הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לא בשׁמיים היא?
עם שוך השמחות (עליהם נכתב כאן), עויזר התעורר בוקר אחד עם הרגשה חזקה של מתיקות ועריבות התורה מפעמת בו. ככל שחלפו הדקות, ההרגשה הלכה והתעצמה, עד שעויזר המבולבל מצא את עצמו משתגע ומתלהט אחריה במרחב הסלון.
שושי שנבהלה לראות את בעלה המפוג'ם מתנדנד בעוצמה בעיניים עצומות, הציעה להכין ארוחת בוקר טובה כי 'נראה לה שמישהו פה רעב'. אבל עויזר החליט שלא בא לו. ובאופן כללי אפשר לוותר על ארוחות בוקר אם לא על ארוחות בכלל. "התורה כוללת כל הטובות שבעולם" הוא הסביר.
שושי אמרה שהיא מתפעלת מתשוקתו היוקדת, אם כי היא עדיין סקפטית בקטע של האוכל, ובכל מקרה כדאי שימצא מסגרת מסודרת לבטא את דחפיו הרוחניים, כי מהספה בבית אף פעם לא יוצא דברים טובים.
"כוילל!" הכריז עויזר "אני מוכרח כוילל".
כשהדיבוק חזר מהתפילה כבר היו בידיו רשימת כויללים פוטנציאליים, ולאחר שסעד את ליבו שבאופן מאד מפתיע נעשה רעב, פנה לארון הספרים. כי מה לעשות - בשביל להתקבל לכוילל איכותי צריך לבוא מוכן.
שושי הטובה עשתה הכול בשביל לאפשר לבעלה הצדיק ריכוז מוחלט (היא החביאה את הספינר). ובאמת כבר בסוף היום חבקו השניים יצירה תורנית מרשימה, ששילבה החל מתשובה עמוקה בהיתר עגונות ועד לווארטים מרעננים על פרשת השבוע. (כשבמהלך הדברים נשזרו לא מעט רמזים על דעתו הפוליטית של האמן...)
"אין ספק שזה יתפוס" חיכך עויזר את ידיו בסיפוק.
"אין ספק" פסקה שושי וניגשה לפנות את השולחן.
מי שלא בהכרח חשב כך היה הרב גודמן מ"בית אברהם", שעם סיום הופעתו של עויזר לא ידע אם לבכות או לבכות. הוא כבר ראה כמה אנשים וגם שמע כמה סברות בימי חייו, אבל מה שזה לא היה עכשיו, הצליח להפתיע גם אותו.
"תמיד ידעתי על 70 פנים לתורה", הוא אמר, "אף פעם לא הכרתי את החַבּוּרֶה הזאת."
"אז התקבלתי?" התרגש עויזר שהרגע רב בישראל הכיר בכוחו לחדש חידושים 'שלא נשמעו ממעמד הר סיני'. כלשון הרב עצמו.
"לא!" ענה ראש הכוילל וחתך ללימודו.
עויזר הנבוך חשב להפעיל פרוטקציות, אבל אז גילה שאין לו כאלה. מצד שני, שושי לא נשברה מהסיפור, היא אמרה שגם את תורת היחסות לא כולם מצליחים להבין וזה לא הופך את איינשטיין לפחות טוב, ובקיצור, כדאי לנסות כוילל נוסף. (לא שח"ו היא ידעה מה זה תורת היחסות, אבל גם את החַבּוּרֶה לא יכלה להסביר, כך שזה יצא טוב.)
בבוקר המחרת עויזר הופיע בשערי "היכל שלמה זלמן", ובלי להסס ניגש ישירות למי שזיהה כהראש כוילל.
"חשקה נפשי בלימוד התורה!" פתח ללא גינונים.
"ואיך זה קשור אליי??" הרחיק אותו האברך המסכן שלא התמודד עם פרץ הרגשות של ההלך.
כשהעניין הוברר, האברך הצביע על האיש המבוקש והמליץ לעויזר לפנות אליו.
דא עקא שהאחרון היה בדיוק באמצע ללון בעומקה של הלכה. מה שנקרא בז'רגון הפחות חזל"י – לתפור שינה על השולחן. וכידוע, ראשי כויללים לא אוהבים שמעירים אותם סתם כך ממצב זה.
ובכן, שניות ספורות לקח לעויזר להבריק את הרעיון, ותיכף התיישב בקצה השני של הספסל, כשבאמתחתו ביטחון עצמי מופרז וערימת ספרים משמעותית.
ובכן רבויסיי, אור התורה שבקע שם רגע אחרי זה... אחח. גם זקני צפת היו מסתנוורים.
עויזר החל ללמוד בחשק עז ובהתנדנדות קיצונית וקול תורתו הלך וחזק מאד. מאד.
אלא שהברקים שנשמעו מסוף המדרש ועד סופו הפריעו מן הסתם לאי אלו מקומיים, ותוך כדי שהעילוי עוקר הרים וטוחנם זה בזה במרץ, הסתובב לעברו יהודי מהספסל שלפני, וביקש אם אפשר להנמיך לטובת אלו שעדיין שומעים. אך עויזר שעתידו הרוחני עדיין נמנם על השולחן, סירב במרץ, "תורה היא וללמוד אני צריך" הוא צעק. וקיווה מאד שהרב שלשמאלו עֵד לאהבת ה' שמפעמת בקרבו (אם כי מתוך שינה).
בהמשך עויזר החל לשלב ניגונים, מה שגרם ליהודי להסתובב שוב והפעם לדרוש בתוקף 'שקט מוחלט'! עויזר לא התבלבל "זה לא הבית מדרש שלך. ואם יורשה לי, גם לא של אבא שלך" אמר וחזר לתלמודו.
כשמכונת התנ"ך החלה לשלב דפיקות אדירות בסיום כל משפט, שנתו של ראש הכוילל סוף סוף נגדעה. (יש לציין שהיא הייתה חזקה מאד.)
"אני רוצה ללמוד בכוילל שלך!" הכריז עויזר והרים את כיפתו של הרב למקומה על ראשו.
"מה יש לך אתה??" רטן הלה שהתברר כאיש פשוט ועייף. "תפנה לרב", אמר והצביע על לא פחות ממי שבית המדרש לא שייך לאביו. אופס.
בהמלצת שושי עויזר פירסס מיד.
הניסיון השלישי גם לא הביא בכנפיו בשורה גדולה, וכשעויזר סיים לפרט את הישיבות בהם למד ע"פ סדר הא-ב, הרב אמר ש'הוא היה שמח לקבל אותו אבל הוא פשוט לא רוצה'.
"את שומעת" פנה עויזר לשושי כשהבין שהעסק לא כזה פשוט "יכול להיות שהעניין עם הכוילל ייקח קצת זמן"
"לא נורא" אמרה שושי באמפתיה, "גם רבי עקיבא התחיל ללמוד בגיל 40."
עוזר אמר שנכון, אבל הוא מעדיף שזה יקרה קודם אם אפשר..."
ואכן הסוף הטוב הגיע מוקדם מהתחזית, הרב הנוכחי שהיה חמים במיוחד, לא בחן אותו ולא שאל יותר מדי שאלות, הוא רק לחץ את ידו בחום ואיחל 'בהצלחה מחר'.
עויזר הרגיש מיד שמצא את שחשקה נפשו, ומצדו גם לא התעניין יותר מדי. ואולי לכן נבהל לגלות את עצמו למחרת לומד זוהר בחברת מניין מקובלים. אבל למי אכפת, תורה היא וללמוד הוא צריך.
נ.ב. חבריי המלומדים.
אני מתלבט אם להמשיך בסדרה או שיש טעם לפגם בעונות שניות.
דעתכם חשובה לי אשמח לשמוע אותה.
