שיתוף - לביקורת חיה

  • הוסף לסימניות
  • #1
חשבתי
בלילה אחד אפל.
שאני כבר לא נמצאת כאן
חשבתי שאינני חיה עוד
וזוהי רק דמות דיוקני השוכבת עלי
מיטתי.

לא היה לי ספק
שאני לא נמצאת בשום מקום
לא הרגשתי את עצמי
והלב שלי בכלל לא פעם.

חשבתי שאני מתה.

עד
שיום אחד פתאום הרגשתי אותה
את הנשמה.
הרגשתי מעשים
המוני מעשים רעים.

הרגשתי לכלוך
ועצב עמוק נכנס בי.

אז ידעתי שאני חיה
הבנתי שאני כאן.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מאמצים את מודל בית שמש ( תנופה )
א. כאשר אוטובוס לא יצא /איחר /דילג - מתקשרים ל"קו ישיר"
הקשה שלוקחת דקה וקנסת את קווים במס 023137999
ב. כאשר יש צורך בעקבות אירועים מסוימים ניתן לתבוע ת"ק ( כאן לא הנושא להרחיב - יש נושא בשביל ת"ק )
ג. בואו נאמץ את שיטת בית שמש מרגע זה ואילך
לאחר תלונה לקווים ( מיקודרך ) ומשרד התחבורה - שולחים מייל ל שרת התחבורה ולמנכ"ל המשרד --- / ולמנהלת לשכה ר"ע מ"ע /רמט ר"ע / מנהלת קשרי ממשל בלשכה - ר"ע מ"ע הרב גוטרמן /מנכ"ל העייריה / אגף פניות ציבור בכדי שיוציאו מכתב כמו עיירית בית שמש
ולכתוב מספר רב של תלונות אשר הגשת בתקופה האחרונה כגון 10 פעמים אי יציאה 5 איחור משמועתי 20 דילוג - התנהגות נהג וכו
ואני מדגיש לא לשלוח מייל לנ"ל על כל דבר קטן אלא במצטבר בלבד - ולהכניס בגוף המייל את דף הרעיון של חבר מועצת העיר ב"ש נמצא בנושא בית שמש (תנופה )
ד. וכן חשוב לתעד כל אירוע באשר הוא - ואם יש אנשים אשר מתעדים שיפנו אלי בפרטי
ה.בהקשר לתלונות על האתר של משרד התחבורה להגשת התלונות החדש בגלל הכוכבית של הלוחית רישוי ממשרד מבקר המדינה
אשר שוחחו איתי היום דקות ארוכות נאמר שהנושא בטיפול המשרד בגלל המון פניות אשר הגיעו ממכם - תמשיכו כך
הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
אחד הבעיות שכל משקיע מתחיל נתקל בהם,
זה שנניח אני שואל מישהו איזה מדד להשקיע, והוא עונה לדוגמא VOO, או שאני שואל אותו מה העמלות, והוא אומר שזה תלוי במינוף.
אז נניח שאני יודע מה זה מינוף, ומה זה VOO, כי אני שומע כל שבוע ממוצע של 50 פודקאסטים, ששליש מהם קשורים למניות.
אבל יש כאלה שאתה אומר להם VOO, והם אין להם מושג מה עושים עם זה.
הם לא יודעים איפה לוחצים באתר בשביל לחפש סוגים, מה זה אומר מינוף, (אני לא מתכוון מה זה אומר בז'רגון, אני מתכוון מה זה אומר בעברית של חיידר.)
הבעיה מתחיל ה מכך שמישהו שכבר מונח בתוך הקישקע של המניות, לא אוחז שיש פה מישהו ששואל מה לקנות, והוא מתכוון, איפה מכל הריבועים באתר ללחוץ, מה לכתוב שם, איזה תוצאה לבחור, מה ללחוץ עליה, איך לעשות את זה, וכאלה.
הוא רגיל לכך שמישהו שואל איזה לקנות, ואומרים לו "SFJF294938" והוא קונה את זה, ועוד עשור בא להגיד תודה.
אז אני פותח את האשכול הזה, לאנשים שצריכים תשובות על שאלות בעברית,
  • כמו, מה זה מינוף, ואיך אני מבין את זה אם אני לא יודע מה זה בורסה?
  • כמו, יש לי תיק בDJFHV, ואני רוצה לקנות משהו, מישהו יודע לומר לי את סדר הפעולות הנכון כדי ליפול על הדבר הנכון בצורה הנכונה?
  • כמו, החשבון שלי ננעל, ואני לא יודע מה זה אימולטור, ולא מה זה תוכנה. מישהו מוכן להסביר לי בעברית פשוטה?
הבאתי את הדוגמאות האלה כי אני אישית נתקלתי בשאלות האלה, והייתי צריך לחפור עמוק כדי לקבל תשובה שאני יכול לתרגם לשפה שלי בפוזיצייה הנוכחית. אז אני הסתדרתי, בגדול. אבל יש כאלה שיש להם שאלה, והם שואלים, ואז מגיע מישהו חשוב כזה, שמבין בהכל, ועונה משהו מאוד פשוט, שכל האנשים באשכול הבינו, אבל הוא לא. ולא נעים לו לשאול, מה זה מנייה בכלל, או מה זה סוג נייר, ומה זה אומר ניוד של תיק בכלל, ואז הם נשארים בלי תשובה, למרות שעם קצת סיעור מוחות, יוכלו גם לכתוב מדריך להשקעות פאסיביות לילדים.

על כן, אני פותח את האשכול הזה, שבו יוכלו לשאול שאלות, מהבייסיק של הבייסיק, עד לרמת ביאורי מילים, והעונים ינסו לתרגם את מונחי התשובה למשהו שיכול גם להיות שיעור בכיתה ד' על שור שנגח.
ואם לא הבנתם, תשאלו שוב, ושוב, ושוב. עד שתבינו. כי הטעות שעשיתם ב200 ש''ח שהשקעתם, אם לא תתקנו, תעשו אותה גם במיליון השני.
וגם, אם יש משהו שאתם יודעים שאנשים שואלים את עצמם, או שאתם לא הבנתם בתחילת הדרך, אתם יכולים להסביר, רק תנסו לשכוח קודם את כל מילון המושגים שלכם.
נ.ב.
אני חייב לציין שהייתי בטוח שיעיפו אותי לרוח כבר בשלב הרבה יותר מוקדם. וזה שיש פה אנשים, שהדיבידנד שלהם שווה כמו התיק שלי או פי מאה, ועונים בסבלנות, ועוזרים, ומסבירים, אין ספק שזה יוצר קירוב של העניין לאנשים הפשוטים
אז באמת תודה לכל משפחת פרוג ולכל המשקיעים, לא רק בתיק שלהם, אלא בלעזור לאחרים.
לאחרונה עלתה בפורום השאלה האם נכון לפנות ליעוץ השקעות/סוכנות ביטוח וכו'

כתבתי דברים ונראה לי שלא הובנו מספיק
וכך יש שהבינו מדברי שלהתייעץ עם סוכן ביטוח בנוגע להשקעות זה הכי טוב והכי זול.

לטעמי כמעט ואין מנוס מאוריינות פיננסית (וזה לא הרבה חומר) וכך כל אחד יכול לקבל את ההחלטות בעצמו.
רק לאחר שאדם יודע איך הוא רוצה להשקיע, אני אכן ממליץ לפנות לסוכן ביטוח טוב שיטפל בתיק
וזה עדיף מאשר לפנות ישירות לחברות הביטוח. כך מניסיון אישי רב.
גם במחיר של דמי ניהול מעט יותר יקרים (צריך לחשב כדאיות) היות שהשירות של סוכני הביטוח משתלם (כמובן רק סוכנים שנותנים שירות טוב).
בנוסף, אחרי שגיבשתם דעה, כדאי לשמוע גם את דעת הסוכן ביטוח. יש להם ניסיון רב והתמקצעות ואין מקום לזלזל בזה.
יש בענף גם שרלטנים שאומרים דברים לא נכונים אפשר לשמוע לא חייבים להסכים.

בעניין יועץ השקעות בלתי תלוי
תחשבו, מה הסיכוי שיועץ ההשקעות ימליץ על השקעה פאסיבית ויתן את כל הכלים ביד שלא נצטרך יותר את השירות שלו?!
מניסיון כמעט כל יועצי השקעות הבלתי תלויים לא יתנו למתייעץ את כל הכלים. מהסיבה שהם רוצים שהוא ישאר תלוי בהם.
לכן ומעוד סיבות רבות אני סבור שאין דבר כזה יועץ בלתי תלוי גם אם יש הגדרה כזאת.

עם זאת יש אנשים שמצליחים להיות הגונים ולדאוג לאינטרס של האחר למרות שזה על חשבונם. הם נדירים, אבל קיימים. ויש גם סוכני ביטוח כאלו.

כדאי להבין שזה נורמלי שמייעץ דואג לאינטרס שלו גם אם הוא מקבל תשלום מהפציינט. (למרות שזה אסור מדאורייתא גם בלי קבלת תשלום.)
כי האינטרס האישי זה מובנה בתוך הנפש ואדם רגיל (למעט יחידי סגולה) יכול להצליח להתגבר על האינטרס האישי אבל לא להיות בן חורין מזה
ותמיד יתכן שהמייעץ מעד ודאג לאינטרס של עצמו. לכן המתייעץ צריך לבדוק לאחר היעוץ שאכן היעוץ תואם את האינטרס שלו עצמו ולא לסמוך על אף אחד גם אם הוא שילם לו כסף על היעוץ.
וכאן אנחנו חוזרים למשפט שפתחתי בו:
לטעמי כמעט ואין מנוס מאוריינות פיננסית (וזה לא הרבה חומר) וכך כל אחד יכול לקבל את ההחלטות בעצמו.

מומלץ מאוד להפנים את הדבר הבסיסי הזה שהוא בבסיס של הבסיס של הבריאה
לאנשים יש נטייה לחשוב על עצמם שהם הוגנים, אבל הם לא מכירים את עצמם שהם עושים מה שנוח לאינטרס שלהם ואז הם מכסים את זה באידיאלים שונים ובאג'נדות נעלות וכו' והכל לשם שמים. קשה לקבל אבל זאת המציאות.
אם אנשים היו יודעים את זה הם לא היו נופלים בעוקצים
כי הם היו יודעים שאם מישהו מספר לך שהוא דואג לאינטרס שלך, זה לא מעורר אמון אלא מעורר חשד.

סיימתם לקרוא, מה אתם צריכים לחשוב?
האם הדברים נכונים?! אולי הוא כותב את הדברים מאינטרס אישי אולי הוא טועה בגלל שזה מה שנוח לו לחשוב? אם לא חשבתם את זה, תתחילו לתרגל חשיבה כזאת לא צריך להיות חשדניים אבל גם לא צריך להיות נאיבים ולקבל את הגרסה הנפוצה שאנשים דואגים לאינטרס של אחרים.

אשכולות דומים

אזהרת טריגר - התמודדות

לפני מספר שנים גיסתי הלכה לעולמה באופן פתאומי - בתשעה באב שחל בשבת (צום תשעה באב נדחה למוצאי שבת).
היא נפטרה בליל שבת.
היתה אמא למשפחה ברוכת ילדים, שהיתה מעודדת אותם ללמוד מסכתות על ידי שהיתה מכינה להם "סיומי מסכת" בסדר גודל משמעותי. (הילד שלה בכה כששמע שהיא נפטרה, ועובדת סוציאלית שבאה לסייע שאלה אותו "מה זה אמא בשבילך?" והוא אמר לה בבכי: "היא הבטיחה לי סיום מסכת ביום חמישי".. זה היה הביטוי שלו לדמות של אמו).

מכיוון שהם גרו לידינו, הילדים באו אלינו גם במהלך השבת.
באותה תקופה הייתי אחרי משבר נפשי מאוד משמעותי, אולי לא 'אחרי' אלא במהלך משבר נפשי.

הגיע מוצאי שבת, הבנות שלה באו אלינו שוב ושתי נשים מהקהילה הגיעו עם רכב, שבשבילי היה מפואר, לקחת את הבנות לבית כנסת כדי לפגוש רבנית שתחזק אותן.

היה זה כאמור תשעה באב, התחושה היתה כבדה וסמיכה.
הן הציעו לי להצטרף, שכנעו אותי, והסכמתי.

אני אמנם לא טיפוס חברותי או דברן, אבל בתקופה ההיא ובסיטואציה הזו, הייתי שקטה שבעתיים.

נסענו ברכב, והנשים ההן התחילו לדבר על...
כן, הן שוחחו על דברים מפחידים, על מוות ומחלות.
הסיפורים היו כבדים, הבנות של גיסתי תיארו איך היא נפטרה מולן,
והנשים הוסיפו סיפורים ששמעו.
השיח הלך והדרדר,
ואני נזכרתי במקרים שאני ראיתי.
והרגשתי עד כמה העולם קשוח ומר, בלי תקווה כביכול.
הרגשתי שהעולם לא טוב.

הרגשתי את עצמי מתמלאת בחושך.
הרכב הפך להיות מקום אפוף סיפורים, חשתי שהכרתי מתנתקת ממני לאט לאט.
שאין אותי.
הרגשתי שאני מאבדת את שפיות דעתי.
צוללת לתוך מקום אפל.
ומתוך המצוקה הזו שאפפה אותי, מתוך הערפול הכבד, איזה קול לחש לי:
"הכל בסדר, הכל ממש בסדר".

ועם הלחישה הקטנה הזו, הערפל התפזר, הרגשתי יותר טוב.

פתאום הרגשתי שאני נטולת דאגות, נטולת פחדים, ולא רק זה.
פתאום הופיעו שחרור.
הקלה.
אושר.
אמונה.
הרגשתי שהעולם יפה, העולם ורוד, העולם מלא מלא באור. אולי היתה זו נשמתה של גיסתי שהגיעה לרגע, לעודד אותי?
היא היתה אשה מקסימה עם הרבה הומור, אמא אמיתית.
זו היתה תחושת אושר והקלה, כאילו באמת הכל טוב.

וזו תמצית האמונה בעיני - גם מתוך יסורי תודעה ונפש להגיע להבנה ולהרגשה שהכל בסדר, שיש השגחה מופלאה אמיתית.
בפשטות.
זה לא קל - אבל זו העבודה.

נכון, הסיפורים לא פשוטים לפעמים,
המחשבות קשוחות
דמיונות ודרמה.
לפעמים זו מצוקה קשה מאוד, רכבת הרים שעולה ויורדת ולא נותנת מנוח.
אבל מתוך כל החושך
מתוך כל הדמיון והמצוקה,
להזכיר לנו, באהבה: "הכל בסדר, הכי בסדר".
זה מבחן האמונה.

נכון המציאות לפעמים נראית עכורה, אבל אין עוד מלבדו.
העולם לא הפקר,
אין מקום לרע, יש מקום לטוב ולאור של ההשגחה.

והטוב הזה צריך לבקוע מהאור של האמונה שבליבנו, החוצה - לעולם כולו.
לא להאמין לרע. מבחינת האמת - אין רע! להחזיק באור, באמונה.
תקווה, ביטחון, כגמול עלי אמו.

אני לפעמים בתוך דמיונות, מחשבות, ולפעמים יוצאת מהם, שמעתי שכל אדם צריך להאמין באמת בטוב, ולסלק את הפחדים.
אני חושבת שתחושת הפחד נמצאת על אותה סקאלה של אהבה ואושר.
ככל שיותר מפחדים ומתעלים מעל הפחד - כך אפשר להגיע לתחושות של הכרת הטוב, אהבה, ואפילו אושר.
אני מכירה בעובדה הזו שרק ה' מנהל את הכל, והוא טוב ומיטיב לכל ועוד מעט יתבהר הכל, ואין צורך לתת מקום למשהו אחר!

אני לא רוצה את הדמיונות, לא רוצה את המחשבות הרעות ובטח שלא רוצה רע.

אני רוצה טוב , ביטחון, שמחה.
שיתוף - לביקורת פתאום ראיתי
ב"ה

לפעמים יש ילדה אחת מתוקה מאוד.
כזאת שדורשת תשומת לב כמעט בלי הפסקה,
ולא תמיד בדרכים חיוביות.
היא יודעת למשוך מבטים, לבלוט, להמציא דרכים.
ולכאורה, היא מקבלת המון תשומת לב חיובית.

אז מה חסר לה? ומה היא באמת מחפשת?

חשבתי הרבה. והשאלה נותרה בעינה.
אפילו לא מיהרתי להתייעץ,
כי הרגשתי שאולי לא אקבל מענה שידבר באמת ללב.

והנה, בסייעתא דשמיא, דווקא מתוך הקשר אחר לגמרי,
החמאתי למישהי, והיא מאוד התרגשה.
ראיתי את זה, ופתאום נפלה בי ההבנה:
זה בדיוק מה שהילדונת מחפשת.
היא צריכה יותר מחמאות.

לא תמיד אנחנו חושבים על זה,
אבל יש ילדים שעבורם מחמאה
היא לא מותרות, אלא ממש צורך רגשי בסיסי.

לפעמים הורים מהססים:
"אני לא רוצה להגזים",
"זה יישמע לא אמיתי".
אבל האמת היא, שיש נשמות שזקוקות למילה טובה כמו לנשימה.
זו השפה הפנימית שלהן.
זו הדרך שלהן להרגיש נראות, ערך, שייכות.

ילדים שונים ניזונים מסוגים שונים של קשר רגשי.
יש מי שמחפש מעשים של נתינה,
ויש כאלה שעבורם מילה טובה, הערה חיובית קטנה,
היא הדלק הפנימי שממלא אותם ביטחון ושמחה.

הילדונת שלי, כפי שתיארתי, כנראה צמאה במיוחד לאותן מילים.
לא כי חסר לה משהו בי,
אלא כי זה פשוט הפתח שדרכו היא שומעת "אני רואה אותך", "את חשובה לי".

וכשהמילים האלה לא מגיעות,
היא ממציאה דרכים אחרות להרגיש קיימת, גם אם הן לא תמיד נעימות.

ואם אני, בטבע שלי, לא כל כך מרבה להחמיא,
כי אני אדם יותר ענייני,
ולה זה חסר, אז הנה משהו שאני כן יכולה למלא עבורה.
אז הנה תזכורת פשוטה:
לא לשכוח להחמיא.
וזה מספיק.

אז ברוך ה', קיבלתי תשובה מדויקת.
וגם אתם, אם תרצו, תוכלו להיעזר בה.
היא קלה, היא פשוטה, והיא דורשת רק...

קצת תשומת לב.
אשר התעללתי במצרים


כל הרצון הטוב שלי חווה חיבוטים מפה ומשם.
ואני מבינה שזו התעללות במצרים, במקום הצר ומיצר שבתוכי.
אלוקים לא סתם התעלל במצרים.
היתה לכך מטרה, עצם זה שאדם חי בתודעת מצרים הוא חווה התעללות כי מצרים זו חשיבה מתעללת, מגבילה, חשוכה, צרה.
ההתעללות זו היא חלק מהרצון האלוקי שנצא משם.
אף אחד לא יודע מה התיקון הזה, שזרק אותו לאן שזרק אותו, בדרך לתיקון נשמתו.
*
אנחנו עוברים דברים.
רבי עקיבא אמר על כל גל שעבר עלי הורדתי את ראשי ונתתי לגל לחלוף.
אבל לפעמים אדם נקלע למערבולת.
*


לאחר כל מה שעברתי אני מבינה כמה תיקון החברה שלנו צריכה.
כמה תיקון אני צריכה.
אבל אני לא היחידה.
כולנו צריכים תיקון.
התיקון שלי הוא לקבל את עצמי כמו שאני ולהמשיך בדרך שלי שכוללת תהיה וחיפוש.
התיקון של החברה הוא... להבין.
שיש את מה שאנחנו רואים ויש גם דברים נסתרים.
להכנע לנסתר. לא לחשוב שאנחנו מבינים הכל, כי אנחנו לא מבינים...
*
אני חיה דחיה, אמת.
אני יוצרת דחיה, גם נכון.
אני מחפשת דחיה, לחלוטין נכון.
אבל דחיה זה פחד.
ולחוות את הדחיה זה להתקרב לתוך הפחד.
לטעום ממנו.
זה לא אומץ, זו חרדה.
*
אבל מה באשר לאלו שדוחים?
למה הם דוחים?
הם כנראה פוחדים.
אני לא מזדהה עם פחד של התנהלות שיוצרת דחיה,
אני כן מבינה אותה.
מבינה את הפחד הזה.
מבינה שהוא קיים גם בתוכי.
ומאמינה שיום אחד הכל יהיה טוב.
בינתיים אני עדיין בפחד הזה.
הוא קשוח, מבלבל, מרגיש לא נכון.
אבל יש בו גם אמת.
אז תודה לך פחד מדחיה.
תודה לך גם דחיה.
אין לי פתרון לדחיה, או לפחד מדחיה.
אבל יש בי מודעות לכך שדחיה זה דבר שלילי, פוגעני, אינטרסנטי ופחדני.
יש לי מודעות לכך שדחיה היא גם דבר מבורך, אם דחיה לא היתה מבורכת היא לא היתה בעולם.
כך שדחיה, עם כל הפספוס שיש בה, בעצם מגישה אפשרות לבנות/ליצור משהו חדש.
אז אני מחליטה להיות חזקה ושמחה.
כי לכל אדם יש דרך משלו, וגם אם הוא חווה קשיים או חוסר הצלחה, זה בעצם שלבים בסולם שאמורים להעלות אותו למקום גבוה יותר.

תודה.
אנחנו חבורת מילים כואבת, אכפתית ואלטרואיסטית. לא מאלה שרואים עוול וממלאים פיהם מים.

התקבצנו יחד על גבי דף לבן, מסומן בשחור צורני מגלגלי רכבים, כדי להשמיע קול זעקה, נוכח הפרצה החמורה שהתרחשה לאחרונה בחומות שכונתנו. היה לא תהיה!

הגופן המוגזם שלנו....

רגע... אנחנו תכף ממשיכים איתכם, פשוט נקלענו כאן למערבולת אווירית סוערת בכניסה לבניין. אוי הבטן מתהפכת. אנחנו מסתחררים כאן במעגלים מהירים בהגזמה, יחד עם מארזי חטיפים ריקים, בדלי סיגריה ופחית XL מצ'וקמקת אחת.

אווו זה נגמר. איזו הקלה, אפשר להמשיך, אז איפה היינו. אהה.

הגופן המוגזם שלנו, הוא דרכנו להשמיע את מחאתנו האדירה. לזעוק בקול גדול. השורה הבולטת בהגזמה במרכז הדף, היא בימת המחאה המרכזית, עליה ישובות המילים המובחרות שבקרבנו.

לא נבחל בשום....

רגע.... סליחה על הקטיעה הנוספת. פשוט יש כאן איזה זקן אחד שמנסה להרים את הדף שלנו כדי לקרוא את תוכנו, ואנחנו ככה חומקים לו באלגנטיות. רגע, בואו נאט מעט את הקצב, כדי ליצור לזקנצ'יק הסקרן אשליה שהוא משיג אותנו, ואופס... נגביר שוב תאוצה ונחמוק במהירות. אוווחחח זה היה טווווב.

תודה שחיכיתם בסבלנות. זה אגב לא קשור לפעולות המחאה. זה סתם לכיף. משהו בשביל הנשמה.

אז איפה עצרנו? אה.

לא נבחל בשום אמצעי במחאתנו ההכרחית. נרד לכבישים ונחסום אותם בגופנו. אם נדרש נישכב גם תחת גלגלי הרכבים. נקדש שם שמיים.

תגידו שנייה מה זה החור הזה בצידי הכביש. זה לא קבר עתיק שעל עצמותיו בנו באכזריות כביש? אני חייב לקפוץ לבדיקה.

אוי חשוך פה נורא. מלא מקקים ועכברים.

אין פה עצמות. רק כדורי פלא לרוב שאבדו לבעליהם הצעירים, ועכשיו משמשים את הזוחלים החמודים לשעשועי פנאי, לכלוך לרוב וכיתוב על הקיר: "תעלת הביוב השכונתית".

חחח, סתם חשבתי שזה קבר. מצחיק ממש.

רגע, אבל איך אני יוצא מכאן עכשיו? "גיווואלדדד!".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה