שיתוף - לביקורת מאמר טיעון נגד המותגים, אשמח מאד להערות!

  • הוסף לסימניות
  • #1
מעניין מאד מי יקרא עד הסוף...🙃





לאחרונה, עוד ועוד אנשים מתחילים לצרוך מוצרים ממותגים בצורה מופרזת. התופעה התחילה לאחר אכזבות רבות של אנשים; כמו צעצועים מתפרקים זמן קצר לאחר פתיחת האריזה הבומבסטית, עטים חסרי דיו כמו גם מחט הנשברת כשחת; בגדים שנקרעו כאילו היו נייר, כפתורים שנראה כי הודבקו בסלוטייפ, חליפות ללבישה חד פעמית ועוד היד נטויה, בעקבות כך אנשים החלו לנסות קניה של מוצרים ממותגים שנראה כי הם מבטיחים איכות ויוקרה ללא פשרות. ובוודאי עלתה לכם השאלה: האם קניית המותגים מועילה לרוכש אותם? יצאנו לבדוק את הנושא, ועלו בידינו חסרונות רבים מאד לתופעה זו, ונראה שראוי למגר אותה! נפרט כאן כמה נקודות עיקריות כחלק מהחסרונות הרבים שקיימים לצריכת מוצרי המותג:

ראשית, פעמים רבות המחיר המופרז של הפריט הממותג אינו מצדיק כלל את איכות המוצר, כשאנשים החלו לקנות את המוצרים הממותגים, בדרך אל האיכות היוקרתית והעיצוב המושך, קרה עוד דבר- אבדו מתודעתם מוצרים טובים באיכות סבירה שאפשר לסמוך עליהם לאורך זמן, אלו שאינם מתהדרים בהילה הממותגת. אין ולא הייתה סיבה לשכוח אותם תוך כדי דהירה אל מוצרי היוקרה והעיצוב, שמחיריהם גבוהים ללא כל הצדקה ואיכותם על פי רב אינה עולה בהרבה על מוצר טוב, אמין אך לא ממותג! היצרנים קלטו את הנהירה העיוורת אחר החיצוניות ואת התפיסה השטחית, והם משקיעים באריזות יוקרתיות בלי לתת תמורה במוצר עצמו. שיווק מבריק ויוקר מופרז, לוגו יוקרתי וליטוש קפדני יספקו את הצרכנים השוטים. כך מתקיימת התרמית של קנקנים נאים ובתוכם מקשקשת פרוטה חסרת ערך.

אמנם יש הטוענים כי רב המוצרים הממותגים מציעים לרוכש איכות ללא פשרות ונוחות מקסימלית, ולפיכך הם טוענים שכדאי לצרוך מוצרים ממותגים על אף מחירם המופרז, אך אינם אלא טועים- הם חושבים שהם צורכים כי הם צריכים, אך אם יקדישו מעט מחשבה לעניין ויבדקו את הנושא, יעלה בחכתם כי ניתן לקנות מוצר לא ממותג שהוא לא פחות נח ואיכותי מהמוצר הממותג, ובמחיר שפוי בהרבה.

חיסרון נוסף הוא שצריכת המותגים גורמת להתמכרות וחמדנות; ככל שהצרכנים רוכשים יותר, הם רוצים יותר- כי תמיד יש משהו אחר, חדש יותר ויפה יותר, שאינו ברשותם או שטרם התנסו בו. לעולם הם לא יסתפקו במה שיש להם! כי 'עכשיו יצא מוצר חדש, טרנדי, יפה ונח, ועדיין לא ניסיתי אותו', ובכלל, תופעה זו גורמת להתעסקות מוגזמת ותכופה בשופינג, מותגים והערצה כלפיהם כאילו מדובר במעיין עולם הבא, הם משקיעים סכומים מוגזמים, צוברים פרוטה לפרוטה, מתייגעים ומזיעים על עוד נעל ש'ממש טרנדית עכשיו', אבל לא נוחה בכלל ועוד ועוד. הגירעון הכספי בבנק והתחושה המתמדת של חוסר סיפוק של האנשים הרבים שמרבים בצריכת המותגים מעידה על נפילתם של הצרכנים בפח המותגים, שקשה מאד לצאת ממנו לאחר שהם כבר התרגלו לקניית המוצרים הממותגים.

חיסרון נוסף הוא איבוד הטעם האישי של הרוכש. יותר ויותר בני אדם קנו וקונים סחורות שאמורות ליצור את 'הרושם הנכון', ולהפגין שיש בידם אפשרויות כלכליות, הנתפסות כמדד להצלחה. במצבים מסוימים, אם אדם אינו נוהג בהתאם לתכתיבים שהציבו המפרסמים, הוא עלול למצוא את עצמו כמעט מנודה! זה המצב למשל אצל בנות הנעורים: אם את לא קונה את המותגים האופנתיים ביותר, את לא מעניינת אותנו. כלומר, לסטטוס החברתי יש ביטוי חיצוני- שימוש במותגים. בנות קונות בגד שבמציאות הוא כלל לא לטעמן, רק משום שבחברה מסוימת, עליה החליטו החברות, היא מכתיבה את מה שצריך לרכוש עכשיו. והטעם, הסגנון האישי- אובד. הפיתוח והמחשבה העצמית נקברים, ומה שעומד מול העיניים הוא החברה וסמליה. כשהלכתי לחנות שעונים, ראיתי בת בגילאי העשרה מתלבטת עם אמה איזה שעון לקנות. היא התלבטה בין שעון של 'מייקל קורס' שממש אופנתי עכשיו, לבין שעון אחר- עדין ולא ממותג, שאותו יותר אהבה. אמה אמרה לה: "למה את מתלבטת? קחי את השעון שאת הכי אוהבת, וחסל!" אך הבת השיבה לה: "השעון שאני אוהבת לא כל כך אופנתי עכשיו, ומה יגידו החברות?!" תראו מה קורה סביבנו!

מהדברים עולה, כי לקניית המוצרים הממותגים קיימים חסרונות רבים שבגללם אין כל סיבה מוצדקת לקנות מוצרים כאלו, לפיכך כדאי למגר את התופעה הטיפשית הזו ולצרוך את מוצרי המותג בצורה מאוזנת, לפי איכותם וטעמנו האישי! בהצלחה רבה!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

"לא בוכים על חלב שנשפך. אתם לא רוצים לשתות חלב מהול בדמעות, נכון?" הזהיר אותם אבא.

הם לא רצו, כמובן.

לכוס החלב ששתו אתמול היה באמת טעם מוזר. הם לא ידעו אם החמצמצות נבעה מהדמעות שנמהלו בחלב שנשפך ונאסף מהרצפה, או בגלל המקרר שכובה בכל לילה כדי לחסוך באנרגיה.

כך או כך, הם לא בכו בכלל. לא על החלב, לא על הבשר שלא טעמו מעולם, ולא על הטיול הכיתתי שלא נסעו אליו. גם לא כשחלפו בעיניים כלות ליד מדפי סופר עמוסי חטיפים ונוטפי שוקולדים מפנקים.

אבא תמיד אומר שאל הבית שלהם אין כניסה לרעל.
לבית שלהם אין כניסה להמון דברים.

מזגן, לדוגמה, הוא מוצר מיותר לחלוטין. מזיק למנגנון ויסות החום הטבעי של הגוף. בחורף, כשקר מאוד, אבא ממליץ פשוט להתחבק. זה גם מחמם, וגם מוסיף לאווירה המשפחתית.

לא הייתה להם סיבה לבכות.

חייהם זרמו על מי מנוחות.
הפרוסה שלהם מעולם לא נפלה על הצד של החמאה.
לא כי אבא שיחד את מרפי. הרי על אף כספו הרב השוכב בבנק בחוסר סבלנות, הוא לא נהג לשלם עבור מטרות שאינן בגדר פיקוח נפש. הפרוסה נפלה על צדה הריק, מהסיבה הפשוטה שלא הייתה שם חמאה. שני הצדדים היו זהים.

ולא שאבא קמצן, חלילה. קמצן?! מה הקשר, איזה רעיון משונה. אבא הוא הכי לארג' בעולם. הוא בעצמו אומר את זה תמיד. הוא אפילו נתן פעם לכל אחד עדש שלם, כשיצאו לסיור בבניין המשרדים הגדול שבבעלותו. פשוט חשובה לו מאוד השמירה על הבריאות ועל איכות הסביבה. זה הכל.

הם מבינים את זה לגמרי. הרי מי בכלל מסוגל למרוח על הלחם שוקולד רעלי, חמאת בוטנים שומנית, גבינה צהובה משומרת או טחינה משמינה להחריד?

אפילו גבינה לבנה - מסוכנת. קרוב ל50% מהאוכלוסייה סובלים מרגישות ללקטוז, גם ללא ידיעתם. זה נורא! מספיק להסתכן עם כוס החלב של הבוקר. בתקווה שלא יהיה לה טעם מוזר.

גם לאכול ירקות סוג ב', זו לא סיבה לבכי.

אבא שלהם חכם. הוא עשה מחקר וגילה שככל שהירקות מתרככים - הם מתעכלים טוב יותר. ירקות טריים, סוג א', הם גולמיים ובוסריים מדי. המשווקים האינטרסנטים מוכרים אותם כך, בלי מצפון, כדי להיפטר מהסחורה במהירות ולחסוך את עלויות האחסון. וההמון הנבער קונה אותם ביוקר.

אבא חשף אבסורד משנה חיים: מה שיקר – מזיק. מה שזול - בריא, טבעי ובראשיתי.
זו נוסחה פשוטה. אפילו החמצן, המשאב החשוב ביותר - הוא חינמי.

אבא גאון. הוא לא צריך אפילו לבדוק את הערכים התזונתיים שמופיעים על גבי המוצרים. הוא פשוט סומך על שיטת "שקל לקלוריה": מה שיקר מדי - לא נכנס לגוף.

פירות הם מזון לא בריא בעליל, תוססים בקיבה ומזיקים לבריאות. כלים חד פעמיים - הם אסון אקולוגי. בגדים חדשים - הם תוצר של תעשייה חולנית המזהמת את כדור הארץ היפה. תמיד עדיף לקנות יד שנייה.

לבית הספר, במרחק שעה הליכה, הם צעדו כל יום ברגל. כמה טוב לשמור על כושר, לצעוד יחד באוויר הצלול, כשברגליים נעולות נעליים במידה אחת גדולה יותר, לאוורור. אין תחליף לתחושת השחרור המדהימה הזו. שומרים על סביבה ירוקה, במקום להיות תלותיים ב'רב קו' ירוק וסחטן.

כך הם חיו בשלווה ובנחת, בלי לבכות אף פעם, עד שהגיע חג השבועות.

ליל שבועות הוא לילה מסוגל.
הם לא ידעו עד כמה.

לאחר סעודת ליל החג, שכללה תפריט מרשים של לחם טבול בקוטג', הם צעדו יחד עם אבא לבית הכנסת.

אבא פתח עבורם ספרים, וידא שהם יושבים ולומדים בהתמדה, ויצא רגע לסדר עניין חשוב.

כשהם החלו לפהק בשרשרת, לאחר כמה שעות, החליטו לקום ולחפש את אבא.

הם מצאו אותו.

יושב ליד שולחנות הכיבוד החינמי, מדושן עונג. לפניו צלחת אימתנית עמוסה רוגלך, בלינצ'ס, ושלל מאפים. ביד אחת הוא חותך פרוסה עבה מעוגת גבינה בגובה חמש קומות, וביד השנייה מצמיד לשפתיו כוס חד פעמית, מדיפת ניחוח קפה מהביל, ולוגם בקולניות.

הם הביטו בזעזוע עמוק בשפתיו מכוסות הקצפת, בכוסות המעוכות הזרוקות לצדו ובפצצות השומן והלקטוז שהלעיט את גופו.

"אבא???"

הוא ניתר בבהלה. נתקל בקרטון חלב שעמד שם. החלב זרם בחופשיות.

והוא לא אסף אותו.

וגם לא בכה.

למה שיבכה.

לא בוכים על חלב שנשפך.
שיתוף - לביקורת הכל טוב
בחתול השחור, בהגיזרה, בפרוג ובכל מקום זעקו הכותרות בחדווה: מטרנה ב 37.5! כן כן! משרד הבריאות שחרר מלאי מטרנה למקצת מרשתות השיווק, תושבי עיירת הנופש נגרעו מהחגיגה, אך אל דאגה! יש רמי לוי לא רחוק. חושבי חשבונות ייגעו את מוחם האם משתלם לשלם את דמי הנסיעה תמורת ההנחה, אבל אני, אני יש לי חופשי! אין שאלה בכלל, אסע ואצטרף לבוזזים!

אפשר לשים מוזיקה קצבית אך שקטה, אני מוצא פורקן בפתיח נאה שאחריו גם מתחיל שיר, רוק של שנות ה 70 שלא נס ליחו.
אני נדחס אל אוטובוס העולה על גדותיו הומה הוא מאדם אבל מה לי להלין על דוחק בדרך קצרה זו.

יורד מהאוטובוס ודולה עגלה. עגלה זו מגושמת היטיב ויציבה פחות מבני גנץ בסקרים, על זה אני מתגבר ונכנס לחנות הענק המבהיקה באור יקרות, בכניסתי עטים עלי שני פקידים ומשגרים שלל פיתויים להצטרף למועדון, מה מועדון עכשיו? רדו ממני! חסר לי כרטיסים? עם שהם נפנים לאדם אחר, מזנק עלי פקיד נוסף וטענתו בידו: בזכות המועדון אעקוף את התור. הבטתי לכיוון הקופות וראיתי שכולן ריקות מממתינים. 😵
טוב, לא מגיעים רק בשביל מטרנה, יש גם ירקות, אני רואה גמבה בשקל תשעים לקילו, מעמיס שקית, משאיר מקום בעגלה למטרנה כמובן.

המרחבים בחנות הם אינסופיים ואני מתקשה למצא בהם את מבוקשי, רק כל מיני מוצרים מוזרים שאפילו המדף מביט בהם בתדהמה, איפה יש כפות חד פעמיות? אוף איזו חנות מוזרה...

מגיע לשירותים, ניצב מול מראה מצוחצחת, כל כך מצוחצחת שאני סבור לרגע שזו לא מראה בכלל אלא פתח בקיר, לתדהמתי אכן מתברר שזה פתח הכניסה לשירותי הגברים.

מגיע לתבלינים, הכל מוזר, איפה החברה הרגילה של התבלינים? לוקח גריל עוף מחברה מוזרה, דואג שהוא לא יתפוס את המקום השמור אחר כבוד למטרנה.

לא אלאה אתכם בכל הקורות אותי ובכל המוצאות אותי בחנות.
תכלס, התרגשות מסמרת את שערות ידי עת אני עומד בפתח הטור האחרון שבסופו עומדות להן קופסאות המטרנה הנחשקות, אני מתגלגל אט אט עם העגלה ונדהם לגלות שכל המדפים מרוקנים לחלוטין מתכולתם. אכזבה עצומה אוחזת בי ומרוקנת אותי מכל שביב של אנרגיה.
אני מתנחם בבירה לה שוף בלונד שמצאתי (לא היה ipa), המוכרת הזקנה עסוקה במציצת הטיפות האחרונות של שקית שוקו מרוטה, יש לה את כל הזמן שבעולם אך אני נחפז.

יצאתי מהחנות וניגשתי לעמוד ברזל קטום כדי לפתוח עליו את בקבוק הבירה הגמלוני, בבת אחת ניתז מהבקבוק כל הנוזל העכור התוסס בקצפו ואני נותרתי בלי מטרנה ועם שליש בקבוק בירה במרירות מדוייקת שזה ממש לא מוצלח כי בירה לא צריכה להיות במרירות מדוייקת.

לפתע נעצר על ידי רכב מרוט ושרוט, הנהג מנסה למשוך בידו את החלון שסירב להיסגר והיושב על ידו פתח בזהירות את הדלת שכמעט התפרקה, הוא מזנק מהרכב ומתמתח תוך שראסטה אחת מיני רבות קופצת לו מהכובעגרב.
הוא שם לב אלי,
הכל טוב אחי?
כן.
הכל טוב.
הכל.
בין כותלי הכיתה, מול לוח וגיר,
היא נושאת סוד כבד, שאיש לא מכיר.
האותיות הן ציור, הקווים הם חידה,
והיא בשתיקה - בונה לה מצודה.

כשהמורה מבקשת: "נא לקרוא את הפסקה",
היא משפילה מבט, נשימתה נעתקה.
"אוי, בדיוק כואב לי הגרון," היא לוחשת בלאט,
מתחמקת מעין, נעלמת מעט.

בהפסקה הגדולה, כשהבנות משחקות,
בקלפים צבעוניים המלווים בהוראות ארוכות.
"אני מכירה את הכללים," היא אומרת בחיוך,
מסתירה את הפחד, את כל התסבוך.

כשחברה שולחת לה פתק קטן,
היא צוחקת: "אקרא אחר כך, אין לי זמן".
הלב דופק חזק, הקירות סוגרים,
איך מסתירים עולם שלם מאחרים?

היא מקשיבה לכל מילה, זוכרת כל צליל,
הזיכרון הוא הכוח, המגן והמפיל.
נערה עם חלום, וכאב שבוער,
מתי יבוא היום שתוכל לספר?

שיר/שיתוף זה נכתב על תלמידתי בת ה- 16 שסובלת מדיסלקציה, תלמידה שמבחוץ נראית ככולן אבל פנימה היא מכרה היקר בעולם.
לאחר דרך של שנתיים בה צעדנו, התעייפנו, צחקנו ובכינו הגענו ליום שלו איחלנו.
ומה לי נותר לדבר רק "מזמור לתודה" לבורא כל יכול!
וממכם אני מבקשת, כל מוגבלות כל חולי אינו בושה!
אך אין להזניח את האמת בפינה כי היא הרבה יותר קשה.
בהצלחה לכולם - א' מלווה בנות נוער בסיכוי(ן).
הגיע הזמן להתעורר.

השם נתן לנו שתי סטירות.

לא במקרה.

זו גזירת שמיים וזו קריאה ברורה להתעוררות.

לאחרונה הלב נקרע למראה מקרים רצופים של מוות של תינוקות. איך אפשר להישאר אדיש, מול החיים הקטנים שנקטפו כל כך מוקדם, על הקול השקט שלא הספיק להישמע.

בשנים האחרונות נוצרה נורמה חדשה, שקטה אך דרמטית: תינוקות בני מספר חודשים בלבד, מבלים את רוב שעות היום מחוץ למקום הבטוח שהיו צריכים להיות. מחוץ לבית, בידיים זרות. לא של אמא.
ונכון, זה לגמרי לא מתוך בחירה חינוכית עמוקה, אלא מתוך אילוץ כלכלי.

השאלה הקשה אך ההכרחית היא:

איך השתגענו??
איך יכול להיות שאמא שהיא עיקר הבית, לא נמצאת בבית בשם הפרנסה, בשם חובת השעה, בשם "הנורמה"?
האם לשם כך נברא העולם?
האם זו התכלית של הקמת משפחה?
להביא ילדים ולמסור את עיקר גידולם לאחרים עד השעה 16:00?

זהו טקסט שלא יהיה נוח לקריאה.
לאף אחד.
לא לאימהות, ולא לאבות.

אך לעיתים דווקא אי הנוחות היא הסימן לכך שנגענו בנקודה אמתית.
רבים יאמרו:
אין ברירה. נקודה. זה המציאות.
יוקר המחיה, מציאות כלכלית מורכבת, הצורך בפרנסה כפולה.
חייבים לעזור לשם יתברך ולתת לו יד לפרנס אותנו יותר בכבוד)
אך דווקא כאן נדרש בירור עמוק יותר:
האם המציאות הזו היא גזירת גורל, או תוצאה של סדרי עדיפויות שיצרנו בעצמנו?

הרבה אימהות יכולות להזדהות עם התחושה הקשה, להשאיר את הילדים בבוקר עם אבא, בעוד שהן חייבות לצאת לעבודה, לפני שהילדים אפילו פקחו את עיניהם. הלב כואב, הרצון להיות שם, לתת חיבוק, לגעת , לחייך , כל זה נלקח על ידי הצורך הכלכלי.

בעבר הלא רחוק, גם במשפחות של תורה על מלא, יום העבודה של האם הסתיים בשעות הצהריים, סביב השעה 13:30.
אמא הייתה פותחת את הדלת ונמצאת שם עם הילדים, בכניסה וביציאה. נוכחת ברגעים הקריטיים של חייהם.

בואו נגיד את האמת,
אמא שמגיעה הביתה בשעה 16:00, משלמת מחיר בילדים ולעיתים בבן הזוג, שמכורח המציאות לוקח את תפקיד האמא לכל שעות הצהרים.

המחיר הזה אינו נמדד רק בעייפות, בחוסר סבלנות, בכוח או באהבה לילדים, גם. אלא בדור שלם שגדל ללא נוכחות ריגשת של אמא בשנותיו הקריטיות ביותר.
וזה קריטי לכל בעיות הנפש בהמשך החיים שמגיעות ישירות מתחילת החיים.

ושיהיה ברור,
תורה היא ערך! ערך גדול מאוד
לומדי התורה הם עמוד השדרה הרוחני שלנו, הם נושאים על כתפיהם את עתיד הרוח של עם ישראל. הם עמלים יום ולילה במסירות שאין לה גבול, ללא פשרות, לעיתים בלי תנאים כלכליים ראויים, ללא הכרה אמיתית מהמדינה או מהציבור הרחב. הם אינם עוסקים בתחביב , הם נשאים על כתפיהם אחריות רוחנית כבדה, מגדלים דור שלם של ערכים, מוסר ואמונה, והחיים הרוחניים של כולנו תלויים בהם.
לצערנו, המדינה לא מכירה בערכם.
אנו שמכירים צריכים להיות שם. עלינו להיות אלו שמבטיחים שלומד תורה לא יישאר ללא פרנסה נאותה, שהמאמץ, ההקרבה והעבודה הרוחנית שלהם יזכו להוקרה מלאה. כל אברך שמקדיש את ימיו ולילותיו ללימוד התורה חייב לקבל לא פחות מעשרת אלפים שקלים בחודש – סכום שמכבד את ההשקעה, את המסירות ואת התפקיד המרכזי שהם ממלאים בחיי עם ישראל.
אנחנו, שמכירים בערך האמיתי של התורה, חייבים להרים את הכפפה. אנחנו תומכים בכל הגופים למען עם ישראל – בספרי תורה, בארגוני אוכל, בארגוני הצלה, בהקמת בתי כנסיות, והגיע הזמן שגם אלו שמחזיקים את הנשמות יקבלו את התמיכה שמגיעה להם. הם ראויים להיות מעל לכל ארגון אחר, מכיוון שהם שומרים על הלב הרוחני שלנו, הם הבסיס עליו עומדת האמונה והעתיד של הדורות הבאים.
לכן חייבים להבטיח, לתת, להעניק להם שקט נפשי וביטחון כלכלי , בדיוק כפי שאנו תומכים בכל ארגון תורה אחר.
כי מגיע להם. הם לא צריכים נדבות או קצבה מינימלית, אלא שכר ראוי ומכובד, שמכבד את העבודה הרוחנית והמסירות האדירה שלהם. זהו חוב מוסרי שלנו, חובה שאנחנו חייבים לקחת על עצמנו, כי רק כך נשמור על הלב הרוחני של עם ישראל ועל עתיד התורה והערכים.


התבלבלנו בדרך וזה בטח גם לא רצון השם שהביא אותנו לעולם , ובחר בנו להיות אימהות לילדים שלנו והם צריכים להיות לפני הכל, בלב הבית, בלב חיינו.

יום עבודה שמסתיים סביב השעה 13:00 אינו פינוק, אלא תנאי בסיסי לבריאות נפשית של ילדים. אין תחליף לאמא בעולם למבט, לחיבוק, לשיתוף, להתעניינות, ללב של אמא ולנוכחות שלה בשעות הקריטיות הללו.

אנו נמצאים במשבר מוסרי ורוחני.
השאלה האם נמשיך לקבל את המצב הקיים, או שנתעורר ונפעל כדי להחזיר את האמא לבית, כדי שהילדים שלנו יקבלו את מה שמגיע להם , חום, נוכחות, בטחון ואהבה?

אם באמת מעריכים תורה, אם באמת אוהבים את ילדינו, עלינו להחזיר את האימהות אל המרכז. אל הבית, אל לב הילדים, אל ליבותינו. לא מדובר בנוסטלגיה, אלא באחריות. לא בסיסמה , אלא בעקרון. הבחירה בידינו, והעתיד בידינו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה