הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מרגע שחשבתי על האופציה, ידעתי שאעשה את זה, רק לא ידעתי מתי.
נ.ב קטן: אל-חזור לא היה לפניי, אז אם נפלו טעויות – תאשימו אותי, מקסימום אקפוץ בזמן לתקן…
אנשים לא קמים לתחייה. לא בטרם הגיע גואל. ומוות, אם נקבע לאדם, לא יכול להידחות מפני רצונו של איש אחד, גם לא אלפים.
באנחה מדביק יוחנן את הסימנייה הכחולה לספר, בדיוק בשורה התשיעית של עמוד חמש מאות וארבעים, סוגר ומניח על שולחן הסלון. הוא עוד ישוב אליו, חייבת להיות דרך, הוא רק צריך למצוא אותה.
ואולי בכלל עדיף שיתייעץ עם מיכאל? עדיף. בהחלט.
"אתה רוצה לחזור לתקופת כוזר?", אחיו מגיב באדישות, "נצטרך בשביל זה הרבה חשמל. יותר מדי אפילו".
"רק לדקות בודדות, אני רוצה לראות את המאורע במו עיניי, לראות אם יש דרך הצלה...".
מיכאל מניד בראשו, "זה מסוכן, יוח. אנחנו לא יכולים לגרום לפרדוקסים בזמן, אולי רק אחרי שיהיה לנו איזשהו פיצוח לגבי התפצלות העולמות הקוונטים".
יוחנן שומט כתפיים. אחיו תמיד מקובע כל כך. מלבד לעניינים הנוגעים למחקרי הזמן, הוא לא מוכן לזוז טיפונת מהכללים. מילא היה מדובר בחיים האמיתיים, מדובר רק בספר, ספר! אפילו אותה סופרת יש להם, חבל שהוא לא יכול לשלוח לה מכתב או משהו, למחות על המצב הקיים.
קשה לחיות בספר. לדעת שאתה מוגבל לפסיקים, נקודות, פסקאות, עמודים ופרקים. אבל מדהים כמה אפשר לפעול מתוכו, אפילו לחזור בזמן!
רגע, רגע. יוחנן מנסה לתפוס את קו המחשבה שעלה עליו לפני שנייה בודדת. אם ספר מורכב ממילים, מה קל יותר מלקחת טיפקס, למרוח על המילים הלא רצויות ולהחליפן באחרות, נחמדות יותר?
כלומר - לעבוד על עצמו? לא. ממש לא. הוא צריך פתרון טוב יותר, כזה שלא יקריס את ממלכה במבחן על חמשת (או ארבעת?) ספריו אבל יאפשר לו לבצע את זממו. אבל איזו דרך יש לו להותיר את המילים כפי שהן ובכל זאת להציל את יקוואל? איזו?
אין. אלא אם ימצא בחור אחר שיתנדב להתפוצץ במקומו ולהגיד את אותן מילים שאמר יקוואל לאולה שניות לפני מותו. אהמממ. טוב, זה הזוי. הרי אף אחד לא יסכים לכך, אולי רק אם הוא ממילא עומד למות ולא יהיה לו אכפת לזכות בשלב מאוחר יותר בכבוד שיוענק לו בעצם זיהויו כנסיך שהציל את כוזר האמיתית כאשר איסתרק יבין את שאירע.
הוא רק הולך ומסתבך. אם לא פרדוקסים למיניהם שעלולים לצוץ, מזמן היה חוזר לעבר, מאיץ ביקוואל לרוץ במורד ההר ולא להתעכב לרגע מול ברכיהו המעצבן!
ברכיהו! איך לא חשב על זה עד עכשיו? איך הוא נראה בכלל, הנסיך - סוחר האפל הזה?! בעצם, מה משנה מראהו אם הוא יכול להביא עמו מהעולם עתידני מישהו שיוכל לעשות לו ניתוח קוסמטי קל באמצעות איפור, עדשות עיניים, צבע שיער וכריות לשינוי תווי הפנים? הוא קרא על זה באיזה ספר, זה אמור להיות פשוט בהרבה מלחזור בזמן.
יומיים אחר כך הופכות ההשערות לעובדות והתקווה למציאות. אבל יקוואל, שנשלף מהעבר דקות בודדות בטרם נחת עליו אחד הסלעים אינו מרוצה מהעולם בו הוא נמצא. "החזר אותי לעבר", הוא מנדנד לו, "עדיפה לי עשרת מונים נוקשותו של אחי מעולמכם המבלבל".
"איסתרק חושב שאתה מת", יוחנן משאיר למיכאל לפרש את המצב, הוא עושה את זה בלי התכווצויות פנים מוזרות או מילים שסותרות את עצמן בניסיון להראות את המציאות אחרת, "כך שזו בעיה שתחזור לזמן שלך ותוכיח לכולם שהם טעו".
"המלך איסתרק", מתקן יקוואל בזעף, "ובכלל איני מבין מהי הבעיה - טענתם שאולה טעה לחשוב שברכיהו הוא אני, לא יקרה דבר אם הוא יבין את טעותו".
יוחנן זוקף את גבו בהפתעה, "כלומר שיבינו שלא אתה מתת אלא ברכיהו? זה באמת רעיון מעולה!".
"רק שלא תוכל לחזור לזמן הנוכחי שבו עזבת, אלא שנתיים אחר כך, כאשר ידעו כולם על מותך", מציג מיכאל את העובדה הפשוטה.
"קצת יותר משנתיים", מדייק יוחנן. "אבל תהיה לנו בעיה עם המראה שלך, לא נוכל לעשות לך טיפול פנים שיחזיק לעד. אתה לא גופה". הוא אינו מצליח שלא לחייך במילים האחרונות. "ושנתיים הן הרבה זמן לנער שהופך לבחור".
יקוואל נאנח, "עולמכם העתידני רק מזיק לפעילות מוחכם", קולו גוער, "תחזירו אותי לתקופת הזמן ממנה לקחתם אותי, אמשיך בזהות בדויה למשך הזמן הרצוי ואחזור כשאמצא לנכון".
יוחנן מכווץ את עיניו, "משום מה -", הוא אומר בקול מוטרד, "נדמה לי שתעדיף להישאר בזהות בדויה לנצח".
"אם אכן אחליט לעשות זאת -", חיוך נפרש על פניו של יקוואל, "תהיה זו עוד החלטה מוצלחת שלי".
"לא כל ההחלטות שלך היו מוצלחות", יוחנן מעקם אף, "ליתר דיוק, רק האחרונה הייתה כזו".
"החלטותיו של אדם הן אלה שקובעות את גורלו", יקוואל מתרצן. "הייתי שלם עם ההחלטה שלי, אתם אלה ששיניתם את הגורל שבא בעקבותיה. אל תעשו זאת שוב, הניחו לי לעשות את שלי. שבעתי מאנשים המורים לי את דרך חיי, גם אם במבט לאחור הם צדקו".
"כרצונך, הוד נסיכותך", יוחנן קד באופן נלעג.
מיכאל מתבונן בשניים בגבינים מכווצים, "אז מחזירים אותך? אתה בטוח?".
"בטוח כפי שלא הייתי מעולם", משיב הנסיך, קומתו זקופה ועיניו התכולות נוצצות, "ברצוני לחזור אל כוזר, במהירות האפשרית".
נ.ב קטן: אל-חזור לא היה לפניי, אז אם נפלו טעויות – תאשימו אותי, מקסימום אקפוץ בזמן לתקן…
אנשים לא קמים לתחייה. לא בטרם הגיע גואל. ומוות, אם נקבע לאדם, לא יכול להידחות מפני רצונו של איש אחד, גם לא אלפים.
באנחה מדביק יוחנן את הסימנייה הכחולה לספר, בדיוק בשורה התשיעית של עמוד חמש מאות וארבעים, סוגר ומניח על שולחן הסלון. הוא עוד ישוב אליו, חייבת להיות דרך, הוא רק צריך למצוא אותה.
ואולי בכלל עדיף שיתייעץ עם מיכאל? עדיף. בהחלט.
"אתה רוצה לחזור לתקופת כוזר?", אחיו מגיב באדישות, "נצטרך בשביל זה הרבה חשמל. יותר מדי אפילו".
"רק לדקות בודדות, אני רוצה לראות את המאורע במו עיניי, לראות אם יש דרך הצלה...".
מיכאל מניד בראשו, "זה מסוכן, יוח. אנחנו לא יכולים לגרום לפרדוקסים בזמן, אולי רק אחרי שיהיה לנו איזשהו פיצוח לגבי התפצלות העולמות הקוונטים".
יוחנן שומט כתפיים. אחיו תמיד מקובע כל כך. מלבד לעניינים הנוגעים למחקרי הזמן, הוא לא מוכן לזוז טיפונת מהכללים. מילא היה מדובר בחיים האמיתיים, מדובר רק בספר, ספר! אפילו אותה סופרת יש להם, חבל שהוא לא יכול לשלוח לה מכתב או משהו, למחות על המצב הקיים.
קשה לחיות בספר. לדעת שאתה מוגבל לפסיקים, נקודות, פסקאות, עמודים ופרקים. אבל מדהים כמה אפשר לפעול מתוכו, אפילו לחזור בזמן!
רגע, רגע. יוחנן מנסה לתפוס את קו המחשבה שעלה עליו לפני שנייה בודדת. אם ספר מורכב ממילים, מה קל יותר מלקחת טיפקס, למרוח על המילים הלא רצויות ולהחליפן באחרות, נחמדות יותר?
כלומר - לעבוד על עצמו? לא. ממש לא. הוא צריך פתרון טוב יותר, כזה שלא יקריס את ממלכה במבחן על חמשת (או ארבעת?) ספריו אבל יאפשר לו לבצע את זממו. אבל איזו דרך יש לו להותיר את המילים כפי שהן ובכל זאת להציל את יקוואל? איזו?
אין. אלא אם ימצא בחור אחר שיתנדב להתפוצץ במקומו ולהגיד את אותן מילים שאמר יקוואל לאולה שניות לפני מותו. אהמממ. טוב, זה הזוי. הרי אף אחד לא יסכים לכך, אולי רק אם הוא ממילא עומד למות ולא יהיה לו אכפת לזכות בשלב מאוחר יותר בכבוד שיוענק לו בעצם זיהויו כנסיך שהציל את כוזר האמיתית כאשר איסתרק יבין את שאירע.
הוא רק הולך ומסתבך. אם לא פרדוקסים למיניהם שעלולים לצוץ, מזמן היה חוזר לעבר, מאיץ ביקוואל לרוץ במורד ההר ולא להתעכב לרגע מול ברכיהו המעצבן!
ברכיהו! איך לא חשב על זה עד עכשיו? איך הוא נראה בכלל, הנסיך - סוחר האפל הזה?! בעצם, מה משנה מראהו אם הוא יכול להביא עמו מהעולם עתידני מישהו שיוכל לעשות לו ניתוח קוסמטי קל באמצעות איפור, עדשות עיניים, צבע שיער וכריות לשינוי תווי הפנים? הוא קרא על זה באיזה ספר, זה אמור להיות פשוט בהרבה מלחזור בזמן.
יומיים אחר כך הופכות ההשערות לעובדות והתקווה למציאות. אבל יקוואל, שנשלף מהעבר דקות בודדות בטרם נחת עליו אחד הסלעים אינו מרוצה מהעולם בו הוא נמצא. "החזר אותי לעבר", הוא מנדנד לו, "עדיפה לי עשרת מונים נוקשותו של אחי מעולמכם המבלבל".
"איסתרק חושב שאתה מת", יוחנן משאיר למיכאל לפרש את המצב, הוא עושה את זה בלי התכווצויות פנים מוזרות או מילים שסותרות את עצמן בניסיון להראות את המציאות אחרת, "כך שזו בעיה שתחזור לזמן שלך ותוכיח לכולם שהם טעו".
"המלך איסתרק", מתקן יקוואל בזעף, "ובכלל איני מבין מהי הבעיה - טענתם שאולה טעה לחשוב שברכיהו הוא אני, לא יקרה דבר אם הוא יבין את טעותו".
יוחנן זוקף את גבו בהפתעה, "כלומר שיבינו שלא אתה מתת אלא ברכיהו? זה באמת רעיון מעולה!".
"רק שלא תוכל לחזור לזמן הנוכחי שבו עזבת, אלא שנתיים אחר כך, כאשר ידעו כולם על מותך", מציג מיכאל את העובדה הפשוטה.
"קצת יותר משנתיים", מדייק יוחנן. "אבל תהיה לנו בעיה עם המראה שלך, לא נוכל לעשות לך טיפול פנים שיחזיק לעד. אתה לא גופה". הוא אינו מצליח שלא לחייך במילים האחרונות. "ושנתיים הן הרבה זמן לנער שהופך לבחור".
יקוואל נאנח, "עולמכם העתידני רק מזיק לפעילות מוחכם", קולו גוער, "תחזירו אותי לתקופת הזמן ממנה לקחתם אותי, אמשיך בזהות בדויה למשך הזמן הרצוי ואחזור כשאמצא לנכון".
יוחנן מכווץ את עיניו, "משום מה -", הוא אומר בקול מוטרד, "נדמה לי שתעדיף להישאר בזהות בדויה לנצח".
"אם אכן אחליט לעשות זאת -", חיוך נפרש על פניו של יקוואל, "תהיה זו עוד החלטה מוצלחת שלי".
"לא כל ההחלטות שלך היו מוצלחות", יוחנן מעקם אף, "ליתר דיוק, רק האחרונה הייתה כזו".
"החלטותיו של אדם הן אלה שקובעות את גורלו", יקוואל מתרצן. "הייתי שלם עם ההחלטה שלי, אתם אלה ששיניתם את הגורל שבא בעקבותיה. אל תעשו זאת שוב, הניחו לי לעשות את שלי. שבעתי מאנשים המורים לי את דרך חיי, גם אם במבט לאחור הם צדקו".
"כרצונך, הוד נסיכותך", יוחנן קד באופן נלעג.
מיכאל מתבונן בשניים בגבינים מכווצים, "אז מחזירים אותך? אתה בטוח?".
"בטוח כפי שלא הייתי מעולם", משיב הנסיך, קומתו זקופה ועיניו התכולות נוצצות, "ברצוני לחזור אל כוזר, במהירות האפשרית".
Reactions: איש ישראלי, שמח-לעזור, רעננה ועוד 8 משתמשים11 //