שיתוף - לביקורת דרך חזור

[עידו לסרי]

הים מסמל את האינסוף, כשם שאנו רואים את הים ולא רואים את סופו, למרות כך ידוע לנו שסופו מצוי, אף עצם האינסוף שרוי בדמיון למרות שאין מוחנו מכיל את משמעותו.

הים נעלם ובמקומו מופיע מקום ישוב, מאותם המקומות שאנו תמהים עליהם האם קימים הם רק במראה חיצוני או שאמת אנשים דרים שם.

הרכב רב התפוסה סוטה מן הכביש המהיר אל כביש פרברי רחב שוליים ואני יודע שאנו מתקרבים למקום ישוב המרכז, הכבישים רחבי הידים מדמים לי כאילו נעקרתי ונמצאתי עומד בקרית אונו או באחת מהערים הדומות לה, התחלתי מהרהר במעלתה של חיפה, נאה חיפה מכל הערים, שאילו כל הערים מתהדרות במעלתן וחיפה עולה על כולנה שכל המעלות כלולות בה מחוף ימה המשתרג מן הלבנון ועד ההרים המדורגים שנדמה שנתחבו זה בזה ואינם מבקשים עוד לילך, ברם מעלות אלו עדיין חפץ אני להיחפז אל ירושלים, אפשר שאבא שם באחד מן הימים אשר גומרים בהם את ההלל ואין גומרים בהם את ההלל, כיצד? ראש חודש טבת שחל בחנוכה, הרי שהיה בדרך וזמן תפילה דוחק והלל השלם אינו שגור בפיו, קורא את הלל החסר בברכה וכשיזדמן לו סידור קודם השקיעה, יגמור את ההלל בברכה, נמצא זה מברך על ההלל שני פעמים באותו יום,
עם שאני מהרהר בכך ניסיתי להחזיר את מחשבתי לחיפה ומעלותיה אך נטרדתי מחמת התינוקות, זו בטיטולה שנגדש וזה שנצטנן הקהה את תופי אזני בשיעולו והתחלתי מתירא שמא יבואו נגיפים ויקבעו בגופי,
דאגה יתרה דאגתי על הכבישים שלא נתגלו מהחלון שהתכסה באדים ובכל עת נדמה היה שאנו במקום אחר שאין אני צריך לומר שרחוק הוא מבית אבי וקל וחומר מביתי,

בתוך כך נזדעזעו גלגלי הרכב מחמת המהמורות שבכניסה לעיירת הנופש ועודי מיטלטל ונזרק בין הדפנות למוטות ונחבל בכל גופי, ידעתי שהסתיימה הדרך ואני כמטחווי קשת מבית המדרש הסמוך לביתי.

 

[דודה]

כתיבה שהיא אגדה!!

אגב, קצת מפריע לי שאין יישור של הטקסט לשני הצדדים.

 

[צביה ר.]

כל כך מיוחד סגנון הכתיבה הזה!
אהבתי מאד.

הרכב רב התפוסה סוטה מן הכביש המהיר אל כביש פרברי רחב שוליים ואני יודע שאנו מתקרבים למקום ישוב המרכז, הכבישים רחבי הידים מדמים לי כאילו נעקרתי ונמצאתי עומד בקרית אונו או באחת מהערים הדומות לה, התחלתי מהרהר במעלתה של חיפה, נאה חיפה מכל הערים, שאילו כל הערים מתהדרות במעלתן וחיפה עולה על כולנה שכל המעלות כלולות בה מחוף ימה המשתרג מן הלבנון ועד ההרים המדורגים שנדמה שנתחבו זה בזה ואינם מבקשים עוד לילך, ברם מעלות אלו עדיין חפץ אני להיחפז אל ירושלים, אפשר שאבא שם באחד מן הימים אשר גומרים בהם את ההלל ואין גומרים בהם את ההלל, כיצד? ראש חודש טבת שחל בחנוכה, הרי שהיה בדרך וזמן תפילה דוחק והלל השלם אינו שגור בפיו, קורא את הלל החסר בברכה וכשיזדמן לו סידור קודם השקיעה, יגמור את ההלל בברכה, נמצא זה מברך על ההלל שני פעמים באותו יום,
עם שאני מהרהר בכך ניסיתי להחזיר את מחשבתי לחיפה ומעלותיה אך נטרדתי מחמת התינוקות, זו בטיטולה שנגדש וזה שנצטנן הקהה את תופי אזני בשיעולו והתחלתי מתירא שמא יבואו נגיפים ויקבעו בגופי,
דאגה יתרה דאגתי על הכבישים שלא נתגלו מהחלון שהתכסה באדים ובכל עת נדמה היה שאנו במקום אחר שאין אני צריך לומר שרחוק הוא מבית אבי וקל וחומר מביתי,

פיזור של כמה נקודות חן היה מחמיא לקטע הזה : )