שיתוף - לביקורת לא יודע

[רץ כצב]

סיפור אלגורי קצר
באווירת ימי הפורים והחיוב עד דלא ידע.

כל יום הייתי הולך עם אבא לגינה

אני אתו

היה לי טוב

פשוט



הייתי משתעשע כול היום בגינה

עולה בסולם וגולש

מסתחרר בקרוסלה

עולה ויורד בנדנדה



זו הייתה גינת שעשועים

והייתי בה עם אבא

כל הזמן



כשטיפסתי בסולם

הוא תמך בי

שגלשתי בקול תרועה

הוא אסף אותי לחיקו בחיבוק אוהב

הוא נדנד הנדנדה

והסתחרר איתי בקרוסלה

והיה לנו טוב

ביחד


כל יום זה היה ככה

כול היום



מתי התחילו הדברים להשתנות?

קשה לדעת

עוד יום עבר

ועוד אחד

בהתחלה זה היה גרעין

אט אט הוא צמח



פתאום נהיו לי הגדרות על הגינה

עליות

ירידות

סחרחורות



פתאום התחלתי להבין

צמח לי שכל

ישר

עקום



גם באבא התחלתי להבין

הוא איתי

הוא לא איתי

עכשיו הוא שמח איתי

ועכשיו הוא כועס עלי



כל יום היינו הולכים לגינה

אני ואבא

נהיה לי דעה בכול דבר

טוב

ורע



גינת השעשועים הפכה למקום מאיים

משהו שאני צריך להתמודד אתו

לבד



כי אני כבר מבין

אני יודע



הסולם ראשו בשמיים

המגלשה יורדת תהום

הנדנדה לא נותנת מנוחה לרגע

והקרוסלה חתיכת סחרחורת



כמה שידעתי יותר

הגינה לבשה צורה מאיימת יותר

המתקנים השתנו

גדלו

גבהו

העמיקו

עלו שמיים

ירדו תהום

ליבי הסתחרר



ואבא

ידעתי

היה רחוק

רחוק





כמה זמן לקח

כמה זמן

עד שהתחלתי להבין שאני לא מבין



כמה מכות השכל שלי חטף

כמה מכות

עד שהתחלתי לתפוס

אולי אני לא יודע

לא מבין



בסוף גם זה קרה

שורשים השרישו

ואט אט

אט אט

צמחו



לא יודע

כלום





זה עולם שלם

הלא יודע הזה

הולכים שם בלי סוף

וחיים שם

יש שם צמחים וחיות ומים

הכול



גם היום אני יורד לגינה עם אבא

שם את ידי הקמוטה בידו האוהבת

ואנחנו יורדים

ביחד



המתקנים בגינה משתנים

כול הזמן

אבל אבא לא משתנה



קרב היום

בו הכול יהיה אחד



גם אז תהיה גינה ויהיו מתקנים

כי ככה זה

זה השעשועים של אבא



למה?

לא יודע



אבל אני שמח מאוד

מאוד