שיתוף - לביקורת אלופה שאני

[חנה ש.]

ב"ה

את עובדת קשה, מתאמצת, נותנת את הנשמה,
(לפעמים גם את הנשימה, אם להיות כנות).

יום שלם את זזה בלי לעצור,
בין מטלה לדאגה, בין מילה טובה לשתיקה הכרחית

לא תמיד בתנאים קלים, ולא תמיד עם הבנה מהסביבה למאמץ שלך.
לפעמים יש גם מי שמפריע,
ולעיתים מה שמפריע הוא פשוט הרגש האותנטי שלך, שמזהה מה נכון.

ובכל זאת, את ממשיכה לתת מעצמך.
(גם אם זה לא תמיד עובר חלק במבחן העיניים של אחרים)

ואם לא תתני לעצמך מילה טובה, ממי תחכי לה?

קודם כל, חשוב להבין, הערכה היא לא רק מחמאה.
היא הכרה בערך.
היא החיבור בין המעשה לשורשו.
היא אמירה פנימית:
"אני רואה את המאמץ, אני מבינה את החשיבות, ואני בוחרת להוקיר."
(הערכה פנימית לא דורשת ביורוקרטיה)

כשאת מעריכה את מה שאת עושה, ובמיוחד כשהמעשה דורש ממך,
את לא רק מחזקת את עצמך,
את גם מרוממת את עצם המעשה.
וכשאת מעריכה את עצמך – את נותנת לעצמך כוח.
את מעניקה ראייה צלולה לחשיבות הדרך.
את פותחת פתח להמשכיות.
(ואולי גם סיבה לקנות לעצמך פרח, בלי תירוץ.)

לא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה לנו,
אבל יש לנו בחירה גמורה בפרגון העצמי על הדרך שבה התמודדנו עם מה שקרה.
(ולפעמים רק על זה מגיע פרס נובל אישי).

ואם לא תפרגני את אז מי באמת ידע להכיר בגודל ההשקעה?
מי ירגיש את ההתמסרות, את הוויתור, את כוח הרצון, את התפילות?

אז גם אם העולם רואה את מה שעברת כטעם לפגם,
את, בעינייך הרואות והיודעות תני לעצמך את ההערכה שמגיעה.
תני אותה כמו שרק את יודעת.
כי את ראויה. ממש.

אז לפני שאת עוצמת עיניים בלילה, עצרי רגע.
(אל תדאגי, גם השמיכה תחכה רגע אחד נוסף).

התבונני ביום שלך.
חפשי בו את הרגעים, גם הקטנים, שבהם עשית טוב. שחשבת טוב. שדיברת טוב.
ותני לעצמך מילה טובה.
(אפשר בלב. אפשר בלחישה. אפשר גם עם חיוך).

תגידי לעצמך בלב:
כל הכבוד לי.

כל הכבוד שבחרתי לפעול, למרות הקושי.
כל הכבוד שבחרתי לחשוב טוב, גם כשלא היה קל.
כל הכבוד שהתאמצתי, שוויתרתי, שהתפללתי, שלא ויתרתי.
(ולא נשברתי גם כשנשפך החלב, נשכחו המפתחות, והגיע טלפון לא מתאים בזמן לא מתאים).

המילים האלה "כל הכבוד לי"
הן ראייה כנה של המאמץ שלך,
והן נאמנות לשורש הפנימי שממנו צומחת העשייה.
(זה לא מובן מאליו, את פשוט לא עוצרת לחשוב על זה).

הן מתנה שמגיעה לך,
כי רק את היית שם, ורק את יודעת,
מה באמת עבר עלייך היום.
(וגם אם שכחת, הגוף שלך זוכר).

אז תגידי לעצמך, בשקט, באהבה, באמת:
כל הכבוד לי
וזה ילווה אותך גם מחר.
(וגם אם לא, תמיד אפשר לקרוא את זה שוב בערב הבא).