שיתוף - לביקורת שלי ושלכם

[קופי 100]

אני מכיר כמה זוגות כאלה
והיטבת לתאר
כל מילה פנינה......
סוף סוף מישהו אחד עושה את הבעל הילד הטוב ואת האשה הילדה שמנסה להשתחרר קצת זה באמת היה חסר פה בפורום
לגבי התוכן אההההמ
צריך לדעתי יותר להדגיש את הצד הרוחני ולא רק את הצד של הבושה מאחרים גם זה וגם זה קיים
כלומר כן מפריע לו הרוחניות וחוץ מזה מה יגידו עליו ולא יקבלו את הילדים וכו.....

לטעמי המינון מדויק. ככה מרגיש מישהו שהוא לא מידי בהמי ולא מידי מלאכי. שילוב של רצונות טבעיים להיות מקובל עם כמיהה להשאר במסלול הרוחני שלו.

 

[הנף מקלדת]

מה שברור שמתרקם פה בפורום ז'אנר שלא מצוי בארון הספרים החרדי.
לספר את סיפור החיים, לאו דווקא להעלות בעיות ולנפץ מוסכמות.
אלא לספר את החיים עם מורכבותם הקלה/הכבדה.
כה לחי.

 

[Reizy Esh]

מקסים כל כך! מצטרפת לכל המחמיאים.
אוהבת מאד את הכתיבה הזורמת, המודעת לעצמה, ואת הציניות המשתרבבת פה ושם.
זה סיפור של החיים וזה כל כך יפה.

דווקא לכן קצת הפריע לי שהקונפליקט מוצג כבר בהתחלה במלוא חריפותו.
כלומר- אולי הייתה צריכה להיות כאן איזושהי בניה של הקונפליקט. איזושהי התפתחות.
הרגיש לי שכבר בפסקות הראשונות הבנתי את מערכת היחסים,
ואחר כך הגיעו המון דוגמאות לאותה בעיה.
נכון שאת מתארת כאן בעצם שנה שלמה רטרואקטיבית, ובכל זאת.

אבל לענ"ד הכיוון בסיפור הזה מגמתי למדי ופחות מציג מורכבות רב כיוונית.

מתחברת מאד.

אני חיפשתי גם קצת עומק ביניהם.
הרי לכל מה שקורה מעל לפני השטח יש סיבות.
חוץ מזה שיעלי היא דמות קצת שטוחה, חיפשתי את העגלוליות שבה, קצת.
אבל נניח שיש דמויות כאלה במציאות,
(הלוואי שלא היו. ממש התכווצתי בכיסא יחד עם בעלה. מסכן.)
מה קורה שם מתחת לכל הבגדים והקניות והחברות? למה זה כל כך חשוב לה?
למה הם לא מדברים על זה בצורה נורמלית אף פעם?
למה היא כל כך כועסת וקפוצה כל הזמן, עד כדי שליטה בו?
למה הם כן ביחד? איפה החלקים שהוא כן מעריך אותה?

סליחה אם סבכתי אותך עם ההגיגים הללו.
זה רק סימן שהסיפור כל כך טוב...

.

 

[yonatanr]

קודם כל - שאפו.
פעם ראשונה מזה הרבה זמן שמישהו מציג את האשה הקלאפטע, ולא הבעל הוא המושחת, הגולש, המסתורי והבוגדני.
הקטע כתוב יפה מאד וזורם.

"עם רותי?" היא נעלבת. "אבל אני רוצה לקנות משהו שתאהב גם, חצי שעה אני מחכה ועכשיו יקח לך עוד זמן? ואנחנו בשנה ראשונה, זה מוזר לבלות איתה ערב. כל החברות שלי ידברו עלי, גם ככה יש לי את הבעל הכי צדיק מכולן".

היא לא ידעה שהוא הצדיק מכולן? למה היא לקחה אותו?

החברות שלה מדברות. פחחח. 'שטרן מתמדרן', הוא שמע אותם מדברים פעם כשנכנס להכין קפה. 'אשתי אמרה שראתה אותו באיזה מסעדה בתלפיות עם אשתו'. מסעדה, מילא. היה הולך איתה כל לילה למסעדה, לו רק יכל במקום להיגרר לקניות.

לדעתי הסיטואציה מופרזת מדי. נשמע שלקחו בחורה מ'בנות אלישבע' ושידכו אותה עם בחור מ'בית מדרש עליון'...
בכל אופן, בחדרי הקפה שבהם שהיתי, לא נהגו לרכל על המקומות שבהם ראו את אברכי הכוילל.

"אני, יש לי בעל יותר צדיק מכל החברות שלי"

אני יש לי מצח נמוך

"אני? בטח רוצה!"

והוא, מה מבין בצניעות.

הוא, תמים שכמותו,

יש כאן סוג של חזרתיות על מטבע כתיבה, שקצת מפריעה לי.

ועל כולם מדברים על שטרן שכבר מתחיל לקחת עבודות מהצד

?

 

[מנוחה כהן]

הבחור צדיק אבל חסר חוט שידרה. או שחוסר ההתאמה פשוט קיצוני.

או שהאישה מרגישה משוחררת ועצמאית- עד אתמול היא היתה בסמינר והיו כללים והיתה סגנית שהעירה ואמא שניהלה את התקציב ועכשיו היא ברשות עצמה אז היא חוגגת.
זה יעבור לה בעזרת ה', שומע, בחור?
זה קורה להרבה בנות, רק תיהיה קצת יותר אסרטיבי, ואל תלך לעבוד!

זה הרבה יותר ראלי מחוסר התאמה.
והבחור מסכן. אין מה לומר.

 

[קופי 100]

היא לא ידעה שהוא הצדיק מכולן? למה היא לקחה אותו?

היא ידעה והיא גם היום מאוד גאה בזה. ובכל זאת..

 

[RACHELIZ]

וואו! סוחף וכואב...

הפגישות הלכו יופי, כל פגישה הובילה לשניה, ברביעית כבר חזרו מאורסים.

מהרהרת בקול:
מכל ארבע הפגישות לא יצא לו לשים לב שהיא כזאת?

 

[מנוחה כהן]

מכל ארבע הפגישות לא יצא לו לשים לב שהיא כזאת?

אני שוב אומרת- זה ממש לא חייב שהיא כזאת!
זה יכול לקרות לכולם!!
(אוף אתם מקטלגים! אם הסיפור היה מתפרסם בזמן אחר - לא אחרי כל כך הרבה סיפורים זוועות - לא הייתם אומרים ככה )

 

[RACHELIZ]

אני שוב אומרת- זה ממש לא חייב שהיא כזאת!
זה יכול לקרוא לכולם!!
(אוף אתם מקטלגים! אם הסיפור היה מתפרסם בזמן אחר - לא אחרי כל כך הרבה סיפורים זוועות - לא הייתם אומרים ככה )

זה לא קשור לסיפורים אחרים.
הגברת מנותקת. רואה רק את עצמה...
אולי זה השחרור הזה של אחרי הסמינר, אבל זה נשמע קצת יותר מזה.
היא גם באמת לא מבינה מה זה אומר בעל שיושב ולומד. לא לכל אחד זה מתאים.
בכל מקרה, גם אם היה מתעסק במשהו אחר, היא כבר הייתה מוצאת איך להרקיד אותו לצליליה.

 

[אמא ומתכנתת]

היא גם באמת לא מבינה מה זה אומר בעל שיושב ולומד. לא לכל אחד זה מתאים.

בדיוק לכן יכול להיות שזה התפספס בפגישות.

היא נשמעת אחת שלא באמת מכירה מה זה בית של תורה, רק שמעה על זה דיבורים בסמינר. אף פעם לא ראתה ולא חשבה מה זה אומר למעשה.
נורא קל לדבר גבוהה גבוהה בפגישות, כשזה מגיע לחיים עצמם - יש כאלו שמאבדים את זה.

 

[anotherית]

מבחינה ספרותית, הפריע לי המעבר החד כאן:

פתאום הוא נהיה דברן, אחרי שכל הקטע דיבר במשפטים קצרים וחתוכים.
ייתכן שאת צודקת ובמציאות זה כך, כי היא פתאום גלשה לאזור שלו כך שטבעי שידבר יותר, אבל בקריאה זה כן הציק לי. אולי הפתרון הוא להחליף כמה פסיקים לנקודות, יכול להיות שזה יאזן את זה.

נכון, את צודקת. זה באמת יציאה של עודף מילים פתאום, קל יותר להסביר מציאות בעזרת דיאלוג, גם כזה לא נכון לעשות את זה.

יש כאן סוג של חזרתיות על מטבע כתיבה, שקצת מפריעה לי.

מעניין. כי לא התייחסתי לזה בכלל כמטבע כתיבה, סתם זרם, סוג של צורת דיבור.
ועכשיו כשאני חוזרת לראות, זה באמת קיים במינון גבוה מדי.

?

משפט שלא מנוסח טוב. שהוא צריך לחשוב על מה שהציעו לו, ללמד. ובנוסף הוא יחשוב על הדיבורים עליו.

לדעתי הסיטואציה מופרזת מדי. נשמע שלקחו בחורה מ'בנות אלישבע' ושידכו אותה עם בחור מ'בית מדרש עליון'...
בכל אופן, בחדרי הקפה שבהם שהיתי, לא נהגו לרכל על המקומות שבהם ראו את אברכי הכוילל.

זהו, שמעולם לא הייתי בחדרי קפה. אז תודה!

דווקא לכן קצת הפריע לי שהקונפליקט מוצג כבר בהתחלה במלוא חריפותו.
כלומר- אולי הייתה צריכה להיות כאן איזושהי בניה של הקונפליקט. איזושהי התפתחות.
הרגיש לי שכבר בפסקות הראשונות הבנתי את מערכת היחסים,
ואחר כך הגיעו המון דוגמאות לאותה בעיה.
נכון שאת מתארת כאן בעצם שנה שלמה רטרואקטיבית, ובכל זאת.

אז זה דווקא, אני לא חושבת. זאת אומרת, הקונפליקט יכל להעמיק בהמשך, והוא לא.
אבל דווקא בסיפור קצר, נופלים הרבה פעמים כשמתחילים לתאר דמות אחת, וגומרים בדמות אחרת. ולא כי האיפיון השתנה, אלא כי הסופר לא הכיר לנו את הקונפליקט, ופתאום באמצע הסיפור קיבלנו דמויות אחרות.
אם יש קונפליקט בין שניהם, הוא חייב להיות בכל שיחה, גם אם השיחה התנהלה בתחילת הסיפור.
אפשר להכיר לה עוד רבדים אחר כך, אבל אי אפשר להתעלם ממנה.
אפשר גם להתחיל את הסיפור בלי שיחה שלהם ואז אפשר לדחות את ההצגה, אבל במבנה הזה, נראה לי לא נכון.

אני חיפשתי גם קצת עומק ביניהם.
הרי לכל מה שקורה מעל לפני השטח יש סיבות.
חוץ מזה שיעלי היא דמות קצת שטוחה, חיפשתי את העגלוליות שבה, קצת.
אבל נניח שיש דמויות כאלה במציאות,
(הלוואי שלא היו. ממש התכווצתי בכיסא יחד עם בעלה. מסכן.)
מה קורה שם מתחת לכל הבגדים והקניות והחברות? למה זה כל כך חשוב לה?
למה הם לא מדברים על זה בצורה נורמלית אף פעם?
למה היא כל כך כועסת וקפוצה כל הזמן, עד כדי שליטה בו?
למה הם כן ביחד? איפה החלקים שהוא כן מעריך אותה?

הגברת מנותקת. רואה רק את עצמה...

כאן נפלתי.
כאילו, נסחפתי לזה שהיא מנותקת. כמו שכתבו כמה, שהתיאור מוגזם.
הפער לדעתי לא מוגזם, וקיים. אבל העומק בבחירה שלהם יחד, ובגרירה, ובקשר שבינהם שכן קיים, פיספסתי.
וכן ערבבתי פה קצת בין נושאים, בין פער רוחני לזה שהיא שולטת וקצת מנותקת.

והנה השנקל שלי, לכל מי שפספס:

וגמגמה משהו כמו, אמא שלי לא מבינה שכמו שאני יכולה להתחתן אני יכולה לבחור איזה פאה לקנות. כששאל למה לא קנתה את זה במקום הפאה של יום חול. אם היא כל כך רצתה.

הייתי מחליפה ניסוח:
וכששאל למה לא קנתה את זה במקום הפאה של יום חול. אם היא כל כך רצתה. היא גמגמה משהו כמו, אמא שלי לא מבינה שכמו שאני יכולה להתחתן אני יכולה גם לבחור איזה פאה לקנות.

"אתה יודע מה?" היא התאוששה בקלות. "זוכרת את ההוא שהציע לך ללמד את הבן שלו בין שלוש לארבע?"

זוכר.
וגם הרבה עבר והווה שהתחלפו לי. ושלושה תיאורי פעולה שהשתרבבו לבפנים.

תודה לכל מי שטרח, ביקר והגיב.

 

[הכלבויניק]

אהבתי את הכתיבה הזורמת, יפה מאד!
אפיון הדמויות והדו שיח שלהם קצת קיצוני, לענ"ד.

"אני, יש לי בעל יותר צדיק מכל החברות שלי" היא אמרה לו בגאווה, כשיצאו סוף סוף.

כבר התלהבתי, סוף-סוף היא גאה בו
עד שהמשכתי לקרוא

אבל אין להן מושג כמה צריך להקדיש לזה, זה נראה להן כל כך נוצץ, מה שאי אפשר לדעת מהסתכלות חיצונית".

היא רק גאה בעצמה על מסירות הנפש, שלה, לתורתו של בעלה הצדיק...

מהטענות שלה, נשמע כאילו חברתה רותי מדברת מגרונה,
היא כל הזמן חושבת מה החברה הייתה חושבת על הסיטואציה.

"אבל לא צריך להגזים. קיצוניות לא נכונה אף פעם".

זה מוזר לבלות איתה ערב. כל החברות שלי ידברו עלי,

"אתה לא מפרגן לי? אני עובדת שמונה שעות ביום וזה לא מספיק בשביל כמה שמלות מסכנות? אני עובדת כל כך קשה, זה מגיע לי"

אז לכל אלו שהספידו את השידוך... כמה חודשים, והקשר ביניהם יתחזק קצת יותר מכמה יציאות לא מוצלחות יחד לקניון בערבים, צורת המחשבה של 'מה יגידו' תעבור לה (ולו), והם ילמדו לתקשר נכון.
לא הייתי ממהר לקחת את הכסף מהשדכן, למרות שלא ממש הגיע לו מלכתחילה...

"כל יום בין שלוש לארבע? לא יהיו לי חברותות" הוא לוחש.

אם יש לו חברותות גם בשעות האלו, אז הוא באמת צדיק...

וכמה נפילות קטנות של המקלדת

אבל החשבון שלהם עובד את התחתית

עובר, או שזה מושג שאני לא מכיר?

"זוכרת את ההוא שהציע לך ללמד

ועל כולם מדברים על שטרן

 

[אנטיפטרוסה]

אשמח לביקרות ספציפית על זה

פשוט מדהים. אפיון מטורף . דיוק בתיאור. [את מכירה כמה כאלה?]
ובנוגע לכתיבה על המגזר השני - ובכן, אני פחות מתחברת לתיאור על האיש העדין שלא מעיז לומר מילה לאשתו [ובינינו, זה גם מה שהביא את הטעות הזוועתית של השידוך ביניהם...] , בעיניי הגבריות היא דווקא היכולת לומר, והקושי לשמור דברים בבטן... אבל ספציפית עם הדמות כאן זה מסתדר נהדר!

סרט התחיל להתגלץ'

בנקודה הזאתי התחלתי להלחץ... מהזה שהם רואים סרטים ... ועוד כל כך מהר!
אבל העיקר קלטתי את הטעות

מתי יש סופעונה בזארה

טוב שהם סופסוף סוגרים. אולי זה יעזור משו לכל אותם אברכים שנשותיהם 'סוחבות' אותם לשם
והערה על הערה של @הכלבויניק :

אני צריך לחשוב על זה". ועל כולם מדברים על שטרן

זה לא טעות... זה משחק לשון מסוים

 

[הפצחן]

די!
אני לא מוכן לפילוסופיות ודיונים מעמיקים!
זה פשוט...
כתוב יפה. מאוד.

 

[+shira]

וואו. מיוחד!
אולי בזכות הנסיון לתאר זוית ראיה מו הצד השני, קיבלנו מסה רגשית לא מתבכיינת ולא מולודרמטית. והכתיבה מצליחה ליצור סיפור שנקרא בשטף, גם בלי קביים של מצבי קיצון או פרובקטיביות.
הניגודיות בינו לבינה לעומת זאת - כן הייתה קיצונית בעיני. הוא כל כך מסכן, והיא כל כךךךךך קלפטאע שבאיזשהוא שלב כבר התחלתי להאמין לו פחות ולהתחיל לנסח לה בראש כתב הגנה...

 

[כספומילי]

מדהים ועצוב!
כתיבה סוחפת ומדויקת בהחלט שמכירה כמה כאלו לצערי... וגם בעיני האפיון סופר מדויק
תודה!

 

[+shira]

לענ"ד משיכת הדיון למקרי קצה קצת מאבדת מטעמו.

יש נשים טובות יותר ופחות ויש בעלים טובים פחות ויותר, אבל אף אחד (כמעט) הוא לא מפלצת.
וכשהסופר מצייר לך דמות של קלאפטע מוגזמת או של שטן, זה אפעס.. קצת לא אמין.
ומקשה עליך להמשיך להזדהות עם הסיפור. עלי, לפחות.

 

[Reizy Esh]

אמת רק שנשים אלימות בדרך כלל אלימות כלפי ילדיהן, ובעלים אלימים גם כלפי בת הזוג.

שוב, על סמך מה את אומרת את זה?
כמובן שמדובר על אלימות על כל סוגיה, פעמים רבות אלימות מילולית.
באמת לא חושבת שאפשר לפתוח כאן דיון בנושא המאד כואב הזה.
רק לדעת שהתפיסה הזו גורמת נזק בלתי יתואר להרבה אנשים.

וכשהסופר מצייר לך דמות של קלאפטע מוגזמת או של שטן, זה אפעס.. קצת לא אמין.

נכון, וכתבתי דברים ברוח זו בתחילת השרשור.
והערה כללית (בלי קשר לסיפור המיוחד)-
אני לא חושבת שזה לא אמין, אלא שסיפור כזה עלול להפוך לסיפור אחר:
זה לא סיפור על זוג שיש ביניהם פערים כאלה ואחרים ואופן ההתמודדות שלהם איתם;
אלא סיפור על אשה בעלת רצון לשלוט, אגוצנטריות מוגזמת, חוסר הבנה של המושג נישואים- והבעיות האלה באות לידי ביטוי בכל תחום ולא משנה איזה תחום בחרה הסופרת להציג.

 

[yonatanr]

'להעיר? על מה?' הוא שאל את אמא שלו. הוא, תמים שכמותו, לא הבדיל בין חצאית לשמלה. היום יודע לדקלם את שמות כל החנויות בגאולה, מה המחירים, מתי יש סופעונה בזארה, ואת כל הצבעים של הנעליים בשישים שקל בH&M.

אני חייב לומר, שרוב הגברים שאני מכיר לא יצליחו לזכור את הצבעים של הנעליים ב-Hִ&M, גם אם ישננו אותם בעל פה...

וכשהסופר מצייר לך דמות של קלאפטע מוגזמת או של שטן, זה אפעס.. קצת לא אמין.
ומקשה עליך להמשיך להזדהות עם הסיפור. עלי, לפחות.

לא התרשמתי שמצוירת כאן דמות מוגזמת.

 

[קופי 100]

יש כאן גם דיון האם סיפורת מחוייבת למציאות ולסטטיסטיקות.
גם בהבט של שיקוף המציאות הקיימת בצורה הוגנת. ולא פחות מכך, ביצירת המציאות או האווירה הציבורית הראויה.