בלת"ק
איני מכיר את מומחה הכשרות הנ"ל, אך מבירור עם כמה מהבד"צים הכלל הוא שכשכתוב מיוצר או נאפה לאחר הפסח הכונה שהבצק (לדוג') לא היה מוכן לפני פסח אלא יצרו אותו אח"כ, ובזה אכן יש את הבעיה הנ"ל שיש בו כמה חומרים שהם בחשש חמץ גמור, אך זה לא חמור כמו חמץ בעין שהיה מכור בפסח כי זה תערובת.
ומה שכתוב נטחן לאחר הפסח פירוש הדבר שכל החומרים במוצר הם מיוצרים אחרי הפסח כולל כל המשפרים וכדו'.
בנוגע לעיקר החומרא, יש מרבותינו שהחמירו בזה מאוד (ואפילו במקום ספק גמור) ויש שהקילו אם יודעים שהמכירה הייתה בדעת שלימה (ולא כמו חברות שלמות שבדר"כ בעל החברה הוא חילוני ואינו יודע מה הוא עושה, וברור שאם יגרם פה נזק הוא לא יסכים למכירה וכו', ועל מקרים כאלו הקפיד הגרי"ש זצ"ל על מכירה חלוטה, כלומר עם עורך דין ותוקף חוקי), ויש שהקילו בכל מכירה כל זמן שהתבצעה כדין אפילו אם ידעים שדעת המוכר אינה רצינית.
בנוגע לקמח הוא נידון מאוד גדול, פסקו האחרון של הגרי"ש זצ"ל היה שקמח הוא חמץ לפי צורת היצור אז, כיום יש הרבה יותר מקילים בזה, ולפי כולם קמח מלא אינו בכלל זה ואינו חמץ בוודאות.