מוזיקה האלבום החדש של יידל ורדיגר - הוא ולא אחר

  • הוסף לסימניות
  • #11

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

ניתן לצפות בשיעור בקישור הבא, וכן במערכת "קול הלשון"
https://youtu.be/_UA9f79nCHY


🔊 הצטרפו כמנוי לקבלת התראה על שיעור חדש 🆕 👍 עשו לייק לשיעור 📖 שתפו חברים בשיעור לזיכוי הרבים 🎥 צפו בשיעורים נוספים של הרב גדליה הופנונג בקישור הבא : 👈 https://www.youtube.com/playlist?list=PLWSYw8GYqUiwLlCls1EcWtZ1DOGzFTLfF


--
0 תגובות
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים מלכת ארצ'יבל

#סיפור בהמשכים - ממלכת ארצ'יבל#

חלק א' - מסדר הדרקון/אינדה.

פרולוג:

המלך מלטאזר ישב על כיסא מלכותו. ידו הימנית על מצחו. מחשבות אפפו אותו.

מחשבות על גורל הירושה. ימים ארוכים עוד נכונו לו על כיסאו, אולם השרים דוחקים בו להעמיד יורש. הכל ידעו שהנסיך אזמרגד הוא יורשו החוקי של המלך, שכן הוא הבכור. אולם הנסיך ארטמיס יותר כריזמטי, עריצות, וגבורה, היו מעט מתכונותיו. לעומתו אזמרגד היה נסיך עדין נפש שאצילות חקוקה בו אולם מעבר לזה לא הייתה בו שום תכונה שמלך זקוק לה.

אם אוריש את המלכות לארטמיס, האם יחשוב הנסיך אזמרגד שאנני אוהב אותו? שלא אכפת לי ממנו? ואולם אם אעשה הפוך מה יחשוב הנסיך ארטמיס?

"אדוני המלך", הסריס הוגו נכנס אל חדרו של המלך בבהילות. "אדוני המלך", נכנס בצעדים מהירים.

המלך נתן לו את רשות הדיבור, שמח בינו לבין עצמו שהרהוריו נקטעו.

"הנסיך ארטמיס מנהיג מרד", נשימותיו קצרות, דיבורו מהיר. "יש עמו אנשי חייל, הוא דואג להשמיד כל מי שמאמין בנסיך אזמרגד יורש העצר".

"מה?" המלך מלטאזר התרומם באחת, שמחתו הפנימית פגה ואת מקומה תפסה החרדה. "על מה אתה מדבר? הנסיך ארטמיס לא יעז להמרות את פי".

דפיקה רמה נשמעה על דלת חדרו של המלך. "יבוא!!", צעק המלך ממקום עומדו. חושש שאם יזוז טיפה קדימה, יפול.

שר הצבא נכנס אל החדר. "הוד מעלתך המלך, הנסיך ארטמיס בוגד בנו, הוא כבש את הערים בגבול הצפוני, עד לעיר ארקוב".

"מה!!", המלך שמר על קולו מאופק. איך זה יכול להיות? "שלח את הלגיון השלישי שיצא להילחם בו", המלך מלטאזר התיישב חזרה על כס מלכותו. "הביאו אליי את ארטמיס בחיים".

הסריס הוגו מיהר להגיש למלך מים מן החבית המונחת בצד החדר. המלך גמע מגביע הזהב ורוקן את תוכנו אל קיבתו המלכותית.

הנסיך ארטמיס בוגד!! לשם מה? האם רוצה הוא להשיג את המלכות שלא ביושר? המלך מלטאזר ידע את התשובה, אולם ליבו מיען לקבלה. ההבנה שבינך בוגד בך, ומאיים להורגך לא הייתה מקובלת עליו.

"שעת ארוחת הערב, הוד מעלתך", נשמע קולו של השומר העומד מחוץ לחדר. בשעות הלילה היה המלך נוהג לאכול לבדו בחדרו. על כן היו נשות המטבח עומלות ומכינות למלך מלטאזר את האוכל בקעריות נפרדות מקערות הענק הנשלחות לשולחן הפאר שבחדר המיועד לאכילה.

המלך התעלם מהדברים, ואילו סריסו הראשי הוגו מיהר להכניס את האוכל אל החדר. "אדוני המלך עליך לאכול על מנת להתחזק".

"אנני יכול לאכול כעת", נופף המלך בידו להרחיק מעליו את קערת האורז שהגיש לפניו סריסו. "הממלכה בסכנה קיומית ואני אשב לי פה ואוכל? בני מוליך נגדי מרד!! מה יחשבו עלי העם היושב בארצי'בל אם ידעו שמלכם אכל בשעה שבנו כובש ושורף ערים?" קולו של המלך נסדק מעט.

"מה יועיל לממלכה מלך רעב ומותש", הסריס לא וויתר, הוא הניח חתיכת בשר מתובל בתוך קערית האורז והגיש שוב למלך. "תוכל על מנת להישאר חזק".

המלך מלטאזר לקח לידיו את הקערה. "אתה צודק הסריס הוגו", המלך אכל לתיאבון.

"תנו לי להיכנס, אני מתחננת", נשמעו צעקות אישה מחוץ לחדר המלך.

המלך מלטאזר כיווץ את גבותיו, והביט בפליאה בסריסו. "מה קורה שם?" הרים את קולו. הוגו ניגש לבדוק.

"תנו לי להיכנס", נשמעה הקריאה בשנית.

הוגו פתח את דלתות החדר על מנת לראות מה מתרחש, אולם בטרם הספיק להוציא הגה מפיו האישה הצועקת פרצה ונכנסה פנימה. המלך מלטאזר מביט על הכל ממקום מושבו, קערת האורז נתונה עדיין בידו.

האישה רצה לעבר המלך, חוטפת מידו את קערת האורז וזרקה אותה לריפצה.

"חצופה!!", קם המלך בחמת זעם. "מה את עושה? איך מעיזה אישה נחותה שכמותך להתפרץ כך אל חדרי ולקחת מידי את מנת האוכל שעמלו עליה שעות נשות המטבח".

האישה רעדה באימה. "יסלח לי אדוני המלך", הרכינה ראשה. "אני היא רות, יהודיה הינני מהעיר אמקור. הופקדתי על הכנת התבשילים במטבח, אני הכנתי עבורך את המאכלים מיום היכנסי לתפקיד ועד לרגע זה".

דלתות החדר נסגרו, הוגו התקדם לעבר המלך. המלך מלטאזר התיישב חזרה על כסאו, מנסה להרגיע את עצמו.

"חוששני כי מישהו הרעיל את האוכל", קולה רעד. "הטועמת המלכותית, מתה מיד אחרי שטעמה מתבשיל הבשר.."..

כמו בתזמון קרו שני דברים בו זמנית.

צעקות רמות נשמעו מחוץ לחדר, עדר נשים קיננו על הטועמת המלכותית, נותנים אישור לדבריה של רות. הדבר השני היה דם שנורה כארס נחש מפיו של המלך.

הסריס הוגו מיהר לקרוא לרופא המלכותי, זה הגיע בתוך מספר רגעים משכיב את המלך על מיטתו, מנסה לחוש את דופקו.

הוגו הגיש לפני הרופא המלכותי את קערת הבשר. הרופא רחרח את הקערה, "עשב השטן", קבע הרופא. "זהו צמח הדטורה, המכונה בפי כל 'עשב השטן' מישהו ידע טוב מאוד מה הוא עושה".

הנסיך אזמרגד שבדיוק נכנס אל החדר, ראה את אביו שוכב על הארץ עיניו פקוחות מביטות בו. "אבא מה קרה?"

"תשמור על עצמיך, נסיכי", שיעול קולני בקע מגרונו, ושוב ירק דם. "אני מוריש לך את כס המלכות. לך תציל את הממלכה בני, ואל תתן לאף אחד לשלוט בך", המלך מלטאזר עצם את עיניו כשחיוך מרוח על פניו.

הוא כבר לא שמע את בכיותיו של בנו בכורו, לא רואה את הטבחית הקורסת על הארץ, ומבינה שחייה נתונים בסכנה, ולא הרגיש את טילטוליו של הוגו סריסו הראשי.

המלך מלטאזר נח לעולמים.

*****

פרק 1

חצר המלוכה המה בסריסי המלך, שהתהלכו הנה והנה, למלאות אחר פקודות הוד מעלתו המלך אזמרגד.

הנסיך אינדה המתעתד להיות יורש העצר התגנב אל החדר בחשאי, חומק מסריסים, שומרים, משרתות, ואפילו משרים. אף אחד לא חש בהגיעו.

רצונו לדעת על מה אביו מדבר עם השרים, מה הן שיחותיהן? תמיד חש אינדה שאביו מתכוון להעניק לו את כס המלכות ביום מן הימים, על כן חש צורך לדאוג שאנשי הממלכה יבינו זאת.

תמיד היה מתייחס לכל באי הארמון באדנות, בעריצות, לא אכפת לו עד כמה מושפלים הם מהתנהגויותיו. תמיד עשה זאת ביודעין, הרי נסיך הוא ואף אחד לא יכול להגיד לו מה לעשות מלבד הוריו. המלך והמלכה בכבודם ובעצם.

"אני עומד להכריז על בני הנסיך אינדה כיורש העצר החוקי של ממלכת ארצי'בל", המלך אזמרגד בפתח את פיו ודיבר בטקסיות מושלמת. בתוך תוכו רצה אינדה להיות כאביו. למלוך שלטון ללא עוררין, בלי שאי מי ירצה להפיל את מלכותו, אולם לא ידע שאין מלך בלי מתנגדים.

כל שרי הממלכה עמדו בשתי שורות מהכיסא המלכותי עליו יושב המלך ולכיוון דלת החדר. שערות שיבה מילאו את ראשו, של המלך אזמרגד. בן שישים וחמש היה המלך, וביום הולדתו השישים ושש, שיחוג בעוד יומיים, תכנן המלך להכריז על בנו כממשיך דרכו.

"אני מבקש מכם לא להתערב בדבר", קולו של המלך אזמרגד תקיף, כמו יודע ששרי המדינה העומדים לצידו מתנגדים לרעיון.

המלך אזמרגד בנו של המלך המנוח מלטאזר, מלכה של ארצי'בל המאוחדת. ישב על כס מלכותו, ראשו בין ידיו. מותו בטרם עת של אביו, גרם לשסע עמוק בעם. אחיו של המלך אזמרגד הלא הוא המלך ארטמיס, הפיל את העוצרות מידיו של אחיו, והצליח להשתלט על כרבע מצבאו.

המלך ארטמיס ברח יחד עם צבאו אל מעבר ליער האסור, [לימים אסר המלך אזמרגד להיכנס אל היער, מלבד לנזירים]. שם כבש את העיר ארקוב בה היה ממוקם ארמון החורף של אביו, והקים בה את ממלכתו.

מאז עברו עשר שנים, בהם לא פגש המלך אזמרגד באחיו.

"אדוני המלך", העז שר הממשלה הראשי טוביאס בלוס לפתוח את פיו ראשון. "המלך עודנו צעיר, עוד נכונו למלך ימים ארוכים על כיסא מלכותו", כופף מעט את גבו בהשתחוויה. הנסיך אינדה שהביט בו מהצד תיעב אותו באותם רגעים.

"הוד מעלתך, חזור בך מהחלטתך למנות את הנסיך אינדה לממשיך דרכך". ביקשו כל שלוש עשר יועציו של המלך אזמרגד יחדיו, וקדו קידה.

חמתו של המלך בערה בו. "בקשתי שלא תתערבו", צעק. זעם מהול בקולו. המלך אזמרגד ידוע היה בנרגנותו, ואם זאת נתיניו אהבו אותו מאוד, ובו בזמן חששו מפניו. "הוא בני הבכור, והוא עתיד להנהיג את הממלכה הזאת, בין אם תרצו בך ובין אם לאו".

שריו ויועציו של המלך אזמרגד שתקו, אף אחד לא העז לפצות את פיו, לנוכח הזעם שהתפרץ מהגרון המלכותי.

"הוד מעלתך", נשמע קולו של הסריס אלפונסו הכנעני, מעם הדלת.

"כנס", פקד עליו המלך אזמרגד.

אלפונסו הכנעני נכנס פנימה, מכתת את רגליו בין יועציו החזקים של המלך, נרעד לעמוד מול בעלי הכוח. "מה בפיך?", נתן לו המלך את רשות הדיבור. "דבר מהר".

"חסדיך גדולים, הוד מעלתך". הקדים אלפונסו את הנוסח שנהגו העם לומר בפני בני המלוכה האצילים. "הסריסים סיימו את אשר הטלת עליהם, הוד מעלתך". השתחווה אלפונסו הכנעני מלא קומתו.

"שאלוקי הרוחות יברך אתכם, בני הכנענים". הודה המלך לאלפונסו ושיחרר אותו לדרכו.

הנסיך אינדה הזיז את מבטו מאביו והעיף לרגע מבט בשר טוביאס, היה נראה שהוא לא מוכן לוותר. "הוד מלכותך, חזור בך מהחלטתך, למנות את הנסיך אינדה ליורש העצר". שוב כופף מעט רק את ראשו. "הדבר עלול להביא תוהו על הממלכה", רעד אחז בקולו. תדהמה פשטה בכולם.

המילים האחרונות שיצאו מפיו של שר הממשלה הראשי, גרמו לשקט מפחיד להתפשט בחלל אולם הכינוסים. הנסיך אינדה שהתחבא בפינת החדר, יכול היה להרגיש איך חמתו של אביו בוערת, משתוקקת לערוף את ראשו של השר טוביאס בלוס משאר חלקי הגוף.

"שתוק עבד מיצרי שכמותך!!". השתמש המלך בשם ארצו של טוביאס, מזכיר לו בכך כי לולא הוא, עדיין היה משועבד במצרים.

שר הממשלה השתתק ופסע צעד אחד אחורנית.

הנסיך אינדה מעולם לא שמע את אביו המלך מזכיר את עברו של טוביאס. כנראה אבא באמת רוצה שאהיה המלך. ליבו התמלא באושר.

"אמרתי שלא הרשה לכם להתערב, קבל את הדברים ותכבד אותם", קולו של המלך נרגע מעט, התמתן.

"בן מוות אני הוד מעלתך". השתחווה טוביאס על הקרקע, וביקש רחמים על נפשו. "אנא חוס עלי". תחנון בקולו.

"הפעם אינני מתכוון להעניש אף אחד", חיוך הצטייר על פניו המזדקנות של המלך. "יום הולדתי קרב ובא", המלך הורה לשר הממשלה שיעמוד על רגליו. "רק ממנו אתה צריך לבקש רחמים", הצביע המלך כלפי השמיים. "שכן הוא העניק לי את כל הכבוד הזה".

הנסיך יורש העצר, הביט באצבעו של אביו, ומיד הרים את גבתו השמאלית בפליאה. המלך אזמרגד מעולם לא שייך עצמו לדת מסויימת, הדבר יצר בילבול גדול בקרב כולם. אולם אף אחד לא העז להתעכב על כך.

הנסיך יורש העצר הביט לרגע בשר הממשלה, נראה היה כי קיבל את הדברים. היום הוא ניצל ממות, שכן התחצף וניסה לדחות את דבריו של המלך. אבל יום יבוא, והוא יבוא על עונשו. חייך הנסיך ועזב כשם שנכנס את אולם הכינוסים.

*****

"היזהר הנסיך אינדה", מתיוס המורה ללוחמה בסייף לימד את הנסיך עוד כשהיה ילד קטן. עכשיו כשהוא כבר בוגר דיו וכמעט מלאו לו עשרים וחמש שנים, העלה המורה את רמת הלחימה.

"עתה תזדקק להעלות את רמתך, כמה רמות מעל כל אדם", חייך המורה ושלח את חרבו קדימה לעבר לוח ליבו של הנסיך. "אם תרצה למלוך על הארץ הזו ביום מן הימים, תצטרך ללמוד להגן קודם כל על עצמך".

הנסיך אינדה הצליח להגן על ליבו, והעיף את חרבו של המורה מידיו. "נראה לי שאתה הוא זה שתזדקק לרמה חדשה?" צחקק הנסיך.

כבודו של המורה נפגע מעט. הוא רץ לעברו של הנסיך אינדה ושנייה אחת טרם נפגש גופם, נעצר המורה וחטף את חרבו של הנסיך. "אמרת משהו?" שאל והצמיד את חרבו אל גרונו של הנסיך. "בפעם הבאה נראה שכדאי שנעלה עוד את הרמה".

"כנראה", פניו של הנסיך היו מובסות כלפי מטה, מושפלות.

"מה קורה כאן?" קולה של המלכה רעד. נראה היה כי נחרדה לראות את המורה לסייף, מניף את חרבו ומצמידה לגרונו המלכותי של בנה בכורה. "המורה מתיוס! תזיז את החרב, מיד!!" הבהלה שבקולה, דרמה לבקשה להישמע הרבה יותר מאיימת מכפי שהייתה בפועל.

"הוד רוממותך זה בסדר, אנחנו רק..". הנסיך אינדה ניסה להגן על המורה לסייף, אולם אימו קטעה אותו.

"אנחנו רק מה? רק משחקים? או שמא אתם בכלל לומדים? לא זכור לי שכך מלמדים את בני האצולה", כעס נשמע בקולה. "מדוע אינכם לובשים את חליפות המגן, לפחות היית צריך ללבוש איזה שהוא שריון שיגן עליך".

"תסלחי לי, גבירתי המלכה", קרא בקול המורה לסייף, הוא לא העלה בדעתו כי המלכה או המלך יופיעו לשיעור שלהם, בדיוק היום כשהחליט להעלות את רמת הלחימה. "הנסיך איננו אוהב את חליפות המגן, ושריון מאוד יכביד על גופו הצנום".

"ולכן עדיף לסכן את חייו של בני? חיו של יורש העצר?" קולה עלה בזעזוע.

"אמא", קרא הנסיך אינדה וכמו הוריד מכבודה של אימו, שכן הכלל בממלכה הוא שבני המלוכה אינם קוראים להוריהם לצד השרים, הסריסים, ושאר אנשי הממלכה, בשם 'אבא' או 'אמא' אלא רק בשמות 'הוד מעלתך' או 'הוד רוממותך'. "אסור לך להזכיר את העוצרות, זה מסוכן עבורך ובמיוחד עבורי, את יודעת את זה", הכל ידעו כי המלך לא אהב שמזכירים לו את עניין יורש העצר, כמו כבר חושבים להחליפו.

"נכון", המלכה התעלמה כליל מכך שבנה הוריד מתוארה. "תמשיכו בלימוד אחרי שתלבשו את המדים", תקיפות בקולה. אחר הסתלקה מהמקום יחד אם משרתותיה.

"נמשיך ביום אחר?" קיווה הנסיך אינדה שדעתו של מתיוס תהיה שווה לשלו.

"בשמחה". מתיוס אסף את חרבות הסייף והשריון והניחם בפינה המיועדת להם, אחר נפרד מהנסיך בכריעה ויצא מהחדר.

הנסיך אינדה נותר עוד מספר רגעים באולם הלימודים, מעבד את שראה באולם הכינוסים, מנסה להבין מדוע שר הממשלה אינו רואה בו כמלך הבא של הממלכה. מי יכול למלוך פה מלבדי? הנסיך דנאתור? הרי עוד לא מלאו לו שש עשרה שנים. או שמא אנסטסיה שעתידה להינשא לבנו של שר הממשלה הנגדי? הרי בנות אינן יורשות את כס המלכות.

הנסיך חזר לחדרו מהורהר. ביקש מהסריס הראשי שיקרא לאלפונסו הכנעני, סריסו האישי של אביו המלך אזמרגד. הסריס יצא וחזר כעבור זמן מועט, כשהסריס אלפונסו לצידו.

"קראת לי הוד רוממותך הנסיך אינדה?" הסריס אלפונסו השתחווה מלא קומתו אפיים.

"אכן" הנסיך אינדה ישב על מיטתו. "ברצוני לדעת מי הם המתנגדים לעצם היותי יורש העצר?".

"הוד מעלתך", חלחלה בקולו. "יודע הינך שאינני ראשי לספר על כך דבר. מה שקורה בחדר הישיבות המלכותי נשאר בחדר הישיבות המלכותי", אלפונסו השתחווה בשנית, כמו מבקש רחמים על נפשו.

"לפחות תאמר לי, האם רבים הם המתנגדים?"

בחשש כבד ענה אלפונסו לשאלתו של הנסיך, "כן". הנסיך אינדה זיהה את החשש.

"מתי אבא מתכנן להודיע על כך שאני בעזרת אלוקי הרוחות יהיה יורש העצר?" הנסיך זקף את גבו ככל שיכל, הוא חייב לדעת את התאריך המדויק. שאל על אף ששמע את אביו אומר שביום הולדתו יכריז על כך.

"כבר אמרתי לך הוד רוממותך, אינני יכול לספר דבר". התנצל הסריס הכנעני אולם הפעם לא השתחווה.

"ובכל זאת..". דרש הנסיך אינדה לדעת.

אלפונסו שתק, נשך את שפתיו בכוח. נראה היה כאילו מתחוללת בתוכו מלחמה. "יסלח לי הוד מעלתו אולם אינני מבין מדוע להעמיד אותי במצב שיכול לגרום למותי".

"נו..". לחץ עליו הנסיך מתעלם מדבריו האחרונים.

אלפונסו נכנע. "המלך אמר כי ביום הולדתו שיחוג בעוד מספר ימים, יבשר את הבשורה".

"מצוין, אתה רשאי לחזור לעיסוקיך". סימן באצבעו לעבר הפתח. הסריס אלפונסו יצא ברגלים כושלות מהחדר.

את הנסיך אינדה לא עניין דבר מירושת אביו, כל שרצה מאלפונסו היה שעשוע. הנסיך אינדה נהנה לראות את כאב המלחמה שהתקיים בליבו של העבד הכנעני.

לראות איך הוא חושש שמא יגלה המלך, כי סריסו גילה דברים מהישיבה המלכותית, ומאידך כיצד הוא חושש לא לספר למלך הבא את הדברים שמבקש לדעת.

מאז ומתמיד כשהנסיך אינדה החליט לחקור את הסריס אלפונסו היה מצליח להוציא ממנו את כל הדברים שמסתיר ממנו אביו המלך.

זוהי אחת מני אלף סיבות, שלא רצו השרים שהמלך אזמרגד ימנה את הנסיך אינדה למלך אחריו. חלקם טענו כי אינו מבין את העם, חלקם אמרו שאינו ראוי כלל למלוכה כיון שאין לו את החינניות הדרושה למלך.

וחלקם הנותר טען כי רוע לב בצבץ ממנו, לא רק שאינו מבין את העם, הוא גם עתיד לשעבד אותו יתר על המידה.

והכל למען ההנאה.

אף שר לא החליט להיכנע, הם החליטו כי ילחמו במלך אזמרגד עד אשר ישנה את דעתו. אולם אף אחד לא חזה את שעתיד לקרות.



*****

ספר הביכורים שלי עתיד לצאת בקורב, בעז"ה! עד אז אשמח לתגובות על הספר הנ"ל. ביקורות יתקבלו בברכה. ואף רעיונות לשינוי.
פרצה חמורה

הרבנים נגד המקצוע החדש לנשים חרדיות: "עבודה שפלה"​


גדולי הרבנים יוצאים במכתב חריף תחת הכותרת "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחרך", על מקצוע חדש שלאחרונה החלו לעבוד בו נשים חרדיות.

"בחרדה שמענו על תופעה חדשה המתרחשת כאן בתוככי עירנו עיה"ק צפת, כאשר נשים חרדיות משמשות כנהגות בתחבורה הציבורית", פותחים הרבנים את מכתבם.
"הנה ידוע אשר הרבה גדולי ישראל אסרו באופן כללי לנשים לנהוג ברכבים וראו בזה פירצה חמורה בגדרי הצניעות", מבהירים הרבנים.

"אך לא עלה על הדעת כי עוד זאת יוסיפו לרדת כמה דרגות אחורנית, לשמש כנהגות בתחבורה הציבורית, והאמת כי אין זה מתאים אף לנכריות והמתוקנים שבהם לא ישפילו עצמם לשמש בעבודה שפלה כזו, וק"ו בן בנו של ק"ו לנשים חרדיות. עד כמה ירדנו פלאים שיש כמה שלא יחושו לכמה איסורים חמורים הכרוכים בעבודה זו. והדבר מנוגד לגמרי לכל גדרי התורה והצניעות", הוסיפו.

הרבנים ממשיכים וכותבים כי יש חשש מקטרוג: "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה אם לא נעמיד דברים כחומה, שח"ו בל יראה ובל ימצא בקרב בנות ישראל, פן תפגע בנו מידת הדין ח"ו עבור זה".

לסיכום מכתבם הם קוראים לעזוב במיידת את התחום: "ומכאן תצא הקריאה לאלו שכבר נתפתו לעבוד בעבודה שפלה זו, שישובו מדרכן הרעה לפרוש מייד ויחפשו להם עבודות אחרות ע"פ גדרי הצניעות וההלכה. ובקשתינו בזה שכל מי שיכול, יעשה כל אשר לאל ידו לעצור בעד המשחית שלא תהיה כזאת בישראל. החותמים בכאב ובחרדה על צערר השכינה הקדושה".




על המכתב חתמו:
מרן הרב משה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף
הצדיק הרב דב הכהן קוק
מרן הרב ראובן אלבז חבר מועצת חכמי התורה
הרב בניהו שמואלי
הרב שמואל בצלאל חבר מועצת חכמי התורה
הרב ציון בוארון
הרב צבי ברוורמן
הרב משה מרדכי קארפ
האדמו"ר מנדבורנה צפת
הרה"צ רבי שמואל משה קרמר מגדולי חסידי ברסלב
הרב יוסף יואל קאן אדמו"ר ממבקשי אמונה
הרה"צ נתן אפרים קעניג רב קהילת ברסלב נחל נובע
הרב פנחס שטיינר
הרב דוד עטייה
הרב יוסף יהוידע שמואלי
הרב עידו יצחק וובר
הרב יוסף שיטרית
הרב ישראל מאיר דרוק
הרב דב ליבשיץ הלבארשטאם אדמו"ר מסטראפקאב
הרב יהודה לייב דייטש ראש כולל בוני ירושלים
הרב ישראל מונדרר
הרב יעקב אויערבאך בן הגרש"ז אויערבאך
הרב יהושע מאיר רוזנטל
הרב אהרון פישר
הרב יעקב שלמה כהנה
הרב רפאל יהושע יחיאל אדאיה
הרב אהרון סמט
הרב יעקב ישראל לוגסי
הרב אריה לייב יהודה פישר
הרב יצחק רפאל אבוחצירא
הרב מאיר יארבלום מו"צ העדה החרדית בצפת
הרב צבי ריבלין
הרב מרדכי הלוי באמבארגר
הרב חיים הלוי סאלוויציק
הרב משה אלישיב
הרב שמעון עוזר בראנסדארפער
הרב שמעון מנשה רביע
הרב אלחנן שרגא
הרב דוד כהן
הרב יעקב יהודה סלנט
הרב רפאל בנימין לוין
הרב דוד זאב רייך רב ביהמ"ד דברי חיים צאנז צפת
הרב חיים שמרלר
הרב שמעון בהגה"ח ר' אלעזר מרדכי קעניג
הרב דניאל אשר אביטן
הרב דוד זיכרמאן
הרב יצחק שמעון רבינוביץ
הרב משה שמואל ליברמן
הרב ישראל בלויא
הרב אפרים חמד
הרב אריה פיבלזון
הרב יוסף טבילה
הרב משה מאיר לייפער אדמו"ר מנדבורנה
הרב אברהם זלמנוביץ

(אמס)
 תגובה אחרונה 
שיתוף - לביקורת אפקט גן עדן
פרק מתוך הספר החדש שלי

ִ
אתם, חברי הקהילה היקרים, שכל הזמן תמכתם יעצתם ועודדתם.
זה המקום להודות בחום לכל אחד ואחד מכם, שהעניק מהידע, מן הנסיון, ומן הלב.
מי בפרהסיא ומי בצנעא.

הוצאת ספר לאור היא משימה תובענית ברבדים רבים, אבל בראש ובראשונה היא דורשת אומץ.
ואת האומץ הזה לא קבלתי מאף מקור אחר.
מלבדכם.


ִ​

ִimage (5).png



אפקט גן עדן
ִ


הוא שרק לעצמו מנגינה עליזה, כשניקה בסמרטוט רטוב את משטח המתכת שלפניו.
מנגינה עליזה שעמדה בניגוד גמור לארשת פניו העצובה.
מנגינה ששמע הבוקר ממכונית חולפת, בזמן שפתח את תריס הפיצרייה שלו, ומאז הוא שורק אותה שוב ושוב. וכמה שהיא מרגיזה אותו, הוא לא מצליח להשתחרר ממנה.

רק שלשה אנשים נכנסו בינתיים, אחד קנה פחית, אחד סיגריות, וילד שאיחר לבית הספר והחליט לחטוף פיצה לארוחת בוקר. הוא יושב בשולחן צדדי, לועס מהר. ילקוט זרוק לידו על הרצפה.

מבחינה אסטרטגית, הפיצרייה ממוקמת באזור מעולה. בסמטה שקטה ונעימה הנושקת לרובע הלוהט של העיר, שבו קניונים הומי אדם ורבי קומות שוקקי משרדים, המלאים בפקידים רעבים.
ועם זאת ההצלחה ממנו והלאה.
המאפיות הנוצצות ומסעדות היוקרה שברחוב הראשי, גונבות לו את ההצגה.

השבוע ניסה מתכון חדש, פרי המצאתו. לכל מגש הוא מוסיף מלבן חמאה גדול, וחצי כוס קורנפלור איטלקי, המעניק אווריריות קראנצ'ית לבצק.
"איך הפיצה?" העז לשאול את היושבים פה ושם.
"בסדר גמור", ענו וחזרו מיד לשוחח זה עם זה.

הוא פונה אל הקיר ומעביר את הסמרטוט שלו על כיסוי הזכוכית של "ברכת הבית", וגם על השעון הגדול עם הספרות הרומיות.
אחר כך מתיישב בקצה כיסא גבוה, מביט בששת השולחנות הריקים.
בקצב הזה, ייקח לו שנתיים לכסות את ההלוואה שלקח מהבנק.

***

"זו הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי", נשמע קול דק מהשולחן הצדדי.
"באמת?" הזדקף המוכר.
"באמת באמת", אמר הילד והחווה בידיו תנועות רחבות של שביעות רצון.
"תענוג! ישר מגן עדן".
הוא הרים את הילקוט וניגש לקופה, "כמה זה?"
"שתים עשרה", אמר המוכר. עיניו עדיין פעורות מההפתעה.
"זול. זה שווה לפחות שלושים". הילד הוציא מארנקו המצועצע שקל אחרי שקל והניחם בשורה מדויקת על הדלפק.
על הילקוט שלו היה כתוב בטוליפ צבעוני:
איציק פנדר כיתה ה' 2.
"תודה רבה, ולהתראות", קרא הילד ורץ החוצה כשהוא מכתף את הילקוט.

"איזה מותק, וואו".
המוכר אסף את שנים עשר השקלים אל מגירת הקופה, וחזר לשרוק.
זו מנגינה לא רעה בעצם, חשב, בכלל לא מעצבנת.

והוא עכשיו התחיל לשיר אותה בתוספת מילים - "תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".

הוא הכין בצק חדש. ערבב, רידד, מתח, פיזר את הגבינה האיכותית. אחר כך שטף ידיים והתיישב על קצה כסאו, מול 'ברכת הבית'.
בזאת הדלת - לא תבוא בהלת.
בזה השער - לא יכנס צער.

והוא מוסיף חרוז משלו:
בזה המטבח - כל פיצה שלושים שח.

בדמיונו הוא רואה אולם מפואר, עם מאה שולחנות צחורי מפה. צוות מלצרים במדי בורדו וכפתורי זהב, מגישים פיצה על מגשי קריסטל לזוגות מפורכסים. ומרגלים תעשייתיים עם שפם שחור ואוזניית בלוטוס, מנסים לחשוף את סוד הטעם המופלא של מתכון גן העדן שלו.

***

"תן לי משהו לאכול בבקשה".
קרא איש עסקים קשוח וממהר, שהתפרץ אל הפיצרייה בנעל מצוחצחת ותיק מחשב בידו.
איש הפיצה נתן בו את עיניו הנוצצות בהשראה ואמר לו: "אתה אדם מרשים ומוצא חן בעיניי, אבל מאד לחוץ. אני אכין לך מנה מפנקת במיוחד, שתשחרר לך את הטוב שבך".

"הא?" אמר הלקוח האלגנטי בהשתוממות.

"אתה צדיק אדוני. מגיע לך קצת גן עדן", אמר המוכר בחדווה גלויה. וכשהוא הסתובב אל התנור, העווה איש העסקים את פניו בלעג.
"מוזר הבנאדם הזה, אבל בקטע טוב", חשב, "וגם יודע לשרוק יפה".

הוא התיישב לאחד השולחנות ופתח את המחשב הנייד שלו.
המנה הוגשה לו, הוא אכל תוך כדי הקלדה.

"נו?" שאל המוכר.
"מה נו".
"איך הפיצה?"
"הפיצה בסדר, בסדר גמור, למה?"
המוכר לא ענה.

איש העסקים, הרים את מבטו מהמחשב ונתקל בהבעת הציפייה החגיגית של המוכר. "רגע", אמר והדף את המחשב מלפניו. לקח ביס גדול מהמשולש שלו, ועצם עיניים.
"ממממ", השמיע לאחר לעיסה מתונה, "איך לא שמתי לב, זה טעם מדהים".

"נכון גן עדן?!"

"לגמרי".

"זה כמו המן שירד במדבר, רק מי שהתרכז הרגיש את הטעם".

המוכר פסע בחזרה אל מאחורי הדלפק, רקד יותר נכון.

"תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".



***



כשיצא איש העסקים מהפיצרייה, התמתח והרים את ראשו.
מעל הבניינים האפורים נפרשה התכלת ששתי ציפורים רחבות כנף דאו לאורכה ונעלמו דרך ענן ציורי, כמו לתוך ממד אחר.
והאיש עשה דבר שהוא לא עשה כבר הרבה מאד זמן.

הוא חייך.

הילוכו נעשה איטי, נשימתו עמוקה, חושיו כמו התעוררו מתרדמת החורף אל השמש שהחליקה על עורו בחמימות.
הוא התבונן סביבו בעניין. מגלה כל מיני דברים שנסתרים מעיני אלה שממהרים.

למשל זוג נעלי הספורט הבלויות הקשורות יחדיו בשרוכיהן ומתנדנדות על חוט חשמל גבוה. או מכונית אאודי מאה, ישנה נושנה בצבע בז', בדיוק כמו זו שהייתה לאבא שלו. במושב האחורי שלה כלוב עם שני תוכים קטנים.

הוא שם לב לדוגמא המעניינת של סידור אבני המדרכה האדומות אפורות. לקיר הלבנים העתיק, שפתוחים בו שני חלונות גדולים עם מסגרת עץ רחבה, צבועה ומעוטרת. ממש כמו באירופה, חשב.

על מרזב הצמוד לקיר התנוסס גרפיטי בלורד לבן:
ש. מ. התייפח כאן 26/2/2019

"ריבונו של עולם", חשב לעצמו, "כבר שש שנים אני עובר ליד הכתובת המצמררת הזאת יום יום, ולא שם לב".

הוא הגיע לרחוב הראשי, ועיניו שתו בצימאון את בליל הצבעים והצורות, שהתרוצצו בתנועה בלתי פוסקת, ברסיסי חי צומח דומם. מתערבלים בקרני שמש נוצצות, מול שורת חלונות ראווה מבריקים.
"וכבר מי יודע כמה שנים, לא קניתי לעצמי גלידה. סתם ככה, בשביל הכיף". הוא דחף דלת זכוכית מקושטת צבעים בהירים. "אני צדיק, מגיע לי קצת גן עדן, לא?"

כשישב בכיסא הגבוה וליקק בלי בושה, ובלי לפתוח את המחשב שלידו. נזכר במשפט מתוך שיר ששמע בילדותו באמריקה:
"החיים, זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק לתכנן דברים אחרים". אז, לא הבין מה זה אומר בכלל. אבל עכשיו...

***

כשנכנס למשרד שלו, הסיר את החליפה והשליכה על משענת כיסא. התיישב והחל לזמזם לעצמו שיר ישן באנגלית, שרק משפט אחד זכר ממנו.
על מסך המחשב ריצד עיגול אדום - עשרים ושמונה הודעות חדשות.
הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור בצד.
'אתה בטוח שאתה רוצה לכבות את המחשב לגמרי?' - נעלב המסך שלפניו.

בטוח.

המחשב השמיע זמזום חזק למשך כמה רגעים ואז פלט קול נשיפה ארוך ומתכתי, השתתק והשחיר.
הוא הרים את השפופרת ולחץ על סולמית: "כל העובדים לחדר שלי, עכשיו", אמר למזכירה.

האנשים שהתאספו, הופתעו לראות את הבוס עם הרגליים על השולחן, ובלי חליפה.
"יום חופשי", אמר, "על חשבוני. צאו, תבלו, תנשמו. תרגישו את החיים שעוברים לידכם".

העובדים, שלא ידעו מה בדיוק לעשות, עמדו ובהו.

זה שעמד קרוב אליו, הצביע על פני הבוס ואמר: "יש לך... כאן..." הבוס ניגב את סנטרו בטישו.
"אה, גלידה. מוקה פיסטוק עם פקאן מקורמל. ממליץ לכם".

האנשים חייכו. כמה אמיצים מלמלו "תודה רבה", ופנו אל הדלת.
"אתם לא צריכים להזדרז לפני שאתחרט", קרא הבוס.
"כי אני לא אתחרט".

***

המזכירה אספה כמה חפצים לתיקה, כיבתה את המזגן, עברה על פני קבוצת האנשים ששוחחו בהתרגשות, תוהים איך לנצל את החופשה הפתאומית, וירדה במדרגות אל הרחוב.
היא, ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות.

המזכירה הייתה גרושה עם ילד. בעלה השאיר אותה עם חובות רבים וברח לחו"ל מפני נושיו. שם כנראה החליף את כתובתו וזהותו מספר פעמים, עד שעקבותיו נעלמו.
בבת אחת נפלה על כתפיה החלושות ההתמודדות מול האדמה החרוכה שהשאיר אחריו, ועל דמי מזונות אין בכלל מה לדבר.
היא עבדה קשה כדי להתפרנס, לגדל את הילד. ולהחזיר בהדרגה את החובות הכבדים, שארגוני החסד הצליחו לפרוס עבורה לתשלומים.
היא השתדלה בכל כוחה, שבנה לא ירגיש שהוא נופל בערכו משאר חבריו. ואפשר לומר שהצליחה בכך יפה. הוא היה ילד פיקח, עליז ואהוב על כולם.
עברו כמה חודשים, מאז שהבטיחה לו לקחת אותו לפארק המים הגדול בצפון. וכבר חסכה כסף לכרטיס ולנסיעות. רק זמן לא מצאה.
היא הייתה חייבת לעבוד עד מאוחר, וימי החופשה המעטים שלה, כבר נוצלו בחול המועד.
כך שהבשורה שנחתה עליה היום במשרד, נתכה לתוך נפשה כמו מפל אושר אדיר. המגיח ממקור החסד האינסופי של דיין האלמנות ואבי היתומים.
השעה עשר וחצי בבוקר. היא תוציא את הילד מהחיידר ותעניק לו יום כיף בלתי נשכח, שבהחלט מגיע לו.

ובעצם גם לה.

היא נוסעת קודם כל הביתה. אורזת לו תיק עם בגד ים וכל מה שצריך.
אחר כך היא יורדת לחנות. קונה ממתקים ושתיה.
מתלבטת אם לקנות לו משקפי ים משוכללים או כובע שמש חדש. בסוף מחליטה לקנות גם וגם.
ואז הולכת בעיניים זורחות אל החיידר. מתרגשת בציפייה לראות את שמחת ההפתעה שלו.

החצר ריקה. כל הכיתות בשיעור עכשיו.
היא ממתינה בחוסר סבלנות, עד שהיא רואה את אחד המלמדים עובר.


"סליחה. אתה יכול לעשות לי טובה, ולקרוא בבקשה לילד אחד. זה נורא דחוף".

"למי?"

"איציק פנדר, כיתה ה' 2".


---------- *** ----------

ב"ה

אז אחרי
כרך א'
הגיע הזמן לפרסם את המילון השלם של כרך ב'. תהנו!


מילון הדופליקטים השלם / כרך ב'


דמויות:

דמויות מפתח:


יוסי - סיים, רפי - פיוצ'ר, חזקי - פרדייס, אהרן - אוטוקרט, יחיאל - אינדיבידואל​
הקבוצה האורטודוכסית השניה בשנת ההתגלות, שמצטרפת בכרך זה לקבוצתו של דני​
אליאו, צ'ו, ג'ף, מישל, רולי​
הקבוצה הגובלת בשטחם של דני וקבוצתו, ובהמשך הופכת לקבוצת האיכרים של קבוצת דני (החיילים)​
דיואו רואל​
פיוצרי אנטישמי ומתנשא, מהקבוצה הזוכה בסיים. מצוות לדני למשימת מפקדי החיילים​
הדוכס ניקולאי מרשל​
דודו של המלך המכהן, רביעי בסדר הירושה לכתר.​
אבישי קימל​
אחיו התאום של ישי קימל, בעל יד תותבת​
ג'יימס קימל​
דופליקט בכיר, אביו של ישי ואבישי. שומר היער באוטוקרט, תפקיד מסווה לשמירה על רופיו. כדופליקט - צאצא למאלפי זאבי הקרצ'ר​
קאזנס​
הבייס של מהדי, אוצר המים לשעבר. משותק בכל גופו וזרוק בבית אבות ממשלתי​
רוב​
בעל חווה עיוור וטוב לב,שומר על רופיו ועל הקולר עד לאולטימטום של שכניו​
עוזיאל​
ראש קבוצה ואגאבונדי בן 18-19, הציל את רופיו ואת דני​
הדמות המסתורית​
דמות דופליקטית המדריכה את דני ומקדמת אותו למטרות שלו. דני מכיר אותו אך הדמות השכיחה ממנו מיהי. פעמיים השאירה לו פתק בכתב ידה​



דמויות שוליות:


דוד, יהודה​
חברי ילדות של דני, עולים לישיבה בארץ ישראל​
הרב שטילמן​
הרב הקשיש של משפחת הארט​
ד"ר שניט​
הרופא של קותי, המטפל בו לאחר התאמת התותבת​
ג'ון​
מצוות גלובל, מדריך את דני לפני יציאתו למשימה עם דיואו​
פרופסור טאי​
גלובל, אחראי על המערכות הממוחשבות​
פרופסור ברנר​
גלובל, האחראי האדמיניסטרטיבי​
פרופסור בונסון​
גלובל, האחראי על תחום הכושר הגופני​
פרופסור וורן - אחראי בני פרדייס, פרופסור מולר - פיוצ'ר, פרופסור ריכטר - אינדיבידואל, פרופסור קרל - אוטוקרט, פרופסור אקסלרוד - סיים​
הפרופסורים האחראים מטעם גלובל על בני המדינות השונות​
רוג'ר וכריס​
אנשי היער הפוגשים ברופיו, מנסים לחקור אותו אך הוא נעלם להם לחלוטין​
אוטוקרטי בן שלשים​
סייע לדיואו בתיקון מערכת ההשקייה​
קוריגו​
צעיר אוטוקרטי, לקח את דני לטיול בכפר​
טום, טדי​
שכניו של רוב, רצו להרוג את רופיו​
שבט הואגאבונדים​
שבט נוודים, לוחמים וגששים מעולים. חיים בכל מדינות העולם שאחרי המהפיכה, ובתוכם משפחות יהודיות הנודדות בנפרד​
ר' מת'ס​
מזקני שבט הואגאבונדים, הורה על שחרור מקסימיליאן ורופיו​
אדם​
מפקד תחנת המשטרה שעצר את אורון ג'ייבן (סקנדר של אונטריו) לאחר מותו המבוים של קאזנס​



בעלי חיים:

זאב טונדרה
- זן הזאבים ממנו באו זאבי הקרצ'ר
רופיו- מנהיג זאבי הקרצ'ר, בעל פרווה סגולה. מועבר ע"י מקסימיליאן מבועת האוצרים אל כדור הארץ. הורג בנשיכה בודדת, שיניו מורעלות
קינג - הדואוסיינס של דני
איליי - הדואוסיינס של קותי אדלר
בונה, ארנבת, זאב, ירגזים - חיות שד"ר קאלי הקפיא ושם בחדרו
וופי - כלבו הנאמן של רוב
אורורו - סוס הפוני של לאי
נני - כלב הצ'יוואווה הקטן של זירו
גריי - הסוס של עוזיאל



מקומות:

אוטוקרט - אוסטרליה לשעבר, מלך אינו תואר, אלא מהות
האגליס
- כפר קטן באוטקרט מוגן בחומה, דני ודיואו נשלחו לשם לביצוע משימתם
נחל ליד הכפר - מקום פגיעת הריקורדום
מערה ליד הנחל - מקום לינתם של דני ודיואו
טונדרות ענקיות - הג'ונגל של אוטוקרט
מחנה גלובל - השוק במחנה גלובל, המחנה הצבאי
האחוזה של זירו - טירה מפוארת בראש צוק גבוה, בין הרים מושלגים

עולם הדופליקטים:

בועת האוצרים:


דמויות:

ריינג' - אוצר הזהות
היסטרא - אוצר החיות
סטולי - אוצר המים
טיהאל - אוצר המחשבות
מהדי - אוצר המים לשעבר, נכלא בקרצ'ר (במקום עונש מוות) בגלל הפרת היורהמנטום, שוחרר ע"י זירו
הורא - סוהר בקרצ'ר
רוק - אסיר בקרצ'ר, סוהר לשעבר, נענש על כך ששיתף פעולה עם מהדי
טהולאר - בנו של המאסטר המת ושופט בזכות עצמו
קרוק - שופט דופליקטי
ה'פאוטור' - ישות שחורה ומעוותת הכלואה במעמקי הקרצ'ר, בתא בו הפקיד דני את ספר הריקורדום. שואב אנרגיה מהעבר וחי בהווה

מקומות:
הכספת
- ממוקמת במרתף בניין המועצה העליונה, בתוכה שמורים כדורי כוחות העל בתאים נפרדים.

מושגים:



ריקורדום​
כוח שמביא את האנרגייה הדופליקטית לשיאה, מיועד רק למקרי חירום. יוצר בכדור הארץ מופע חריג. יכול לפתוח 3 תאי כספת של כדורי כוחות-העל​
אוצר ליברטאס​
אוצר שהשתמש בריקורדום לצורך חיובי, ובחר להקריב את חייו לתועלת האנושות​
אוצר קאפטוס​
אוצר שהשתמש בריקורדום לצורך עצמו, ונכלא בקרצ'ר או מת בתוך שנה​
אוצר קייבלס​
אוצר שהשתמש בריקורדום לצורך עצמו, הסתיר את מעשהו, ובמקום להיענש או למות - בחר לשאוב אנרגיה מאדם אחר (שימות במקומו, והוא יחיה גם לאחר מות הפאוטור)​
אינויזיביליס​
כח על של הפיכת סקנדר לרואה ואינו נראה בתוך בועת האוצרים. היה בעבר והתבטל לכאורה, נמצא בשימושו של בנדו​
כבלי הפרליזיס​
אחד העונשים החמורים בעולם הדופליקטים - הסקנדר כלוא בקרצ'ר, והבייס משותק מהצוואר ומטה​
פאוטור​
הדופליקט ממנו נשאבת האנרגיה עבור אוצר הקייבלס. כאשר הוא מת - סרה השפעת הריקורדום מאוצר הקייבלס ואף אחד לא יכול לדעת עליו. גם בעל חיים דופליקטי יכול לשמש כפאוטור​




חפצים:



הקולר של רופיו​
קולר סגול שמקסימיליאן שם לרופיו, נעלם מביתו של רוב באופן מוזר​
חרב המורטם​
חרב דופליקטית, הדבר היחיד שיכול להזיק בבועת האוצרים (מלבד הזאבים),פגיעתה גם בכדור הארץ קשה פי עשר מחרב רגילה​
ספר הריקורדום​
הספר המרכז את כל המידע על כח הריקורדום, הכתוב בו נחשף רק למי שראוי לכך. פרק 1: כוחו של הריקורדום. פרק 2: איך להשתמש בו בלי להינזק. פרק 3: אופן השימוש הרגיל. פרק 4: אוצרי קייבלס. פרק 5: אוצרי קאפטוס. פרק 6: אוצרי ליברטאס. פרק 7: כך תחשוף את המשתמש האחרון בריקורדום​



חוקים:

סקנדר ובייס:

  • כל יצירת סקנדר מעוררת אנרגיה בעולם.​
  • לדופליקטים יש אפשרות לזהות אנרגיה של סקנדרים, אבל לא של בייס​
  • נקסום אינו מעורר אנרגיה דופליקטית​
  • במקרה שכח העל של סקנדר נשלף ממנו ומושמד - הסקנדר יתמוסס והבייס ייפגע​
  • הבייס של אוצר קייבלס לא נפגע כאשר מתמוסס לו סקנדר​

אוצרים וכוחות על:
  • כח העל של קריאת המחשבות הוא דו-כיווני, דופליקט בעל הכח הזה יכול לנעול את מחשבותיו​
  • איבוד כדור כח העל של דופליקט, ממוסס את הסקנדר השייך לו (ופוגע בגוף הבייס)​
  • לאוצר קייבלס יש אפשרות להתנתק מהפאוטור, וכאשר הוא יתנתק - ימות בתוך פרק זמן של בין חודש לשנתיים​
  • אוצר קייבלס שנחשף, יעדיף בדרך כלל לנתק את הקשר עם הפאוטור מאשר להיכלא לעשרות שנים בקרצ'ר​
  • אוצרי קייבלס שנהיו כאלו ללא ידיעתם, הסקנדר שלהם עלול להרדים את הבייס ולצאת למשימה סודית כאוצר קייבלס​

דופליקטיות:
  • המאסטר יכול להכתיר דופליקט גם שלא בכח התורשה, אך זהו מעשה נדיר מאוד​
  • אם דופליקט הורג דופליקט אחר הוא יורש את כוחו​
  • מקבלים כוח על רק על משימות קשות במיוחד, מסכנות חיים.​
  • הכח בתליון ההקסגונום תלוי ברצונו של העונד אותו. הוא יכול לבטל את כח הדופליקטיות כליל, או להשתמש בה באופן חלקי או מלא​
  • גם בעלי חיים הופכים לדופליקטים לאחר נגיעה בכדור הטונגו, אך נראה שרק בעלי חיים גדולים ישרדו את עוצמת המהפך​
  • המאסטר (או רק ד"ר קאלי) יכולים לראות את אנשי העתיד בביקורם בעבר​
  • כח העל של קריאת מחשבות ניתן רק מדרגת אדולטוס​
  • חרב המורטם ניתנת רק מדרגת פריטוס​
  • אנרגיית ההגנה של אנגלר חזקה אפילו יותר מתליון ההקסגונום​
  • דופליקטיות מוקדמת היא כאשר הכח הדופליקטי מתעורר אצל צעיר/ה מתחת גיל 15. בדרך כלל עוצמת הדופליקטיות גבוהה מידי עבור הגוף הצעיר, והוא מת​
  • דופליקטיות מוקדמת משמעותה שאוצר קיילבס הופך את הצעיר/ה לדופליקט על מנת לשאוב ממנו אנרגיה כדי לחיות, אחרת ימות​
  • ניתן לעצור דופליקטיות מוקדמת, ע"י ניתוק של אוצר הקייבלס מהפאוטור (הצעיר שמשמש כספק האנרגיה של האוצר)​
  • דופליקט שנענש בכבלי הפרליזיס ונוגע בכדור הטונגו - יוצר לעצמו סקנדר חדש​
  • דופליקט שנענש בכלא הקרצ'ר וכוחותיו נשללו ממנו, ויש לו סקנדר חדש - הסקנדר החדש יוכל לקבל חזרה את כוחותיו המקוריים של הדופליקט, והבייס ישתחרר מכבלי הפרליזיס - אך רק לאחר שהסקנדר הכלוא בקרצ'ר ימות​
  • למגוייסים לקוסטדוס סילנטי יש קעקוע על היד​


בועת האוצרים:
  • כל אסיר שנכנס לקרצ'ר דמו מקודד אצל המנהיג של להקת זאבי הקרצ'ר​
  • טקס השחרור של אסיר מהקרצ'ר, כולל את הסרת קוד התקיפה מן הזאבים​
  • דופליקט הכלוא בקרצ'ר מאבד את כל יכולותיו הדופליקטיות, כולל נקסום​
  • אסיר שמנסה לברוח מהקרצ'ר - הזאב יניס אותו חזרה לתאו, ושרשרת תכבול אותו לקיר​
  • הקארצ'ר הוא מקור אנרגיה אדיר שיכול גם לשמר חיים של אוצר קייבלס לאחר ניתוק פאוטור​
  • הבועה הדופליקטית שיצר ד"ר קאלי בלתי חדירה, מלבד אלו הנושאים עימם את תליון ההקסגונום (או את הכח נוגד-הדופליקטיות, כמו יורי)​
  • במגרשי האשליות ניתן לצפות באשליות מן העבר, לדוגמא משפטים שנערכו לדופליקטים, או מאורעות חשובים בהיסטוריה הדופליקטית​
  • בניין המועצה משתחזר מעצמו ולא ניתן להריסה​
  • בניין המועצה נפתח רק לאוצרים או למי שקיבל זימון מדופליקט מורשה​
  • ישנה מנהרה תת-קרקעית סודית המחברת את הקרצ'ר למרתף בניין המועצה​
  • אוצר שמביא את כח העל שלו לשיא יכול למוטט את בניין המועצה העליונה​

ריקורדום:
  • ריקורדום הוא כח שניתן בידי האוצרים, אך גם דופליקטים יכולים להתמש בו במקרים מסויימים מאוד.​
  • הריקורדום מביא את כח העל לשיא, אך מפרק את המשתמש בו. הדופליקט שביצע את הריקורדום לא יכול להתקיים יותר מהאנרגיות שהגוף שלו מפיק, והוא ימות בתוך שנה.​
  • השימוש בריקורדום הוא כשיש לאוצר צורך נואש להגן או להשמיד משהו בעוצמה שאין שניה לה​
  • אנרגיית הריקורדום פוגעת בכדור הארץ באזור בו נמצא האדם שהיא כוונה כלפיו​
  • ניתן לדעת מיהו האוצר שהשתמש בריקורדום, לפי סוג הפגיעה בכדור הארץ​


עבר:

דמויות:



אבנריהודי, יתום בוגר - דופליקט, בידיו הופקד ספר הריקורדום
יוזף, מארקיתומים דופליקטיים בכירים, שיחד עם אבנר מהווים כח ההמשך של ד"ר קאלי ומקבלים כוחות שיאזנו אחד את השני
סאשה, בוריס, רונדי, אולג, פיוטריתומים דופליקטיים מבית היתומים של ד"ר קאלי
יורייתום שמסרב להיות דופליקט, בגופו נחקק הכוח הנוגד של הדופליקטיות
פאול, יורקה וג'ורגהורחקו מבית היתומים של ד"ר קאלי בעקבות מחשבות רוע שזוהו בהם

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה