שיתוף - לביקורת הנר הכבוי.

[ראש חריף]

האויר נדף ריח גשם ושיבולת שדופה.
ריח קסום של חול מדגדג, מתנשף.
הוא נשם לקרבו חזק- ועמוק את עצמו. לתוך בועות המים המתנפצות בשלולית הבוץ העלובה.
שוב רעמו המים. געשו. התקצפו ברעש וחוזק גודל. מותירים נהר צלול.
דממה.
עוד האבק על נעליו, ועיניו יבשות כבר.
חזר לבית, לשער הצהוב שכבר הפסיק לחרוק.
רעשי רעמים בקירבו.
מנגינת הכינור השקטה.

הנר שדלק תמיד. ובאח נותר רק רמץ לוחש וגחלים מעלות סלסלים דקים של עשן.
לימוד התורה של אבא שכת נדם.
והנר כבוי.
הוא חשב על הכנפיים השבורות שלו שיכל לעוף.
והכל התקמט והתעכב, ולא נשאר אלא פיסת נייר. מקומטת ושמוטה עוברת בין ידו האחת לשנייה.
שוב הדהדה בו שירת הבית הכנסת הרחב הם פתחו את הסידורים ושרו חוזרים לימי הנעורים לחיים.
שירים מתוקים.
רק
פשוט
הוא
לא
מאמין
בשיר.


ואז הוא שר. מארש ניצחון רוסי. עתיק יומין.

ומתוך השקט מתדפק על אוזניו רחש חרישי.
קול טפיפת עלה עץ התפוח על זגוגית החלון.