קטע הומור לשרוד זה הסוד

  • הוסף לסימניות
  • #2
בשעה שבע בבוקר.

המציאות הכתה במוישי לא דרך הרעש של הילדים הקופצים על מיטותיהם, אלא דרך הריח המגעיל.

שילוב של יין זול, דבק פלסטי, וריח של "שומים" שכבר באו לשימוש, הוא פקח את עינו והנה התגלתה לפניו מחזה משעשע, מישהו שוכב על המיטה ממש לידו עדיין לבוש חצי מתחפושת של כהן גדול כשהציץ עקום, והחושן היה דבוק לו באורח פלא לגרב שמאל.

הוא לא הצליח להבין מיהו הלז , אבל הנה הוא מסתכל על עצמו והבין כבר הכל, זה אני ?!.

אה אתמול היה פורים נזכר מוישי ידידינו משכבר, והחליט לצאת לראות מה קורה בחוץ .

בשעה שבע ועשרה בבוקר .

הסלון נראה כמו זירת פשע, סלסלאות הקיאו מתוכן ופלים בטעם לימון, שאיש לא חפץ בהם,
וממתקים מוזרים שנוצרו כנראה רק כדי למלא נפח במשלוחי מנות, התגלגלו כשיכור המתגלגל ברחובה של עיר.
הוא ניסה להיזכר מי היה הידיד שנתן לו את הליקר הביתי בטעם שוקולד-ערק [הוא כבר לא ידיד], ונדר נדר חרישי שמהיום הוא עובר למים מינרליים בלבד.

אשתו, ציפי, כבר עמדה שם, מנסה לגרד כתם של יין ממפה לבנה עם מבט של מי שעומדת להכריז מלחמה כוללת נגד כל היריבים שלה משנות דור האבק, והפירורים של אוזני ההמן.

"פורים שמח" מילמל מושי בקול צרוד של חזן לפני נעילה , היא רק הצביעה על הכיור, שם נערמו כלים מכלים שונים לצד כוסות חד-פעמיות דביקות.

הוא נזכר בסיסמאתו שבו נהג לעודד את עצמו בשעת הדחק לשרוד זה הסוד, והבין שהנה כלתה אליו הרעה ,

מוישי יקירי הוא שמע קול מוכר, אתה יודע מצוין איפה הסבון כלים. פסח עוד חודש ופורים נגמר לפני חמש דקות.

אני רק הולך לשחרית וכבר חוזר, ענה לקול שדיבר אליו ,

בינתיים ציפי עדיין מחכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
וזה הוא הקטע השני אני ממש אשמח לביקורת והארות
שבוע אחד אחרי פורים :

מוישי מצא את עצמו עומד בפתח של "אושר עד" כמי שעומד לפני כיבוש עזה וגלילותיה.

ביד אחת הוא אחז בעגלה עם גלגל קדמי סורר שהרעיש כמו טנק בנסיעה מהירה, וביד השנייה את "הרשימה" דף שהיה פעם מכתב מאסיפת ההורים של שמוליק בנם בכורם, שאותה מילאה נוות ביתו בכתב יד צפוף וחסר רחמים.
תזכור מוישי, הדהד קול בראשו, לא סתם אקונומיקה, את זאת עם הריח של האורנים הכתומים, ואוי ואבוי שתחזור מבלי ספוג הפלא בחבילה התעשייתית.

הוא ניווט את העגלה בין שישיות קולה למשטחי ה XL, ובין טור מסירי השומנים לטור של ניירות הטואלט.
כשהגיע לטור מסירי השומנים הרגיש כנידון להורג מחנק, שדה קרב כימי. ריח חריף של מסירי שומנים למיניהם עמד באוויר, ומוישי הרגיש שהריאות שלו עוברות הגעלת חמץ תוך כדי הליכה מהירה.
הוא נעצר מול מדף המטליות. היו שם מטליות מיקרופייבר בשלל צבעים צהוב, כחול, וורוד. מה ההבדל? תהה בקול.

הצהוב למטבח, הכחול לחלונות, והוורוד זה כדי שיהיה לך ממה להתבלבל אם עדיין לא התבלבלת, ענה לו יהודי מזדמן עם עגלה מלאה בשישיות של נוזל רצפות, מוישי החליט לקחת משלושתם ליתר ביטחון.

מוישי הביט בעגלה. שמונה קילו אבקת כביסה, גלון של "דרקון" להסרת שומנים, וארסנל מטליות שיכול לנגב את הכתמים מההיסטוריה השחורה של תקופת מנדט הבריטי. העגלה כבר לא סתם הרעישה, היא נאנקה תחת הנטל
כמו נושאת מטוסים בים סוער שוצף וגואש. הוא ניגש לתור לקופות בתחושה של לוחם שחוזר מהחזית, מתפלל שהספרות על הצג לא יגרמו לו לאירוע לבבי.

הוא הגיע הביתה בשארית כוחותיו, סוחב את השקיות הכבדות במעלה המדרגות [כי הבן של יענקלביץ הרס את המעלית בפורים] הוא פתח את הדלת בבעיטה קלה, והניח את השקיות מידו הימנית על ריצפת המטבח של פסח [שהוא משמש בן היתר גם לסוכה, ולמשרד של אבא, אבל התואר מטבח של פסח הוא קיבל.] ושם את המסיר השומנים גדול המימדים על השיש כאילו הוא תוקע דגל בפסגת האוורסט, חייך חיוך גדול וחיכה לשמוע מנוות ביתו שבינתיים הגיעה לזירה,
מצוידת במטפחת קשורה היטב ובמבט של גנרל שבוחן את האספקה שהגיעה לקו החזית. היא עברה על השקיות במהירות, שלפה את ה"דרקון" ובחנה את התווית.

נו מוישי, הספקת לקנות גם אקונומיקה עם הריח של האורנים הכתומים? שאלה בלי להרים את הראש.
בוודאי, הוא ענה בגאווה.

הוא חיכה למילת הערכה, אולי אפילו לאיזו מחמאה קטנה על הגבורה ב'אושר עד', אבל ציפי כבר הניחה את ה"דרקון" בידו. יופי. עכשיו, לפני שתוריד את המעיל, יש כתם על הגזית של פסח אם כבר הבאת את הדרקון, בוא נראה אם הוא באמת נושף אש.
מוישי הרגיש איך הברכיים שלו, שעדיין רעדו מהטיפוס במדרגות, מאיימות לקרוס. הוא הסתכל על המטבח הצפוף, על השקיות שעוד צריך לפרוק, ועל הכתם שהביט בו מהגזית בחוצפה.

הוא לקח נשימה עמוקה, תפס את מסיר השומנים ביד אחת ואת הסמרטוט הוורוד ביד השנייה והתחיל בעבודה.
"לשרוד זה הסוד" הוא מילמל לעצמו חרישית כשסיים לנקות רבע מהכתם ונשאר ללא טיפת כוח,

הוא שפשף את הארון והתפלל שהמשיח יגיע לפני "שהדרקון" תגמור לו את הריאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ממש נהנתי לקרוא!
אהבתי במיוחד את:
הצהוב למטבח, הכחול לחלונות, והוורוד זה כדי שיהיה לך ממה להתבלבל אם עדיין לא התבלבלת
ושם את המסיר השומנים גדול המימדים על השיש כאילו הוא תוקע דגל בפסגת האוורסט
"לשרוד זה הסוד" הוא מילמל לעצמו חרישית כשסיים לנקות רבע מהכתם ונשאר ללא טיפת כוח
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תודה רבה על התגובה המחממת
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
@החריף איזה רעיון מעולה להפוך את זה לסדרה בהמשכים!
נהניתי מאוד מהקטע החדש. ההומור במינון מדוייק ומשעשע, והכתיבה טובה ויפה.
אלה מוצלחים במיוחד:
כמי שעומד לפני כיבוש עזה וגלילותיה.
ומוישי הרגיש שהריאות שלו עוברות הגעלת חמץ תוך כדי הליכה מהירה.
והוורוד זה כדי שיהיה לך ממה להתבלבל אם עדיין לא התבלבלת
אם כבר הבאת את הדרקון, בוא נראה אם הוא באמת נושף אש.

קטע מצויין! נשמח לקרוא עוד מעלילותיו של מוישי האומלל : )

רק מזכירה את מה שכתבתי גם פעם קודמת, ושימת לב לזה ממש יכולה לשדרג את חוויית הקריאה:
- תמיד לשים גרשיים בהתחלה ובסוף ציטוט, כדי שיהיה מובן מתי אחת מהדמויות מדברת.
- לשים לב לפיסוק נכון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תודה לכל מי שאינו יכול לכתוב תגובה ורק מסמן לייק
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אחרי שסחב את חומרי הניקוי מאושר עד, מוישי חשב שגרוע מכך לא יכול להיות. הוא המשיך ללכת לכולל כרגיל,
אבל יום אחד התברר לו שטעה. השלב הבא בתוכנית של ציפי היה "ניקוי רכבים".

"מוישי," היא אמרה לו בעודו מנסה לעכל חצי פיתה עם שוקולד וזיתים, "המכונית נראית כמו סניף של מאפיית אנג'ל. יש שם שאריות מהטיול של סוכות, ופירורי ביסקוויטים מהחורף שעבר. קח את השואב התעשייתי, ותחזור רק כשיהיה אפשר לאכול ישירות מהשטיחים – לא שמישהו יאכל שם, חס וחלילה אבל שיהיה אפשר."

מוישי ירד לחניה עם שואב אבק שנראה כמו, פצצת מצרר אחרי שיגור. הוא התחיל לשאוב בלהט, נלחם במקומות המסתור שבין המושבים. לפתע, הצינור השתנק. "קלאק" מתכתי נשמע, והשואב התחיל להוציא עשן שחור ומסריח.

"לא עכשיו," חשב מוישי בייאוש, "רק לא עכשיו." הוא ניתק את השואב המעשן מהתקע והביט בו כאילו בגד בו חבר קרוב. לרגע הוא שקל לעלות הביתה ולהודיע על התקלה, אבל אז הוא הרים את המבט וראה את הצללית של ציפי נעה בנחישות מאחורי החלון. הוא הבין מיד שאין לו לאן לברוח.

"לשרוד זה הסוד", הוא סינן לעצמו ולקח נשימה עמוקה [של אבק]. מכורח המציאות, וכשגבו אל הקיר, מוישי הפשיל את שרווליו באנחה כבדה.

הוא הכניס את ידו עמוק לתוך החריץ האפל והמאיים שמתחת למושב הנהג, מגשש בחשיכה בין קפיצים חלודים ופירורים דוקרניים.

ראשונים יצאו שלושה מסטיקים ורודים שאיבדו את הצורה שלהם והפכו למאובנים מתקופת בית שני, אחריהם בקבוק הוויסקי הקטן שמוישי החביא שם "ליתר ביטחון" לפני פורים ושכח מקיומו, ומוצץ ישן ומצהיב.

לרגע, מוישי לא הבין מה הוא רואה. הוא ניגב את האבק מהמוצץ. זה היה המוצץ האהוב של שמוליק, בנם הבכור, זה שנעלם לפני שנים. בבת אחת, שטף אותו גל של זיכרונות. הוא זכר את הלילות הלבנים שבהם שמוליק הקטן בכה בלי הפסקה, בכי שקרע את קירות הבית. בכי שרק המוצץ הזה ידע להשתיק. הוא זכר את הבהלה שאחזה בהם כשגילו שהמוצץ נעלם, את החיפושים הנואשים בכל פינה, את ההבטחות לילד הקטן שאולי ימצאו אותו "מחר".

מוישי חייך במרירות. "אז כאן היית כל השנים, בוגד קטן," הוא לחש למוצץ. הוא זכר את הכאב בלב כששמוליק נרדם בסוף הלילה, בלי מוצץ, אחרי שעות של בכי. מי היה מאמין שדווקא עכשיו, בשיא הלחץ של פסח, הוא ימצא פיסת עבר כזאת?
הוא הביט בבקבוק הוויסקי, ובמוצץ של שמוליק, וחשב להעלות אותם הביתה ולתת לציפי להחליט מה יהי גורלם .

אבל אז, משהו משך את העין שלו עמוק יותר בפנים, צמוד למסילה של הכיסא. פינה של נייר חום ומקומט.
הוא הכניס את היד שוב, נאבק בקפיצים החלודים, ושלף החוצה מעטפה דהויה. "מה זה עכשיו?" רטן לעצמו, "עוד רשימה מקייטנת תרפ"ט?"

הוא פתח את המעטפה בזהירות, והלב שלו החסיר פעימה. בפנים, מקופלים ושקטים, נחו חמישה שטרות של מאתיים שקל. זה היה הכסף שהוא הכין בשביל להחזיר את ההלוואה מיענקלביץ' השכן שלקח כדי לסגור את הקנייה של סוכות, ובמשך חצי שנה הוא היה בטוח שהוא איבד אותו בדרך להחזיר לו. הוא זכר את הבושה כשעבר ליד יענקלביץ' במדרגות, ואת התירוצים המגומגמים על "הצ'ק שבדרך".

מוישי הרגיש שהעייפות העצומה שהייתה לו נעלמה כאילו לא הייתה. הוא הביט למעלה אל החלון בקומה השלישית. ציפי עדיין עמדה שם, מתיזה ספריי כחול על הזכוכית בתנועות נמרצות של לוחמת למען איכות הסביבה. היא לא ידעה שמתחתיה, בתוך המאזדה המיוזעת, בעלה הפך הרגע לאדם העשיר ביותר בשכונה.

הוא ליטף את המעטפה שבכיס המכנסיים, הרגיש את עובי השטרות, וחייך לעצמו. עכשיו, כששואב האבק שבק חיים והוציא עשן כמו קטר ישן, הוא לא נלחץ. הוא פשוט לקח סמרטוט לח והתחיל לשפשף את הריפוד, כשהסימפוניה החמישית של בטהובן מלווה אותו בשריקות.

הוא ידע שבערב, כשיענקלביץ' יעבור לידו בבית הכנסת, הוא סוף סוף יוכל להסתכל לו בעיניים ולהגיד 'יענקלביץ', הצ'ק הגיע.

הוא הביט פעם אחרונה במוצץ של שמוליק ובוויסקי, והחליט להשאיר אותם בשקית הזבל. יש דברים שצריך לבער מן העולם, ויש דברים – כמו אלף שקל וקצת שקט נפשי – שצריך פשוט לנצור.

הוא עלה במדרגות, שתי מדרגות בכל פעם, מוכן ומזומן למשימה הבאה של ציפי.
"מוישי נעמד מול דלת הבית, ניער מעצמו את פירורי הביסקוויטים האחרונים והחליק את המעטפה עמוק פנימה. הוא פתח את הדלת וראה את ציפי מגרדת המקרר.

בלי להסתובב היא שואלת אותו "האוטו נקי?" "כשר וישר" ענה מוישי

"אפילו מצאתי שם כמה דברים מהעבר" אמר בחיוך, הוא רק שכח לציין שחלק מהעבר הזה הגיע עם דיוקנו של נתן אלתרמן. ובניגוד למוצץ של שמוליק ולוויסקי את זה הוא לא הולך לבער.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
יש מישהו אולי רוצה להעיר לי או להעיר לי הערות והארות יתקבלו בברכה מרובה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
קיבלתי למייל התראה על פרק חדש ורציתי להגיב, אבל בגלל התקלה באתר זה קורה רק עכשיו...

זה הרעיון שלך לסיפור בהמשכים לא ?!
אהבתי את הרעיון של סדרה בהמשכים,
ומתברר שבצדק:
מפרק לפרק זה הולך ומשתבח!
פרק מצויין, כתיבה מרתקת, קלילה ומעלה חיוך.
ושאפו על הגרשיים בציטוטים.

מחכים לפרק הבא...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כתיבה מצוינת ומענגת!
הומור זורם וקליל, לא מאולץ, לא מוגזם.
נהניתי מכל מילה!

אני רק מתקוממת מעט בשמה של ציפי על תפקיד השוטר שהוענק לה.
היא בסך הכול בסדר. לא הוגן להציג אותה רק מצידה הקשוח....;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
שאפו על הגרשיים בציטוטים.
@צביה ר. ממך אני כל הזמן לומד תמשיך להעיר ולהאיר.
אני רק מתקוממת מעט בשמה של ציפי על תפקיד השוטר שהוענק לה.
היא בסך הכול בסדר. לא הוגן להציג אותה רק מצידה הקשוח....;)
אני ידבר איתה אולי היא תסכים להפחית קשיחות?! חי חי חה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
תודה רבה ל @אסתר אייזנבאך על מתן במה לרעיונות מעניינים לתעסוקת ילדים, ואחרי שהעסקנו אותם 3 וחצי שבועות, שמענו כ"כ הרבה משפטים חמודים שלהם, ואותם נביא היום לקדמת הבמה.
האתגר היום לקחת משפט חמוד/ חכם מהילדים שלנו או מהאשכול "משפטים חמודים של ילדים" וליצור לו תמונה בכל סגנון שעולה על דעתכם...
אם בחרתם משפט מהאשכול הנ"ל, נא לתייג (עם @ לפני השם) את הניק + המשפט.
בהצלחה!!!


📌כללי האתגר:
🔹 בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
🔹 היצירה נוצרה במיוחד לצורך האתגר ובבינה מלאכותית בלבד.
🔹 יש להעלות תמונה בפורמט JPG או PNG בלבד (קבצי webp לא נתמכים).
🔹 לפני ההשתתפות באתגר, חובה לקרוא את חוקת האתגרים.
🔹 נא לוודא שהתמונה עומדת בכללי האתר.
🔹 לפי כללי פרוג, אין להעלות תמונה של בנות מעל גיל 3.
🔹
פטפוטים וחוכמות ילדיכם בנספח


⏰זמני האתגר:
מהערב (מהשניה הקרובה... )ועד למחרת בשעה 23:59.
שימו לב! יצירות שיעלו לפני או אחרי השעות המותרות ימחקו על ידי המנהל!

@הדר 310

בן שלוש וחצי אוכל פומלה.
"אמא, זה כל כך טעים וגם חמוץ הגורילה הזאת!"

1774385901459.png


@נקניקית
בפורים:
"הלוואי שאמא תשתכר ואז נדע את כל הסודות שהיא אמרה באנגלית".
1774386628607.png
יש לי חולשה מיוחדת לעוגות גבינה, המתוק הזה ממיס אותי, והתענוג שלי בשעת לילה כשהכל שקט והבית רגוע - לארגן לעצמי כוס קקאו חם וליד פרוסה קרה וטעיממה של עוגת גבינה.
תמיד יש לי במקרר משהו מפנק שמחכה לי... חייבת לגלות לכן עוד סוד - העוגות שלי קלות להכנה, מתאימות לכל אחת שרוצה להתפנק....
קבלנה מתכון לעוגת גבינה טעיממה וגבינתית, אמיתית אמיתית....
העוגה משורטטת ויפה, בעלת שכבות בגוונים, יפיפיה, טעימה ליד הקפה של הבוקר ומפנקת לעת ערב.
וכמובן כמובן היא לא עוגה מרתיעה, לא עוגה מסובכת כזו ששייכת רק ל"שפיות" בעלות נסיון רב במטבח, העוגה הזו מתאימה לכולנו.... היא קלה מאד להכנה ובס''ד מצליחה תמיד....

אז יאללה התחלנו....

המדידות בכוס חד פעמית ומתאים לתבנית חד פעמי בינונית A4
המצרכים לשכבה א':
25 ביסקויטים
100 גרם חמאה רכה

המצרכים לשכבות ב' וג':
750 גר' גבינה
1 אשל גדול
3 כפות קמח
חצי כוס פודינג וניל
3 ביצים
כוס סוכר
3 כפות גדושות ריבת חלב

מצרכים לציפוי:
2 שמנת חמוצה
4 סוכר וניל
הכנת שכבה א':
מרסקים את הביסקויטים דק דק, לאחר מכן מרככים את החמאה היטב ומערבבים אותה עם הביסקויטים.
משטחים את הביסקויטים ע''ג תבנית ח''פ (A4), מהדקים היטב ומכניסים למקפיא.
הכנת שכבה ב':
מערבבים בקערה בכף את החומרים של שכבות ב' וג' ללא הריבת חלב ומחלקים לשתי קערות:
קערה אחת שופכים ע''ג התבנית עם הביסקויטים ומכניסים חזרה למקפיא.
ובקערה השניה מוסיפים 3 כפות ריבת החלב, מערבבים היטב ומכניסים למקרר לשעה.

כרגע יש במקפיא תבנית עם שכבת ביסקויטים ומעליה שכבת גבינה לבנה, ובמקרר יש גבינה עם ריבת חלב.
לאחר כשעה יש להוציא מהמקפיא את התבנית ולהוסיף את הגבינה עם ריבת החלב.

להכניס לתנור על חום של 180 למשך שלושת רבעי שעה בערך עד שהדפנות מתקשות מעט.
הכנת שכבה ג':
מערבבים בכלי שמנת חמוצה עם סוכר וניל.
משטחים בזהירות ע''ג העוגה החמה והאפויה ומחזירים לתנור לעוד 10 דקות, לאחר מכן יש להשאיר את העוגה בתנור מכובה למשך שעה.

את העוגה העליתי לניוז המדהים של
@אפרת 10 ומעלה אותו גם פה כדי להנות את כולם.... אז תהנו ובתאבון !!
מצרפת תמונות
IMG_4614.JPGIMG_4611.JPGIMG_4615.JPG

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  9  פעמים
למעלה