ביקורת ספרות חג (כבלי) החירות

[קפטן אמריקה]

סלחו לי על הכותרת,
ההכרח לגיוון לא יגונה.
וגם- חג לחובבי הז'אנר, מן הסתם.

זוהי ביקורת ספרות, לספר דופליקטים.

חיכינו, ציפינו והוא הגיע- אוצרי החירות,
החלק השני בסדרת הפנטזיה "דופליקטים" מבית יונה ספיר.
אז אחרי שנחשפנו לפורמט, לעולם צבעוני ומרתק הקהל הנלהב נאלץ לחכות לצאת הספר הבא. והנה הוא בא. עב כרס והדור כריכה.
כמו בספר הקודם הכריכה מעוצבת נהדר ומעוטרת בתבליטים מרשימים.
התמה העיצובית חוזרת על עצמה, בגוונים שונים.
הבית הכפרי בספר הקודם מוחלף בטירה אימתנית מתלחכת באש, רמז לאירועי הספר הנוכחי.

באופן כללי אירועי הספר, הקודם אוזכרו באקספוזיות שונות, כמו גם חלק מהטרמינולוגיה.
חלקם בצורה חלקה וטבעית, חלק אחר מרגיש כפונה ישירות אלינו, הקוראים.

אם בספר הקודם עסקנו בכדור הטונגו ככלי המניע את העלילה וגיבוריה, הרי שעתה מדובר בריקורדום, כוח עוצמתי ואסור בשימוש שניתן בידי אוצרי המסדר, לעיתות משבר קיצוניות בלבד.

בבסיס הסדרה שאלה פילוסופית מעניינת.
מה אם היה שורר שלום עולמי, ללא חשש ממלחמות גלובליות, מה הייתה שיטת השלטון הטובה ביותר עבור האזרחים? מה היה המודל המבטיח להצלחה האנושית המרבית, בהיעדר נבלים וקונפליקטים עקובים מדם.
זו תמה מרתקת לחקור בגבול הפנטזיה, שכן האנושות הריאליסטית מעולם לא נדרשה למצב כזה.

בספר הקודם ביקרנו בסיים, יבשת שבה השלטון הוא סוציאליסטי, אחיד ושווה בין כל אזרחיו ובנוכחי- ההפך הגמור- אוטוקרט.
יבשת טוטליטרית, מבוססת על שיטת השלטון בממלכות רוסיות ובריטיות.
העלילה נשזרה היטב ברקע הקונספט היבשתי, מרתקת בפרטיה ותיאוריה.

שנת ההתגלות ממשיכה כסדרה, תחרותית מאי פעם, אגב אקסיומה- היכן שיש יהודים, תהיה גם אנטישמיות.
התחרות מבוססת על פיאודליזם, קשר תלותי בין איכרים לחיילים, או בין האזרח לאליטה, בימי הביניים של מערב אירופה.
דרך הדמויות אנחנו נחשפים ליתרונות והחסרונות של המשטר וחוקיו, נושא מעניין כשלעצמו לחקור בפריזמה היסטורית ועתידנית כאחד.
אנחנו נחשפים גם לקריצה מן העולם האמיתי, רפרנס לקייט מידלטון, הדוכסית- שבעולם הפנטזיה אחראית על בית חינוך (מחדש?) סוג של כלא אוטוקרטי.
הצצה נוספת לאופן בו הממשל מנהל את נתיניו.

הסדרה היא מסוגת פנטזיית אימה, כך נכתב. ואכן בספר אנו נחשפים ליותר מוטיבים מעולם האימה, חזיונות שחורים מעופפים, חומר אפל וחסר צורה שכלוא בקרצ'ר, שהוא עצמו לוקיישן אימה קלאסי.
אם כי מדובר באימה מתונה ומאוזנת, לא מניחה ללב להחסיר פעימה.

הספר רומז גם לשמאל הרדיקלי, ולתנועת הפרוגרס שנראה כי בדומה לזו המציאותית, מפיצה רעיונות מעוותים. אם כי לא ברור האם העולם כולו נטה לכיוון הליברלי יותר אחרי האסון, או שמא ישנם עוד שמרנים אדוקים מהעולם הישן.

זאב,זאב?
הספר מציג בפנינו את זאבי הטונדרה, זן פראי של זאבים שחלקם אולפו לשמירה על הדופליקטים.
כמו גם בניית דמות חייתית מואנשת , רופיו.
אנחנו מלווים אותו ואת רגשותיו הזאביים לאורך פרקים שלמים, ניתן לומר בזהירות כי הוא אחד מגיבורי הספר.
כתיבה מנקודת מבט חייתית, שמורה לסוגה זו בלבד.
בנוסף מוצג לנו סמל זאבי נוסף, הפעם לקוח מפולקלור אירופאי, איש זאב- גורלו המר של קאזנס שחובר לגוליבר, רפרנס נוסף לתרבות הפופולרית.
כמו גם רובינזון קרוזו שמוזכר בעקביות כמעט בכל ספרי יונה ספיר.
אגב, קאזנס.
דמות מיותרת לכאורה שנועדה לשמש ככלי חד פעמי עבור זירו להשגת מטרותיו.
דמות שסיפור הרקע שלה מצדיק סוף מפואר יותר, ללא ספק.

זירו.
אציין שהתאכזבתי במקצת מהעובדה שהמניע לפעולותיו היא תאוות נקם קדומה, שבועה מסב פגוע, ציפיתי למורכבות נוספת בדמות נבל די חד ממדית.
אם כי עלתה במוחי נקודה למחשבה, בעקבות הקריאה.
מה אם זירו בעצם צודק?
מסדר הדופליקטים, חוקי היורמנטום, ד"ר קאלי שהיותו סמל המוסר מוטל בספק רציני. צדדים אפלים וחולניים נחשפים באישיותו המסתורית.
ובניהול מערכת הצדק של המסדר מתגלים יוצר ויותר פרטים מדאיגים בהחלט.
מי החליט שמאזני האנושות צריכים להתנועע במקביל להחלטותיהם של אוצרים, שלא ניתן לתת בהם אמון, הם מחזקים כוח בלתי נלאה ואוחזים במוסר מעורער?

אני סגרתי את הספר, כשאיני בטוחה לגבי דמות הארכי נבל. טקטיקה ספרותית טובה על מנת להבנות לנו קרב תודעתי, מקווה שיגיע בחלק הבא עם עוד שאלות מוסריות ופילוסופיות מענייניות.

לסיכום, ספר ההמשך מתעלה על הראשון, כמעט בכל ההיבטים, כיף לקרוא, כיף לצלול לנבכי עולם הפנטזיה.
הטוב: דני מקבל מימד אנושי לדמות גיבור-הכל-יכול.
הרע: כבר לא כ"כ ברור מי הרע.
המכוער: איש זאב. בררר.