שיר אֵיךְ

[tmr]

 

[%תמר%]

מה שהמילים שלך עושות.
הלב שלי עצר.
מפעימת כאב.
הייתי חייבת לשלוח לחברה.
והתגובה לפנייך:
תמר,
אני לא יודעת מי את.
יכולה רק להיות בטוחה
שאת לא אני.
ולכן,
כל כך מטורף לי
לקרוא כל פעם
אותך
כותבת
אותי.
כשקראתי את מה שכתבת, ראיתי את המילים שלי, שכתבתי לאחרונה;

זה מוזר
כל כך מוזר
איך אנשים
ממשיכים
לקום בבוקר
ללכת לסמינר
או לעבודה
לאכול
לקנות בגדים
לנשום
לחיות.

כאילו כלום

כאילו לא מסתובבת לידם
גופה
מהלכת
פועלת
גוף
בלי לב
בלי יכולת לנשום

זה ממש מוזר
איך הם רואים
גופה
מהלכת
מסתובבת עם תיק
על כתף
לא נבהלים
לא נרתעים
רק מבקשים:
תכנסי לכיתה.

זה ממש ממש מוזר
איך הם רואים
גוף
בלי לב
בלי יכולת לנשום
פוצה את פיו
והם לא מתעלפים
לא צועקים
רק גוערים:
פעם אחרונה שאני מעירה לך.

אנשים הם ממש מוזרים.
נבהלים כשהם רואים
עכבר.
צועקים כשחולף לידם
מקק.
נרתעים מכל חתול רחוב.
אומרים בוקר טוב
בחיוך רגיל
לגופה מהלכת.

אנשים הם ממש מוזרים.

מלכי.

 

[tmr]

@%תמר%
לא הבנתי, אז השם שלך לא תמר?

הכתיבה הזאת עצובה ממש, ומבהילה ואומרת לעצור שנייה
תודה רבה על כל תגובה שלך. באמת.

 

[%תמר%]

הבאתי תגובה של חברה שלי. מלכי.
היא כתבה את אנשים מוזרים.
אני תמר.

 

[tmr]

הבאתי תגובה של חברה שלי. מלכי.
היא כתבה את אנשים מוזרים.
אני תמר.

הבנתי
לא קראתי נכון מקודם

ההקבלה שלה ליום יום הפשוט עושה את זה עצוב פי כמה