ניקוד תיבת "ממנו"

[געוואלדיג]

בפרשת שלח-לך קראנו השבוע את הפסוק הבא: "והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא מִמֶּנּוּ".
אני מבקש לדעת היאך מנוקדת תיבת "ממנו" בחומש של התימנים, האם הנו"ן בדגש או לאו.
מי יכול לדעת?

 

[אברהם]

למאי נפק"מ?

(נראה לי שאני יודע למה אתה חותר...)

 

[געוואלדיג]

אני לא רוצה להפיל אף אחד, אני באמת רוצה לדעת, וזה יעזור לי להבין את פירש"י שם. אחרי קבלת תשובה כלשהי, אסביר.

 

[אברהם]

חשבתי שזה מה שהתכוונת...
האם יש הבדל בניקוד בין ממנו שהוא מאיתנו (מדב&#1512 לבין ממנו שהוא מאיתו (נסת&#1512?
חשבתי ששתיהם מתנקדים אותו דבר

 

[געוואלדיג]

שניהם אותו דבר, אבל נגעת בענין. נו?!

 

[אברהם]

אז מה הבעיה עם פירוש רש"י?
(שבעצם הביא מהגמרא בסוטה ומבראשית רבה, ומישהו אמר לי בשבת שגם בזוהר הקדוש זה מוב&#1488

 

[געוואלדיג]

אין שום בעיה, תן לי להבין את רש"י טוב יותר!!

 

[תג]

http://www.temanim.org/nosachteiman/y-b/4/4.pdf

 

[געוואלדיג]

תודה רבה, ועתה אסביר את מטרת שאלתי.
כשאנחנו (דהיינו רבים מדברים בעד&#1501 פונים אל יחיד בבקשה שהוא יפקוד אותנו, נֹאמר תפקדנו, והוא הדין כאשר הפניה היא בעבור מישהו אחר (יחיד נסת&#1512, הצורה היא: תפקדנו. מה בעצם ההבדל? שני הבדלים; באופן הראשון הניקוד הוא "תִּפְקְדֵנוּ", דהיינו בצר"י הדל"ת והנו"ן רפה. ואילו באופן השני ינוקד: "תִּפְקְדֶנּוּ".
כלל זה תקף לעולם, לבד ממלת "ממנו", שלגביה אין הבדל, ובשני האופנים תנוקד מלה זו: "מִמֶּנּוּ".
בפירש"י מובא הדרש, שמלת ממנו בפסוק הנ"ל מוסב כלפי מעלה (דהיינו יחיד נסת&#1512, לכאורה אין הכרח שזו דרש ולמעלה מהפשט, ויתכן מאד שזהו ההסבר גם לפי הפשט [על אף שהתרגום מתרגם "מננא" ולא "מיניה"]. כי הלוא אין הבדל בניקוד בין ממנו נסתר, ל'ממנו' מדברים בעדם, על אף שאין להכריח מכאן דוקא לפירש"י ודלא כהתרגום, כי הלוא גם 'ממנו' של מדברים בעדם צריכה להיות מודגשת.
כל זה לפי המסורת שלנו שאין מבדילים ביניהן. - המסורת שלנו היא "מערבאי" (מסורת ארץ ישרא&#1500, אשר נמסרה על ידי בן אשר (ובן נפתל&#1497. אולם במסורת "מדינחאי" (בב&#1500 קיים הבדל בין שני ה"ממנו", כאשר "ממנו" לרבים מדברים בעדם לא מודגשת הנו"ן כבכל מקום כמו "תפקדֵנוּ" (וההבדל לפי מסורת זו היא רק בסגול והצר"&#1497.
התימנים כפי ששמעתי יש להם את מסורת מדינחאי, ועל כן בהכרח אם הם מדגישים את הנו"ן הרי מכאן ראיה לפירש"י ש'ממנו' מוסב כלפי מעלה, כמו "תּפְקְדֶנּוּ" ולא אלינו המדברים (תפקדֵנו&#1468.
ועתה תורו של ר' תג להראות (אם עתותיו ביד&#1493 מתוך החומש שהציג, אם אכן התימנים מרפים את הנו"ן של ממנו, כאשר ה"ממנו" מתייחסת אל רבים מדברים בעדם.

 

[תג]

לא מצאתי בתאג'ים מקרה שלא מודגש בנו"ן, האם ידוע לך פסוק שהמובן הינו מאתו?

 

[געוואלדיג]

אתה מתכוין לשאול האם ידוע לי פסוק שהמובן הינו מאתנו, שאז זה אמור להיות לא מודגש, ובכן "הן האדם היה כאחד ממנו".

 

[תג]

ב"הן האדם כו'" שציינת יש דגש בנו"ן, אבל בתהלים כב פסוקים כד וכה אין דגוש

 

[געוואלדיג]

שם בתהלים יש את שני האופנים ושניהם רפה, וזה בעצם אומר שיצוייר גם שהאופן הראשון יהא רפה, אם כי אפשר לומר שהוא יוצא מן הכלל ומתבקשים עוד דוגמאות.
אמנם כן מצאת רפה, האם זה חד פעמי או יש עוד?

 

[תג]

בתורה לא מצאתי אף אחד רפה בנ"ך יש עוד

 

[געוואלדיג]

כנראה שאצטרך לעבור על התנ"ך ההוא, ולראות אם הכלל הוא אכן כפי שהסברתי, או שקיימים עוד כללים בזה ויוצאים מהכלל, כי הלוא הראית לדעת שנמצא גם ממנו דגוש לרבים מדברים בעדם.

 

[חיטובים]

געוואלדיג, ממש געוואלדיג!
רק תיקון קטן: אכן בן אשר ובן נפתלי טבריינים שניהם. אולם מדינחאי (המזרחיים) נהגו כבן נפתלי. כלומר: אין זו מסורת בבלית אלא מסורת ארצישראלית שנהגו לפיה בבבל.

 

[געוואלדיג]

אכן לא דייקתי בדברי,
וזה לשון המנחת שי בבראשית א, ג:
"ובשלשלת הקבלה כתוב שאחרי דור רבינו סעדיה גאון היו שני חכמים גדולים שנחלקו על מלות הרבה שבתורה וטעמיהם. ונקראו ר' אהרן בר משה משבט אשר. ור' משה בן דוד משבט נפתלי ע"כ. ואנחנו סומכים על קריאת בן אשר. וכן סמך עליו הרמב"ם ז"ל וכמנהג מערבאי. ומדינחאי סומכי' על קריאת בן נפתלי. וזה כלל גדול במקרא".
למען האמת, לבד ממה שאנשי מזרח המאוחרים מחכמי טבריה סומכים על קריאת בן נפתלי, עוד יש מחלוקת ישנה בין "מדינחאי" ו"מערבאי" בנוגע למסורת הקריאה, ויש הרוצים לומר שבן נפתלי נקט כ"מדינחאי". עיין בית אהרן (כללי הש"ס), כלל בבל וא"י לקריאת התורה.

עד כמה שביררתי עד עתה, אין התיג'אן התימני ממש כמו "מדינחאי", ואי אפשר להפריך על ידו את המקור ממנו הבאתי את ההבדל בין שני ה"ממנו".