הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
כמו כל שנה, ר' בנימין קם בפורים לותיקין. חבל לבזבז את הזמן.
מנין רציני ומכובד, בלי תחפושות ושטויות. בקריאת המגילה דופקים רק בהמן הראשון והאחרון. בלי כל הילדים שבאים עם הפיקות שלהם ומפריעים לריכוז.
אחרי התפילה הוא נשאר ללמוד שעה, ואז הגיע הביתה. הוא נטל מהשולחן את אחד ממשלוחי המנות. "למי זה? לגוטליב?" הוא בדק שהמשלוח מכיל שתי מנות ראויות לאכילה. הגביה את המשלוח ג' טפחים כדי לעשות 'קנין' ומינה את אשתו לשליחה להעביר את המשלוח. כתוב במשנה ברורה שעדיף להעביר על ידי שליח.
אחר כך הוא התקשר לקופת השכונה ונתן להם פרטי אשראי למתנות לאביונים. 50 ש"ח לכל אביון כחומרת הגרי"ש. "ואתם מעבירים את זה בו ביום, כן?"
שתה כוס וחצי יין מתוק 'יותר מלימודו', והלך לנוח. ברחוב כבר הסתובבו הרכבים עם המוזיקה, ובגלל הרעש הוא לא הצליח להירדם. הוא פשפש בזקנו ולא החליט האם זה נחשב שיצא את הרמ"א של 'עד דלא ידע'.
'אם אני בכל מקרה לא נרדם, אולי אני אלמד משהו, חבל לבזבז את היום'. פתח את הטור והמשיך מהסעיף שסיים אתמול.
אחרי מנחה גדולה תפסו אותו כמה שיכורים וניסו להרקיד אותו באמצע הרחוב. הוא התנער מהם וברח הביתה לנקות את הפראק מהיין שנשפך עליו.
הם נטלו ידיים לסעודה שעתיים זמניות לפני השקיעה. על השולחן היו מונחים כמה בקבוקי יין ומשקאות שונים, יותר בשביל התפאורה מאשר לשימוש. בין מנה למנה התפלפל ר' בנימין עם גיסו על גדרי דין שמיעת המגילה.
"אולי תשירו משהו?" הציעה הרבנית.
ר' בנימין נענה לבקשה. "יודו לה' חסדו, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", תופף באצבעו על השולחן לקצב השירה המנומנמת.
הדלת נפתחה בבת אחת ושיכור פרץ אל הבית, עטוי מסכה דמוית שלום-בער-סורוצקין.
"מה כל כך יבש פה?" זעק בקול צרוד.
הוא תפס את שני הקטנים והתחיל לרקוד איתם סביב השולחן "עדה עדה לא ידע".
כששלום-בער טיפס על הכיסא לכיוון השולחן, פניו של ר' בנימין נהיו סמוקות ולא מיין, "טוב, זה מספיק. מספיק עם ההוללות".
"שמחת פורים, מה יש?"
"שמחת פורים? קיימת כבר את מצוות היום?"
"האמת שעוד לא נתתי מתנות לאביונים" הוא שלף מכיסו 300 ש"ח והכניס לכיס חולצתו של ר' בנימין.
לפני שר' בנימין הספיק לומר מילה, ברח שלום-בער ונעלם.
"אוי ואבוי, אני לא אביון לפי גדרי ההלכה" לחש ר' בנימין. "יש פה בעיה של גזל, וגם של לפני עוור".
לא נתקררה דעתו עד שעמד והפקיר את כל נכסיו לפי שיטת האין כסף שהפקר יכול לחול למפרע, "עכשיו מתברר ממילא שהייתי עני" אמר בגאווה לגיסו תוך הנפת אגודל למדני.
אבל אז עלה במחשבתו שאם כן הוא עצמו לא קיים מתנות לאביונים שהרי הכסף שנתן כבר לא היה שלו.
א ברוך.
הוא התקשר בבהילות לרב סנדרוביץ'. "מה עושים, הרב?" שאל בבעתה.
"כמה זמן יש עוד עד השקיעה?"
"חצי שעה"
"תקשיב טוב מה שתעשה. יש לכם בבית וודקה?"
"וודקה?! מה הקשר?"
"אין זמן להסביר. יש או אין?"
"לא נראה לי. יש פה איזה ויסקי". הרים את אחד הבקבוקים.
"ויסקי גם טוב. כמה אחוז אלכוהול?"
"30"
"תשתה כוס, ותתקשר אליי עוד 5 דקות"
אחרי חמש דקות ר' בנימין קיבל הוראה לשתות עוד כוס. אחרי הכוס השלישית הוא כבר לא חיכה להוראה לשתות את הרביעית והחמישית.
באחת עשרה בלילה צפתה כל המשפחה מהחלון בר' בנימין היושב על הכיכר, עם כובע ורוד שמישהו תרם לו.
הוא היה חבוק עם שיכור במסכת שלום-בער, מתנדנדים ושרים בדואט את שושנת יעקב של מודזי'ץ בזיופים חדשים שטרם שמעתם אוזן.
הגיס המודאג ירד למטה "אבל ר' בנימין, כבר עבר פורים".
"אני מקבל עלי תוספת פורים. זה חל לפי שיטת ה.. לא זוכר מי. ואל תקרא לי ר' בנימין. תקרא לי בני".
למחרת בבוקר, ר' בנימין התפלל לראשונה בחייו במנין של שמונה וחצי.
"אני לא יודע אם יצאתי בסוף ידי חובת מתנות לאביונים" אמר לרב סנדרוביץ', "אבל פעם ראשונה בחיים שקיימתי שמחת פורים".
"ואני", חייך הרב סנדרוביץ' "פעם ראשונה שהשתמשתי במסכה של שלום בער".
מנין רציני ומכובד, בלי תחפושות ושטויות. בקריאת המגילה דופקים רק בהמן הראשון והאחרון. בלי כל הילדים שבאים עם הפיקות שלהם ומפריעים לריכוז.
אחרי התפילה הוא נשאר ללמוד שעה, ואז הגיע הביתה. הוא נטל מהשולחן את אחד ממשלוחי המנות. "למי זה? לגוטליב?" הוא בדק שהמשלוח מכיל שתי מנות ראויות לאכילה. הגביה את המשלוח ג' טפחים כדי לעשות 'קנין' ומינה את אשתו לשליחה להעביר את המשלוח. כתוב במשנה ברורה שעדיף להעביר על ידי שליח.
אחר כך הוא התקשר לקופת השכונה ונתן להם פרטי אשראי למתנות לאביונים. 50 ש"ח לכל אביון כחומרת הגרי"ש. "ואתם מעבירים את זה בו ביום, כן?"
שתה כוס וחצי יין מתוק 'יותר מלימודו', והלך לנוח. ברחוב כבר הסתובבו הרכבים עם המוזיקה, ובגלל הרעש הוא לא הצליח להירדם. הוא פשפש בזקנו ולא החליט האם זה נחשב שיצא את הרמ"א של 'עד דלא ידע'.
'אם אני בכל מקרה לא נרדם, אולי אני אלמד משהו, חבל לבזבז את היום'. פתח את הטור והמשיך מהסעיף שסיים אתמול.
אחרי מנחה גדולה תפסו אותו כמה שיכורים וניסו להרקיד אותו באמצע הרחוב. הוא התנער מהם וברח הביתה לנקות את הפראק מהיין שנשפך עליו.
הם נטלו ידיים לסעודה שעתיים זמניות לפני השקיעה. על השולחן היו מונחים כמה בקבוקי יין ומשקאות שונים, יותר בשביל התפאורה מאשר לשימוש. בין מנה למנה התפלפל ר' בנימין עם גיסו על גדרי דין שמיעת המגילה.
"אולי תשירו משהו?" הציעה הרבנית.
ר' בנימין נענה לבקשה. "יודו לה' חסדו, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", תופף באצבעו על השולחן לקצב השירה המנומנמת.
הדלת נפתחה בבת אחת ושיכור פרץ אל הבית, עטוי מסכה דמוית שלום-בער-סורוצקין.
"מה כל כך יבש פה?" זעק בקול צרוד.
הוא תפס את שני הקטנים והתחיל לרקוד איתם סביב השולחן "עדה עדה לא ידע".
כששלום-בער טיפס על הכיסא לכיוון השולחן, פניו של ר' בנימין נהיו סמוקות ולא מיין, "טוב, זה מספיק. מספיק עם ההוללות".
"שמחת פורים, מה יש?"
"שמחת פורים? קיימת כבר את מצוות היום?"
"האמת שעוד לא נתתי מתנות לאביונים" הוא שלף מכיסו 300 ש"ח והכניס לכיס חולצתו של ר' בנימין.
לפני שר' בנימין הספיק לומר מילה, ברח שלום-בער ונעלם.
"אוי ואבוי, אני לא אביון לפי גדרי ההלכה" לחש ר' בנימין. "יש פה בעיה של גזל, וגם של לפני עוור".
לא נתקררה דעתו עד שעמד והפקיר את כל נכסיו לפי שיטת האין כסף שהפקר יכול לחול למפרע, "עכשיו מתברר ממילא שהייתי עני" אמר בגאווה לגיסו תוך הנפת אגודל למדני.
אבל אז עלה במחשבתו שאם כן הוא עצמו לא קיים מתנות לאביונים שהרי הכסף שנתן כבר לא היה שלו.
א ברוך.
הוא התקשר בבהילות לרב סנדרוביץ'. "מה עושים, הרב?" שאל בבעתה.
"כמה זמן יש עוד עד השקיעה?"
"חצי שעה"
"תקשיב טוב מה שתעשה. יש לכם בבית וודקה?"
"וודקה?! מה הקשר?"
"אין זמן להסביר. יש או אין?"
"לא נראה לי. יש פה איזה ויסקי". הרים את אחד הבקבוקים.
"ויסקי גם טוב. כמה אחוז אלכוהול?"
"30"
"תשתה כוס, ותתקשר אליי עוד 5 דקות"
אחרי חמש דקות ר' בנימין קיבל הוראה לשתות עוד כוס. אחרי הכוס השלישית הוא כבר לא חיכה להוראה לשתות את הרביעית והחמישית.
באחת עשרה בלילה צפתה כל המשפחה מהחלון בר' בנימין היושב על הכיכר, עם כובע ורוד שמישהו תרם לו.
הוא היה חבוק עם שיכור במסכת שלום-בער, מתנדנדים ושרים בדואט את שושנת יעקב של מודזי'ץ בזיופים חדשים שטרם שמעתם אוזן.
הגיס המודאג ירד למטה "אבל ר' בנימין, כבר עבר פורים".
"אני מקבל עלי תוספת פורים. זה חל לפי שיטת ה.. לא זוכר מי. ואל תקרא לי ר' בנימין. תקרא לי בני".
למחרת בבוקר, ר' בנימין התפלל לראשונה בחייו במנין של שמונה וחצי.
"אני לא יודע אם יצאתי בסוף ידי חובת מתנות לאביונים" אמר לרב סנדרוביץ', "אבל פעם ראשונה בחיים שקיימתי שמחת פורים".
"ואני", חייך הרב סנדרוביץ' "פעם ראשונה שהשתמשתי במסכה של שלום בער".
נערך לאחרונה ב:
לכללי השרשור:
Reactions: לחם ומצה, המסודרת, שרי.ג ועוד 48 משתמשים51 //