים' לא קנויים רק לו, ה'חיים' מאירים ומבקשים את הביטוי שלהם דרכינו - היהודים. כאשר אני עומד לבדי אצעק את הביטוי של החיים המאירים לי בכל כחי, אבל כאשר ה'חיים' עצמם של יהודי בסכנה מיד כל יהודי מוכן למות בשביל שה'חיים' עצמם ימשיכו להאיר בעולם ! "
6
"לבה רותחת נשפכה מפיך - אמר משה, תוך כדי שהוא אסף את הפסולת מן השולחן - על כפירתם של היהודים ב'אלל'ה', ואני אומר לך שהיהודים הם ה'שגרירים' של אלל'ה. כל יהודי מבטא את דברו של אלל'ה בעולם.
אתה צודק בזה שיש הרבה יהודים שלא חושבים על 'אלל'ה' בכלל, אבל כל יהודי בעצם חייו הוא מבטא ומגלה את אלל'ה בעולם !
לכן בדיוק היהודי הופך את העולם, כי בתוך כל יהודי באשר הוא יש איזה נקודת חיים ש'אלל'ה' רוצה שהיא תתבטא דרכו. כל יהודי הוא קדוש מאחר והוא נושא בתוכו את אור החיים ש'אלל'ה' מבקש לגלות בעולם.
יש לנו הלכה שנראה לי שלא קיימת בשום 'דת' או 'חברה' בעולם כולו.
אם יש לפנינו זקן מופלג שנוטה למות, אנו מצווים לחלל עליו את השבת וכמעט את כל מצוותיה של התורה אפילו אם כל מאמצינו יוסיפו לו רק דקה אחת של חיים !
תתאר לך רב גדול שמעולם לא עבר על מצווה אחת מהתורה, ופתאום התורה מְצַוַוה אותו להציל את חייו של החילוני הנוטה למות ואף במחיר של עבירות.
היש לך 'דת' בעולם שמצווה את מאמיניה לבטל את כלל המצוות מול חיים של אחד מבניה למרות שהוא בכלל לא מאמין ב'דת' ?!
הרי לך ש'חיים' של יהודי שווים יותר מכל המצוות שבתורה ! "
7
משה ומוסא פנו לישון את שנת הלילה משה נרדם עד מהרה ומוסא התהפך על מיטתו, טענותיו של משה על היהדות הדהדו בראשו. את אלל'ה מוסא תמיד חיפש ובמלחמת החרמה עד מות נגד כל הכופרים הוא השׂביע את נפשו הרעבה, ועכשיו משה אומר לו בצורה בטוחה כל כך שכל יהודי מבטא ומגלה את 'אלל'ה' בעולם - ככה סתם, כי הוא נולד יהודי !
מוסא היפך מצד לצד על מיטתו עד שהוא החליט להדליק את המסך ולראות משהו שירדים אותו, השלט של הטלוויזיה שכב בדממה ליד משה היושן במנוחה ומוסא בא לקחתו באנטפיטיות וזלזול כמעשה אדון לעבדו, אבל פתאום הבריקה בראשו מחשבה 'משה הוא יהודי המבטא את 'אלל'ה' בעולם, אני צריך לכבד אותו כמה שיותר' מוסא הילך מסביב למיטתו של משה בזהירות להביא את השלט ולהדליק את המסך על הווליום הנמוך ביותר העיקר שמשה לא יתעורר.
מוסא זִיפְּזֶפּ בין ערוצי הטלוויזיה ונפשו הרעבה לא מצאה כדי סיפוקה, עד שפתאום על המרקע הופיע רב יהודי שעיניו מאירות באור מיוחד, קורן, חודר.
הרב מסר הרצאה שנועדה לחזק את היהודים שבישראל בשעות קשות של מלחמה ואי וודאות, ההרצאה היתה בעיצומה כשמוסא הצטרף אליה ואלו היו מילותיו של ר' מוישה ליבוביץ.
8
"לפני כחמישים שנה היה חי בצרפת פילוסוף דגול בשם 'ז'אן-פול סארטר' הוא היה מראשי השמאל הקיצוני, לעת זקנותו היה לו מזכיר יהודי 'פייר ויקטור' שמו, וביחד הם למדו את ההיסטוריה של העם היהודי השורד נגד כל הסיכויים במשך אלפי שנים. המסקנא שהם הגיעו אליה במשותף הייתה שאחרי כזו היסטוריה ברור שיש מישהו שמכוון את כל זה לקראת עתיד טוב יותר המעותד לכל האנושות מכח השמירה המיוחדת על היהודים.
אותו 'פייר ויקטור' שב בעקבות כך אל היהדות והוא עלה לישראל שמו היה 'בני לוי', הכרתי אותו אישית - סיפר הרב - הוא היה אדם עניו וצנוע עד שבפתאומיות לפני כעשרים שנה הוא הלך לעולמו, זכרונו לברכה.
אני לא מעונין להוכיח את היהדות מדבריו של זקן אשמאי זה, אני רק רוצה לעודד כאן את עם ישראל: אם אדם מגושם כמו 'סארטר' המעורר 'בחילה' הבין מעצמו שיש יד ששומרת על היהודים לאורך כל ההיסטוריה לקראת עתיד טוב יותר לאנושות כולה, אז אפשר להיות רגועים - אנחנו לא הולכים לשום מקום, חברים. אנחנו כאן בשביל לחיות טוב ולהביא את העולם למקום טוב יותר.
אבל איך ? אתם שואלים, איך אפשר להביא את העולם למקום טוב יותר עם מחזות טבח שכאלו ? עם אויבים שיושבים מסביבנו ושואפים אך ורק להשמידנו לחלוטין ?
אלו שאלות טובות המתעוררות לכל יהודי, ואני כאן בשביל לנסות קצת להסביר מה קורה מולינו."
9
בינתיים משה התעורר שפשף את עיניו והביט בפרצופו של הנואם, הוא היה מוכר לו מאיפשהוא "וואו, זה הרב שמסר את ההרצאה שסיפרתי לך עליו מקודם, איך הגעת אליו מוסא?"
"לא תכננתי שתתעורר - אמר מוסא בְּרַכּוּת מוזרה - אבל אני נהנה לראות שהרב הזה משמח אותך ! וכן, הגעתי אליו במקרה."
משה התיישב על מיטתו והטה את אוזנו לדברי ר' מוישה ליבוביץ.
"העולם שלנו מורכב משני מערכות הנהגה שונות: יש מערכת כללית המבוססת על חוקים מוגדרים ומובנים, למשל אם תזניח משהו הוא יעלה עובש, אם תחשוב שה'חמאס' הם אנשים מתורבתים שדואגים לשקט ושלוה למען העם הפלסטיני פתאום תופתע לראות שהם החזירו אותך לכמה ימים של 'שואה'.
נכון לא תמיד אנחנו יודעים מראש מה הולך להיות, אבל בדרך כלל למפרע אנו מבינים את הסיבות שהובילו לתוצאה שקרתה.
למערכת הזו קוראים בשם 'השגחה כללית', אבל יש עוד מערכת שהיא נקראת 'השגחה פרטית'. למשל יש קיבוץ שיושב על הגדר חצי ממנו מתו נפצעו ונחטפו וחצי ניצלו, האם יש חוק כל שהוא שיכול להסביר למה הוא חי ולמה הוא מת ?
שוב, מבחינה סטיסטית ניתן להסביר שהיו כך וכך מחבלים במקום מסוים למשך זמן מה, והתוצאה חמישים אחוז ניצולים. אבל אין שום חוק או סיבה שתסביר למה הוא ניצל והוא לא.
לדבר הזה קוראים בלשון העולם 'מקרה' או 'מזל' ואפילו 'פורטונה', אבל אצלינו היהודים קוראים לזה 'נס' - נס הוא מלשון 'נס להתנוסס' יש כאן איזה דגל שמנפנף לעיננו ומגלה לנו את קיומו של הקב"ה".
10
משה התכופף למוסא ואמר לו "זה שהגעת לשיעור של הרב הזה, זה לא פחות מ'נס' שמעת? זה ממש לא מקרה!"
"העולם בדרך כלל מתייחס אך ורק להנהגה הכללית - המשיך הרב בהרצאתו - כולם מתעסקים מה הסיבות שהביאו אותנו למצב הזה והכל בשביל לדעת איך להזהר ממצב כזה בפעמים הבאות. ואני שואל אתכם לפני חמשים שנה שאלתם את אותה שאלה, ועניתם לכם תשובות, תשובות כואבות ! והנה זה קרה לנו עוד פעם, היתכן ?!
אמרתם על השואה שהם היהודים הגלותיים הלכו 'כצאן לטבח' אבל כאן בארצינו עם צבאינו הנהדר 'לעולם לא עוד', ושמונים שנה אחרי השואה שוב הלכו יהודים 'כצאן לטבח' בארצינו שלנו, חיילים מאיתנו.
יש משהו מכונן המכוון את העולם, והוא ההשגחה הפרטית והניסית שכמעט ואין היא מובנת בשכלינו - מטרתינו כעת היא לנסות להבין עד כמה שאפשר את סוד ההשגחה הזו, איך היא פועלת למה היא נועדה ואיך ניתן להתחבר אל ההשגחה הפלאית הזו."
11
"תקשיבו טוב חברים - אמר ר' מוישה בפאתוס - ההנהגה הכללית מגלה לנו את 'הקדוש ברוך הוא', כל מה שקורה בעולם זה המציאות שהוא מעמיד מולינו שממנה לא שייך לסטות ימין ושמאל.
האם זה מה ש'הקדוש ברוך הוא' רוצה שיהיה בעולם; מלחמה, חרב, רעב, שואה ? האם 'הקדוש ברוך הוא' מעונין להתבטאות דווקא דרך הרוע ?
לא ולא !
ההנהגה הכללית מורכבת מפרקים פרקים, כל פרק הוא תוספת של גילוי והבנה ב'קדוש ברוך הוא' ממש ספר מתח הנמתח על ששת אלפי שנים ! האם פעם קראתם ספר מתח, ובאמצע הספר סגרתם אותו ואמרתם 'זהו הבנתי את הכל' ?
לא ולא !
כל עצמתו של ספר המתח הוא שאי אפשר לצפות מראש את התוצאה שתתרחש בפרק האחרון של הספר, שם כל הקצוות נסגרים כל החטופים משתחררים כל המתים מתעוררים לחיים ובקבוקי שמפניה נפתחים לשמחת הקוראים.
כל פרק מעמיק את הדרמה כל שורה מותחת את המיתר עוד יותר, ואנשים נהנים לקרוא את ה'מתח' הזה - וכל כך מפני שהם יודעים שהם מונחים בידיים של סופר מוצלח במיוחד.
כשאנחנו נמצאים בעיצומו של הסיפור הכי ארוך, הכי מותח והכי עמוק שיש בעולם, האם מישהו מאיתנו חושב שהספר נגמר ? שכאן בעיצומו של הדרמה לאחר כל ההתפתחויות העצומות שקרו בסיפורינו, הכל היה לשוא ? סתם מישהו בא לתעתע בנו ?
לא ולא ! "
12
"העולם כולו מתבונן בהנהגה הכללית של העולם אבל הוא לא מוצא את החוט המקשר בין כל הפרקים, נכון פעם היו מעצמות כמו; בבל, מצרים, אשור. והיום יש; אמריקה, רוסיה, סין - אבל הכל מקרה הוא.
בודדים מביטים על ההיסטוריה ופתאום הם מוצאים חוט שמקשר את כל הפרקים ואת כל הדרמות, לחוט הזה קוראים 'ישראל' !
בכל ספר מתח יש כאלו שלקראת הסוף מתחילים להבין את המגמה של הסיפור, כמו אלו היה 'ז'אן-פול סארטר' שלימד את מזכירו שאנחנו באמצע ספר מתח ש'עם ישראל' מככב בו מתחילה ועד סוף.
לאט לאט גם כל העולם יתחיל להבין מתוך הסיפורים המתרחשים עליו, שאכן יש כאן חוט שמקשר את כל ההיסטוריה לחוט הזה קוראים 'ישראל' הם המגמה והתכלית של סיפור הבריאה כולה.
נכון בהרבה פרקים אנשים רואים רק הטרגדיה והאסון שהתרחשה על אומתינו, אבל כל זה אינו אלא הדרך להעצמת הדרמה של הסיפור."
13
"לעם ישראל ניתן כבר בתחילת הספר ה'מפתח' הסודי שמגלה לנו כמעט את הסיפור כולו, ל'מפתח' הזה קוראים תורה ומצוות אמונה ותפילה. אנו יודעים היטב ש'ישראל' הם תכלית הבריאה עוד הרבה לפני שמישהו יכל להעלות זאת על דעתו האנושית.
ככל שאנו מאמינים בסיפור המתרחש לנגד עיננו, ואנו קוראים את חיינו ואת המתרחש עימנו בהבנה מלאה שיש מישהו שמוליך אותנו בין הפרקים של סיפור העולם, הרי אנו מתחברים למה שנקרא 'השגחה פרטית'.
אף אחד לא יכול לצפות מה יהיה הפרק הבא איזה 'טוויסט' הולך להיות בעלילה, אבל מי שבוטח במספר הסיפור לאט לאט הוא מתחבר לקו החשיבה הסודי המוליך את הקורא בנבכי הדרמה.
ככל שמכיר האדם את אלוקיו מעצם החויה שלו בסיפור העולמי ולא רק ממה שסיפרו לו אבותיו על הצורך להאמין בבורא העולם, ככל שהוא מכיר אותו יותר ככה ההשגחה הפרטית חלה עליו.
ה'השגחה הפרטית' אינה מבטיחה שמי שמתחבר אליה לא ימות לעולם, לא ולא !
ההשגחה הפרטית מבטיחה למי שמתחבר אליה רוגע ושלוה תמידית, הבטחון המלא במספר הסיפור משאיר אותנו בפוקוס מלא למרות כל הצרות שאנשים חווים.
כמו בכל סיפור דרמטי יש רגעים שהלב עוצר לרגע מלפעום, יש פעמים שהלב עולה על גדותיו משמחה, אבל תמיד תמיד יש ציפיה עמוקה לחוות את הסיפור ואת החוט שנשזר בתוכו עד הסוף המתוק."
13
"עם ישראל מככב בסיפור הארוך של העולם כולו בשני מגמות שונות, מצד אחד הוא מוזכר כמעט בכל פרק בהיסטוריה העולמית היו תקופות שלעם ישראל היה ארץ, ממלכה, צבא חזק ועושר עצום, היו תקופות שעם ישראל הוגלה מאדמתו הושמד נשרף ונסגר בגטאות - זה החלק החזותי של סיפור העולם.
אבל יש את החוט הנעלם המקשר בין כל בתרי הסיפור, החוט הזה עדין לא גלוי לכל באי עולם זה לא כתוב מפורש בסיפורים שהיו עד היום - החוט הזה שזור מהתורה ומהמצות מהאמונות והתפילות של עם ישראל.
רק מי שמאמין שיש מישהו שמספר כאן את סיפור העולם, יכול להאמין שיש כאן איזה חוט שמקשר בין כל פרקי ההסטוריה.
אם יבוא מישהו וישאל יהודי שיושב ולומד 'מדוע אתה לא הולך לצבא ? איך בדיוק אתה חושב לשרוד מול המון האויבים הקמים עלינו ?'
התשובה שלנו תהיה: אתה צודק במאה אחוז, הפרק הנוכחי של העם היהודי בנוי על זה שיש לו מדינה ואפילו צבא חזק - אבל מי יודע מה הפרק הבא ?
אני מחזיק בחוט שמקשר את כל הסיפור של העולם מתחילתו ועד סופו, אני לא בוטח בפרק הנוכחי או בפרק שלפניו - אני בוטח במספר הסיפור בכבודו ובעצמו שיוביל את כולנו למקום הטוב ביותר בסוף הסיפור.
והדרך היחידה שלנו להתחבר אל מספר הסיפור הוא בקיום התורה והמצוות, כמובן כל יהודי באשר הוא הרי הוא מבטא ומגלה את מספר הסיפור בעולם - לעולם אין יהודי שלא כתב אות אחת בסיפור העולמי, אבל אני שיושב ולומד ומקיים את המצוות הרי אני מתחבר למספר הסיפור ולכן אני רגוע גם כשאני במתח הכי עצום של הספר - כי אני יודע היטב שזה רק חידוד הדרמה של הסיפור."
14
השיעור הסתיים לו, ומשה ומוסא שקעו במחשבותיהם עד שנרדמו.
בארוחת הבוקר מוסא פתח במונולוג "תמיד חיפשתי את אלל'ה את נפשי מסרתי לו, ממשפחתי נפרדתי, יהודים רצחתי והכל למענו - אבל באמת הייתי שבוי, שבוי בתפיסה המוטעית הזו שהחיבור אל אלל'ה הוא דרך המות והחרב, שבוי בתפיסה האוילית הזו שחיים של יהודי חוצצים ביני לבין אלל'ה.
ופתאום אני מבין שדווקא מתוך החיים של יהודי מתגלה לו אלל'ה בעולמינו, כל ההיסטוריה האנושית מורכבת מסיפור אחד ארוך שהיהדות מככבת בו, ואנחנו המוסלמים כמובן גם כתובים בסיפור העולם אבל בפרק הנוכחי אנו אחראים רק על הדיו המורכב מהדם שהקזנו ליהודים הקדושים שהם השגרירים של אלל'ה בעולם, מעשינו אלה ירחיקו אותנו מאלל'ה הכי רחוק שאפשר" ומוסא תפס את ראשו בשני ידיו החסונות.
משה גם הוא פתח במונולוג משלו "גם אני שבוי, שבוי בתפיסת העולם שהיהדות היא צבא חזק ומדינה משגשגת, נכון זה הפרק הנוכחי שלנו אבל איך אני מתחבר לחוט הנשזר מאחורי כל זה ? איך אני זוכה להכיר את מספר הסיפור?" ומשה תפס גם הוא את ראשו בשני ידיו המצולקות.
פתאום נדלק המסך שמולם ועליו הופיעה דמות של אברך הפונה לר' מוישה ליבוביץ ומבכה באוזניו "אני שבוי בתפיסת עולם שליהודי חרדי לא יקרה כלום, כל מי שמת זה בגלל שהוא חילל את השבת וב'בני ברק' לעולם לא יפלו טילים כי דפי הגמרא סוככים עליה. החילונים צריכים צבא כי הם לא שומרים תורה ומצוות אבל אני החרדי ? יכול להסתדר לבד !
ואני שואל, איך יתכן שבשנת תרפ"ט הערבים טבחו בבחורי ישיבת חברון ללא רחם ? מה, הם למדו פחות מאיתנו ?
האם בבית הכנסת של הרב רובין בהר נוף, לא למדו מספיק תורה ?
האם בשואה מתו רק החילוניים ? הלא סלתה ושמנה של אירופה החרדית כלתה בעשן הכבשנים, ר' אלחנן וסרמן, ר' מנחם זמבא ועוד מיליונים של שומרי תורה ומצוות הלכו להם לבלי שוב.
ועכשיו אני מבין שצריך להתחבר למספר הסיפור, למי שכותב לנו את הספר העמוק, המותח והארוך ביותר שיש בעולם.
ואני לא יודע איך לעשות זאת, איך להשתחרר מהשבי הזה?"
15
"כולנו שבויים - ענה לו ר' מוישה - כולנו כלואים מאחורי המחיצה שמסתירה לנו את הקדוש ברוך הוא, בורא העולם הבטיח לנו בתורתו הקדושה ש'מחיצתי אני ארפא' 'וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם'.
אבל, לנו יש תפקיד ויש לנו גם את הכלים לחדור מבעד למחיצה העבה שביננו לבין הקדוש ברוך הוא.
'מלחמת ג'יהאד' או אכזריות לשמה, אינה אלא העצמת המחיצה העומדת ביננו לבין הבורא ית'.
צבא ומדינה דגל וממלכתיות אינם אלא צורת האותיות מהם מורכב הפרק הנוכחי בסיפורו של העולם, אבל מי יודע מה יהיה כתוב בפרק הבא ?
לימוד תורה ומצוות אכן מחברים אותנו עם החוט השזור מתחילת הסיפור ועד סופו, אבל עדיין אנו מחזיקים בחוט המתנוענע בקיצוניות ושלות הנפש ממנו והלאה.
ניתן לעצום עינים ולהחזיק חזק עם הידים, הבעיה היא שפתאום צצות כל מיני תפיסות עולם שגויות השובות תחתיהם את כל החוסים בהם - כמו שהיטבת להגדיר לנו חלק מהם.
הכלי היחיד שעומד לרשותינו ועימו אנו אמורים לחדור את המחיצה שביננו לבין בוראינו, הוא הלימוד וההכרה האישית שלנו בבורא העולם. ככל שיותר נעמיק בלימוד דרכי הנהגתו את העולם, ככה נתחבר ונתאחד עם הסוד השזור מאחורי הסיפור של הבריאה כולה.
אפשר כבר עכשיו להתחיל לחיות את ימות המשיח מכח הלימוד הזה, הגמרא הרי אומרת ששני אלפי השנים האחרונות הם נקראים 'ימות המשיח' ובעוונתינו יצאו מה שיצאו והעולם נראה כ'תהו', אבל הסוד שמביא את הגאולה כבר מרומז מספיק בסיפור העולמי שאנו בתוכו, אפילו גוי מגושם כ'סארטר' עלה עליו.
יש הרבה ספרים שמבארים את הדרך להשיג את הקשר והחיבור שחודר את המחיצה הזו, אתן לך אחד מהם כדוגמא ומשם תתפתח הלאה - אמר ר' מוישה לאברך שמולו - קוראים לספר הזה 'דעת תבונות' לרמח"ל אתה מוזמן לקרוא אותו ולצמוח, אם תסתבך במשהו אשמח לעזור לך'."
האברך פנה לדרכו ור' מוישה נאנח, "אוי, שיח שבויים, מי יתן וכולנו נִיפָּדֶה ובזה נִפְדֶה את העולם כולו משבייתו הארוכה, ובמהרה יבוא משיח בן דוד".
משה ומוסא הביטו זה בעיניו של זה, "אנחנו אחים - אמר מוסא - תראה, לי קוראים מוסא ולך משה ולו ר' מוישה רק השובים הללו חוצצים ביננו, הם שמו אותנו כאן ביחד בשבי כאילו אנחנו אויבים אבל באמת אנחנו ביחד שבויים בידיים שלהם.
כולנו מחפשים את החיבור אל האמת את העומק והמשמעות שיש בכל החיים שלנו, כמה עבדו עלינו ורימו אותנו - אה?"
משה ומוסא לחצו ידיים בחביבות יתירה, כשהם הבטיחו אחד לשני שביחד הם ימצאו את הדרך להכיר את מה ששזור מאחורי הסיפור העולמי.
ופתאום הם הרגישו יד שלישית רכה אך תקיפה, ידו של ר' מוישה יצאה מהמסך והצטרפה אליהם "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד - פתח ר' מוישה וציטט את נבואת ישעיהו - הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה: וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִים אֶרֶץ יִשְׁתָּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי: הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט: כִּי כֹה אָמַר יְדֹוָד גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ: וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְדֹוָד מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב:
לתגובות הערות והארות
ניתן לשלוח מייל
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
