שיר מַצָּה וְחַסָּה

[אברך חסידי מבית שמש]

שַׂק הַקֶּמַח נָסַק
מְחִיר תְּבוּאָה בּוּעָה
מָה קָרָה לְמַצָּה
הַדַּקָּה שֶׁהַדַּקָּה
יָצְאָה מְהַתַּנּוּר

אֵיפֹה הַמְּחִיר הַשָּׁפוּי
לְכָל מָה שֶׁאָפוּי
אֲנִי שָׁבוּי לִמְּחִיר הַכָּפוּי
וְאֵיךְ נֵדַע מָה עוֹד צָפוּי

לְמַצָּה אָסוּר לִהְיוֹת מְנוּפַּחַת
אַבָל הֶחְמַצְנוּ אֶת הַמְּחִיר
לְעֶבְרֵי פִּי פַּחַת
גַּאֲוָה בִּמְקוֹם עַנָוָה וְשִׁפְלוּת וְסִכְלוּת

עָל כָּל מַצָּה יִהְיֶה רִיב
כְּבָר יוֹתֵר זוֹל קָרְבָּן לְהַקְרִיב
כַּמָּה חֲבָל שֶׁאֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶחֶרִיב
אוּלָי יִבָנֶה כְּשֶׁחַמָּה תַּעֲרִיב

וְשֶׁמָּא עֵקֶב הַחוּתִים האמירוּ הַחוטים
הַמְּחִירִים סוֹטִים חוֹטְאִים
אָז נֹאכַל תּוּתִים
עָד שֶׁנּוּכָל לֶאֶכֹל מַצּוֹת כְּזֵיתִים

עָל מָמָוֹמָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה חָסָה