הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מתחת לפנס
זה היה ערב קיצי ורגיל במיוחד. פסעתי בנחת מתפילת הערבית לכיוון ביתי שבמעלה הרחוב.
הרוח נעימה, השמש שקעה כבר מזמן, ואני נהנה מקצת מנוחה בסוף היום הארוך.
בעוד אני מהלך, אני רואה בצד הרחוב אדם מבוגר ולא מוכר, מתכופף ומחפש דבר מה על הקרקע.
האוויר הנעים ומצב רוחי המשופר גרמו לי להתעלות על עצמי, ולהתעניין בעניינו של הזר.
"אתה מחפש משהו? אולי אוכל לעזור לך?"
"כן. אני מחפש. מחפש מטבע", ענה.
"איזה מטבע אבד לך?"
"אבד לי מטבע של עשרה שקלים. אתה יודע, אני מקבץ אותם במשך היום וחבל לי על כל אחד שנעלם".
טוב. אז כבר הבנתי שההלך מקבץ נדבות. ייתכן שמחשבות שונות על מקבצי נדבות ודעתי על חלק מהם היו מספיקות לעלות בראשי, לולא קטע אותן ואמר: "האמת, המטבע לא אבד לי כאן, אבל מי יודע"...
הרגשתי שהדעות הקדומות שהתחילו להתעורר בי מקבלות חיזוק רציני בשידור חי. "אז איפה המטבע אבד? ולמה בכלל אתה מחפש אותו כאן?"
"המטבע אבד לי למטה בסמטה. אבל עכשיו חשוך שם ואין סיכוי למצוא אותו. אולי כאן ברחוב המרכזי, המואר, אמצא".
"אה טוב, שיהיה בהצלחה", התאפקתי מלגחך, והסתובבתי ללכת.
"רגע חבר, תקשיב!"
נו טוב, כזה בן-אדם לא עוזב אותך כל כך מהר. הסתובבתי.
הוא נעמד ואמר: "אני לא יודע אם אני יודע מה אתה חושב עליי, אבל תמיד תזכור לחיים: אם אבד לך מטבע במקום חשוך – אין טעם שתחפש אותו שם. לא תמצא אותו. אבל זו הזדמנות נפלאה למצוא משהו אחר! לך למקום מואר מתחת לפנס דולק, ותתחיל לחפש. אם תחפש טוב, אולי תמצא. אתה לא תמצא את מה שאיבדת! אבל אולי תזכה למצוא משהו אחר. ולפעמים הוא יהיה יותר גדול".
הוא עצר לשנייה וסיים: "מה שאתה איבדת יישאר לאדם אחר. אבל בדיוק אז תוכל אתה למצוא, את מה שאדם אחר השאיר לך".
הנהנתי ומיהרתי ללכת. פשוט כי לא רציתי להרגיש עוד יותר קטן ממה שכבר הרגשתי.
זה היה ערב קיצי ורגיל במיוחד. פסעתי בנחת מתפילת הערבית לכיוון ביתי שבמעלה הרחוב.
הרוח נעימה, השמש שקעה כבר מזמן, ואני נהנה מקצת מנוחה בסוף היום הארוך.
בעוד אני מהלך, אני רואה בצד הרחוב אדם מבוגר ולא מוכר, מתכופף ומחפש דבר מה על הקרקע.
האוויר הנעים ומצב רוחי המשופר גרמו לי להתעלות על עצמי, ולהתעניין בעניינו של הזר.
"אתה מחפש משהו? אולי אוכל לעזור לך?"
"כן. אני מחפש. מחפש מטבע", ענה.
"איזה מטבע אבד לך?"
"אבד לי מטבע של עשרה שקלים. אתה יודע, אני מקבץ אותם במשך היום וחבל לי על כל אחד שנעלם".
טוב. אז כבר הבנתי שההלך מקבץ נדבות. ייתכן שמחשבות שונות על מקבצי נדבות ודעתי על חלק מהם היו מספיקות לעלות בראשי, לולא קטע אותן ואמר: "האמת, המטבע לא אבד לי כאן, אבל מי יודע"...
הרגשתי שהדעות הקדומות שהתחילו להתעורר בי מקבלות חיזוק רציני בשידור חי. "אז איפה המטבע אבד? ולמה בכלל אתה מחפש אותו כאן?"
"המטבע אבד לי למטה בסמטה. אבל עכשיו חשוך שם ואין סיכוי למצוא אותו. אולי כאן ברחוב המרכזי, המואר, אמצא".
"אה טוב, שיהיה בהצלחה", התאפקתי מלגחך, והסתובבתי ללכת.
"רגע חבר, תקשיב!"
נו טוב, כזה בן-אדם לא עוזב אותך כל כך מהר. הסתובבתי.
הוא נעמד ואמר: "אני לא יודע אם אני יודע מה אתה חושב עליי, אבל תמיד תזכור לחיים: אם אבד לך מטבע במקום חשוך – אין טעם שתחפש אותו שם. לא תמצא אותו. אבל זו הזדמנות נפלאה למצוא משהו אחר! לך למקום מואר מתחת לפנס דולק, ותתחיל לחפש. אם תחפש טוב, אולי תמצא. אתה לא תמצא את מה שאיבדת! אבל אולי תזכה למצוא משהו אחר. ולפעמים הוא יהיה יותר גדול".
הוא עצר לשנייה וסיים: "מה שאתה איבדת יישאר לאדם אחר. אבל בדיוק אז תוכל אתה למצוא, את מה שאדם אחר השאיר לך".
הנהנתי ומיהרתי ללכת. פשוט כי לא רציתי להרגיש עוד יותר קטן ממה שכבר הרגשתי.
