הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שביב של התרגשות אחז בנו כשעמדנו מול הבנין הנאה בפאתי עיר העכברים, שבת שבע ברכות לאחד מידידינו הטובים, מי שפקפק בנדיבות ליבם של בני תימן כנראה לא יהיה איתנו באותה השבת, שבת של רוחב לב ונדיבות - לעיתים מוגזמת, שפע רב ואוכל משובח.
השבת ירדה על העולם, הרחובות לבשו לבן, בתי הכנסת התמלאו מתפללים, שירת לכה דודי הדהדה ברחובות, הספרדים בבית הכנסת הישן כבר סיימו את תפילתם המוקדמת,
אנחנו נכנסו בהיסוס מה אל מקום התפילה שיועד עבור חוגגי שבת השבע ברכות, מה אומר לכם, מימי לא חזיתי בתימנים רבים כל כך הנאספים במקום אחד, הם בירכו אותנו בחיוך ואנחנו תמהנו על פרצופו החושש של החתן היקר שהבהב מקדמת בית התפילה.
מהר מאד הובררו לנו הדברים, עפ"י מנהגם, חייב החתן לגשת כחזן בכל תפילות השבת, קצת בעיה בהתחשב באפיו הצנוע של חתנינו ובנוסח התפילה הנרגש של בני עדת תימן היקרים.
ערבית עברה די מהר, אני הרגשתי כנכרי הנגרר אל בית תפילה יהודי ואינו מבין מילה מתפילת המתפללים, המבטא והנוסח גרמו לי לאבד את הקצב בזריזות ונאלצתי לסמוך על חוש הדמיון המעורער שלי - הלצה שהתבררה כטעות מוחלטת.
סעודות שבת תובלו ביד נדיבה בזמירות ובפסוקים והכל באותה הטעמה ובאותה המנגינה המונוטונית הייחודית; עקצוץ קל החל לדגדג בקדמת מצחי, התעלמתי ממנו.
למחרת התחמקנו באלגנטיות מתפילת שחרית שהחלה ב 7:00 והלכנו ב 9:00 לשטיבל הסמוך הידוע באיכות תפילותיו וכשחזרנו נוכחנו לגלות שידידינו היקרים אוחזים עדיין בתרגום קריאת התורה,
כעבור שעה וחצי כשסחרחורת בראשינו דרדרנו את המדרגות לסעודת השבת שרוויה הייתה בדברי תורה ובשירים - כולם באותה המנגינה הידועה,
העקצוצים במצחי גברו והפכו לכאב קל. הסעודה הסתיימה.
למנחה של שבת שוב הוגש החתן כחזן ואף כבעל קורא,
בסעודה שלישית הוכפל מספר הזמירות והכאב המעקצץ במצחי החל פועם בעוצמה, מיששתי את מצחי והרגשתי כמין שתי שפיצונים קטנטנים מבצבצים ממצחי, בעיני המטושטשות אני רואה את הסועדים מברכים יחדיו את ברכת המזון באותה המנגינה ובאותו הקצב, החתן כבר התעטף בטלית התימנית המעוטרת כמתכונן לגשת חזן לתפילת ערבית של מוצאי שבת, רוח קלה החלה לנשב בתוכי בהתרגשות, ספרתי את השניות ובתוך כך אני רואה את הדוד המבוגר מניף את ידיו וזועק: 'ההאאעעעעע!! ראש חודש!!'
מיד נעמדו כל התימנים על רגליהם והחלו לשורר את מזמור 'ברכי נפשי'.
השפיצונים במצחי פרצו בפתאומיות והזדקרו כקרניים ארוכות.
נמלטתי מבית התפילה.
השבת ירדה על העולם, הרחובות לבשו לבן, בתי הכנסת התמלאו מתפללים, שירת לכה דודי הדהדה ברחובות, הספרדים בבית הכנסת הישן כבר סיימו את תפילתם המוקדמת,
אנחנו נכנסו בהיסוס מה אל מקום התפילה שיועד עבור חוגגי שבת השבע ברכות, מה אומר לכם, מימי לא חזיתי בתימנים רבים כל כך הנאספים במקום אחד, הם בירכו אותנו בחיוך ואנחנו תמהנו על פרצופו החושש של החתן היקר שהבהב מקדמת בית התפילה.
מהר מאד הובררו לנו הדברים, עפ"י מנהגם, חייב החתן לגשת כחזן בכל תפילות השבת, קצת בעיה בהתחשב באפיו הצנוע של חתנינו ובנוסח התפילה הנרגש של בני עדת תימן היקרים.
ערבית עברה די מהר, אני הרגשתי כנכרי הנגרר אל בית תפילה יהודי ואינו מבין מילה מתפילת המתפללים, המבטא והנוסח גרמו לי לאבד את הקצב בזריזות ונאלצתי לסמוך על חוש הדמיון המעורער שלי - הלצה שהתבררה כטעות מוחלטת.
סעודות שבת תובלו ביד נדיבה בזמירות ובפסוקים והכל באותה הטעמה ובאותה המנגינה המונוטונית הייחודית; עקצוץ קל החל לדגדג בקדמת מצחי, התעלמתי ממנו.
למחרת התחמקנו באלגנטיות מתפילת שחרית שהחלה ב 7:00 והלכנו ב 9:00 לשטיבל הסמוך הידוע באיכות תפילותיו וכשחזרנו נוכחנו לגלות שידידינו היקרים אוחזים עדיין בתרגום קריאת התורה,
כעבור שעה וחצי כשסחרחורת בראשינו דרדרנו את המדרגות לסעודת השבת שרוויה הייתה בדברי תורה ובשירים - כולם באותה המנגינה הידועה,
העקצוצים במצחי גברו והפכו לכאב קל. הסעודה הסתיימה.
למנחה של שבת שוב הוגש החתן כחזן ואף כבעל קורא,
בסעודה שלישית הוכפל מספר הזמירות והכאב המעקצץ במצחי החל פועם בעוצמה, מיששתי את מצחי והרגשתי כמין שתי שפיצונים קטנטנים מבצבצים ממצחי, בעיני המטושטשות אני רואה את הסועדים מברכים יחדיו את ברכת המזון באותה המנגינה ובאותו הקצב, החתן כבר התעטף בטלית התימנית המעוטרת כמתכונן לגשת חזן לתפילת ערבית של מוצאי שבת, רוח קלה החלה לנשב בתוכי בהתרגשות, ספרתי את השניות ובתוך כך אני רואה את הדוד המבוגר מניף את ידיו וזועק: 'ההאאעעעעע!! ראש חודש!!'
מיד נעמדו כל התימנים על רגליהם והחלו לשורר את מזמור 'ברכי נפשי'.
השפיצונים במצחי פרצו בפתאומיות והזדקרו כקרניים ארוכות.
נמלטתי מבית התפילה.
כללי האתגר:
בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
זמני האתגר:
Reactions: ברוך בלייער, devMode, yes I am ועוד 26 משתמשים29 //