צילום אמנותי 21.3 יום התיסמותק הבינלאומי

  • הוסף לסימניות
  • #1

לכבוד יום התיסמונת דאון הבינלאומי: מבט דרך עדשת המצלמה אל עולם של אהבה וייחודיות​

ביום התיסמונת דאון הבין-לאומי, אנו חוגגים את חייהם המיוחדים של ילדים ונערים עם תסמונת דאון, ומדגישים את חשיבות ההכלה, האהבה וההבנה. כצלמת ילדים המתמחה בצילום ילדים עם תסמונת דאון, זכות גדולה נפלה בחלקי להכיר את עולמם המופלא, עולם מלא באהבה, שמחה, וייחודיות בלתי רגילה. מאחורי כל תמונה שאני מצלמת, מסתתר סיפור מרגש, סיפור של ילד ייחודי, שמגיע לו את כל האהבה והתמיכה בעולם.

האתגרים וההזדמנויות בצילום ילדים עם תסמונת דאון​

צילום ילדים בכלל הוא אתגר בפני עצמו, אך צילום ילדים עם תסמונת דאון מצריך גישה סבלנית, רגישה ומותאמת אישית. הילדים הללו, כמו כל ילד אחר, מגלים מגוון רחב של אישיות, יכולות ותכונות. לפעמים, הקשר עובר דרך שפה לא מילולית, דרך חיוך, מבט או תנועה. האתגר הוא ללמוד את שפתם הייחודית, להבין את צרכיהם, ולמצוא את הדרך להתחבר אליהם ברמה עמוקה יותר. אך דווקא בגלל האתגרים הללו, הרגעים שבהם מצליחים לתפוס את יופיים הפנימי ואת שמחתם הטהורה, הם רגעים מיוחדים במינם, רגעים שמשאירים חותם עמוק בלב.

מעבר ל"מאתגר": הבנה והקשבה​

התיאור "ילדים מאתגרים", שנזרק לעיתים בקלות, אינו משקף את המציאות. ילדים עם תסמונת דאון, כמו כל ילד אחר, יכולים להציג התנהגויות שונות, אך אלו הן תכונות ייחודיות, ולא בהכרח "אתגרים" בלתי ניתנים להתמודדות. הדרך להתמודד עם "האתגרים" הללו היא דרך הבנה, הקשבה וסבלנות אינסופית. למידה על הצרכים הספציפיים של כל ילד, הבנת שפת גופו, והתאמת הגישה אליו – אלו הן המפתחות להצלחה. הקשבה אמיתית, ללא שיפוטיות, מאפשרת יצירת קשר אמיתי ומרגש.

הקסם שבייחודיות: יופי פנימי וחיצוני​

הילדים שאני מצלמת הם מלאי חיים, שמחה ואהבה. העיניים שלהם בורקות, החיוכים שלהם מדבקים, והאישיות שלהם ייחודית ומיוחדת. הצילום מאפשר לי לתפוס את היופי הפנימי שלהם, את הטוהר והתמימות, את האור שזורח מהם. הוא מאפשר לי להראות לעולם את יופיים החיצוני, את האינדיבידואליות שלהם, את הייחודיות המיוחדת שבהם. כל ילד הוא עולם ומלואו, עולם ששווה לחקור, להכיר, ולאהוב.

המשמעות של אהבה והכלה: תרומה לחברה​

אהבה והכלה הם לא רק מילים יפות, אלא צורך בסיסי לכל ילד, במיוחד לילדים עם תסמונת דאון. אהבה אמיתית מתבטאת בהבנה, בסבלנות, בתמיכה ובקבלת האחר כפי שהוא. הכלה משמעותה יצירת סביבה תומכת ומכילה, סביבה שבה כל ילד יכול להרגיש בטוח, אהוב ומוערך. תרומתנו לחברה מתחילה באהבה ובקבלת האחר, במתן הזדמנויות שוות לכל ילד, וביצירת עולם טוב יותר עבור כולם.

הצילום ככלי להעצמה: הצגת סיפורם​

הצילום עבורי הוא לא רק מקצוע, אלא שליחות. הוא מאפשר לי להציג את סיפורם של ילדים עם תסמונת דאון, לספר את סיפורם הייחודי, ולהראות לעולם את יופיים המיוחד. הוא מאפשר לי להעצים אותם, לתת להם במה להראות את כישרונותיהם, את אישיותם, את ייחודיותם. כל תמונה היא סיפור, סיפור שצריך להישמע, סיפור שצריך להיחשף, סיפור שצריך לחגוג.

מעבר לתמונה: יצירת קשר אמיתי​

הצילום הוא רק נקודת התחלה. הקשר האמיתי נוצר הרבה מעבר לתמונה. הוא נוצר דרך האינטראקציה, דרך ההקשבה, דרך ההבנה. הוא נוצר דרך היכולת לראות את הילד מעבר ל"תסמונת", לראות את האדם, את הנשמה הטהורה, את הלב הגדול. הוא נוצר דרך היכולת לחגוג את הייחודיות, את השוני, את היופי שבשונה.

קריאה לפעולה: להיות חלק מהשינוי​

ביום התיסמונת דאון הבין-לאומי, אני קוראת לכל אחד ואחת מכם להצטרף אלינו בחגיגה זו. בואו נבטיח עולם טוב יותר לילדים עם תסמונת דאון, עולם של אהבה, הכלה, והבנה. בואו נלמד להכיר אותם, להקשיב להם, ולאהוב אותם. בואו נהיה חלק מהשינוי, שינוי שיגרום לעולם להיות מקום טוב יותר עבור כולם. זוהי זכות גדולה להיות חלק מעולמם המופלא.
עמוד 2.jpg
עמוד 5.jpg
IMG_6757.jpg
עמוד6.jpg
IMG_8124.jpg
 

קבצים מצורפים

  • 5.jpg
    5.jpg
    2.2 MB · צפיות: 117
  • הוסף לסימניות
  • #3
שרה,
בתור אמא לתינוק דאוני מהמם
מצדיעה לך על חלקך
ולכולכן על האהבה והפרגונים
כיף לי לשתף בתמונות שלודבורי הרשלר מוקטן 0527143082.jpg
אשריך!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו שרה!
את יודעת להוציא את התמונות מלאות ברגש ויופי!
פשוט קסם!
תודה כיף לשמוע(●'◡'●)
שרה,
בתור אמא לתינוק דאוני מהמם
מצדיעה לך על חלקך
ולכולכן על האהבה והפרגונים
כיף לי לשתף בתמונות שלוצפה בקובץ המצורף 1928885
אשריך!!!
תודה כיף לשמוע(●'◡'●)

והוא ילד נסיך ויפה תואר בלי עין הרע
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות

אשכולות דומים

רוצה לפתוח לכן קצת את הראש ובעיקר את הלב
נושא חשוב רגיש וכואב


הקדוש ברוך הוא ברא את כל ברואיו
בצלם אלוקים בראם. יצירת כפיו
רובם ככולם דומים במבנה, רגילים
אך חלקם שונים ומעט מוגבלים



אך יש אנשים עם ראיה מצומצמת, צרה
לא חודרת ,לא רואה פנימה, קצרה.
מסובבים את ראשם מסיטים המבט
לא מנסים להתרגל או להכיל אף במעט


ביכולת הכלה הכל בעצם מתחיל
יצירה שונה, אחרת לקבל ולהכיל
להצליח להציץ מעבר לעטיפה חיצונית
להיות מסוגלים לראות ציור שונה מן התבנית
להציץ להנות ולראות
גם אם לא הכל מוכר כיאה וכיאות



כולנו רוצים להיות אהובים
כולנו צריכים הרגשה של שווים
גם אם קיבלנו משמים צבע, דוגמא או מראה שונה
זה משהו בתוכנו שחובה שישתנה


זו יצירת כפיו של אבא אוהב
שכואב לו מתי שלילד שלו כואב
שנתן לנו חיים ונתן לנו בחירה
אם לקבל את האחר השונה במהות או בצורה


אם נשכיל לראות את היופי שבכל שונה
אם נגלה רגישות נפרגן, נהנה
אם נראה את היופי שניתן עם כל חסר
נדע שגדלנו ,הבנו את המסר.


מאחלת לכל צלמת באופן ישיר
שנצליח וננציח הרבה רגעים של יופי ושיר .
שלעולם לא ינסה אתכם הקב"ה בשוני או חיסרון
ושתדענה להפוך כל פגם ליופי ויתרון.


אז אחרי ההקדמה הארוכה קבלו את ינון ושלמה המתוקים!
שאולי במראה הם קצת שונים
אבל בפנים כמו כולם חושבים מרגישים ומבינים!

(כתבה: מנהלת בי"ס מכיל. גב' הפנר)צילום מסך 2025-11-15 185523.jpgצילום מסך 2025-11-15 185508.jpg
שחה לי לקוחה:
"הילד שלי שובב גדול, ניסיתי לצלם אותו מאות פעמים, מה לא עשיתי?
הוא קם ורץ ועושה פרצופים,🤪
בגלל המהירות שלו, התמונות יוצאות מרוחות, מטושטשות ואני נשארת מאוכזבת.. מרב, את חושבת שיש סיכוי להוציא לו אלבום?.."
כל כך הרבה סוגי ילדים יש, כל אחד עם אופי משלו,

אחרי למעלה מעשור של צילום מאות ילדים, כל אחד עם אופי שונה.
אני יכולה לומר לך: צילומי חלאקה לא חייבים להיות סיוט! כשיש נסיון, מקצועיות, שיטה וגישה, החוויה הופכת להיות חגיגה של תמונות עם הרבה אווירה.


התלבטתי, באיזה סט לשתף אתכם
כל משפחה יש לה את היופי שלה, תמונות מיוחדות עם אופי ייחודי רק לה,

שמה לכן כאן תמונה בודדת ממספר אלבומים שהפקתי, כל תמונה היא פתיח קטנטן מאלבום מושלם
מוזמנת לבחור?


טיפ מבית במבוק מחכה לך בתחתית הפוסט


דודי, אגדה של מבט
הוא מטופח ומושקע, כל מבט שלו ,זו אגדה
ביחד עם אחותו בת השנה, זוג משעשע ולא פראייר, הצילום היה פרויקט מלא באמונה, שאלבום מושלם בטוח יצא מפה - נקודה.
234A1731.jpg
ילד של אור
אמא של עזרי הגיעה עם קולקציה מתוקתקת, היא ידעה בדיוק מה היא רוצה ואיזו נעל להתאים לכל חולצה
ילד רך ונעים, צילמתי אותו יחד עם אחיו בן השנה. צילום על הבוקר.. בזריחה
234A2472 copy.jpg
הנסיכה הנרדמת
הן הגיעו שתיהן עם מלא חלומות לאלבום בת מצוה עם תמונות מהאגדות, כזה שישאיר להן מזכרת רגע לפני שהיא כבר נערה ובוגרת
234A1010-Recovered copy.jpg
אלי, קסם של רגעים
יש לו אח ואחות, אבא ואמא אוהבים
ילדים רגועים וכיפיים, בסט שלהם יכולתי לשוט על כנפי הדמיון, להעמיד ולפסל אותם כרצוני, הוא זורם ואני יכולה להפיק לו תמונות מעולם אחר234A7147-Edit.jpg
מאיר, מלאך שובב
הוא שובב ונמרץ וחינני להפליא.
זהו ילד שאם אתן לו טיפת חופשיות,
הוא יצור לעצמו פוזות משעשעות ונוטפות מתיקות
הצילום מלא באקשן, אנרגיות וצחוק מתגלגל - חגיגה אמיתית של תמונות מלאות בצבע וחיות
234A0282 copy.jpg
חברה טובה שלי, חכמה ומנוסה, נתנה לי פעם טיפ זהב:
'כשאת מרגישה שהסבלנות שלך מתחילה לפקוע, והקטנטן שלך מוציא ממך רגשות שאת פחות אוהבת לפגוש
(ואת יודעת למה אני מתכוונת ), פשוט תפתחי אלבום תמונות. תראי כמה הוא היה קטן, רך וטהור. ותזכרי - הוא עדיין כזה! לפעמים זו רק מסכה שמסתירה את היופי הזה.
וזה נכון, לא? כל בעל מלאכה מאמין שהאומנות שלו יכולה לשנות את העולם. פסיכולוגית תציע שיחת נפש, יועצת הורים תמליץ על בדיקת עומק, וצלמת? צלמת תגיד לכם שתמונות הן תרופה לנשמה. ואני מאמינה בזה בכל ליבי. לאו דווקא תמונות מקצועיות, אלא כל תמונה שמנציחה רגע יפה. רגעים שנשמרו בלב, שמחכים שנחזור אליהם, שימלאו אותנו מחדש.​
אמצע המאה ה-20. זוג הורים צעירים יושב במשרד רופא, שתיקה כבדה ממלאת את החלל. הם ציפו לבשורה משמחת, אך במקומה הם שומעים מילים חדות וקרות, הנאמרות במקצועיות מרוחקת: "פגם גנטי", "פיגור", "תקרה התפתחותית". הרופא מסביר להם שבנם, תינוק עם תסמונת דאון, לעולם לא יהיה "נורמלי".

ואז מגיעה העצה, שנחשבה אז לשיא החמלה וההיגיון: "למען טובתו, ולמען שלום המשפחה, המקום הנכון עבורו הוא מוסד". המילה "מוסד" נאמרת כפתרון של חסד. זה היה הנרטיב: ילדים כאלה הם טרגדיה, נטל. החברה, מתוך תערובת של בורות, פחד ובושה, האמינה שהדרך הנכונה היא להסתיר, להרחיק, "להגן" על המשפחה מהקושי ועל הילד מעולם שלא יכיל אותו.

הדלת נסגרת מאחוריהם בחבטה עמומה, והם חוזרים לחיים שבהם יעמידו פנים שהכול בסדר. בפנים, עולמו של הילד מצטמצם לארבעה קירות. שמו הפרטי נמחק ומוחלף במספר סידורי הרקום על בגדיו הדהויים. בימים שהוא חסר מנוחה – אולי מכאב, אולי מגעגוע – לא מרגיעים אותו בחיבוק. קושרים אותו. רצועות בד מהדקות אותו למיטת הסורגים הקרה. זה לא נעשה מרוע, אלא מהיגיון מעוות של "יעילות" ו"שליטה". כך הוא לא "יפריע". כך הוא שוכב, בוהה בתקרה המתקלפת, דמעותיו נספגות בכרית הדקה. אין יד מלטפת, אין קול מנחם.

והחברה בחוץ לא רצתה לדעת, לא רצתה לשמוע. העדיפה הסדר נוח שאיפשר לכולם להמשיך בחייהם ה"נורמליים". סבלם של הילדים הוקרב על מזבח הבושה והנוחות החברתית.

בחזרה להווה

היום, אותה נשמה טהורה אינה קשורה למיטה, אלא מונפת על הכתפיים בריקודים של שמחה. ידיו אינן כבולות, אלא מוחאות כפיים בהתלהבות בשירת שבת. הוא אינו "מספר סידורי", אלא "האור של הבית". הקהילה אינה מסתירה אותו, אלא רבה על הזכות לעזור לו ולהיות בקרבתו. התרבות עברה מהפך. מה שנחשב פעם ל"פתרון הגיוני", נראה לנו היום כמעשה בל יתואר של אכזריות. הבנו שנשמתו ואושרו הם ערך עליון.

הקשיבו היטב לקולות שסביבנו: "הם לא התנהלו נכון", "זה כישלון אישי שלהם", "הם חיים מעבר ליכולתם". האם זה לא אותו הד של השיפוט והריחוק? הבושה שמלווה משפחה במצוקה כלכלית, ההסתרה של המינוס בבנק, הפחד לבקש עזרה – האם כל אלה אינם קירות המוסד המודרני? אנחנו לא קושרים אנשים למיטה, אבל אנחנו כובלים אותם בשיפוטיות, מבודדים אותם בבושה, ומשאירים אותם להתמודד לבד עם "הפגם" שלהם.

איך ייראה העתיד?

בעוד כך וכך שנים סביר להניח שנרגיש את אותה תחושת אי-נוחות שאנו חשים כעת כלפי המוסדות של פעם. נתקשה להבין איך חברה שלמה ראתה במצוקה כלכלית כישלון אישי, במקום לראות בה אתגר קהילתי.

בעתיד הזה, משפחה שנקלעה לקשיים לא תתחבא בבושה, אלא תמצא קהילה עוטפת שמרימה אותה. במקום ללחוש "הם לא הסתדרו", יאמרו "בואו נראה איך אנחנו עוזרים להם לעמוד על הרגליים". במקום שיפוטיות, תהיה סולידריות. כי בדיוק כפי שהבנו שילד עם תסמונת דאון הוא ברכה ולא נטל, כך נבין שכל אדם הוא חלק בלתי נפרד מהקהילה, והאחריות לשלומו מוטלת על כולנו.

המהפך מהעדפת אסתטיקה של "הצלחה" לחמלה ואחריות הדדית, נמצא בידיים שלנו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה