תנו לי ביקורת התחלה חדשה מלאה באור🌟

  • הוסף לסימניות
  • #1
אור חדש נכנס הביתה,
ממלא כל פינה ברוך ובאהבה.
התחלה קטנה,
שהופכת לעולם שלם🤍


1M8A1283 copy 2.jpg
1M8A1283 copy 2.jpg
1M8A1649 copy.jpg
1M8A1724 copy.jpg
1M8A1627 copy.jpg
1M8A1726 copy.jpg
 

קבצים מצורפים

  • 1M8A1248 copy 2.jpg
    1M8A1248 copy 2.jpg
    KB 525.9 · צפיות: 95
  • הוסף לסימניות
  • #5
ואוו נחמי צבעים מאלפים
וסטייל ממיס!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

לאתגר:

לשאלות על האתגר - שימו לב לתייג את @שבשבה.
בהצלחה.
אני כבר שנים מכור לחידות ושאלות.
פותר כאלה, כותב כאלה, קורא כאלה. אפשר למצוא כמה שלי באשכול
הזה.

ראיתי פה באתר המון אשכולות של חידות. המון. אבל משום מה, להפתעתי, כמעט ולא מצאתי (מלבד אשכול אחד מפוזר ומבולגן) חידות ושאלות תורניות מעניינות ומסודרות, שזה חבל.

זה חבל כי זה מחדד שיניהם של ישיבישערס, זה חבל כי זה מענג מוחם של אברכים עמלים, זה חבל כי זה מתבל את הלימוד וזה חבל כי זה תורה, אחרי הכל. וזה חשוב לנו הרבה יותר מאזורי תפוצה של ארנב הקטפוליבמבה האימתני או לנסות לנחש מילה רנדומלית.

קיצור אמרתי לעצמי בוא נרים את הכפפה, ונפתח אשכול חביב ומסודר של חידות ושאלות תורניות.

אפשר שאלות הלכתיות מסקרנות, שאלות עניין יהודי, שאלות בפשוטו של מקרא וכו׳ וכו׳.

רק כמה כללים חשובים:
לחדי החידות: בבקשה - רק שאלות שיש לכם תשובה מוכנה עליהן. לא פתחנו שו״ת סמס, אלא אשכול נחמד של חידות בעלות תשובה.

ולעוני התשובות: בבקשה לא להשתמש במאגרי מידע מקוונים למיניהם. קצת אידישע קאָפּ, חבר׳ה.

נא לא להספים ולכתוב הודעות של שווא והבל. רק שאלות, תשובות וניסיונות לתשובה, למען הסדר ושמירה על אשכול קריא ונוח.

אני אשתדל להעלות פה שאלות מדי פעם, מי שירצה יוכל להשתדל לפתור וגם להעלות שאלות משל עצמו.

בעזרת השם נעשה ונצליח


שאלה מס׳ 1 | התחום: עניין יהודי

למה רבי טרפון קידש 300 נשים?
אם יהיה קושי בפיתרון, נוסיף גם רמז בעז״ה.
הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת מרחב מוגן דירתי
ב"ה

עד שיצרתי לעצמי פינה חמה.
מקדש קטן. שקט. מקום שהוא רק שלי.
דסק אישי (מדף מתקפל מאיקאה, שלא תופס מקום כשהוא סגור ודווקא כן כשהוא פתוח),
כיסא מנהלות (כזה שנלקח באלגנטיות מהמטבח),
מאוורר 14 אינץ’ שמייצר בריזה כאילו אני בים,
רק בלי החול, ובלי הילדים, ובלי ההפתעות.

מרחתי לעצמי חמאת שיאה עם כמה טיפות רוזמרין,
לטיפול בכף רגל יבשה ובנפש עייפה.
תנועות מעגליות, נשימות עמוקות,
תחושת ספא... שנקטעה שלוש שניות לפני שהתחילה.

דפיקה ראשונה.
אני שותקת, אולי יתייאשו.

דפיקה שנייה.
“אמא, אפשר רק שאלה קטנה?”
(אין דבר כזה שאלה קטנה. יש התחלה של סיפור גדול.)

דפיקה שלישית.
“שלומי אוכל בצורת גמל. עם דבשות. מבמבה.”

אני פותחת את הדלת.
הוא עומד שם עם עיניים עגולות ולב מלא שליחות.
נכנס ומתיישב על כיסא ה’מנהלות’ כאילו ירש אותו.
אני מעבירה אצבע על לחיו,
ואומרת בלי קול: שב. אתה מוזמן. גם אם המקדש לא הזמין אותך רשמית.

**

“אמא,” נשמעת שאלה חדשה,
“אם איש הפליימוביל איבד רגל... הוא עדיין יכול לשבת בסעודה שלישית?”
(שאלה הלכתית-צעצועית בדרגת דחיפות גבוהה)

אני שותקת רגע.
כף רגל אחת עטופה חמאת שיאה,
והשנייה עסוקה בלהחזיק את שארית היום.

הוא מניח את הדמות הקטנה על הברך שלי,
ואני מחייכת אליו, מושכת אותו אליי ברוך.
מנשקת את המצח שלו,
ושואלת בשקט:
“ומה איתך, יקירי? אתה מרגיש טוב?”

הוא מהנהן,
ואני לא שואלת עוד.
לפעמים עצם השאלה היא החיבוק.

**

שלושה ילדים ליד הדלת.
הגדול דופק.
האמצעי שותק.
והקטן שואל:
“אמא, אפשר רק לשבת פה? הרצפה שלך מריחה כמו שקט.”

אני נמסה.
הם נכנסים בלי לשאול,
אבל עם כל הלב.

הגדול מתיישב,
האמצעי מתכרבל
והקטן שוקע בין הכריות כמו פוף שתוכנן במיוחד בשבילו.

אני מביטה בהם,
מעבירה יד איטית על גבו של הקטן,
ונותנת לרגע להיות. פשוט להיות.

**

ואז,
נשמעה אזעקת אמת.

לא של גמלים מבמבה,
לא של פליימוביל פצוע,
לא אפילו של "מי לקח לי את הכיפה".

אלא אזעקה אמיתית. כזו שמסירה גבולות בין פינות.
הילדים קפצו. אני קמתי.
הכיסא הסתובב לאיטו,
והמקדש שלי, הפך למקלט.

ציבורי. רועש. חי.
מלא רגליים, נשימות ותקווה.
ומוזר ככל שזה ישמע, גם מקודש מאוד.

**

כשיצאתי מהחדר לרגע,
(החדר הפרטי – או המקלט הציבורי. עוד לא החלטתי לשם מה הוא נועד.
ואולי, בינו לבין עצמו, גם הוא לא סגור על הייעוד שלו.)
עיניי נחו על שתי מחבתות,
אחת מפנקייקס של אתמול, אחת מהלחם המטוגן של היום.
תודה לה’ שעלה בי אתמול הרעיון המבריק לתת להם "להתנסות" בארוחה שלא מביישת שום דוכן אוכל מהיר,
שתי ציפורים במחבת אחת: גם ארוחת ילדים, גם תעסוקה עם קמח.

ומהצד השני של הסלון,
הטלפון המחובר למטען,
נועד במקור לשמוע מה שלום מי שלא בבית,
אבל כבר הפך למוקד לימוד מרחוק.

יש לו תור.
ויש לו מערכת שיקולים סבוכה:
מי לומד מתי, מי רק מאזין, ומי טוען שלימוד שלו דחוף כי זה על פרק י"ג.
זוהי אחת התמודדויות הגדולות של מרחב ביתי קטן עם לב גדול.

**

ריבונו של עולם, תודה שזיכית אותי לרגע של שקט,
לחדר פנימי שלא נבנה מבטון, אלא מהקשבה.
ותודה שגם כשיצאתי מתוכו, לא נפלתי,
רק פגשתי שוב את החיים, כמו שהם: עם מחבת, ועם תור לטלפון.
ואתה שם, גם שם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה