עזרה ילד שאין לו חברים!!

  • הוסף לסימניות
  • #1
לאחרונה נודע לי שיש לבן שלי בכיתה ילד שמנודה מאוד בחברה.
עוד יותר היה לי עצוב לדעת שגם הבן שלי משתף עם זה פעולה.

לא אלאה אתכם בדברים, רק אומר שדיברתי עם הבן שלי (בן 8) על הנושא, הסברתי לו מה עובר על הילד ועודדתי אותו להזמין אותו אליו ולשתף אותו במשחקים, ותודה לה' זה עבד.

אמא של אותו ילד התקשרה אלי בהתרגשות גדולה ואמרה לי "עשיתם דבר גדול!".

כדי שזה יחזיק מעמד, כתבתי סיפור בעזרת צ'אט GPT, ויצרתי תמונות לסיפור, על מנת לעזור לילד שלי להבין טוב יותר את הדברים, איך הילד הרגיש כשהיה לבד, ועד כמה זה שמשתפים אותו בכיתה בדברים, משמעותי עבור הילד הזה.

הסיפור וגם התמונות לא מושלמים, למרות ששיפצרתי לא מעט, אבל את העבודה הם עושים!

כל מי שמעוניין לקחת ולספר לילדים שלו כדי לרכך להם את הלב, ולפתוח להם את העיניים לילדים שסביבם, קדימה!
אנחנו בתור הורים יכולים לעזור כל כך לילדים שלנו להיות אכפתיים ואמפטיים יותר ולשנות את החיים שלהם עצמם ושל כל הסובבים אותם.



הסיפור

אהרן עמד לבד במסדרון של כיתה ד’, ליד וו המעילים. כל שאר הילדים רצו, קפצו, דיברו וצחקו. הרצפה רעדה מעט מהרעש של ארבעים זוגות נעליים שחזרו מהפסקת עשר. אבל הוא – רק עמד שם. החזיק את המעיל שלו חזק־חזק, כאילו הוא מגן עליו מפני כל העולם. הוא לא ידע בדיוק ממה הוא מפחד – אבל הרגיש שכל תזוזה שלו תגרום לכולם להסתכל. כל מבט, כל לחשוש קטן מאחורי הגב – כאילו מדביק לו מדבקה של “אחר”.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_31_00 AM.png

הוא ידע שהוא שונה. אינו אהוב עליהם. הוא ראה את זה בעיניים של הילדים האחרים, גם כשהם ניסו להסתיר. הוא הרגיש את זה בלחישה של המילים כשהיה עובר לידם. הוא שמע. הוא הבין.


הוא הגיע רק לפני חודש מבני־ברק. הבית שם היה קטן מידי בשבילם, והם החליטו לעבור דירה וגם עיר, לירושלים. אמא שלו הייתה אומרת לו כל בוקר: “אתה ילד מיוחד, אהרן. אתה תאיר איפה שתהיה” אבל עכשיו, בתוך החיידר החדש הזה, היה לו קשה מאוד להאמין בזה.


החולצה שלו הייתה תמיד נקיה ומגוהצת בצורה מושלמת. אמא שלו, שידיה תמיד היו עסוקות, גיהצה אותה כל בוקר בקפידה – אולי בתקווה שאם הוא ייראה מסודר, יהיה לו קל יותר למצוא חברים. אבל הילדים בכיתה ראו בזה משהו מוזר. הם לבשו בגדים רגילים, לפעמים מקומטים, לפעמים לא תואמים. החולצה המושלמת של אהרן רק חיזקה את הרגשת הזרות. כאילו הוא משדר: “אני לא שייך.”


בהתחלה כשהגיע לחיידר, עוד ניסה לדבר עם חברים שם, לספר משהו. אבל הילדים האחרים היו מסתכלים עליו בלעג, ואז מתלחששים ביניהם. הוא שמע את הלחישות. לא תמיד הבין את כולן, אבל הבין מספיק. מספיק כדי לדעת שמדברים עליו.


וכל הפסקה – כל הפסקה! – הוא היה יושב בפינה, לבד, ומוציא את קופסת הפלסטיק שלו. בתוכה היה תמיד כריך גבינה לבנה, חתוך לשניים בדיוק שווה, ובתוך כל אחד מהחצאים שורה של זיתים ירוקים. תמיד אותם זיתים. תמיד אותה הקפדה. הוא היה לוקח ביס קטן, לועס לאט־לאט, לא כי היה רעב – אלא כדי להרגיש שיש לו מה לעשות. הוא פחד מהרגע שבו האוכל ייגמר. כי אז לא תהיה לו שום סיבה להישאר לשבת. ואז – מה יעשה? יעמוד לבד? יטייל במסדרון לבד? יבהה בילדים משחקים?


לפעמים הוא היה מרגיש שהלב שלו רוצה לבכות. אבל הוא לא בכה. לא ליד כולם. רק בערב, מתחת לשמיכה. שם, רק שם, היה מרשה לדמעות ליפול. אבל אפילו אז – בשקט. למה אף אחד לא משחק איתי? לא שואל אותי למה אתמול לא באתי לכיתה?? למה לא אוהבים אותי כאן?

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_54 AM.png


המלמד, הרב בלוי, היה טוב לב. הוא השתדל לעזור, לשים אותו ליד ילדים חדשים בכל פעם, אולי תיווצר חברות. אבל כמעט תמיד, כשהגיע תורו של אהרן להחליף מקום – היה שקט מוזר. מין רחש כזה. מישהו היה לוחש משהו. ובסוף – אהרן שוב מצא את עצמו יושב לבדו, ליד הקיר. קרוב למדפי החומשים. רחוק מהלב של הכיתה. אף אחד לא היה מעוניין לשבת ליד הילד הזה, שעליו כל הילדים לועגים.


הוא היה מסתכל על הילדים, איך הם צוחקים, מתווכחים, משתעשעים. ואילו הוא – לבד. לפעמים דמיין שהוא שקוף, כמו אוויר. הוא נמצא, אבל אף אחד לא רואה אותו באמת.


בכל פעם שהיה צריך לקרוא בקול – שפתיו רעדו. הוא פחד שיטעה. פחד שיצחקו. לפעמים האותיות התבלבלו לו. הפה יבש. והמילים – לא יצאו חלק. הוא ידע שהוא יודע, אבל הפחד שיתקע, שיגמגם – עצר אותו. והוא שמע את הלחישות, את הגיחוכים, גם אם היו חלשים. הם היו מספיק חזקים כדי לפגוע.


ואז הגיע חיים דוד.


חיים דוד ברנשטיין היה ההפך הגמור מאהרן. הוא היה מרכז הכיתה. חכם, שמח, חרוץ, עם חיוך רחב שכולם אהבו. אפילו המלמד הקשוח של הצהריים היה נמס כשהוא היה שר “אהבת תורה” בלחן חדש שהמציא. כל הילדים רצו לשבת לידו. הוא ידע להקשיב, ידע לעזור, אבל הוא היה עסוק. כל כך עסוק. והוא – לא ראה את אהרן.


עד לאותו יום.


זה היה שיעור גמרא. המלמד חילק דפים. לדף של אהרן היה קרע. הוא ניסה לחבר אותו עם מהדק סיכות שהיה לו בקלמר. אל לא ממש הצליח בזה. פתאום – חיים דוד קם, הלך לשולחן של המלמד, לקח דבק סלוטייפ, התכופף ליד אהרן והדביק לו את הדף בזהירות. בלי לומר מילה. אהרן לחש "תודה." חיים דוד רק חייך קלות וחזר למקומו.


ומשהו קרה.


למחרת בהפסקה, כששיחקו טאקי, חיים דוד הניח יד על כתפו של אהרן ואמר: “רוצה להצטרף?”


הלב של אהרן דפק מהר. הוא לא ידע לשחק. הוא לא זכר את הצבעים. והוא באמת טעה ומאוד מהר הפסיד. כמה ילדים צחקו. אבל חיים דוד רק עשה בידו “ששש” והמשיך לשחק כאילו כלום. ואחר כך חילק וופל שוקולד שהיה לו בתיק. חצי אחד – הוגש לאהרן. וזה... שינה הכל.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_47 AM.png

אהרן הרגיש כאילו השמש זרחה בתוך הלב שלו. פתאום – הוא לא היה לבד. פתאום – מישהו ראה אותו.


באותו ערב, כשחזר הביתה, אמא שלו אמרה: “מה קרה? אתה נראה אחר.” והוא רק חייך. חיוך קטן. אבל מלא אור.


אבל לא הכול היה קל. יוסי לנדאו – שידע להצחיק ולהרעיש – אמר בקול: “המלך מצא לו קבצן!” והילדים צחקו. לא חזק. אבל מספיק.


אהרן הוריד את הראש. הבושה חזרה. כאילו הרגע היפה מאתמול – נמחק.


אבל חיים דוד קם. נעמד מול יוסי ואמר בשקט ובביטחון: “דיבורים כאלה לא בכיתה שלנו.” והמלמד שמע ושיבח. והכיתה שתקה. וחשבה.


ואז – דברים התחילו להשתנות.


כשאהרן גילה יום אחד לחיים דוד, שבחופש סבא שלו לימד אותו קליגרפיה – לכתוב אותיות יפות כמו סופר סת”ם – חיים דוד מיד תלה שלט: “בואו ללמוד מאהרן!” והילדים באו. ובכל יום בהפסקה הגדולה – אהרן הדריך בכתיבה קליגרפית את הילדים. חיים דוד ישב לידו, הסתכל בהתפעלות, ואהרןכל כך שמח. הוא הרגיש שהוא נותן. שהוא חשוב.


במסיבת החומש – כל האולם היה מקושט בכתובות שהוא עזר לצייר. והוא קיבל תעודה. ומחיאות כפיים. ויוסי לנדאו – אפילו הוא חייך.


במירון, בטיול השנתי של הכיתה, אהרן התחיל לשיר מה שתמיד הם היו שרים בטיולים, כשהיה בחיידר בבני ברק. חיים דוד הצטרף, ולאט־לאט גם שאר הילדים עד שכל האוטובוס התמלא בשירת ילדים צוהלת. הוא הפך להיות זה שמחכים לשמוע ממנו עוד, שיש לו סיפורים ורעיונות מעניינים, שהביא איתו מבני ברק. זה היה רגע שבו לא רק הוא הרגיש שייך – אלא כל הכיתה הרגישה את זה גם.

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_42 AMמ.png


בלילה, בנסיעה חזור, פנה אליו לפתע חיים דוד, ואמר לו: “חשבתי שאני עוזר לך, אבל בסוף אני לומד ממך” – אהרן הרגיש שדמעה של התרגשות מתגלגלת לו על הלחי, ואמר לחיים דוד "אני לא אשכח לך לעולם את מה שעשית למעני".


בסוף השנה, במסיבת סיום הגדולה, קראו בשמו: “פרס חברותא למופת – אהרן!”

ומיד אחריו: “פרס מנהיגות – חיים דוד!”
והם עלו יחד לבמה. כתף נוגעת בכתף. עיניים נוצצות.


והכיתה מחאה כפיים. ואמא של אהרן – מחתה דמעה.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_38 AMמ.png

וגם כשהם גדלו, ואהרן הפך לתלמיד חכם גדול, וחיים דוד למשגיח בישיבה קטנה, בכל פעם שחיים דוד סיפר לתלמידים צעירים על חסד – הוא אמר: “פעם אחת, ילד הושיט יד במשחק. והוא לא ידע – שהוא בעצם הוציא ילד אחר מהצל אל האור.”
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
יישר כוח על היוזמה.
לתשומת ליבך בתמונה הראשונה מלבד הילד הבולט כולם ליטאים ובשאר התמונות כולם חסידיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
יישר כוח על היוזמה.
לתשומת ליבך בתמונה הראשונה מלבד הילד הבולט כולם ליטאים ובשאר התמונות כולם חסידיים.
אני יודעת, כתבתי שזה לא מושלם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
כל הכבוד לך על היוזמה ועל האחריות כהורה.
מעריכה מאוד מאוד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הרעיון הוא רעיון מבורך
ויוזמה מצויינת
ככל שידברו עם הילדים הן בחיידר והן בבית על בן אדם לחבירו
וילד שחושב אחרת זה לא אומר שצריך לצחוק עליו או לא לדבר איתו וכדו'
ממילא נושא כזה של נידויים וחרמות ילך ויפחת

ולפותחת האשכול
מניסיון אישי כשהייתי מציע להורים שהילד יביא משחק מהבית
ולבדוק מראש עם מי כן יהיה אפשר
במקרים שאין עם מי הייתי אני משחק עם אותו ילד פעם ופעמים
ואז נוצר מצב שמפשיר הקרח
או לנסות לראות עם הרבה מראש כשיש סיום או מסיבה וכדו'
ויש לילד איזה כישרון או משהו מסויים שהוא יכול לתרום ממנו לתועלת הכיתה
זה מוריד הרבה מחיצות
כתבתי את זה רק כנקודה למחשבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ממש יפה!
שאלה: מה היית עושה לו הילד הדחוי מתנהג בצורה שדוחה את הילד שלך (גם נקיון וגם נויאנסים)??
מקרה מצער מהשטח
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ממש יפה!
שאלה: מה היית עושה לו הילד הדחוי מתנהג בצורה שדוחה את הילד שלך (גם נקיון וגם נויאנסים)??
מקרה מצער מהשטח
כמדומני שזה מופיע בספר אדרבה
הסיפור ידוע על כיתה שלמה באחד הסמינרים שהיו מעוכבות שידוך והמקרה היה שאחת הבנות הייתה מנודה חברתית
הבנות בכיתה לא רצו להתקרב משום דחייה ניקיון וכו'
למעשה התברר שלא היה להם בבית כסף אפילו לשמפו כך שמקלחת לא באה בחשבון
כמובן שפייסו אותה ודאגו לה
הרעיון אחד אפשר למצוא פיתרון אפשר למצוא דרכים לברר לעזור בצורה רגישה ומכבדת
אפשר להפעיל את הצוות החינוכי לדבר לראות אם ואיך אפשר לעזור
דברים ששייכים לנויאנסים זה דברים שהבן שלכם יכול ללמד אותו תוך כדי משחק וכו'
אפשר למצוא פתרון וכמובן שכל מקרה לגופו
עם קצת מחשבה וקצת שימת לב אנחנו נבנה עולמות
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כל הכבוד על הרגישות!

ואני פונה לאימהות היקרות לבנים דווקא,
תדברו עם הבנים שלכם!! תשאלו איך היה, תיכנסו לפרטים, תבררו עם מי הם משחקים, מי החזק בכיתה מי החלש, מי המסכן,
תגלו הרבה דברים שיש בכוחינו לשנות!!
בנים הם עם פחות רגיש לסביבה (ובתוכם גם המלמדים, בנות מיד ישימו לב מי נעלבה ומה המורה שינתה במראה שלה, בנים לא!! כמובן רובם ויש כאלו שכן שמים לב) ,
מאד חשוב להם להיות מהחזקים, וכשמדברים איתם, אפשר להכניס יותר מודעות לשימת לב לזולת.
מסיון עם בנים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
כמדומני שזה מופיע בספר אדרבה
הסיפור ידוע על כיתה שלמה באחד הסמינרים שהיו מעוכבות שידוך והמקרה היה שאחת הבנות הייתה מנודה חברתית
הבנות בכיתה לא רצו להתקרב משום דחייה ניקיון וכו'
למעשה התברר שלא היה להם בבית כסף אפילו לשמפו כך שמקלחת לא באה בחשבון
כמובן שפייסו אותה ודאגו לה
הרעיון אחד אפשר למצוא פיתרון אפשר למצוא דרכים לברר לעזור בצורה רגישה ומכבדת
אפשר להפעיל את הצוות החינוכי לדבר לראות אם ואיך אפשר לעזור
דברים ששייכים לנויאנסים זה דברים שהבן שלכם יכול ללמד אותו תוך כדי משחק וכו'
אפשר למצוא פתרון וכמובן שכל מקרה לגופו
עם קצת מחשבה וקצת שימת לב אנחנו נבנה עולמות
תודה רבה!
כן מנסים, אבל לא פשוט
הרב מגבה כל תלונה של אותו ילד (אפילו ממש קטנה) כדי להעצים אותו ולתת כוח, אבל ילדי הכיתה לפעמים נעננשים על דברים ממש זניחים...
ברו שלא מצדיקה התעללות אבל צריך להלך בין הטיפות לאט וברגישות לחשוף את הילד לקושי של החבר
ולדבר ולהסביר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כל הכבוד על הרגישות!

ואני פונה לאימהות היקרות לבנים דווקא,
תדברו עם הבנים שלכם!! תשאלו איך היה, תיכנסו לפרטים, תבררו עם מי הם משחקים, מי החזק בכיתה מי החלש, מי המסכן,
תגלו הרבה דברים שיש בכוחינו לשנות!!
בנים הם עם פחות רגיש לסביבה (ובתוכם גם המלמדים, בנות מיד ישימו לב מי נעלבה ומה המורה שינתה במראה שלה, בנים לא!! כמובן רובם ויש כאלו שכן שמים לב) ,
מאד חשוב להם להיות מהחזקים, וכשמדברים איתם, אפשר להכניס יותר מודעות לשימת לב לזולת.
מסיון עם בנים...
ברצוני לדייק את הדברים אצל בנים ובתוכם המלמדים זה לא עניין של פחות רגישות.
אלא זה עניין של חוסר מודעות
אין השיעורי ומשחקי חברה וכו' כמו אצל הבנות, וכן מאחר ובחיידר שמים את עיקר הדגש על תורה ממילא יש פחות
שייח על נושא זה של רגישות וכבוד לזולת
וברוב המקרים עם קצת שימת לב ופנייה לצוות החינוכי נינתן לשפר את הדברים

מניסיון אישי כרבה לא תמיד אני מצליח לזהות את הדברים אך כשאני מזהה או שההורים פונים לבדוק או מה ניתן לעשות
עם רגישות ובחכמה בודקים ופועלים למען הילד שצריך עזרה מבלי שירגיש בכך שהוא מסכן וכדו' שמריכים לתת לו עזרה
רק לצורך העניין כשהיה השנה תלמיד שהיה לו בעיות חברתיות והיה לו בעיה של ניקיון
כשהתברר הדברים פניתי למנהל וביחד בנינו מבצע
המבצע היה שהוא חייב לישון בזמן
לא יאוחר מ-9 זה המבצע ועם הלך לישון אחרי מעריב זה עוד 2 נקודות אחרי ארוחת ערב והכנת סנווידץ לבוקר עוד 2 נקודות ואם זה אחרי מקלחת עוד 2 נקודות המקלחת כביכול הייתה שולית מול הילד וככה הוא לא הרגיש את זה

שוב הכל זה עניין של קצת שימת לב לעדכן את הצוות להשקיע 2 דקות של מחשבה ובונים עולמות
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
@לעשות רצון ה'
אני לא מכיר את הרבה ואני לא יודע מה בדיוק קורה שם
אך אפשר לנסות להבין את הרבה מאחר והוא רוצה בטובת אותו תלמיד כדי שירגיש שיש מישהו שמקשיב לו
וממילא כשידברו עם הרבה ממחשבה כזו ולא מתוך לנסות להוכיח לרבה שהוא טועה יהיה יותר קל לנסות לדבר איתו
ואדרבה כשנבוא אליו ממקום שהוא מסור ואכפתי ואנחנו רוצים כמוהו לאותו ילד שהוא סובל
וננסה ביחד עם הרבה לחשוב מה הוא מציע שנעזור
נגלה שברוב המקרים שהרבה כן קשוב וניתן ביחד לעזור לאותו תלמיד
[זה ככה עם כל בן אדם לרוב אני פוגש את זה אצל הורים שהם לא מוכנים לשמוע על עזרה לילד, אני ניגש אליהם בקטע אמיתי שאני מבין כמה אכפת להם מהילד ויש לנו מטרה משותפת וכו' וכיון שאתם מכירים את הילד יותר טוב מה אתם אומרים על רעיון פלוני וכו וברוב המקרים כל החומות הגנה יורדים וההורים קשובים הבאתי את זה כדוגמא כי לא בטוח שהצלחתי להסביר את הדברים]
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
ה
מרגשת.
הקראת לילד והראית? או שווה ממש להדפיס
הקראתי לילד והראתי לו את התמונות אחרי שכבר התחיל המהלך, ואמרתי לו שיראה איזה דבר גדול הוא זוכה לעשות, וכמה זה משמעותי עבור החבר.
גם הכנסתי בסוף הסיפור את הקטע שחיים דוד קלט פתאום שהוא לא רק עשה לו טובה אלא גם נתרם מזה בעצמו, לתת לילד חומר למחשבה, איזה דברים מיוחדים יש בחבר הזה? והבנה שזה לא רק חסד אלא יכול להגיע לחברות הדדית.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה