שיר שלא אחד בלבד

[אחמ]

שלא אחד בלבד

בכל דור ודור עומדים עלינו הצרים
גוזרים עלינו גירושים ומעצרים
שלא אחד בלבד
ואלמלא ד' איתנו, עמנו אבד.
יציאת מצרים נשמעת חסרת הגיון
איך עם שכולו שרוי בעצב ויגון
שקוע במ"ט שערי טומאה
יהפוך להיות האומה?

היינו עבדים
כמעט אבודים
והקב"ה הוציאנו לחירות
וב"מגיד" אמרנו את הפירוט.

ארץ שבעת עמים נכבשת
וממלכתנו מתגבשת.
מסביבנו קרוב
אויבים לרוב
הם מנסים עד בוש
ללא הצלחה אותנו לכבוש.

מתחלפות
התקופות
השנים היפות
ואותנו מתקיפות
שנים מטורפות...

ארצנו נכבשה
על ידי נבוכדנצר הרשע
ולו בקשה
להגלותנו לארץ חדשה.

בבל בשליטת פרס ומדי
להם מדינות עד-בלי-די
והנה ממוכן
מזומן ומוכן
להתהדר ולהתכבד
ואת היהודים להשמיד ולאבד.

התקופה השחורה נצבעת בלבן
החשמונאים לוחמים ביוון
הם לא רצו אותנו להרוג
אלא שמחוקי התורה כליל נחרוג.
מי לד' אלי- מכריזים המכבים
וניצחו המעטים את הרבים.

אבות אבותינו שבספרד
כל אחד- מדתו או מארצו נפרד.
היו את האנוסים
שבבגדי נוצרים מכוסים
אך אי שם, בעומק האדמה
היו עובדים את ד' באימה
וללא קול, בדממה,
היו מזככים את הנשמה.
כל אנוס שהתגלה
מהאוטו-דה-פה למרום עלה.

כולם נוסעים לארץ הזהב
ומה רבה האכזבה
גם בה יכול להיות רעב
וכה שחור הוא זהבה
כי בשביל להרוויח גרוש
לעבוד בשבת דרוש.

בעולם כולו ובאירופה במיוחד,
כולם הכריזו כאחד:
נמאס מהעול, קצת הקלה.
ובמילה אחת- השכלה.

הגיעה השואה
מלחמה נוראה.
שש מיליון
שליש עם
עלו לשמי עליון
בשנות הזעם.

ירד מסך הברזל,
הקג"ב. בולשת
הכח לשמור את התורה אוזל,
ותפילה ממקום מסתור נלחשת.
גם האדם הכי אביר,
יפחד להישלח לסיביר
כי מה שהכי סביר
שהוא יקפא מהאוויר.

ובישראל-
שמחת תורה.
ישמעאל
טובח טבח נורא.
שש בבוקר.
במרכז אזעקות
בדרום אזעקות
בעוטף משפחות נמחקות
ההתרשלות עלתה ביוקר-
מפונים – עייפים
מאות – חטופים
אלפי – הרוגים
אינספור – דאוגים.

כבשה אחת,
בין שבעים זאבים
רוצים לטורפה-
הם כה רעבים.
עם אחד. עם של נצח.
בין חיות אדם
מלאות בדם
ורצח.

שלא אחד בלבד עלינו עמד,
אך אחד הצילנו מגזירות השמד.
מפרס ומדי, מיוון ובבל
ומכל קצוות תבל.
נתן לנו יד,
שלא נמעד
אתנו לאורך
כל הדרך
צעד.
ואנחנו- נהיה איתו לעד.​