שיתוף - לביקורת אֵין אִישׁ

דודה · 31/8/25

קצת בהשראת זה, הרבה לא-
נולד זה.
אשמח לתגובות.

יֵשׁ וְשָׁמָיו שֶׁל אָדָם מַשְׁחִירִים,
עֵת צָרָה מִתְרַגֶּשֶׁת.
בְּכֹה וּבְכֹה מְנַסֶּה אֶת כּוֹחוֹ,
הִיא נוֹתֶרֶת בְּצוּרָה וְעִקֶּשֶׁת.

אֲזַי פּוֹנֶה לְעֶזְרַת מַכָּרָיו,
זוֹעֵק בְּגָרוֹן נִחָר.
אַךְ אֵין אִישׁ מַטֶּה אָזְנוֹ,
כְּמוֹ הָיָה הוּא בְּאֶרֶץ נֵכָר.

לֹא חָדֵל הוּא, מוֹסִיף לְיַחֵל,
לְאֶחָד שֶׁיִּשְׁמַע, שֶׁיַּפְנִים,
אַךְ אֵין בְּנִמְצָא, וְהוּא נוֹתַר
לְבַדּוֹ, חֲסַר עוֹנִים.

תסריטאית · 31/8/25

וואו!
איזו כתיבה מלוטשת!

נכתב ע"י דודה:
חֲסַר עוֹנִים.

אהבתי את המשחק מילים.

הבזק של שפיות · 31/8/25

מדהים! מבטא כל כך!
אני חושב שהחיסרון היחיד בשירים המדהימים של @דודה זה שאין אחריהם את התגובה המפרגנת שלה : )

צביה ר. · 31/8/25

@דודה שיר מיוחד.
חוסר הא(ע)ונים ממש מורגש ונוגע.
הכתיבה היפה הזאת שלך, והחריזה שכמו תמיד לא פחות ממושלמת!

משהו קטן -
שתי השורות האחרונות טיפונת לא מסתדרות עם הקצב האחיד של השיר. אולי להוסיף עוד איזו מילה או הברה.

NeWord · 31/8/25

וואו, תחושת חוסר האונים ממש מהדהדת בי...
אני אישית, שמתי לב על עצמי שיש לי מין דפוס כזה, לפתור תמיד קונפליקטים בסוף, קשה לי להשאיר דברים ככה פתוחים, חיכיתי ל'התרה' בסוף השיר, וזה לא קרה, אבל זה דווקא מה שחזק כאן, זה בדיוק המקום שלנו בתוך הקושי הלא פתור - לדעת להיות בתוך הרגע הזה כמו שהוא.
מיוחד ממש, וסורי על הפודקאסט...