שיתוף - לביקורת חלב מוגז

  • הוסף לסימניות
  • #1
מה קרה עם החלב המוגז?
זה קרה בפנימיה של ישיבה.
- איפה עוד אפשר לעשות כאלו ניסויים?! -
זה נשמע מגעיל,
וזה מה שחשבו כולם.
עד ששוורצמן ניסה עם הסודה סטרים, וטעם.
זה היה משו אחר!
לא מהעולם הזה!
השלב הבא היה קפה עם חלב מוגז,
זה הפך מיד ללהיט.
שוורצמן התחיל להאמין שהוא עלה על משהו.
הוא עשה גוגל על זכויות יוצרים ואיך רושמים פטנט
וגילה שצריך לשלם למשרד פטנטים פה בארץ.
וגם בעוד כמה מדינות,
אם לא רוצים שיגנבו לך את הרעיון שם.
אבל זה עלה כסף,
אז לבינתיים הוא רק דן באופציה.
הוא הפך ללהוט על הענין,
בכל וריאציה של חלב
הוא ניסה את החלב 'שלו' -
קורנפלקס עם חלב מוגז,
שוקו מוגז.
בסוף הוא העז אפילו להציע את זה לאחותו!
היא סירבה להשתתף בטעימות
ורק אמרה לו שהיא חשבה שבישיבה לומדים.
הוא הזעיף לעומתה פנים
ורק בלב חשב 'חחחח...'.
הוא הציע לאמא שלו,
ואחרי שראתה את ההתלהבות שלו היא הסכימה לנסות כי היא ריחמה עליו.
ברגע שהיא שתתה קצת
היא לרגע העוותה את פניה,
ואז לגמה עוד שלוק גדול,
ועוד אחד,
ומאז היא לא הפסיקה להגיז את החלב שהיא שתתה.
זה היה היסטרי!
האמיצים שהעזו פעם אחת
לא הפסיקו לשתות חלבים מוגזים!
הוא החליט לגשת עם זה לתנובה וטרה
ולמכור להם את הרעיון.
הוא הכין מצגת בפאוור פוינט
על חלב מוגז,
ואיך זה יקדם את המכירות שלהם.
ושכל מי ששותה את זה עף על זה...
היו שם עדויות מפי ר. ש. 'אם עקרת בית'.
נ.ב.ש. אברך כולל ששותה קפה עם חלב מוגז מהבית
ורק רוצה שתנובה תמכור את החלב מוגז.
מ.ש. משגיח כשרות בגיל העמידה שחושב שהרעיון מצוין.
אבא שלו הסכים,
מה 'כפת לו?!
בקיצור,
מצגת מושקעת מאד.
הוא תיאם פגישה אמיתית במשרדי תנובה,
ובמקביל בטרה.
הוא הביא דוגמא בבקבוק קטן ודקורטיבי שהוא קנה במיוחד בעלי אקספרס.
יאיר מתנובה אפילו לא הראה סלידה בהתחלה,
ואחרי ששתה הגיב מילה אחת - 'מעניין'.
בשביל שוורצמן זה היה מספיק.
אבל אחרי רגע יאיר אמר לו שהוא נאלץ לדחות את הרעיון.
הוא יצא משם עם עגמת נפש גדולה וקיווה לטוב בטרה.
אילנית מטרה
הרימה גבה כששמעה את הסטרטאפ שלו,
אבל לקחה לגימה בלי למצמץ.
חשבה רגע,
הוציאה סמארטפון וערכה איזה חישוב,
ואחרי רגע אמרה לו עם חיוך מזויף של מירב מיכאלי:
זה אחלה, אבל אני נאלצת לסרב.
הוא כמעט בכה...
'אבל למה??' הוא שאל בקול רועד.
אילנית היתה מהזן הקשוח,
היא נעצה בו מבט של 'אם היית בן שלי הייתי מכרכסת אותך',
ואז התרככה ואמרה:
החלב מהמשקים מיועד להרבה פסי ייצור -
גבינות למיניהן,
חמאה,
מעדנים,
ובין היתר גם החלב הגולמי תופס חלק.
הרעיון שלך טוב מדי!
ויש סיכון שהוא יגדיל את צריכת החלב.
מה שיגרום למחסור בגבינות וקוטג',
מה שיגרום למשבר מול הרפתנים,
מה שיגרום לגנבי הבקר לעבוד שעות נוספות,
מה שיגרום לעליית מחיר החלב,
בקיצור - אפקט דומינו שאסור לנו לתת לו לקרות
שמא זה יהיה בלתי נשלט.
הוא היה המום,
ובהה בה כמו עגל.
ואז היא הוסיפה:
ו... פעם הבאה, כשתבוא לפגישה בטרה, תביא דוגמית מחלב טרה! הלב הזה של תנובה.
הוא לא הסכים לוותר!
מה השטויות האלו על איזון המשק?!
שיביאו חלב מטורקיה!!!
תכלס,
הוא פנה לשטראוס,
והסיפור חזר על עצמו.
הפעם הוא היה מוכן,
והוא מיד אמר לבוקי משטראוס:
תקשיב, זה בסט סיילר!
אתם תהיו בלעדיים בשוק!
זה יעוף!
עם המיתוג הנכון...
אתה יודע...
- בכלל הוא קיבל סגנון דיבור של ביזנסמן לאחרונה -
אבל בוקי רק הסתכל עליו ואמר לו:
אתה ילד עדיין,
לא מבין הכל.
אתה רואה את הידיים האלו?
- ופרש את הידיים המחוספסות שלו מול פניו -
שוורצמן לא הבין מה הוא אמור לראות,
אבל רק הנהן והמהם משו בשקט כדי לצאת בשלום מהפגישה המתסכלת הזו.
רגע לפני שהוא יצא בוקי אמר לו:
עזובתך, לך תלמד תורה!
וככה מחלבה אחרי מחלבה,
אותו סיפור.
נהנו מהמוצר אבל לא הסכימו לשווק אותו.
במחלבות גד הם כבר היו מוכנים,
מיד כשהוא התחיל פוקס אמר לו: אה, זה אתה מהמוגז...
לא ייאמן כמה מחלבות יש!
למעלה מארבעים מחלבות בארץ!
שמייצרות ומשווקות.
וזה עוד לפני מחלבות הבוטיק הזערוריות שמוכרות רק לקניינים מיוחדים.
בסוף הוא מצא מישו,
איזה קווקזי עם שפם ענק, ואשתו שהיתה דומה לו שתי טיפות מים
רק שלא היה לה שפם ענק.
הם קראו לעצמם 'גרטופוריסקי מילקי',
והיה להם בלוגו ציור מוזר של נקניקיות בשרשרת ומשהו שדומה לתרנגול הודו ולאמו ביחד.
כנראה בעל חיים שגדל רק בקווקז,
לא ברור איך זה קשור למוצרי החלב שלהם.
הקווקזי טעם מהחלב ופלט: שאקרף! חזמאנאצק!
והגיש את הבקבוקון לאשתו.
היא טעמה וגם חזרה על דבריו: שאקרף! חזמאנאצק!
והוסיפה כשהיא פונה לשוורצמן: זה טוף! זה טוף!
וזהו.
המוצר לא תפס,
כי הקווקזים לא ידעו לשווק,
ורק תיעדו את עצמם כמחלבה מוזרה עוד יותר עם מוצרים מעפנים שאף אחד לא מעז לקנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
וסתם בענין הקצף היו הי-ה משהו עתיק נחבא במגירה, נרשם אחרי חווית העלה או הלב המוקצף לבחירה....
בְּסַ'ד

מֶלְצַר
נוּ...זוּז כְּבָר
הָפוּךְ עִם עָלֶה מֻקְצָף
לֹא, לֹא לֵב
בְּלִי
מָה אַתָּה בּוֹהֶה בִּי
לֹא מוּבָן
בְּלִי סֻכָּר כַּמּוּבָן
דְּפִיקָה בְּשֻׁלְחָן
הַכֹּל נֶהְפַּךְ
לֹא בּוֹכִים עַל קָפֶה שֶׁנִּשְׁפַּךְ
אֲבָל אֲנִי מְפֻטָּר
מָה בִּגְלָלִי?
לֹא הָפוּךְ
בִּגְלַל הַעֲלֵה הַמֻּקְצָף
בְּלִי לֵב בִּכְלָל.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
אחח, העולם יכל להיות טעים יותר אם לא היו מנפנפים כל מיני רעיונות.

האמת שהנושא הזה קצת מעסיק אותי.
מה אם מישהו טורח על רעיון, מגיע לחברה והיא משקרת ואומרת ש: 'וואלה, חשבנו על זה גם'?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אחח, העולם יכל להיות טעים יותר אם לא היו מנפנפים כל מיני רעיונות.

האמת שהנושא הזה קצת מעסיק אותי.
מה אם מישהו טורח על רעיון, מגיע לחברה והיא משקרת ואומרת ש: 'וואלה, חשבנו על זה גם'?
א. בשביל זה יש קרישום פטנטים, לא?
ב. טקטית, לא כדאי לחברות להתנהל ככה, כי הן תפסדנה את הרעיון הבא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
א. בשביל זה יש קרישום פטנטים, לא?
ב. טקטית, לא כדאי לחברות להתנהל ככה, כי הן תפסדנה את הרעיון הבא.
כל מינִי רעיון נחשב כפטנט? (וכמה עולה לרשום? ומה עושה מי שבאמת לא לוקחים את הרעיון שלו, שילם סתם? טוב, לפעמים ככה זה בהשקעות)
הולכת לגגל קצת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני הייתי בשוק. אבל הדבר הזה, פשוט כבר הומצא! @ליטאי פשוט הפנה אותי לחיפוש בגוגל הנה רק אחת מהתוצאות!

1669549093616.png
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מה היה עושה הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, אם הסכר היה מט ליפול ונשען על גופו הצנום?

כדי לקבל את המענה לשאלה הזו, הכירו את יחסי השכנות ביני לבין הדוד 'מגודל המידות' בליל הסדר בבית סבא.

אני תמיד משובץ לשבת לצידו. ולא סתם לצידו, אלא לזה השמאלי. למה זה משמעותי ודרמטי? נו באמת, תבינו לבד.

השיבוץ הזה הוא כורח המציאות, משום שבצד הזה של השולחן יש מקום לשניים וחצי אנשים. הוא שניים, אני חצי.

שידוך מתבקש בסך הכול, אם אתה שדכן רשע.

מזיגת הכוס הראשונה מגיעה. הוא מסמן לי למזוג לו, כדרך בני חורין. אני מוזג לו יין סמוק ארומטי בעל פיגמנטים עזים. מהסוג שאם תכניס למכונת כביסה, המכונה תהפוך בורדו, והבגד המוכתם יישאר בעינו.

הוא כמובן לא מוזג לי בחזרה. בני חורין לא נוהגים נימוסי גומלין.

ואז מגיעה ההסבה. 130 קילו תופסים זווית של 90 מעלות. אני, שלד אדם צר, לא מצליח לנשום. עומד, או שמא נמחץ, בין הצורך להחזיק את הסיטואציה – תרתי משמע – לבין היציאה מהתמונה שתיתן לקרקפתו לפגוש מרצפת קרירה.

אני חנוק, מנסה לשאוף חמצן דרך האוזניים. הוא לוגם שליש כוס, השאר מטפטף על ה"קיטל" הצח שלי – נוסך אותות גבורה לעמידתי האיתנה.

המרפק שלו בצלעות שלי. השפיץ של כתפו על האף. הוא לוקח את הזמן שלו, לא ממהר להתרומם. אני מנסה לספק למוחי מנת חמצן הכרחית להישרדות ומוריד לאוזניים הוראה לשאוף אוויר. הן מסרבות פקודה, לא שומעות בקולי.

בהסבה הבאה אני מנסה לשכנע אותו שההלכה בעניין התעדכנה למקרי קיצון מעין אלו: מהיום מסבים על צד ימין, "שמא יחניק קנה ווושט של שכנו".

הוא לא משתכנע. תופס שתי כזיתות מצה. כל כזית בגודל של סיפור המרגלים המקראי, בלי עין הרע. ככל שההסבות מתקדמות, הן מחמירות. האיש שעון עליי במלוא כובדו ומפורר עליי חלקיקי מצה לאלפים.

חלקי מצה פוגשים יין ספוג. הענק מתרומם ומסנן לעברי בלי בושה: "אתה שרויה! צא להחליף קיטל".

קיבלתי את הערתו, אבל בחרתי להחליט על העיתוי. בהסבה של האפיקומן הדוד כבר מעט שתוי. הוא תופס זווית, ובתזמון מתואם להפליא אני יוצא להחליף קיטל – לא להכשילו לשרות בשרויה חלילה.

הפעם ההסיבה הייתה מלאה ומוחלטת. הסכר קרס, והמסובים נחנקו מצחוק. לא עזר להם הטיפ של צד שמאל במקרה הזה. כעבור 7 שעות של הסיבה הערנו אותו: "דודנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".
אני מצטט את הפוסט של מפתח האתר:

רציתי לשתף פלטפורמה שפיתחתי לאחרונה, שהתחילה כצורך להנגיש לימוד אנגלית והפכה למערכת לימודית שלמה (SaaS) שכבר מעוררת עניין לשיתופי פעולה ברמה גבוהה.

המטרה הייתה לייצר חוויית למידה חכמה שמשלבת מורה AI אישי עם תכנים שמותאמים דינמית לרמת המשתמש.

מה יש במערכת (Features מרכזיים):
- מורה AI אישי: צ'אט אינטראקטיבי לתרגול שיחה חופשית שמתקן טעויות בזמן אמת.

- שליטה במהירות הקראה: אינטגרציית TTS כולל "Slow Mode" לשיפור ההגייה.

- מחולל מבחנים אוטומטי: המערכת מייצרת מבחנים (אמריקאי + פתוח) מבוססי AI לפי נושא השיעור והרמה.

- מנגנון Retention: מערכת XP, ניהול Streaks ואתגרים יומיים.

- דשבורד ניהול (Admin): מעקב אחרי התקדמות תלמידים ושליחת הודעות מערכת גלובליות.

הצד הטכני ב-Lovable:
- אינטגרציה מלאה ל-Supabase לניהול משתמשים ושמירת דאטה.

- שימוש ב-Edge Functions לייצור תוכן מותאם רמה (יסודי עד תיכון) – שליטה באורך הטקסט ובמורכבות השפה.

- UI/UX מותאם מובייל: בנייה כ-PWA עם דגש על רספונסיביות גבוהה ושימוש ב-Safe Areas.

- חיבור ל-Google Calendar לתזמון למידה.

בניתי את זה מתוך אמונה שבינה מלאכותית היא העתיד של סגירת פערים לימודיים, במיוחד בתקופה כזו.

כרגע המערכת פתוחה לשימוש בחינם לגמרי.
לכניסה למערכת:
https://deep-dive-lingo.lovable.app/
  • תודה
Reactions: אלצ'י1 //
7 תגובות

אשכולות דומים

אשמח לביקורת...
---
היא משפשפת את העיניים, שמה לב שנפלט לה
פיהוק לקוני ו...
כלום לא משתנה.
היא מנסה לצבוט את עצמה – לבדוק האם היא
בחלום.
אפס.

היא רואה שהיא שוכבת על מיטה מקש – אם אפשר
לקרוא לכמה זרעי קש צהובים "מיטה".
מעליה שמים, והשמש מסנוורת אותה באור בוהק.
לידה ניצבת חדוה, ומביטה בדיוק כמוה על
הנוף שהשתנה.

דוד לא בא הפעם.
עכשיו בא מישהו אחר.
אני לא אוהבת אותו. הוא שחור כזה, ומדבר
בשפה שאני לא מכירה.
הוא מביא לי אוכל ומחכה לידי.

אני רואה שחדוה כבר גמרה לאכול, וגם היא
לא ממש מחבבת את השחור שחור הזה.
לא שאנחנו גזעניות או משהו, אבל... החלב
יכול להתלכלך.

הוא התחיל לחבר לחדוה את המכשירים של דוד.
היא לא מסכימה. בורחת לו.

אז הוא בא אליי.
גם אני לא מסכימה. זה מפחיד אותי.
מי יודע איך הוא חולב בכלל?
יש לו ניסיון?
אולי הוא לא מנוסה ולא יודע לחלוב כמו דוד...

ואז הסתכלתי עליו, וראיתי שהוא עצוב.
אז מה אם הוא שחור כזה – גם הוא בן אדם.
אז שכנעתי את חדוה,
ושתינו הוצאנו לו המוןן חלב – יותר מכל
פעם!
בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו.
ופתאום מגיע בוקר כמו היום, שאני מגלה שלפעמים...
כלומר, היה חלב.
ויכולתי לשתות קפה. אני לא צריך להסביר מה זה קפה על הבוקר, נכון?
תמיד בעצם יש חלב, רק שהיום היה הרבה חלב.
כשיש קצת חלב אני לא מעז לשתות. לא מסוגל לדמיין את הפרצופים המאוכזבים של ילדים-חסרי-שוקו. אז במקום זה אני שותה מים. כוס גבוהה ומלאה מים מסוננים מהבר.
כוס בריאות צלולה ומלאת חיים.
ככה מתחילים את הבוקר אנשים שיודעים. אנשים שמחוברים לטבע. לעצמם. אנשים חיים. שהבריאות קורנת מעיניהם, מעורם.
אני לוקח לגימה קטנה מהנוזל הקר וחסר-התוכן הזה, ומיד יורק אותה לכיור. איכס. מים בלי כלום.
אני שופך את כל הכוס, לאט, מחזיר אותה הפוכה לשיש והולך לבית הכנסת יבש ועצבני.
לא היום.
היום היה לי קפה.

על השולחן במטבח היה מוטל העיתון, טוסטר צהוב בשוליו מגבינה צהובה, חמאת בוטנים שסכין מריחה נעוצה בה עד תחתיתה, צלחת חד פעמית עם שיירי חביתה.
התיישבתי עם הקפה וקראתי את הקוביה המוקפת מסגרת שחורה, קראתי הכל. שם הנפטר. אביו. כתובתו בחוץ לארץ, היכן התקיימה הלוייה, מתי יגיע ארונו ארצה. שמות המתאבלים, שעות לניחום אבלים. ואז נגמר לי הקפה וקמתי ללכת.
בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו
אבל היום, היום היה לי קפה.
זה לא רחוק מכאן, בבניינים המדורגים של הרחוב המקביל, אולי בערב אקפוץ לנחם.
"לא בוכים על חלב שנשפך. אתם לא רוצים לשתות חלב מהול בדמעות, נכון?" הזהיר אותם אבא.

הם לא רצו, כמובן.

לכוס החלב ששתו אתמול היה באמת טעם מוזר. הם לא ידעו אם החמצמצות נבעה מהדמעות שנמהלו בחלב שנשפך ונאסף מהרצפה, או בגלל המקרר שכובה בכל לילה כדי לחסוך באנרגיה.

כך או כך, הם לא בכו בכלל. לא על החלב, לא על הבשר שלא טעמו מעולם, ולא על הטיול הכיתתי שלא נסעו אליו. גם לא כשחלפו בעיניים כלות ליד מדפי סופר עמוסי חטיפים ונוטפי שוקולדים מפנקים.

אבא תמיד אומר שאל הבית שלהם אין כניסה לרעל.
לבית שלהם אין כניסה להמון דברים.

מזגן, לדוגמה, הוא מוצר מיותר לחלוטין. מזיק למנגנון ויסות החום הטבעי של הגוף. בחורף, כשקר מאוד, אבא ממליץ פשוט להתחבק. זה גם מחמם, וגם מוסיף לאווירה המשפחתית.

לא הייתה להם סיבה לבכות.

חייהם זרמו על מי מנוחות.
הפרוסה שלהם מעולם לא נפלה על הצד של החמאה.
לא כי אבא שיחד את מרפי. הרי על אף כספו הרב השוכב בבנק בחוסר סבלנות, הוא לא נהג לשלם עבור מטרות שאינן בגדר פיקוח נפש. הפרוסה נפלה על צדה הריק, מהסיבה הפשוטה שלא הייתה שם חמאה. שני הצדדים היו זהים.

ולא שאבא קמצן, חלילה. קמצן?! מה הקשר, איזה רעיון משונה. אבא הוא הכי לארג' בעולם. הוא בעצמו אומר את זה תמיד. הוא אפילו נתן פעם לכל אחד עדש שלם, כשיצאו לסיור בבניין המשרדים הגדול שבבעלותו. פשוט חשובה לו מאוד השמירה על הבריאות ועל איכות הסביבה. זה הכל.

הם מבינים את זה לגמרי. הרי מי בכלל מסוגל למרוח על הלחם שוקולד רעלי, חמאת בוטנים שומנית, גבינה צהובה משומרת או טחינה משמינה להחריד?

אפילו גבינה לבנה - מסוכנת. קרוב ל50% מהאוכלוסייה סובלים מרגישות ללקטוז, גם ללא ידיעתם. זה נורא! מספיק להסתכן עם כוס החלב של הבוקר. בתקווה שלא יהיה לה טעם מוזר.

גם לאכול ירקות סוג ב', זו לא סיבה לבכי.

אבא שלהם חכם. הוא עשה מחקר וגילה שככל שהירקות מתרככים - הם מתעכלים טוב יותר. ירקות טריים, סוג א', הם גולמיים ובוסריים מדי. המשווקים האינטרסנטים מוכרים אותם כך, בלי מצפון, כדי להיפטר מהסחורה במהירות ולחסוך את עלויות האחסון. וההמון הנבער קונה אותם ביוקר.

אבא חשף אבסורד משנה חיים: מה שיקר – מזיק. מה שזול - בריא, טבעי ובראשיתי.
זו נוסחה פשוטה. אפילו החמצן, המשאב החשוב ביותר - הוא חינמי.

אבא גאון. הוא לא צריך אפילו לבדוק את הערכים התזונתיים שמופיעים על גבי המוצרים. הוא פשוט סומך על שיטת "שקל לקלוריה": מה שיקר מדי - לא נכנס לגוף.

פירות הם מזון לא בריא בעליל, תוססים בקיבה ומזיקים לבריאות. כלים חד פעמיים - הם אסון אקולוגי. בגדים חדשים - הם תוצר של תעשייה חולנית המזהמת את כדור הארץ היפה. תמיד עדיף לקנות יד שנייה.

לבית הספר, במרחק שעה הליכה, הם צעדו כל יום ברגל. כמה טוב לשמור על כושר, לצעוד יחד באוויר הצלול, כשברגליים נעולות נעליים במידה אחת גדולה יותר, לאוורור. אין תחליף לתחושת השחרור המדהימה הזו. שומרים על סביבה ירוקה, במקום להיות תלותיים ב'רב קו' ירוק וסחטן.

כך הם חיו בשלווה ובנחת, בלי לבכות אף פעם, עד שהגיע חג השבועות.

ליל שבועות הוא לילה מסוגל.
הם לא ידעו עד כמה.

לאחר סעודת ליל החג, שכללה תפריט מרשים של לחם טבול בקוטג', הם צעדו יחד עם אבא לבית הכנסת.

אבא פתח עבורם ספרים, וידא שהם יושבים ולומדים בהתמדה, ויצא רגע לסדר עניין חשוב.

כשהם החלו לפהק בשרשרת, לאחר כמה שעות, החליטו לקום ולחפש את אבא.

הם מצאו אותו.

יושב ליד שולחנות הכיבוד החינמי, מדושן עונג. לפניו צלחת אימתנית עמוסה רוגלך, בלינצ'ס, ושלל מאפים. ביד אחת הוא חותך פרוסה עבה מעוגת גבינה בגובה חמש קומות, וביד השנייה מצמיד לשפתיו כוס חד פעמית, מדיפת ניחוח קפה מהביל, ולוגם בקולניות.

הם הביטו בזעזוע עמוק בשפתיו מכוסות הקצפת, בכוסות המעוכות הזרוקות לצדו ובפצצות השומן והלקטוז שהלעיט את גופו.

"אבא???"

הוא ניתר בבהלה. נתקל בקרטון חלב שעמד שם. החלב זרם בחופשיות.

והוא לא אסף אותו.

וגם לא בכה.

למה שיבכה.

לא בוכים על חלב שנשפך.
שיתוף - לביקורת ?
דוד היה בן שמונה. ובבית הספר אמרו עליו כולם שהוא "ילד שקט".
לא שקט רגיל, של חוסר אונים, של פחד. אלא שקט של הבנה.

כל יום, בהפסקה של עשר וחצי, הוא היה הולך מאחורי הבניין לשבת ליד הקיר שלו. הקיר שעליו הוא צייר.
הוא לא צייר סתם, הוא היה מצייר אנשים שהכיר אבל לא כמו שהם נראים אלא כמו שהם באמת.
הוא צייר את הרב קליין כמו עיגול שבתוכו כוכב – כי היה לו לב זהב אבל לא היה פתח לאף אחד לראות את זה.
הוא צייר את סבא שלו כמו סלע גדול שיש בו סדק – כי פעם אחת ראה אותו בוכה ליד אלבום.
הוא צייר את אחיו הגדול כמו עפיפון – כי הוא תמיד רצה לעוף, אבל אבא החזיק לו את החוט.
והוא צייר את עצמו כמו סימן שאלה – לא כי היו לו שאלות, אלא כי הוא היה השאלה של כולם.

יום אחד, עקב אחרי נמלה שנעה בסיבובים חסרי פשר. ופתאום התחיל לרדת גשם. הוא שלח ידו לקחת אותה, אבל היא חמקה בזריזות שוב ושוב.
הגשם התחזק והיא החלה לצלוע ולסחוב רגל שנמרחה רטובה על הארץ.
פתאום נעצרה רחרחה, שינתה כיוון ומיהרה בקו ישר למקום אחר. דוד ראה שיירה של נמלים רצות, חלקן דוחפות זו את זו, או מושכות, חלקן סוחבות גרגרים. הנמלה שלו הגיעה אל השורה והתערתה בה. השיירה הלכה והתעבתה, עד שנעלמה לתוך חור עגול באדמה.

כל הלילה ירדו גשמים עזים.

למחרת נמחקו לו כל הציורים והעולם נראה כדף חדש ונקי.
בעשר וחצי – בפעם הראשונה – הוא לא הלך לקיר,
הוא נשאר לשחק עם כולם.
שיתוף - לביקורת החלום לחלום
מאז שהוא היה קטן הוא היה אוהב את זה, את הטבע, את הנגינה , את ציוצי הציפורים,
הנפש השקטה שלו אהבה את זה תמיד, אלו היו ההנאות שלו.
לא האוכל, היופי והאגו היו מנהיגים אותו, בשבילו מנוחה של שעה בין עציי השדות
הגבוהים ונגינה בחליל לקול ציוץ הציפורים היה מה שגרם לו לאהוב את החיים, את העולם
ואת עצמו.
ככה הוא היה תמיד, עד שיום אחד בלי כל תיכנון , העולם הרגוע והשליו שלו התנפץ,
המוני חיילים דהרו על סוסיהם ושרפו כל מקום, כל בית, הוא שמר על החליל שלו כמו על
עצמו, אבל השדה- השדה נשרף ונגמר.
העצים כאילו לא היו, נהפכו לחתיכות שחורות ומפויכות, הוא נלקח בשבי, החליל מתחבא
מתחת למעילו, משפחתו הקטנה נעלמה כלו הייתה, והשקט שלו גם כן, נעלם ולא היה.
כל לילה היה מתעורר שטוף זיעה לאחר חלום נורא, מתנשף ומזיע , מוודא שהחליל שמור אצלו.
כל פעם שהיה מתעורר ומביט סביבו, על הרצפה המלוכלכת שעליה היה שנרטבת בדמעות
של הישן לצידו כל פעם מחדש, והוא עצמו- אין? מה הוא עושה כאן? איך הגיע לכאן?
איפה העולם הרגוע שלו? איפה המשפחה הקטנה שלו שבכל מקרה לא היה ממנה כזה
הרבה- רק הוא, אחיו ואביו, וגם הם נעלמו לו- או שדווקא הוא זה שנעלם להם?
לאחר מספר לילות של שינה גרועה, של סבל מתמשך, לאחר שהתעורר שוב מסיוט לא נורמלי,
הוא חשב לעצמו מה היה קורה אילו במקום לחלום חלום על שריפה ועל עצים מפויכים
היה חולם על שדה מלא בציוצי ציפורים וצלילי נגינה? מי יודע , אם הייתה לו שליטה על חלומותיו
בהחלט היה רוצה לחלום על כזה דבר, אבל לצערו גם זה חלום שכנראה לא ייתגשם.
החלום לחלום.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה