- הוסף לסימניות
- #1
יצירה ספרותית שכתבתי. אשמח למשוב.
אני חי
בתוך עיגול קטן שנקרא עולם
אני חי
בתוך גזירה גדולה שנקראת חברה
אני חי בתוך ריבוע האנושות הנוראה
ובתווך – אני ומחשבותיי
ובעולם זה אין מקום
לא למחשבותיי, רעיוני,
בעולם זה אין מקום לראשי
היכן אשים את שלוותי
איה הוא מקומי
אני חי בתוך בועה אחת גדולה
מקומי הוא בתוכי
בתוך קופסת ההיגיון
של עולם אשר הוא עול על כולם.
מתי יפרוץ כבר האדם
אשר גבולות אין בידו
אשר רוצה הוא להשליט את שבקופסתי
קופסת ההיגיון
מתי אצא כבר לחופשי
ואחיה כבר בעולם
אשר אוציא את הגיוני מקופסתי
הגיוני כבר מחכה
לצאת החוצה לחופשי
כי כרגע הוא בחופשת הבדידות
כבר נשביתי בקסמיו
של עולם זה הנורא
והגיוני מצטמק לו זה מכבר
הוא יושב לו מאפיר
על כף ידו כבר חרוטים
סימני זקנה והם – מתרבים
הוא יושב לו מחכה
בנאמנות אין קץ
הוא מאמין שאחזור ואאמין
אאמין לו שכך נכון
אאמין שהוא נכון
אאמין שהוא צודק
והוא כדאי
הקווים על כף ידו
יתיישרו בזה היום
וההיגיון יפרוץ לו בחלל
הקופסה כך תיעלם
ואדע ברגע זה
שהאדם ההוא כבר פרץ
אשאל מהר לשמו
אך מהר אדע, אחשוב
שהאדם שפרץ הוא אני
ההיגיון שוב יתיישר
אך הגוף לא מתקשר
כה חבל שמעדתי כך בסוף.
אך השארתי מכתבים
שידעו צאצאיי
שהדרך הטובה
היא ההיגיון.
שיאמינו לו מיד
בלי לבחון את כף ידו
ולחזור בשנייה האחרונה
מאשר-
שימעדו ויפלו לתוך הבור
בור הריקנות, הבדידות הגדולה.
אני חי
בתוך עיגול קטן שנקרא עולם
אני חי
בתוך גזירה גדולה שנקראת חברה
אני חי בתוך ריבוע האנושות הנוראה
ובתווך – אני ומחשבותיי
ובעולם זה אין מקום
לא למחשבותיי, רעיוני,
בעולם זה אין מקום לראשי
היכן אשים את שלוותי
איה הוא מקומי
אני חי בתוך בועה אחת גדולה
מקומי הוא בתוכי
בתוך קופסת ההיגיון
של עולם אשר הוא עול על כולם.
מתי יפרוץ כבר האדם
אשר גבולות אין בידו
אשר רוצה הוא להשליט את שבקופסתי
קופסת ההיגיון
מתי אצא כבר לחופשי
ואחיה כבר בעולם
אשר אוציא את הגיוני מקופסתי
הגיוני כבר מחכה
לצאת החוצה לחופשי
כי כרגע הוא בחופשת הבדידות
כבר נשביתי בקסמיו
של עולם זה הנורא
והגיוני מצטמק לו זה מכבר
הוא יושב לו מאפיר
על כף ידו כבר חרוטים
סימני זקנה והם – מתרבים
הוא יושב לו מחכה
בנאמנות אין קץ
הוא מאמין שאחזור ואאמין
אאמין לו שכך נכון
אאמין שהוא נכון
אאמין שהוא צודק
והוא כדאי
הקווים על כף ידו
יתיישרו בזה היום
וההיגיון יפרוץ לו בחלל
הקופסה כך תיעלם
ואדע ברגע זה
שהאדם ההוא כבר פרץ
אשאל מהר לשמו
אך מהר אדע, אחשוב
שהאדם שפרץ הוא אני
ההיגיון שוב יתיישר
אך הגוף לא מתקשר
כה חבל שמעדתי כך בסוף.
אך השארתי מכתבים
שידעו צאצאיי
שהדרך הטובה
היא ההיגיון.
שיאמינו לו מיד
בלי לבחון את כף ידו
ולחזור בשנייה האחרונה
מאשר-
שימעדו ויפלו לתוך הבור
בור הריקנות, הבדידות הגדולה.
הנושאים החמים