שיתוף - לביקורת ת'אמת לא כזה פעם...

  • הוסף לסימניות
  • #1
קוראת מילים שכתבתי פעם.

-מילים?

לא, זה לא מילים,
זה לב.
מדמם.

-אוקי, אה.. וואו אה...

פסדר לא צריך לגמגם,
הכל טוב!
היום זה לא מזיז לי.

-ת'לב?

ת'מילימטר של הקצה.
ועוד כתבתי שם אבוש, עם "וש" בסוף,
דיברתי איתו ככה חופשי.

-ו...מה, מה היום?

היום? חה
היום...
היום אני לא ראויה בכלל!
כבר שניייים לא התפללתי,
מדברת פה ושם ככה במילים שלי.
רק כשאני צריכה...

-אה.

להיות כנה רגע?

-רוצה?

כן, נו אני לא יכולה אחרת,
אז ת'אמת שמשהו זז לי שם בתוכו.
קופץ לי שם כל היום, באזור של הלב.

-קופצת.

כע, לא רגועה הבחורה...

-נשומה ווי ביסטו🎶

מה זה כמו שרח בת אשר "עוד יוסף חי"?
אפשר לדבר ברור,
כן זאת הנשמה 'שלי...
היא... לא מוכנה לוותר לי!
היא רוצה ש...
אני אקום מחר מוקדם.

-היום.

כן... נכון, זה כבר היום...
ושאני אתפלל.

-את יכולה!

לא נכ- - אה... אמרנו שאמיתיים פה. אה..
אז... כן, אני יכולה.

-נו

לא רוצה.
לאאאא רוצהההההההההה
לא יודעת למה!!!!
😭😭😭😭😭
- - -
וזה כואב לי.😢
..... !!!!
אבאאאא!!!!

-אבא? אמרת ש...

כן, אבא.
תפסת אותי על חם.
...
...
על הכי חם בעולם! הכי מחבק!

-אוהב.

אוהב, נכון.

-גם ככה!

גם ככה.
רגע, גם ככה?

- ככה!
🤍
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
איזה מקורי!
אהבתי ממש את הקונספט.
כתיבה מלאת כנות ורגש שנכנסים ישר ללב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת מלחיץ או לא?
וואו איזה יום כיף, אני מחכה לו כבר המון זמן אני כל כך מסוקרנת מה יהיה בפנים.

פעם ראשונה שקראו לי לראיון עבודה! כמה פעלתי בשביל להגיע לרגע הזה!

רק תיבת המייל שלי יודעת כמה קורות חיים נשלחו!

למה כולם אומרים שראיון עבודה זה דבר מלחיץ? אני ממש לא מרגישה לחוצה! מוזר!

רק שאני לא אתחיל לצחוק באמצע הריאיון כי אני אדמיין על הקיר איזה פרצוף שקורץ אלי...
האמת שאני יושבת פה עכשיו וממתינה, אני מרגישה איזה לחץ כלשהו מכיוון קצות האצבעות בידיים וברגליים מזדחל לאיטו לעבר מרכז הגוף, אני מנסה להשתלט עליו ולעצור אותו לפני שיגיע למרכז ממש, נשימה, לספור עד חמש, עוד נשימה, לעצום עניים, חיוך, לספור ועוד פעם ו...

"את אביגיל?" וואו! אני קופצת, גובה מטר לפחות לדעתי.

לא נעים, ככה מתחילים? נראה לי היא באה לקרוא לי להיכנס וזה הרושם הראשוני שלי?

מה יהיה איתי מה???

"את לא אביגיל?"

אה, היא כאילו מחכה שאני אענה לה אוקי, לא נעים בהחלט, אני בוהה בה כמו לא יודעת מה, דווקא היא לבושה מעניין מטפחת כחולה, חולצה ורודה, חצאית כתומה ונעליים סגולות, לטעמי! הלוואי שהיא תעבוד איתי בצוות אם אני אצליח איכשהו להתקבל לפה!

"אני אביגיל כן, נעים להכיר מי את?", תורה לבהות בי אולי היה אסור לשאול את זה? כאילו רק לה מותר לדעת מי אני? חוצפה של אנשים היום!

"אני להיות פה לנקות, ואת לא לזוז, אז אני מסתכל בתיק מה זה כתוב לך ואני לדעת את אביגיל!"

"אה! אני חשבתי שאת... לא משנה בטח אני זזה עכשיו! סליחה שהפרעתי לך!"

אשמח לתגובות וביקורות!!
"ששי, את העומר כבר ספרת היום?", פתחתי רשמית את עונת ההדתה במסעדה שבה אני משגיח על הכשרות, וכשאני רעב, גם על מידת העשייה של האסאדו והאספרגוסים.

"למה שאספור את עומר מהפס הקר, למה הוא סופר אותי? הוא חתיכת שחצן. אפס.", הפגין ששי בורות מרשימה.

"חחח, לא העומר הזה", כמעט נחנקתי מצחוק ומהאסאדו הצמיגי. מידת עשייה רעה. טוב שטעמתי והשגחתי. "אני מתכוון לספירת העומר שבין פסח לשבועות. כמו שנה שעברה, זוכר?"

ששי נזכר. הסכים. זרק מפיון על הראש.

"כמה צריך לספור היום?", הוא שאל.

"בעיה, עוד לא ספרתי היום, אסור לי לנקוב במספר של היום", ניסיתי להסביר.

"טוב, אין לי כוח לשטויות שלך", העיף את המפיון.

"רגע, יש לי פתרון", הצעתי.

"אני אומר לך מה ספרו אתמול, וככה תדע כמה לספור היום", ששי הסכים.

"אז ככה. אתמול היה 12 ימים לעומר", ששי עיבד את המידע במצחו החרוש, ופניו האירו באחת, "הבנתי, אז היום 11 ימים לעומר", קבע.

"איך 11 אם אתמול היה 12?", זעקתי. מרגיש כמו מורה גרוע במתמטיקה.

"זו לא ספירה לאחור?", תהה ששי.

"לא, זו ספירה מלמטה למעלה", הסבלנות כמעט ברחה לי, כמו כלב שרוצה לעשות שפטים בחתול מעצבן. החזקתי אותה חזק במושכות.

"אה, אז היום 12 ימים לעומר", הבריק שוב האיינשטיין של זמנינו.

"איך 12?", שאלתי מתוסכל.

"הרגע טענת שאתמול היה 11", צעק.

"אני טענתי? אתה בחישוב עקום ברוורס טענת", צעקתי בחזרה.

"תשחרר אותי מהשטויות שלך", רטן, "כבר עדיף לי לספור את עומר מהפס הקר מאשר את העומר", אמר במרירות.

הגבתי בהלם: "מה אתה אומר?"

"כומר", חרז בכישרון ונמלט החוצה להירגע עם סיגריה.

רדפתי אחריו החוצה. שאלתי אותו מה יש לו נגד עומר מהפס הקר?

"הוא לא מתחלק עם שאר העובדים במשמרות הלילה בצורה שווה", אמר ששי בקול טעון.

"איך הייתה החלוקה של המשמרות בינכם בחודשיים האחרונים?", התעניינתי בסקרנות.

"עשרים ימים שובצו לי, שמונה עשרה ימים לדני ורק שלושה עשרה ימים לעומר!"

"תודה רבה ששי, עכשיו תגיד רק 'הרחמן הוא יקים לנו עבודת בית המקדש...."
התיישבתי לארוחת הערב.

"מה קורה רחלי, מה נשמע? איך היו הילדים היום?" שאלתי בהתעניינות.

"גמרו אותי לגמרי..." אמרה אשתי באנחה. האמת היא שיכולתי לנחש מהמראה התשישות שלה...

"אויש..." הגבתי בצער.

"כן, ממש רקדו לי על הראש. אה, מה רציתי לומר לך? מה אתה אומר, אולי נקנה יויו?"

"לקנות יויו? זה יקר, לא?" שאלתי. לא מפרט לה את כל ויכוחיי עם חבריי, על כמה גרוע הסחף החברתי של כל הילדים למוצר היקר הזה.

"יקר יקר, אבל צריך".

"שיגעו אותך הילדים היום לגמרי, אה?"

"ממש לא קשור אליהם!"

"אולי נקנה חיקוי?"

"בשום אופן!

"לא שהבנתי למה, אבל אוקיי..."

"אפילו החלטתי על צבע!"

"חח"

"מה אתה צוחק? אני קונה משהו בשבילי, אני רוצה צבע שאני אוהבת".

"מה בשבילך? את לא רצינית, נכון?"

"רצינית לגמרי!"

"לא, פשוט לא שמעתי שזה נכנס גם לשכבת הגיל שלך..." אמרתי אחרי זמן העיכול.

"אתה צוחק עליי? אני נראית לך מבוגרת? סתם שתדע שיש לי חברות בעבודה יותר מבוגרות ממני שיש להן!"

"סורי, אני פשוט לא חשבתי ש..."

"בסדר, הכל טוב. בכל מקרה, צבע, אני רוצה צבע אפור יש אותו להרבה חברות שלי, ואהבתי..."

"אפור?? זאת לא בחירה קצת מוזרה? אני בכלל לא בטוח שיש כזה..."

"ודאי שיש! זה נפוץ בטירוף!"

" אוקיי, מוזר... אני לא ראיתי... בכל מקרה, אם זה מה שאת רוצה זה מה שנקנה..."

"בקיצור, כבר ביררתי מחירים, ב'בייבי זולי' יש עכשיו מבצע באלפיים מאה אמבטיה+טיולון!"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה