שיתוף - לביקורת יומני היקר!

[מון בלאן]

שלום ליומני היקר..

היום, זה היה שוב יום של מבחנים.
שיעור ראשון היה מבחן בהיסטוריה ישראלית. כאילו שממש צריך לעניין אותי מתי פרצה מלחמת ששת הימים. אני לא הייתי חייה בזמן הזה בכלל.
וכמובן אמא תמיד אומרת, "טוב לדעת קצת על תולדות המדינה שלנו. גם אם זה לא נצרך לחיים" ואז אני שואלת "למה" ואמא לא עונה.
לסיכום במבחן הזה אני בטוח לא עוברת את השישים אחוז.

שיעור שני היה מבחן באנגלית. טוב אנגלית אני די אוהבת וגם די טובה, כך שאין לי תלונות.

שיעור שלישי, לא היה מבחן, היה חזרה למבחן בתורה, שיתקיים בעוד שבוע. (עוד מבחן מעצבן, אוף למה כל היום מבחנים, על מה יש לעשות כל כך הרבה מבחנים?. אם אנחנו בקושי לומדות בגלל ׳המבחנים׳ )

שיעור רביעי, היה מבחן כמובן בהיסטוריה כללית. המקצוע הכי שנוא עלי. לא די בהיסטוריה ישראלית, גם דוחפים לנו סיפורים על השואה וכדו׳. אתה בטח כבר מבין לבד שהתוצאות יהיו מקסימום שלושים (גם זה אם המורה תוותר לי על חצי מהטעויות.)

מה שקצת (בקושי) מנחם, שהשתחררנו מוקדם. ואני יכולה סוף סוף לשבת על הסיפור שאני כותבת. בשקט וברוגע, אתה בטח זוכר שבימי רביעי אף אחד לא נמצא בבית בשעות הצהריים.

טוב אני חוזרת לסיפור. עברה כבר שעה מאז שהגעתי הבייתה.
להתראות יומן נתראה בערב.

 

[מון בלאן]

אני אמשיך את זה בעזרת השם
בשעות הפנאי.

לילה טוב!!

 

[מה שניחשת]

מחכים..

 

[מון בלאן]

מחכים..

תודה!

 

[מון בלאן]

אחרי הרבה זמן אני ממשיך...(אני כל פעם כותב קטע בלי קשר לקודם!)

"שלום יומן יקר (מאד!). צהריים טובים!.

טוב החורף התחיל. מעילים, סוודרים, מטריות, מגפיים. בקיצור, צריך לקום רבע שעה מוקדם יותר. כדי להספיק לארגן גם את כל אלה.
וגם לחזור כל יום הביתה רטובה כמו סמרטוט אחרי שטיפה, כי תמיד יהיה את הבת התינוקת מכיתה ט׳ שתקפוץ בשלולית על ידך. ותמלט מן המקום במהירות, תוך כדי שהיא ממלמלת סליחה חרישית, וטוענת שהיא לא שמה לב שהיית שם.
אוף למה החורף צריך להיות כל כך רע. יש לך תשובה?. כי לי אין.

טוב אני מריחה שהקציצות בשר מוכנות. סוף סוף האוכל שאני אוהבת.
רצה למטבח. נתראה בערב."




קצר אבל נחמד!