אין לי חג

[anotherית]

/

 

[קופי 100]

דומני שהבעיה אינה בפתרונים כי אם בפטרונים. אותם שלוקחים פטרונות על נפש הזולת ומשתיקים בכח קולות שבוקעים מהמקום האמיתי.
פטרונות שמאמינה שאם דברים לא ייאמרו הם פשוט ייעלמו ויתנדפו מן העולם.
הדיבר ה11 הוא לא תשתיק. אולי הוא כבר כלול ב'לא תגנוב'.. כי למי יש זכות לקחת מאדם את זכותו לבטא את תחושותיו. ואולי זה בכלל שייך ל'לא תחמוד אשת רעך' וד"ל.
ואחרי כל זה, חשוב לתת את הדעת שקושי החיים, המירוץ הבלתי פוסק, השעבוד לעבודה והרצון התמידי לאכול את כל העוגות תוך כדי ריקוד על כל החתונות ולהשאיר אותן שלמות. כל זה קיים ונכון גם בלי קשר ללימוד התורה. ישנה אכזבה מובנית מכך שהסיפוק המיוחל יחפה על הקושי ומשזה לא קורה, מושלך חלק משמעותי מהקושי על ההקרבה לתורה למרות שכפי הנראה הוא היה קיים גם אם הבעל היה עוסק ביגיע כפיו.
אז כנראה שתחת השמש אין פתרון. אבל, אולי למעלה מן השמש יש פתרון.

 

[דיונון]

סליחה על האמירה הבוטה, אבל אף אחד לא חשב עלי כשתכנן את החגים האלו, איפה למען השם, אני מכניסה בסדר היום שלי בישול חג??? נס ששבועות זה חג בן יום אחד בלבד. ואני אפילו לא מתקשקשת. למרות שחמותי מגיעה לחג. מי שרוצה חמש עוגות גבינה, מוכן להכין בעצמו, לא שאני לא רוצה להכין, אבל פשוט אין לי זמן!

ואת מי זה מעניין שאני צריכה עכשיו שבוע חופש, ואסתפק אפילו ביומיים כדי לנוח אחרי יומיים רצופים של בישול, הגשה תעסוקה לחמישה ילדים מתחת גיל אחת עשרה, בעל עייף ושוויגער?

איך חברה מורה אינפפה לי פעם, רק בשביל זה צריך להפסיק ללמד את הבנות שלנו את המקצועות הריאלים. שנשים יהודיות לא יאהבו את החגים??? שפסח בשבילן מהווה את כל הסדר יום הרגיל, פלוס נקיונות, בישולים וקניות? ועול פלוס עול פלוס עול? בלי גרם של ציפייה, ושמחה? אולי יש משהו במה שהיא אומרת, אבל אני כלואה כרגע, בכלוב אפילו לא מזהב.

קווצ'!
חד וחלק!
הפתרון הוא יותר עמוק ויותר נגיש ממה שנראה.
אבל לא בקשו ממני עצות, רק חוו"ד על הכתיבה - אז זה
כתוב בדיוק כמו שזה צריך להיכתב! מלא עוצמה.

 

[RACHELIZ]

למרות שחמותי מגיעה לחג

קודם כל, זה למה? כאילו לא חסרה לה עבודה?
טוב, טוב, לא מתערבת...

הסיפור (?) והכתיבה בועטים חזק בבטן הרכה.

ואחרי כל זה, חשוב לתת את הדעת שקושי החיים, המירוץ הבלתי פוסק, השעבוד לעבודה והרצון התמידי לאכול את כל העוגות תוך כדי ריקוד על כל החתונות ולהשאיר אותן שלמות. כל זה קיים ונכון גם בלי קשר ללימוד התורה. ישנה אכזבה מובנית מכך שהסיפוק המיוחל יחפה על הקושי ומשזה לא קורה, מושלך חלק משמעותי מהקושי על ההקרבה לתורה למרות שכפי הנראה הוא היה קיים גם אם הבעל היה עוסק ביגיע כפיו.

יש מצב שזה נכון, אפילו מאוד. רק מה, במקרים של עובר הקרבה, הרגעים הקשים צפופים יותר אחד לשני, כך שיש לעניין הזה גם השפעה.

 

[anotherית]

הסיפור (?) והכתיבה בועטים חזק בבטן הרכה.

תודה

דומני שהבעיה אינה בפתרונים כי אם בפטרונים. אותם שלוקחים פטרונות על נפש הזולת ומשתיקים בכח קולות שבוקעים מהמקום האמיתי.
פטרונות שמאמינה שאם דברים לא ייאמרו הם פשוט ייעלמו ויתנדפו מן העולם.
הדיבר ה11 הוא לא תשתיק. אולי הוא כבר כלול ב'לא תגנוב'.. כי למי יש זכות לקחת מאדם את זכותו לבטא את תחושותיו.

אהממ
לא הבנתי איך זה מתקשר...

 

[קופי 100]

תודה


אהממ
לא הבנתי איך זה מתקשר...

אה זה ממש פשוט. לוחצים על סנד וזה מתקשר..
הקולות הללו מושתקים בדרך כלל בפטרונות. הקולות של הכאב והקושי והמצוקה והאכזבה. מושתקים כי "חס וחלילה איך אפשר בכלל לדבר ככה.."

 

[Angular]

הסיפור (?) והכתיבה בועטים חזק בבטן הרכה.

לגמרי.
האמת? למרות שלא הזדהיתי ממש עם כל מה שכתבת, נדמה לי שאפילו קצת בכיתי.
כתוב פשוט מעולה.
(אם כי צריך לשים לב כשכותבים בגוף ראשון, שלפעמים קשה להבין האם מדובר בסיפור אישי או סתם בבחירה של נקודת מבט, זה משנה מאד לאופי התגובות).

ואחרי כל זה, חשוב לתת את הדעת שקושי החיים, המירוץ הבלתי פוסק, השעבוד לעבודה והרצון התמידי לאכול את כל העוגות תוך כדי ריקוד על כל החתונות ולהשאיר אותן שלמות. כל זה קיים ונכון גם בלי קשר ללימוד התורה.

לא. אישה עם חמישה ילדים (פלוס פלוס, כן ירבו ילדי ישראל) שגם מפרנסת יחידה ולכן צריכה לעבוד 9 שעות ביום - קשור אך ורק ללימוד תורה (או לחד-הוריות שלא רלוונטית לענייננו).
אולי זה לא פופולרי כאן, אבל אני אומרת את זה לצד החיוב. רק שחשוב לשים דברים במקומם. אולי הכי חשוב.

כי איכשהו, התחושה שלי היא שלא הכל מושלם, כי אין דבר מושלם, ואין פתרון, כי לחיים עצמם אין פתרון. והבעיה הכי גדולה שלנו היא לא אי-מושלמות או חוסר-פתרון, אלא חוסר הנכונות להצביע במדויק על הנקודה.

אנחנו בוחרים. ובשונה ממה שאולי לימדו אותנו, הבחירות הגדולות בחיים תמיד יהיו בין טוב לטוב, לא בין טוב לרע.
אנחנו בוחרים בין דברים חשובים לדברים חשובים עוד יותר.
כל אחד צריך לבחור לעצמו, אבל חשוב לזכור את זה. זאת בחירה, ובחירה אמתית היא תמיד הקרבה של דברים חשובים וטובים מאד-מאד.

"ככה זה. רוצים ללמוד כמו שצריך ולגדל את הילדים כמו שצריך ולנשום מדי פעם כמו שצריך. אז לוקחים בחשבון שאם הכל באוויר, משהו ייפול באיזשהו שלב... לפחות שזה יהיה המשהו הכי פחות חשוב לך"...
[נעמי צוובנר, ורוח אחד לכל]

 

[anotherית]

לגמרי.
האמת? למרות שלא הזדהיתי ממש עם כל מה שכתבת, נדמה לי שאפילו קצת בכיתי.
כתוב פשוט מעולה.

ואו. תודה
אפילו אני לא בכיתי...

(אם כי צריך לשים לב כשכותבים בגוף ראשון, שלפעמים קשה להבין האם מדובר בסיפור אישי או סתם בבחירה של נקודת מבט, זה משנה מאד לאופי התגובות).

חח, את לא באמת תכננת שאני אראה את זה, מה?
ממש במקרה מצאתי את זה
אבל לעינינו, מה זה משנה אם זה אמיתי או לא? התגובות לעניות דעתי, אמורות להיות זהות.
ואם זה אמיתי, זה יחתוך בבשר החי, זהו מחיר החשיפה.

כי איכשהו, התחושה שלי היא שלא הכל מושלם, כי אין דבר מושלם, ואין פתרון, כי לחיים עצמם אין פתרון. והבעיה הכי גדולה שלנו היא לא אי-מושלמות או חוסר-פתרון, אלא חוסר הנכונות להצביע במדויק על הנקודה.

אנחנו בוחרים. ובשונה ממה שאולי לימדו אותנו, הבחירות הגדולות בחיים תמיד יהיו בין טוב לטוב, לא בין טוב לרע.
אנחנו בוחרים בין דברים חשובים לדברים חשובים עוד יותר.
כל אחד צריך לבחור לעצמו, אבל חשוב לזכור את זה. זאת בחירה, ובחירה אמתית היא תמיד הקרבה של דברים חשובים וטובים מאד-מאד.

נכון.
ולפני העריכה, אמרת שיש לך הערות, אז זהו. אולי לכן התכוונת שזה משנה אם זה מצב אמיתי או שלא.
ולדעתי זה לא משנה, כי זו מציאות קיימת, בין אם שלי או של אחרות. ולזה אי אפשר להתכחש.

וגילוי נאות, לא, זה לא סיפור חיי, לצערי, אבל זה אמיתי, כמו שכתבתי קודם.
מורכב מפיסות ששמעתי, מנשים קרובות. דבר לא מומצא. (חוץ מהקטע האחרון, חברה מורה אמרה לי את הדברים למו אוזניי)
חלקן מודות בכך, שזה מצב שמעבר לכוחות שלהן, וחלקן נמצאות בסיטואציה, בלי לחשוב אם זה הגיוני או לא.
והוא רנאה הגיוני, כי הן ממשיכות לתפקד עשר.

האם זה עצוב בהכרח? לא.
כי העולם הזה מורכב, וזהו חלק מהמורכבות שבו.

ולכן גם כתבתי לצערי, כי אם נשים לב, אז מעבר לנקודת המבט הזו,
לאישה ההיא, יש חמישה ילדים, ובעל מוקיר ומעריך. ופרנסה. ותורה. וחוץ מהכל, גם קשה לה כרגע.
אבל זו נקודה כל כך קטנה מעל כל המפה, ונכון שכרגע, זו הנקודה שתופסת "אותה", אם זה מה ש"היא" החליטה לספר כרגע, אבל המכלול, ענק. ולדעתי, אין פה דבר עצוב. יש פה סיטואציה קשה וקצת מורכבת. ואולי אפילו כואבת. אבל לא עצובה.

וגם בבחירות בין טוב לטוב, זה קשה, מאוד. ולא תמיד לפני הבחירה באמת מבינים לאיזה חוזה את מכניסים את עצמינו, במיוחד מישהי שלא ראתה את זה בבית.

"ככה זה. רוצים ללמוד כמו שצריך ולגדל את הילדים כמו שצריך ולנשום מדי פעם כמו שצריך. אז לוקחים בחשבון שאם הכל באוויר, משהו ייפול באיזשהו שלב... לפחות שזה יהיה המשהו הכי פחות חשוב לך"...
[נעמי צוובנר, ורוח אחד לכל]

יפה!

סליחה על האמירה הבוטה, אבל אף אחד לא חשב עלי כשתכנן את החגים האלו, איפה למען השם, אני מכניסה בסדר היום שלי בישול חג??? נס ששבועות זה חג בן יום אחד בלבד. ואני אפילו לא מתקשקשת. למרות שחמותי מגיעה לחג. מי שרוצה חמש עוגות גבינה, מוכן להכין בעצמו, לא שאני לא רוצה להכין, אבל פשוט אין לי זמן!

הבהרה: חלילה לא התכוונתי להשם יתברך שהביא לנו את החגים במתנה. אלא למציאות חיים מעניינת שהרבה נקלעו אליה, או כמו שכתב @קופי 100 , שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

תודה שהייתם איתי עד פה

 

[Angular]

כל מילה.

שום הערות. כמו שכתבת, זאת מציאות קיימת ויותר מזה, והנשים הקרובות שלך דומות דמיון מפתיע לשלי (שלא לדבר על החברות המורות), ואת עוד תיארת את זה מושלם. איך אפשר להגיב בכלל?
כתבתי שיש לי 'אבל'. והנה את כתבת אותו כל כך יפה:

לאישה ההיא, יש חמישה ילדים, ובעל מוקיר ומעריך. ופרנסה. ותורה. וחוץ מהכל, גם קשה לה כרגע.
אבל זו נקודה כל כך קטנה מעל כל המפה, ונכון שכרגע, זו הנקודה שתופסת "אותה", אם זה מה ש"היא" החליטה לספר כרגע, אבל המכלול, ענק. ולדעתי, אין פה דבר עצוב. יש פה סיטואציה קשה וקצת מורכבת. ואולי אפילו כואבת. אבל לא עצובה.

אמנם לא הייתי חולמת לכתוב ככה מפורש, כי אין לי את הפריווילגיות שיש לכותבת הפוסט. אולי קטע על רווקה בשבועות. אולי אחותה הדומה לאישה ההיא אפילו תתארח. אולי משהו עם כותרת כמו, חג הגיהנום שלי. שבועות-פרוג-סטייל.

ולא קושי בקושי ירפא, והכל מציאות קיימת.


ולמרות שהכל נכון מכל הכיוונים, לא הייתי כותבת אפילו תגובה עלובה אם היה לי צד שמישהי ירקה כאן שפריצים של דם. כך שלמרות שאולי תיאורטית את צודקת, בפועל זה די רחוק.