שיתוף - לביקורת חייהם הסוערים של עויזר ושושי

  • הוסף לסימניות
  • #1
לא בשׁמיים היא?

עם שוך השמחות (עליהם נכתב כאן), עויזר התעורר בוקר אחד עם הרגשה חזקה של מתיקות ועריבות התורה מפעמת בו. ככל שחלפו הדקות, ההרגשה הלכה והתעצמה, עד שעויזר המבולבל מצא את עצמו משתגע ומתלהט אחריה במרחב הסלון.

שושי שנבהלה לראות את בעלה המפוג'ם מתנדנד בעוצמה בעיניים עצומות, הציעה להכין ארוחת בוקר טובה כי 'נראה לה שמישהו פה רעב'. אבל עויזר החליט שלא בא לו. ובאופן כללי אפשר לוותר על ארוחות בוקר אם לא על ארוחות בכלל. "התורה כוללת כל הטובות שבעולם" הוא הסביר.

שושי אמרה שהיא מתפעלת מתשוקתו היוקדת, אם כי היא עדיין סקפטית בקטע של האוכל, ובכל מקרה כדאי שימצא מסגרת מסודרת לבטא את דחפיו הרוחניים, כי מהספה בבית אף פעם לא יוצא דברים טובים.

"כוילל!" הכריז עויזר "אני מוכרח כוילל".

כשהדיבוק חזר מהתפילה כבר היו בידיו רשימת כויללים פוטנציאליים, ולאחר שסעד את ליבו שבאופן מאד מפתיע נעשה רעב, פנה לארון הספרים. כי מה לעשות - בשביל להתקבל לכוילל איכותי צריך לבוא מוכן.

שושי הטובה עשתה הכול בשביל לאפשר לבעלה הצדיק ריכוז מוחלט (היא החביאה את הספינר). ובאמת כבר בסוף היום חבקו השניים יצירה תורנית מרשימה, ששילבה החל מתשובה עמוקה בהיתר עגונות ועד לווארטים מרעננים על פרשת השבוע. (כשבמהלך הדברים נשזרו לא מעט רמזים על דעתו הפוליטית של האמן...)

"אין ספק שזה יתפוס" חיכך עויזר את ידיו בסיפוק.

"אין ספק" פסקה שושי וניגשה לפנות את השולחן.

מי שלא בהכרח חשב כך היה הרב גודמן מ"בית אברהם", שעם סיום הופעתו של עויזר לא ידע אם לבכות או לבכות. הוא כבר ראה כמה אנשים וגם שמע כמה סברות בימי חייו, אבל מה שזה לא היה עכשיו, הצליח להפתיע גם אותו.

"תמיד ידעתי על 70 פנים לתורה", הוא אמר, "אף פעם לא הכרתי את החַבּוּרֶה הזאת."

"אז התקבלתי?" התרגש עויזר שהרגע רב בישראל הכיר בכוחו לחדש חידושים 'שלא נשמעו ממעמד הר סיני'. כלשון הרב עצמו.

"לא!" ענה ראש הכוילל וחתך ללימודו.

עויזר הנבוך חשב להפעיל פרוטקציות, אבל אז גילה שאין לו כאלה. מצד שני, שושי לא נשברה מהסיפור, היא אמרה שגם את תורת היחסות לא כולם מצליחים להבין וזה לא הופך את איינשטיין לפחות טוב, ובקיצור, כדאי לנסות כוילל נוסף. (לא שח"ו היא ידעה מה זה תורת היחסות, אבל גם את החַבּוּרֶה לא יכלה להסביר, כך שזה יצא טוב.)

בבוקר המחרת עויזר הופיע בשערי "היכל שלמה זלמן", ובלי להסס ניגש ישירות למי שזיהה כהראש כוילל.

"חשקה נפשי בלימוד התורה!" פתח ללא גינונים.

"ואיך זה קשור אליי??" הרחיק אותו האברך המסכן שלא התמודד עם פרץ הרגשות של ההלך.

כשהעניין הוברר, האברך הצביע על האיש המבוקש והמליץ לעויזר לפנות אליו.

דא עקא שהאחרון היה בדיוק באמצע ללון בעומקה של הלכה. מה שנקרא בז'רגון הפחות חזל"י – לתפור שינה על השולחן. וכידוע, ראשי כויללים לא אוהבים שמעירים אותם סתם כך ממצב זה.

ובכן, שניות ספורות לקח לעויזר להבריק את הרעיון, ותיכף התיישב בקצה השני של הספסל, כשבאמתחתו ביטחון עצמי מופרז וערימת ספרים משמעותית.

ובכן רבויסיי, אור התורה שבקע שם רגע אחרי זה... אחח. גם זקני צפת היו מסתנוורים.

עויזר החל ללמוד בחשק עז ובהתנדנדות קיצונית וקול תורתו הלך וחזק מאד. מאד.

אלא שהברקים שנשמעו מסוף המדרש ועד סופו הפריעו מן הסתם לאי אלו מקומיים, ותוך כדי שהעילוי עוקר הרים וטוחנם זה בזה במרץ, הסתובב לעברו יהודי מהספסל שלפני, וביקש אם אפשר להנמיך לטובת אלו שעדיין שומעים. אך עויזר שעתידו הרוחני עדיין נמנם על השולחן, סירב במרץ, "תורה היא וללמוד אני צריך" הוא צעק. וקיווה מאד שהרב שלשמאלו עֵד לאהבת ה' שמפעמת בקרבו (אם כי מתוך שינה).

בהמשך עויזר החל לשלב ניגונים, מה שגרם ליהודי להסתובב שוב והפעם לדרוש בתוקף 'שקט מוחלט'! עויזר לא התבלבל "זה לא הבית מדרש שלך. ואם יורשה לי, גם לא של אבא שלך" אמר וחזר לתלמודו.

כשמכונת התנ"ך החלה לשלב דפיקות אדירות בסיום כל משפט, שנתו של ראש הכוילל סוף סוף נגדעה. (יש לציין שהיא הייתה חזקה מאד.)

"אני רוצה ללמוד בכוילל שלך!" הכריז עויזר והרים את כיפתו של הרב למקומה על ראשו.

"מה יש לך אתה??" רטן הלה שהתברר כאיש פשוט ועייף. "תפנה לרב", אמר והצביע על לא פחות ממי שבית המדרש לא שייך לאביו. אופס.

בהמלצת שושי עויזר פירסס מיד.

הניסיון השלישי גם לא הביא בכנפיו בשורה גדולה, וכשעויזר סיים לפרט את הישיבות בהם למד ע"פ סדר הא-ב, הרב אמר ש'הוא היה שמח לקבל אותו אבל הוא פשוט לא רוצה'.

"את שומעת" פנה עויזר לשושי כשהבין שהעסק לא כזה פשוט "יכול להיות שהעניין עם הכוילל ייקח קצת זמן"

"לא נורא" אמרה שושי באמפתיה, "גם רבי עקיבא התחיל ללמוד בגיל 40."

עוזר אמר שנכון, אבל הוא מעדיף שזה יקרה קודם אם אפשר..."

ואכן הסוף הטוב הגיע מוקדם מהתחזית, הרב הנוכחי שהיה חמים במיוחד, לא בחן אותו ולא שאל יותר מדי שאלות, הוא רק לחץ את ידו בחום ואיחל 'בהצלחה מחר'.

עויזר הרגיש מיד שמצא את שחשקה נפשו, ומצדו גם לא התעניין יותר מדי. ואולי לכן נבהל לגלות את עצמו למחרת לומד זוהר בחברת מניין מקובלים. אבל למי אכפת, תורה היא וללמוד הוא צריך.



נ.ב. חבריי המלומדים.
אני מתלבט אם להמשיך בסדרה או שיש טעם לפגם בעונות שניות.
דעתכם חשובה לי אשמח לשמוע אותה.

 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לא!!!!
זה פשוט גדול!! ענק!!!
איזה כיף שיש לי הרשאה להגיב על עלילותיו של עויזר
הוא כבר הפך לדמות מוערצת אצלינו בבית...


הכתיבה משובחת ומושחזת
הדמויות מאופיינות היטב
וההומור עסיסי וחריף ביותר!!
פשוט מושלם!
(היא החביאה את הספינר).
דא עקא שהאחרון היה בדיוק באמצע ללון בעומקה של הלכה. מה שנקרא בז'רגון הפחות חזל"י – לתפור שינה על השולחן.
אור התורה שבקע שם רגע אחרי זה... אחח. גם זקני צפת היו מסתנוורים.
🤣🤣🤣🤣
אני מתלבט אם להמשיך בסדרה או שיש טעם לפגם בעונות שניות.
לא ברצינות, נכון?
אם עויזר יעז להבריז, הוא מסתכן בכך שהספינר שלו יוחרם לצמיתות ע"י קוראים מורעבים ונזעמים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אני מתלבט אם להמשיך בסדרה או שיש טעם לפגם בעונות שניות.
ברצינות?
אנחנו כבר ממש מחוברים אליו בקשר עמוק.
אין מצב להיפרד ממנו.
מחכים ממש לשמוע את עלילות ה'זוג משמיים' הזה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
להמשיך!!!!
להמשיך!!!!
להמשיך!!!!
להמשיך!!!!
להמשיך!!!!
להמשיך!!!!
חחח אהבתי ת'סגנון..
לא ברצינות, נכון?
אם עויזר יעז להבריז, הוא מסתכן בכך שהספינר שלו יוחרם לצמיתות ע"י קוראים מורעבים ונזעמים.
ברצינות?
אנחנו כבר ממש מחוברים אליו בקשר עמוק.
אין מצב להיפרד ממנו.
מחכים ממש לשמוע את עלילות ה'זוג משמיים' הזה!
וואו תודה!! נראה שכבר אין לי ספק...
איזה כיף שיש לי הרשאה להגיב על עלילותיו של עויזר
הוא כבר הפך לדמות מוערצת אצלינו בבית...
חחח תענוג לשמוע.
תמיד ידעתם את מי להעריץ:)

ממש תודה על המשוב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
איזה כיף שעויזר חזר!
האמת שהיתה לי איזו צביטה קטנה בפרק האחרון, כשהבנתי שלא נשמע עליו יותר,
אז איזה אושר!
מחכה לקרוא עוד על עלילות הזוצ היקר
ולשאלתכם -
אם זאת סדרה מוצלחת אז בעונה שניה יש טעם לשבח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ענק!! פשוט הנאה צרופה!
הומור שנון ומשובח באופן נדיר.
מיוחד איך הדמויות שומרות בעקביות על האופי והסגנון המיוחד שלהם - מה שגורם לנו ממש "להכיר".
ואם אנחנו כבר מכירים כל כך טוב - ננטוש אותם ככה פתאום? לא יפה מצידנו.... נשמח להמשיך לשמור על קשר : )
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
השתגעת???
התחלתי לדמיין כבר את הברית של הבן הראשון!!!!
זה יהיה גדוללללללל!
איזה כיף שעויזר חזר!
האמת שהיתה לי איזו צביטה קטנה בפרק האחרון, כשהבנתי שלא נשמע עליו יותר,
אז איזה אושר!
מחכה לקרוא עוד על עלילות הזוצ היקר
ענק!! פשוט הנאה צרופה!
הומור שנון ומשובח באופן נדיר.
תודה רבה על תגובות שמחממות את הלב! כיף לקרוא. מעריך מאד!

אם זאת סדרה מוצלחת אז בעונה שניה יש טעם לשבח!
תודה! נשתדל..:)
ואם אנחנו כבר מכירים כל כך טוב - ננטוש אותם ככה פתאום? לא יפה מצידנו.... נשמח להמשיך לשמור על קשר : )
תודה על המשוב המנוסח בטוב טעם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נקי יהיה לביתו

מי שחיפש את ביתם של הזוג הטרי ביום שני בצהריים, בנקל יכול היה למוצאו ע"פ סימני הדרך המובהקים שהתחילו בצפרדע המקומית והמשיכו באופן עקבי עד לנקודת הסיום תחת השלט - כאן גרים בכיף עויזר – שושי.

וועד הבית מר אלכס מייזל אמנם לא חיפש בהכרח את בית השניים, אבל בהחלט היה נחוש למצוא 'מי טפטף לו את הסירחון הזה בכל הבניין!'

כשעויזר פתח את הדלת לנוכח שכנו המקוסקט והמגולח, משום מה בחר להתעלם מהבעת פניו האימתנית, והבין שהאחרון לא בא אלא כדי לאחל 'מזל טוב' מרגש - כי בכל זאת עדיין לא עברו שלושים מאז שסיימו להתחתן. ועל כן עוד בטרם האורח פתח את פיו, עויזר הושיט את זרועו והשיב 'בשמחות אצלכם' לבבי.

"שמחות אצל סבתא שלך!" צרח האורח ומשך את ידו הלחוצה והמתנדנדת.

"עליה השלום" דייק עויזר וקצת התבלבל מהתפנית המהירה שחלה ביחסים. "אלא עם כן אתה מתכוון לסבתא אסתר, שאז באמת לא יזיקו לה כמה שמחו.."

"אני מתכוון שתתפוס סמרטוט ותבריק הרגע את כל הבניין! אחרת עוד תשמע ממני..."

עכשיו כבר היה ברור מעל כל ספק שליוזם המפגש היו כוונות נוספות מלבד להציג את עצמו ולאחל חיים מאושרים. אבל עדיין, משהו בתחביר המילים - בניין. תבריק. סמרטוט. לא הסתדר למי שהמקל היחיד שהחזיק בחייו היה לולב.

"ואיך זכיתי לכל הכבוד הזה?" שאל עויזר המסכן שבאמת לא הבין מה הייצור הזה רוצה מחייו הרגועים.

"יש לך 40 דקות!" חתך הצורר וסינן עוד משהו ברוסית לפני שנעלם.

"השם יקום דמך!" צעק עויזר לחלל הבניין ונעל פעמיים ליתר ביטחון.

כעבור כמה שניות שהדלת לא נפרצה בבעיטה, שושי הסבירה שכנראה היה חור בשקית, ולא צריך לקחת ללב כי קורה שלא שמים לזה לב במשך 4 קומות.

עויזר אמר שהוא קצת מפחד מהעמלקי הזה. ואז נזכר שהוא אכן הרגיש שהשקית נעשתה קלילה יותר מרגע לרגע, אבל הוא תלה את זה נטו בסייעתא דשמיא שמלווה אותו תדיר.

כך או כך, סיכמה שושי, חשוב לשמור על יחסים טובים עם השכנים, אפילו במחיר ספונג'ה קולקטיבית בכל הבניין. וחוץ מזה אמא שלי אמורה לקפוץ, כך שבלי קשר עדיף שהאזור יהיה נקי.

"אמא שלך???" קפץ עויזר.

כשהאברך עמד בדלת כששרוולי מכנסיו מופשלים עד הברך, נשארו 34 דקות בשעון מייזל. עויזר הבין שעליו להזדרז ובתכנון מהיר פיתח את 'מודל שלושת השלבים' הידוע בקיצורו ז.ק.ן. (זרנוק. קירצוף. ניגוב.)

בשביל השלב הראשון עויזר נעזר במיכל ריצפז (פריחת הדרים) ובצינור הכיבוי אש במצב סחף מלא. יחד פיזזו להם השלושה בין הקומות לסירוגין. אויי זה היה כיף. כשמרבד הקרמיקה התכסה בשני ס"מ מי ריצפז והתחיל לחלחל אל תוך הנעל, עויזר צעק 'אוי ויי הגרב שלי' ועבר לשלב השני.

אין ספק שלקרצף הייתה פעולה מייגעת. ובהשוואה לפריילאך עם הצינור, גם הרבה פחות חווייתית. גם שאר השכנים שעברו הלוך ושוב עם הערותיהם השונות כדוגמת 'אתה עושה גם רכבים?' לא הוסיפו למורל. אבל את הסיפוק שעויזר קיבל כשהמים לבשו שחורים, איך לא לומר, אפילו בכוילל זוהַר לא מוצאים...

בנקודת זמן הזאת הבניין היה מוצף בשני ס"מ נוזל מוקצף - כהה – ובועתי, ובשעון החול נותרו 12 דקות בלבד!

ובכן רבותיי, איך עויזר תמיד אומר – 'טיימינג זה עניין של תזמון'. בדיוק בשלב הקריטי של גריפת השחורים והחזרת המקום לכזה שאפשר לחיות בו, עויזר - על מכנסיו המופשלים וכיפת הנח-נח המהודקת לראשו (הרגילה תלויה על החבל) - הבחין מבעד לחלל המדרגות בלא אחרת ממי שהחליטה לפתע לקפוץ.

הוא נחרד מהמחשבה על המפגש הצפוי ובאינסטינקט של רגע שמט את המגב ונמלט על תדמיתו לכיוון הבית.

"ונקה לא ינקה!!" זעק בלחץ כשנכנס הביתה בסערה.

"מה קרה?" נבהלה שושי.

"אמא שלך פה!" פלט עויזר וחיש חזר לבגדיו הטבעיים לפני ששושי פותחת את הדלת.

הדלת נפתחה. "מה קרה לבניין שלכם?" רטנה גב' פנינה ברגע שדרכה על מפתן הבית בנעליים מלוכלכות מאד. "הכל מוצף, אין לכם מנקה??"

"תראי מה זה.." ענה המנקה והניף את ידיו לצדדים.

10 הדקות הבאות היו מהאכזריות ביותר בחייו של עויזר. הוא היה לחוץ נורא ובכלל לא רצה לשבת על הספה ולשתות קפה. גם לא לשמוע על שבת ההתאחדות המתארגנת. הוא רק רצה 'לתפוס סמרטוט ולהבריק הרגע את כל הבניין אחרת עוד תשמע ממני', כלשונו הזהב של מייזל.

למרבה הצער נושאי השיחה התגלגלו בשטף. בשעה שעויזר התחנן שיש מבצע מטורף ב'ממלכת המזרונים' ומי שלא רץ לשם ממש הרגע (!) פשוט מפסיד, שאגה מבעיתה הדהדה מבחוץ. מר מייזל שיצא לוודא שטפטופי האשפה אכן נוקו, נחשף למה שנחשף ונתקף בחרחורים עזים ובכאב חד בצד שמאל. או אז נשבע שעוד 'יפגוש את הפרחח הנכלולי שלא תיאר עם מי הוא התחיל'.

הביקור הגיע לסופו ופנינה סוף-כל-סוף-כל-סוף יצאה מהבית. למרבה ההפתעה השטח היה נקי! ובכן, זה לא קרה לבד. בקומת הכניסה עמד דייר מקוסקט בערדליים וגרף שארית מים אחרונה החוצה.

"כל הכבוד שלקחת את זה על עצמך" החמיאה פנינה בצעדים קלילים "הבניין נוצץ כמו חלון ראווה של 'הצורפים'.

ובאמת כמה דקות אחר כך עויזר ננעל בביתו של מייזל, ונכון לשעת כתיבת השורות, הוא עודנו מצחצח כלי כסף של כלל הדיירים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אוי זה היה טוב!!!!
קראתי בחיוך ענק שהלך והתרחב
וכל כמה שורות - פרץ בגלים ואיים להציף את כל האזור, כמו צינור כיבוי אש בידיו המיומנות של עויזר

ואז נזכר שהוא אכן הרגיש שהשקית נעשתה קלילה יותר מרגע לרגע, אבל הוא תלה את זה נטו בסייעתא דשמיא שמלווה אותו תדיר.
איך עויזר תמיד אומר – 'טיימינג זה עניין של תזמון'.
"ונקה לא ינקה!!" זעק בלחץ כשנכנס הביתה בסערה.
🤣🤣🤣

אליפות על!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נקי יהיה לביתו

מי שחיפש את ביתם של הזוג הטרי ביום שני בצהריים, בנקל יכול היה למוצאו ע"פ סימני הדרך המובהקים שהתחילו בצפרדע המקומית והמשיכו באופן עקבי עד לנקודת הסיום תחת השלט - כאן גרים בכיף עויזר – שושי.

וועד הבית מר אלכס מייזל אמנם לא חיפש בהכרח את בית השניים, אבל בהחלט היה נחוש למצוא 'מי טפטף לו את הסירחון הזה בכל הבניין!'

כשעויזר פתח את הדלת לנוכח שכנו המקוסקט והמגולח, משום מה בחר להתעלם מהבעת פניו האימתנית, והבין שהאחרון לא בא אלא כדי לאחל 'מזל טוב' מרגש - כי בכל זאת עדיין לא עברו שלושים מאז שסיימו להתחתן. ועל כן עוד בטרם האורח פתח את פיו, עויזר הושיט את זרועו והשיב 'בשמחות אצלכם' לבבי.

"שמחות אצל סבתא שלך!" צרח האורח ומשך את ידו הלחוצה והמתנדנדת.

"עליה השלום" דייק עויזר וקצת התבלבל מהתפנית המהירה שחלה ביחסים. "אלא עם כן אתה מתכוון לסבתא אסתר, שאז באמת לא יזיקו לה כמה שמחו.."

"אני מתכוון שתתפוס סמרטוט ותבריק הרגע את כל הבניין! אחרת עוד תשמע ממני..."

עכשיו כבר היה ברור מעל כל ספק שליוזם המפגש היו כוונות נוספות מלבד להציג את עצמו ולאחל חיים מאושרים. אבל עדיין, משהו בתחביר המילים - בניין. תבריק. סמרטוט. לא הסתדר למי שהמקל היחיד שהחזיק בחייו היה לולב.

"ואיך זכיתי לכל הכבוד הזה?" שאל עויזר המסכן שבאמת לא הבין מה הייצור הזה רוצה מחייו הרגועים.

"יש לך 40 דקות!" חתך הצורר וסינן עוד משהו ברוסית לפני שנעלם.

"השם יקום דמך!" צעק עויזר לחלל הבניין ונעל פעמיים ליתר ביטחון.

כעבור כמה שניות שהדלת לא נפרצה בבעיטה, שושי הסבירה שכנראה היה חור בשקית, ולא צריך לקחת ללב כי קורה שלא שמים לזה לב במשך 4 קומות.

עויזר אמר שהוא קצת מפחד מהעמלקי הזה. ואז נזכר שהוא אכן הרגיש שהשקית נעשתה קלילה יותר מרגע לרגע, אבל הוא תלה את זה נטו בסייעתא דשמיא שמלווה אותו תדיר.

כך או כך, סיכמה שושי, חשוב לשמור על יחסים טובים עם השכנים, אפילו במחיר ספונג'ה קולקטיבית בכל הבניין. וחוץ מזה אמא שלי אמורה לקפוץ, כך שבלי קשר עדיף שהאזור יהיה נקי.

"אמא שלך???" קפץ עויזר.

כשהאברך עמד בדלת כששרוולי מכנסיו מופשלים עד הברך, נשארו 34 דקות בשעון מייזל. עויזר הבין שעליו להזדרז ובתכנון מהיר פיתח את 'מודל שלושת השלבים' הידוע בקיצורו ז.ק.ן. (זרנוק. קירצוף. ניגוב.)

בשביל השלב הראשון עויזר נעזר במיכל ריצפז (פריחת הדרים) ובצינור הכיבוי אש במצב סחף מלא. יחד פיזזו להם השלושה בין הקומות לסירוגין. אויי זה היה כיף. כשמרבד הקרמיקה התכסה בשני ס"מ מי ריצפז והתחיל לחלחל אל תוך הנעל, עויזר צעק 'אוי ויי הגרב שלי' ועבר לשלב השני.

אין ספק שלקרצף הייתה פעולה מייגעת. ובהשוואה לפריילאך עם הצינור, גם הרבה פחות חווייתית. גם שאר השכנים שעברו הלוך ושוב עם הערותיהם השונות כדוגמת 'אתה עושה גם רכבים?' לא הוסיפו למורל. אבל את הסיפוק שעויזר קיבל כשהמים לבשו שחורים, איך לא לומר, אפילו בכוילל זוהַר לא מוצאים...

בנקודת זמן הזאת הבניין היה מוצף בשני ס"מ נוזל מוקצף - כהה – ובועתי, ובשעון החול נותרו 12 דקות בלבד!

ובכן רבותיי, איך עויזר תמיד אומר – 'טיימינג זה עניין של תזמון'. בדיוק בשלב הקריטי של גריפת השחורים והחזרת המקום לכזה שאפשר לחיות בו, עויזר - על מכנסיו המופשלים וכיפת הנח-נח המהודקת לראשו (הרגילה תלויה על החבל) - הבחין מבעד לחלל המדרגות בלא אחרת ממי שהחליטה לפתע לקפוץ.

הוא נחרד מהמחשבה על המפגש הצפוי ובאינסטינקט של רגע שמט את המגב ונמלט על תדמיתו לכיוון הבית.

"ונקה לא ינקה!!" זעק בלחץ כשנכנס הביתה בסערה.

"מה קרה?" נבהלה שושי.

"אמא שלך פה!" פלט עויזר וחיש חזר לבגדיו הטבעיים לפני ששושי פותחת את הדלת.

הדלת נפתחה. "מה קרה לבניין שלכם?" רטנה גב' פנינה ברגע שדרכה על מפתן הבית בנעליים מלוכלכות מאד. "הכל מוצף, אין לכם מנקה??"

"תראי מה זה.." ענה המנקה והניף את ידיו לצדדים.

10 הדקות הבאות היו מהאכזריות ביותר בחייו של עויזר. הוא היה לחוץ נורא ובכלל לא רצה לשבת על הספה ולשתות קפה. גם לא לשמוע על שבת ההתאחדות המתארגנת. הוא רק רצה 'לתפוס סמרטוט ולהבריק הרגע את כל הבניין אחרת עוד תשמע ממני', כלשונו הזהב של מייזל.

למרבה הצער נושאי השיחה התגלגלו בשטף. בשעה שעויזר התחנן שיש מבצע מטורף ב'ממלכת המזרונים' ומי שלא רץ לשם ממש הרגע (!) פשוט מפסיד, שאגה מבעיתה הדהדה מבחוץ. מר מייזל שיצא לוודא שטפטופי האשפה אכן נוקו, נחשף למה שנחשף ונתקף בחרחורים עזים ובכאב חד בצד שמאל. או אז נשבע שעוד 'יפגוש את הפרחח הנכלולי שלא תיאר עם מי הוא התחיל'.

הביקור הגיע לסופו ופנינה סוף-כל-סוף-כל-סוף יצאה מהבית. למרבה ההפתעה השטח היה נקי! ובכן, זה לא קרה לבד. בקומת הכניסה עמד דייר מקוסקט בערדליים וגרף שארית מים אחרונה החוצה.

"כל הכבוד שלקחת את זה על עצמך" החמיאה פנינה בצעדים קלילים "הבניין נוצץ כמו חלון ראווה של 'הצורפים'.

ובאמת כמה דקות אחר כך עויזר ננעל בביתו של מייזל, ונכון לשעת כתיבת השורות, הוא עודנו מצחצח כלי כסף של כלל הדיירים.
קרעת אותי !!!
אמאלה !!!
כתיבה שנונה ומקצועית !
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הקטע הזה שווה עוד יותר בתקופה הזו, תודה!
הכותרת גאונית.
וסתם, הייתי מופתעת שמשהו אחד כן הלך לו בחיים, זה לא העויזר שהכרתי-
השוויגער הגיעה והוא גם הצליח לחזור לבגדים המקוריים ולא בצבצו שום שאריות לדרמה הקודמת.
נוסיף לזה שהביקור עבר בשקט יחסית ללא תלישת אזניים פתאומית של האדון עם הערדליים,
נדיר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
תודה רבה לכל המגיבים!!
אוי זה היה טוב!!!!
קראתי בחיוך ענק שהלך והתרחב
וכל כמה שורות - פרץ בגלים ואיים להציף את כל האזור, כמו צינור כיבוי אש בידיו המיומנות של עויזר
כיף לשמוע! ותודה על הציטוטים...
וסתם, הייתי מופתעת שמשהו אחד כן הלך לו בחיים, זה לא העויזר שהכרתי-
השוויגער הגיעה והוא גם הצליח לחזור לבגדים המקוריים ולא בצבצו שום שאריות לדרמה הקודמת.
נוסיף לזה שהביקור עבר בשקט יחסית ללא תלישת אזניים פתאומית של האדון עם הערדליים,
נדיר.
חחח האמת שגם אני הופתעתי, אבל כן, אפי' לעויזר יש ימים טובים:)
טובבב!!!
איזה מרענן ההומור המשובח והמשחרר בימים שכאלה..
כתיבה מדהימה, החל מהכותרת והמשך בכל משפט ומשפט.
תענוג!
תודה. מחמם את הלב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
@אשר צ'סקו
מה שלום עויזר? דואגים לו!
הוא עדיין נעול בביתו של מייזל?
תודה על ההתעניינות, משמח מאד.
כרגע עויזר מתאבל על ירושלים -
כך שאין אירועים חריגים. למעט פרצי בכי מפעם לפעם...
אני מניח שעם תחילת בינזמנים הוא יחזור לעצמו ולשגרתו המאתגרת...
שוב תודה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

לא מעט פעמים נתקלתי כאן בפורום בשאלה: "איך אזרח ישראלי יכול לפתוח חשבון בנק בארה"ב או באירופה?".

הצורך הזה ברור – בין אם אתם צריכים לקבל החזרי מס מהדוד סם (התחילה הגשת 2025 והדוד
התחיל לעשות בעיות עם צ'קים 💵), פרילנסרים שמקבלים תשלומים מחו"ל, או פשוט רוצים לחסוך בעמלות המרה כשאתם רוכשים במט"ח.

אז יש בשורה, והיא הרבה יותר פשוטה ונגישה ממה שנדמה לכם. הפתרון נקרא Wise.

לא מדובר סתם בעוד "ארנק דיגיטלי", אלא בפלטפורמה פיננסית מפוקחת שמאפשרת לכם להחזיק חשבון בנק מקומי (ממש עם מספר חשבון וכתובת) במגוון מדינות, וכל זה מהמחשב בבית.

למה דווקא Wise?
  • חשבון בנק מקומי אמיתי: בעת פתיחת החשבון, תקבלו פרטי בנק מקומיים (מספר חשבון, Routing Number, IBAN וכו') עבור המדינות שתבחרו: ארה"ב, בריטניה, גוש האירו, אוסטרליה, קנדה ועוד. הכסף נכנס לשם כאילו אתם תושבים מקומיים.
  • שער יציג אמיתי (Mid-Market Rate): בניגוד לבנקים רגילים ש"גוזרים קופון" על שער ההמרה, Wise ממירים לכם את הכסף בשער היציג האמיתי (זה שרואים בגוגל), וגובים עמלה שקופה וידועה מראש.
  • עמלות נמוכות במיוחד: לדוגמה, על המרת 1,000$ לשקלים, תשלמו עמלה של כ-4.5$ בלבד (משתנה קלות בהתאם לשערים) - פחות מ-0.5%. (למחירון המלא).
  • אפס דמי מנוי: אין "דמי ניהול חשבון", אין עמלת שורה ואין קנסות על חוסר פעילות. החשבון יכול לשבת ריק ולא יעלה לכם שקל.
  • הכסף נזיל: נדרשת הפקדה ראשונית כדי להפעיל את פרטי החשבון (כ-20 ליש"ט/דולר), אבל חשוב להדגיש: זה לא תשלום לפלטפורמה. הכסף נכנס ליתרה שלכם וניתן לשימוש או משיכה מיד לאחר האימות.
  • גם לבעלי אזרחות ישראלית: ללא צורך ב-SSN או ITIN.
  • אימות בשיחה קולית: אין צורך אפילו ב-SMS, ניתן לקבל קוד אימות בהודעה קולית באנגלית.
אז איך עושים את זה תכל'ס?

כדי לחסוך לכם הסתבכויות מיותרות, הכנו - אני וג'מיני , מדריך צעד-אחר-צעד, מהרשמה ועד קבלת מספר החשבון.

📋 צ'ק ליסט: מה להכין לפני שמתחילים?

כדי שהתהליך ירוץ חלק ולא תתקעו באמצע, ודאו שיש לידכם את הדברים הבאים:
  1. תעודות מזהות: צילום של תעודת זהות (2 הצדדים) / דרכון / רשיון נהיגה. נדרשים 2 מתוך 3. כדי שלא תקבלו דחייה של התמונה, צלמו תמונה ברורה, ואל תסרקו בסורק.
  2. מצלמת רשת: במהלך הרישום תתבקשו לבצע אימות זהות (סלפי) בוידאו. תצטרכו להסריט את עצמכם מקריאים משפט באנגלית.
  3. כוס קפה: כי בכל זאת, אנחנו מתעסקים בבירוקרטיה, גם אם היא דיגיטלית ונוחה.
🚗 בואו נצא לדרך

אשכולות דומים

כשסבא וסבתא של קלמן הגיעו לבקר,
זו היתה התחלה של הרפתקה ארוכה.

כי סבא הביא להם במתנה את הגביע העתיק שלו, שעבר במשפחתם מדורי דורות.
בני המשפחה היו נרגשים ולא הפסיקו להסתכל על הגביע הכסוף המרשים עם ריקועי הגפן המדויקים.

גם קלמן הנרגש הביט על הגביע בעיניים נוצצות, יחד עם בני משפחתו האזין לתיאור המופלא:
"הגביע שייך לסבא רבא שלי, הרב שמואל כ"ץ שהיה צדיק גדול ואני קרוי של שמו", סיפר סבא שמואל בפנים נוהרות.
הילדים הנרגשים סיפרו כמובן לחבריהם בכיתה ובשכונה על הגביע, ובאחד הימים שמע קלמן את הוריו משוחחים, אבא אמר בקול דואג:
"אני חושש שאנשים לא ישרים ישמעו על הגביע, צריך לחשוב על פיתרון".
"אולי נבקש לשמור על הגביע בכספת בביתם של משפחת נחום", אמרה אמא.
"אשאל אותם", אמר אבא.
*
לא עברו ימים רבים, והאנשים הלא ישרים, או נכון יותר הפורצים, נכנסו לביתם של משפחת כ"ץ ולקחו את הגביע מהוויטרינה.
הוריו של קלמן היו אובדי עצות,
אבל אז בארוחת הערב נכנס קלמן למטבח ובידיו החפץ היקר.
"הגביע היה אצלי, החלטתי לשמור עליו", אמר בקול צלול.
"אתה לקחת את הגביע?"
"רציתי לשמור על הגביע, אבל שמעתי שאתם חושבים שנכנסו פורצים אז אני מחזיר אותו", הכריז קלמן בקולו הדקיק והמתוק.
את אנחת הרווחה ניתן היה לשמוע עד דירתם של סבא וסבתא בירושלים.
אבא אמר: "תודה קלמן על התזכורת, אתה צודק הגביע כה יקר צריך שמירה של הזמן".

הוא הביט על הגביע בהערכה, כאילו קיבל אותו רק עכשיו, "אתם יודעים", פנה אבא לבני הבית, "חוץ מהגביע, שהוא פריט יקר ערך עבורנו, קיבלנו במתנה גם אוצרות רוחניים שעברו אלינו מדור לדור, את האוצרות הרוחניים שהם התורה והמצוות והאמונה, ברכות בכוונה ואהבת חינם. גם אותם צריך לשמור מכל משמר, מפני פורצים בחוץ, אבל אנחנו לא נאבד את האמונה, ולא נשכח שהתורה והמצוות הם הנכסים הכי יקרים שלנו. נעשה תחבולות לשמור עליהם, כמו קלמן היקר שחשב איך לשמור על הגביע ולא התעצל".
קלמן חייך, העיניים שלו נצצו.
הוא ידע שאביו צודק, וכמו נכסים גשמיים שיש להם ערך, צריך לשמור על מצוות התורה כל הזמן ולא להתעצל.
 תגובה אחרונה 
קטע שכתבתי בעבר בפורום אחר, מוגש לפניכם עם שיפורים וחידודים .
***

ערב יום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים – שניות אחדות לפני תפילת כל נדרי,

שקט השתרר בהיכל בית המדרש, רב בית הכנסת עלה על המדרגות המובילות אל ארון הקודש וקיבל את ספר התורה מהגבאי המסור, אחריו עלה ר' חאצקל, מזקני בית המדרש לקבל גם הוא את אחד משלושת ספרי התורה,

הוא פנה לאחוריו כדי לרדת חזרה אל במת בית הכנסת, אך כנראה שמפאת גילו הוא לא נזהר מספיק, ומדריגה אחת הוא פיספס, מעד והחליק על הריצפה

השקט השתלט על היכל בית הכנסת לרגע אחד בלבד, ולאחריו הוא נבעט החוצה עם הצעקות והויכוחים, "הספר תורה על הרצפה" "הוא כן נפל! אני ראיתי" טען בלהט אחד מאלו שהתירו להתפלל איתם ביום כיפור, "צריך לצום" צקצק בלשונו צקצקן שני.

הסקרנים כבר התגודדו סביב הישיש והספר תורה, נהנים מהאקשן, "זה סימן רע לכל השנה!" הכריז "גאון" נוסף, שהוכיח למי ניתנה הנבואה.

מירכתי בית המדרש, קם מתפלל אחד ממושבו, רץ אל עבר ארון הקודש, לא, הוא לא היה מאותם סקרנים מטופשים שנהנו משכחת יום הדין, הוא בסך הכל נגש לר' חאצקל המסכן, הושיט לו יד, ועזר לו לקום מהרצפה הקרה.
שיתוף - לביקורת נעל
חניתי ברחוב צדדי, והדלקתי את הנורה מעל הראש.
הוצאתי את צרור הניירות מהכיס לשנן שוב את מהלך הסוגיה.
כיביתי את המזגן ופתחתי חלון במקומו.
תמיד לפני שיעור כללי אני טיפה לחוץ. גם אחרי כמה מחזורים עולה בי החשש שאתבלבל בסדר הדברים. נסיון או לא נסיון, אתה פוחד מהתלמידים שלך, ילדים בני תשע עשרה. ככה זה.

לפתע התכופף אל חלוני איש מבוגר מאד ושאל אותי לשמי.
אמרתי לו.
"מיד זיהיתי אותך" חייך, שיניו צחורות וישרות מכדי להיות טבעיות.
בטח רוצה להכניס את הנכד שלו לישיבה, או פרוטקציה אחרת, חשבתי.
"אתה לא זוכר אותי"? שאל.
צמצמתי עיניים וניסיתי להשיל מדמותו את מעמסת השנים.
"הייתי הָרֶבֶּה שלך בכיתה ח".
הרב גלוזקנט - נזכרתי.
נזכרתי כמה שנאתי אותו.

הוא עשה לי את המוות, ולא הפסיק לומר לי שאני בטלן, וחסר כל רצון טוב, ורק סנדלר יצא ממני. אני לא אשכח איך פעם כשפטפטתי תוך כדי שיעור עם הילד שמאחוריי, הוא חלץ את נעלו והניח אותה בשקט על השולחן.
נראה לך שתוכן לתקן את זה? שאל. והכיתה התגלגלה מצחוק.

"אתה גר באיזור"? שאל, נשען בשתי ידיו על חלון הרכב.
"לא בדיוק, אני רק עובר פה".
"ההורים שלך עוד בחיים? אני זוכר את אבא שלך, תלמיד חכם היה".
"היה ועדיין. אמא שלי נפטרה והוא גר אצלי".

הוא עזב את האוטו וידיו עיסו את גבו כשהתיישר.
"היית שובב אתה", אמר וחיוכו חשף שוב את התותבות המושלמות שלו. "כמה שניסיתי לעשות ממך בנאדם, לא... היית קשה, קשה מאד, ולמרות כל המומחיות שלי...לא הצלחתי" הוא צחקק קצת ואחר כך הציץ בפניי החתומות והבעתו התחלפה לנבוכה קצת.
"נו טוב, ככה זה בחיים, לפעמים" אמר ושפשף את ידיו זו בזו.
"אתה עוד עובד בהוראה?" שאלתי.
"מפקח", אמר בגאווה מהולה בעייפות. "ואתה, מה אתה עושה היום?"
"יש לי סנדלריה", אמרתי.
הוא הביט בי, ממשיך לשפשף את ידיו לאיטו.
"די מצליחה, אנשים מרוצים מאד, ברוך השם".
"נו, ברוך השם ברוך השם", מלמל.
הוא החל לפסוע לאחור, "אתה יודע, היה לך פוטנציאל לא רע", אמר פתאום בקול אחר.
עיניו שוטטו לאורך הרכב וחזרו אליי, "בן כמה אתה, ארבעים וחמש? חמישים? יש לך כבר כסף, אתה עדיין יכול ל... אתה יודע רבי עקיבא התחיל בגיל..." הוא השתתק פתאום והניף בידו "אני זקן חסר תקנה, מה אני רוצה ממך" צחק במבוכה "היה נעים לפגוש בך" אמר כשהוא גורר את רגליו על המדרכה ומתרחק, "תמסור דש לאבא".

סגרתי את החלון והדלקתי את המזגן.
כיביתי את האור וישבתי בחושך כמה דקות.
אחר כך הכנסתי את צרור המראה-מקומות לכיס הפנימי של הפראק, התנעתי את הרכב ונסעתי אל הישיבה, למסור את השיעור כללי כמו בכל יום שלישי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה