שיר יונת אלם

[דיונון]

עם בא השמש החל הלילה הארוך
כל כך ארוך היה עד נשכח ממני שמש
מה לא הביא עלי?
אפילתו רבת זרועות
וכולן פונות אלי
באצבעות חלקלקות תופסות הן בגרוני
לופתות
חונקות
וכשקראתי לעזרה
קולי בגד בי
כיונת אלם
תדום גם כי נשברו כנפיה
נאלמתי דומיה

ניחמתיני
הלא מה היא אפילה
נר קטן יאיר ידלק
יניסנה
ואז אלעג למשבתה
איה היא ממשלתך גבירת הלילה?!
חוששת מאור קטן
כתינוק קטן רועד מאפילה
אך משפרסה סמיכת חשיכתה עלי
גם זאת שכחתי
גם קרן אור שוב לא חדרה
להאיר בשמי חיי
וכשזעקתי לעזרה
קול לא היה לי
כיונת אלם
תדום גם אם בפח תיפול
נאלמתי דומיה

מכל הלילות לא נשתנה גם לילה זה
לילי שלי
ופתאום האיר הבוקר
איילת שחר דוהרה
נושאת פניה
אל השבורים
הנדכאים
שנכנעו
שכבר הסכימו לוותר
להפוך ליצורי לילה
שוכני חשיכה
בצעדיה הקלילים נסכה בי סם חיים
והנה אני שוב בן האור
והוא מאיר בי
וממלא את העולם
וכשפתחתי פי לשיר
קולי היה לי
כיונת אלם
תפרוש כנפיה אל השמש העולה
לומר תודה

 

[אוריצפת]

"פרסה סמיכת חשיכתה עלי"

סמיכה, במקום שמיכה. קריצה, קונוטציה נהדרת לסמיכותו של החושך.
יפהפה!