שיר אלי ציון

[דיונון]

"אלי ציון ועריה. כמו אשה בציריה. כבתולה חגורת שק. על בעל נעוריה"

מָה לָךְ שָׂרָתִי
בָּאַת בַּיָּמִים
כִּי לְאַלְמְנוּת בְּתוּלָה
עַל חֲתַן נְעוּרִים
מִכָּל מְשָׁלִים
דִּמּוּ צְעָרַיִךְ

וְאַתְּ מַלְכָּתִי
שָׁכַנְתְּ הֵיכָלִים
אֲהוּבָה וַחֲבוּקָה
אֵשֶׁת אֱמוּנִים
אֵבֶל כְּנוּסוֹת
יַפְתְּ לְעָרַיִךְ

וַתֹּאמֶר צִיּוֹן
מָה יָעִידִי וִידַמִי
לְשִׁבְרִי אֵין אֵיפָה
וְהִין לְדִמְעִי
נָשִׁיתִי טוֹבָה
שְׁכוּרַת לֹא מִיַּיִן

כַּאֲרוּסָה לֹא תֵּדַע
חֵן רֵעִים אֲהוּבִים
זִכָּרוֹן תַּשׁ וּפָג
דִּלּוּג עֹפֶר וּצְבִי
רַק זֹאת אֵדַע
מֵתָה אָנֹכִי אִם אַיִן

 

[%תמר%]

וואו.
נשארתי עם פה פתוח.
זו שירה אמיתית.
פשוט אומנות.

 

[אדריכלית מתחילה]

איזה עוצמות

 

[תילה.]

@דיונון
השירים שלכם מחזיקים בעומק מדהים.
לרגע היה נדמה לי שאני קוראת קינות. הפיוטיות הזו כל כך יפה, יש בה לנחם.
המקור שהוזכר למעלה ממש משך אותי לקרוא פעם ועוד, להבין רובד נוסף בעומק הזה.