התייעצות בבקשה, עזרו לי!!!

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
שלא תבינו לא נכון!
אני לא מחפשת איך לא לדבר עם אמא שלי (ועם ההורים בכלל)! היא אמא שלי ואני רוצה לדבר איתה.
לא עוזר לי גם לשים את הטלפון בצד מאותה הסיבה.
השיח הוא לא תמיד ישיר על האחים הנלבבים, לפעמים גם מדברים על דברים אחרים, אבל זה תמיד ברקע, זה משהו שאי אפשר להתנתק ממנו.
אני גם לא אגיד לה שקשה לי ושתבין אותי, כי יהיה לה קשה עוד יותר ואת זה אני לא רוצה לגרום בשום פנים. מספיק קשה להם, אני לא צריכה לעשות להם רע, יש ממנו די והותר.
לדעתי את צריכה להתייעץ עם רב עם נסיון ברגישות של אנשים מהסוג הזה
שידריך אותכם מה לעשות
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
דבר ראשון, שה' יתן לכם כוח. באמת ניסיון לא פשוט. זה קורה גם בהתמודדות אחרת של הורים כמו ילדים חולים ח"ו וכו'. דבר שני, ממליצה לך מאד מניסיון ללכת לקורס קצר של מודעות של מטפלת מומלצת (אולי עדיף בפרטי אבל גם בקבוצה זה מעולה) . זה יכול לעזור לך אישית (בלי לנסות לטפל בכל מה שמסביב) לעשות סדר ברגשות, להשתמש בטכניקות הרגעה, להיות מודעת למה זה קשה לך, לשלוט בחרדה ובאופן כללי להיות רגועה ושלווה יותר. בהצלחה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
אנשים,
מי שמבין וחווה- יודע. מי שלא- לא... וכל מילה מיותרת.

זה התמודדות לא פשוטה, ואני מבינה אותך מאוד
יש את הרצון לעזור לאמא ולהיות איתה ולא לעצור אותה אחרי כל מה שהיא עוברת
ומצד שני, יש את הנפש שלא מסוגלת וקורסת ולא מתפקדת אחכ שבוע

באופן אישי מה שעזר לי- ניסיתי לדמיין כאילו אני מאזינה מהצד לאישה זרה ברחוב,
ורחמתי על האישה ההיא, והשתתפתי בצערה, וכל הסיפורים שהיא ספרה לי לא היו אחים שלי אלא הילדים המסכנים שלה.....
קשה להתנתק אבל זה הפתרון היחיד שעזר לי, אולי יסייע לך גם.

שהשם ישלח לך הרבה כוחות!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
ממה שעולה מהדברים הכ"כ כאובים שהעלית, שכשאמא שלך מדברת איתך, והיא מוצאת בך ובצדק משהי לחלוק איתה, כי את זו שמכירה את ההיסטוריה ואת כל אשר התרחש וכו, ובאמת ניכר הרצון שלך לעזור לה באמת,
מפאת גודל האחריות שחשת תמיד זה כואב לך כאחות באופן נוראי. זה לא סיפור שמישהו מספר לעסקן. אלה אחים שלך. והכאב הוא גדול,
וקשה מאד לשאת כאב כזה ביום -יום, בלי להישאב לתוכו,
ולכן נראה שההודעה שכתבתי מקודם יכולה להועיל, אולי בנוסף כדאי לשקול לפנות לקופת צדקה כלשהי שתעזור להורים בטיפול כלשהו שיקל את הסבל הכ"כ מורכב וקשה שהם עוברים, ובוודאי הדבר יעזור באופן מערכתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
באופן אישי מה שעזר לי- ניסיתי לדמיין כאילו אני מאזינה מהצד לאישה זרה ברחוב,
ורחמתי על האישה ההיא, והשתתפתי בצערה, וכל הסיפורים שהיא ספרה לי לא היו אחים שלי אלא הילדים המסכנים שלה.....
קשה להתנתק אבל זה הפתרון היחיד שעזר לי, אולי יסייע לך גם.
זה אפשרי?
אם הצלחת אני מצדיעה לך
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
יש לך אחות שאתן חופפות בגיל
ושתיכם נשואות?
תנסי לפתוח בשיחה על זה ותראי שזאת אותה התמודדות וככה תדברו הרבה ותראי שאת נרגעת קצת
ו..איך שאמר מי שאמר "כשאני נכנס הביתה יש לי בכניסה תיבה ששם אני משאיר את כל הכאבים שלי ונכנס הביתה עם חיוך"
ואולי תני לזמן לעשות את שלו אם הצרה עדין טריה זה תופס את אמא שלך לגמרי אבל את תראי שלאט לאט כשמתרחקת הצרה אמא שלך תתחזק יותר
כבת נשואה וכבר "מסודרת "כאילו זה נותן משענת של חוזק לאמא שלך שלפחות איתך אני הצלחתי ולכן היא משתפכת אליך
אל תנסי להוריד את זה ממך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
@קול דודי את יכולה לדבר עם לנפש תדרשינו, יש שם שלוחת נשים
הם מומחים בנושאים האלה (ובעוד נושאים) וזה אנונימי לגמרי. את לא חייבת להזדהות
0747800380 - אתר https://lichyot.org/
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
וואו ד' יעזור לך! אני מאד מעריכה אותך!
דבר ראשון אני חושבת לשאול דעת תורה כי זה באמת לא עניין פשוט. ואני גם חושבת כמו lotr בעניין של לדבר עם האמא. אבל באמת שכל עניין הוא לסוגו ואי אפשר לפסוק פסק אחד לכל המקרים.
בע"זה רק שמחות!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
ברור שאם האמא הייתה יודעת מה השיחות הללו גורמות היא הייתה מפסיקה
צריך להתייעץ עם אנשי מקצוע ייתכן שהם ימליצו על דרך מסויימת להסביר את זה לאמא
מן הסתם זה גם יעשה יותר טוב לאמא (האינסטינקט האימהי זה לגונן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
כמו שכבר כתבו - שאלת רב. יש כאן שאלה גדולה בכיבוד הורים ומסירות של בת מדהימה, ומול זה שאלה לא פחות קריטית על בריאות נפשית, שלום בית והורות מיטיבה.
מומלץ כן לנסות למצוא דרך להגיע גם לטיפול, אבל גם אם לא - לשאול רב שמבין בענייני נפש כיצד להתנהל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
מה שנשמע לי ממכלול הדברים ששיתפת והעלית, שזה פחות קשור לאמא שלך עצמה, אלא יותר משהו בתוכך שמביא ל'אחריות־יתר' כלפיה —ואת לא רק מזדהה איתה לה, אלא ממש חשה כאחראית על מצב תחשותיה ורגשותיה, להחזיק אותה שלא תקרוס.
מזדהה?
במקביל מה שמתאים לכך אם זה נכון נשמע שאת חווה את עצמך ככתובת העיקרית, אולי היחידה, למצוקה שלה.
הבנתי נכון?
שאלה: גם האחיות שלך מרגישות ככה מולה, או שזה בעיקר את?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #53
לא יודע מה נכון לומר.

אתייחס רק לנקודה של כיבוד הורים.

בגמרא ישנם סיפורים על כיבוד הורים כמו של רבי טרפון ועוד...
בגן ובמוסדות הלימוד לימדו אותנו שהדרגות הגבוהות האלו הן הן ההלכה, ולא רק חיבוב או הידור המצווה.

מנגד לסיפורים האלו הביאו בגמרא גם דגומאות הפוכות.
אותו בן צדיק שהעסיק את אביו בריחיים (עבודה פיזית קשה), לעומת הבן השני, הפחות צדיק, שהאכיל את אביו מעדנים.

כמו כן אציין, שבספר החינוך, באיסור של לפני עיור לא תתן מכשול, אזהרה להורים שלא יכו את בנם ויגרמו לו לעבור על כיבוד הורים.

(שאלה למחשבה:
האם אמא מודעת ומשתתפת בקושי שלך לגדול בצל אחים נושרים, והורים מודאגים וחרדים, או שרק הקושי שלה כאמא מול בניה, נוכח וקיים בשיח ביניכן?)

בכל אופן, אין שום מצווה להקשיב ולהיות שותף סביל בקושי של ההורים, אם זה על חשבון הבריאות הפיזית והנפשית שלך, של בעלך ושל הזוגיות, או של ילדייך.

מה כן ניתן לעשות?
בהלכה, כאשר להורים יש צרכים שהבן (לגבי בת נשואה, הגדרים קצת שונים, לכל המזועזעים) לא יכול למלא, הוא פטור מהם.
ומה שהוא לא יכול למלא בעצמו אך יכול למלא ע"י שליח, רצוי שידאג ששליח יעשה זאת.

גם כאן, אולי אפשר לנסות לחבר אותה למישהי חיצונית/רבנית. גם אם זה בא בתיאום מוקדם שלך ושל אותה דמות, שהיא זו שתפנה לאימך.
ולפתוח את הראש מה יכול לעזור לה להתמלא. להתנדב בקירוב, להירשם לקורס בנושאים האלו. וכו'

לא בטוח שההצעות שלי הן רלוונטיות, כי אני לא מכיר את הנפשות.
אך אני רק מצביע על אופציות נוספות מאשר להיות כותל.

בהצלחה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #54
עצוב. איזה צער ולא פשוט כל הסיפור, גם בלי השיחות עם אמא
זה עצוב כל כך לראות את האחים במצב כזה,
שד' יתן לך כח ושמחה ובריאות ונחת מכל הילדים!

לעניין השאלה,
אולי תחשבי איך אפשר לאוורר קצת את אמא שלך,
היא עובדת?
כי אם לא אז הקושי עוד יותר ממלא לה כל רגע
אולי תצאו ביחד או משהו כזה באוירה יותר רגועה
ותיצרי איתה גם שיחות יותר רגועות
לגבי טיפול כתבת שזה יקר,
אבל זה גם יכול לעזור, אם תהיה לך אפשרות.

מאחלת לך חיים טובים, שמחה רוגע ונחת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אני נשואה ב"ה ואם לילדים קטנים.
אני באה ממשפחה נורמטיבית מהמיינסטרים של הציבור החרדי, שגרה בריכוז חרדי.
לצערינו הנורא, יש לי 4 אחים נושרים.
רק מי שחווה את הדבר הנוראי הזה, אפילו על אח אחד (!) יכול להבין איך זה משנה סדרי בראשית,
והופך את החיים הטובים על פניהם.
חוץ מהסבל האישי שלי והבושות הגדולות שהיו לי לאורך השנים גם בתור מתבגרת ונערה,
אני סובלת נוראות מכך שאני הכותל לצער, לסיפורים הקשים ולדמעות מאמי המקסימה,
כל שיחה כזאת גומרתתתת אותי והורסת לי את היום לגמרי, אם לא את השבוע.
אני רוצה ליהנות מהגידול של הילדים שלי, אני רוצה ליהנות מהחוויות הפשוטות של החיים, פשוט לחיות!
ואי אפשר. המצב הגיע עד כדי כך, שכל פעם שאני רואה את המספר של אימי על הצג, אני פשוט נכנסת לחרדה!
מה עושים?
לנתק קשר, זה בלתי אפשרי, אני לא אגרום לאימי אובדן נוסף ולא לתת לה לדבר, זה עוול שאני לא יכולה לעשות.
המשפחה המורחבת היא לא בסגנון שמשתפים ואת הכל סובלים בשקט...
אשמח לשמוע ממי שחווה דבר דומה, מה עושים, איך מתמודדים עם הקושי הגדול הזה, על כל מה שכרוך בו.
ללמוד להפריד ולהכהות חושים וכן בשיחה להחליק לכיוונים שונים היום מוישי בדרך למעון עשה משהו מצחיק והים יענקי עשה ככה וההוא לא מרגיש טוב מה לעשות בקיצור להעביר נושא לכיוונך לכיוןן הילדים והחוויות הטובות וכן להכהות חושים להתאמן על זה ובדרך כלל אחרי כמה שנים מהנישואים בדרך כלל בן אדם יותר מנותק מההורים מבחינות מסוימות אז גם מימד הזמן עושה את שלו .
ולהתפלל כמו על כל דבר .
ועל הילדים להילחם שזה לא ישפיע על גידולם במיוחד בחינוך לפעמים יש שריטות וכו פשוט לשכוח ולבא ממקום טהור ותמים בעזה שאו ברכה ושהקבה ברחמיו יחזירם לטוב .
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
השנקל שלי.

1. כדאי לפנות לגורם מקצועי שילמד אותך איך להקשיב לאימא נכון מבלי להיטלטל רגשית כל פעם.
2. זה אומר כלים לפתח הקשבה שהיא מקסימום מכילה, אבל לא מעורבת רגשית, וללא הזדהות יתר (או 'העברה') בה את לוקחת לעלם הרגשות שלך את ההתמודדות של אימא. ויש הרבה להאריך בחכמה הזאת.
3. ליצור נפרדות למרחב השיחה, באמצעות הקצאת זמנים מוגדרים. ואקט מעשי ש'מסיים' את השיתוף. (כמו שטיפת פנים). כמו כן להתפלל בנוסח שלך: רבש"ע אני מוכנה לקיים מצוות עשה וכו', אבל אני משאירה את הכאב של אימא אצל אימא. אני רק עוזרת לה להתמודד עם זה".
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
שמעתי ממישהי שיש לה אח עם בעיה חמורה שדרשה תמיכה לאמא,
יש בירושלים שייך לרווחה תמיכה (נראה לי בבנין של יד שרה) נקרא מילם.
התמיכה הזאת חיונית.
אני לא יודעת אבל אולי כדאי שתפני לרווחה ותשאלי איזה עזרה האמא יכולה לקבל,
וגם איזה עזרה את יכולה לקבל, כי אני מבינה שתמיד יש תמיכה גם לסביבה הקרובה.
קבוצת תמיכה ומעגל תמיכה הן דבר הכרחי.
גם מבחינת ההבנה של מה שקורה, וגם מבחינת ההתייחסות הנכונה, וגם כלי עזר גדול
להתמודדות.
יש גם ארגון שעוזר להורים עם ילדים נושרים, הם נותנים המון הבנה, זה כן עולה סכום
משמעותי אבל מאוד עוזר, וגם מעגל תמיכה. זו אישה שגם הוציאה ספר, אולי מישהו מכיר,
שווה מאוד ללכת, מסיפורים ששמעתי על הורים שחוו משברים קשים מאוד, ומגיעים לקבל עזרה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אני מקווה ומייחל שתהיו חזקים ושהקב"ה ישלח לכם ולהורים ולאחים את הדרך הכי טובה והכי קלה עבורכם! ויתן לכם את הכוחות לשרוד את זה!
ושיבוא גואל צדק במהרה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
וואו! וואו! וואו!
את נשמעת אישה עם עוצמות אדירות!
אבל בד בבד את חייבת לעזור לעצמך,
אני מטפלת רגשית וטיפלתי כבר כמה פעמים במקרים דומים,
אשמח מאד להכיר אותך, ובעז''ה להיות שליחה טובה.
(המחיר שלי ממש נמוך יחסית)
תזכרי שה' איתך, ומי שנותן את הניסיון נותן גם את הכוחות ואת הכלים לעמוד בניסיון.
הלב איתך!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.
אחד הבעיות שכל משקיע מתחיל נתקל בהם,
זה שנניח אני שואל מישהו איזה מדד להשקיע, והוא עונה לדוגמא VOO, או שאני שואל אותו מה העמלות, והוא אומר שזה תלוי במינוף.
אז נניח שאני יודע מה זה מינוף, ומה זה VOO, כי אני שומע כל שבוע ממוצע של 50 פודקאסטים, ששליש מהם קשורים למניות.
אבל יש כאלה שאתה אומר להם VOO, והם אין להם מושג מה עושים עם זה.
הם לא יודעים איפה לוחצים באתר בשביל לחפש סוגים, מה זה אומר מינוף, (אני לא מתכוון מה זה אומר בז'רגון, אני מתכוון מה זה אומר בעברית של חיידר.)
הבעיה מתחיל ה מכך שמישהו שכבר מונח בתוך הקישקע של המניות, לא אוחז שיש פה מישהו ששואל מה לקנות, והוא מתכוון, איפה מכל הריבועים באתר ללחוץ, מה לכתוב שם, איזה תוצאה לבחור, מה ללחוץ עליה, איך לעשות את זה, וכאלה.
הוא רגיל לכך שמישהו שואל איזה לקנות, ואומרים לו "SFJF294938" והוא קונה את זה, ועוד עשור בא להגיד תודה.
אז אני פותח את האשכול הזה, לאנשים שצריכים תשובות על שאלות בעברית,
  • כמו, מה זה מינוף, ואיך אני מבין את זה אם אני לא יודע מה זה בורסה?
  • כמו, יש לי תיק בDJFHV, ואני רוצה לקנות משהו, מישהו יודע לומר לי את סדר הפעולות הנכון כדי ליפול על הדבר הנכון בצורה הנכונה?
  • כמו, החשבון שלי ננעל, ואני לא יודע מה זה אימולטור, ולא מה זה תוכנה. מישהו מוכן להסביר לי בעברית פשוטה?
הבאתי את הדוגמאות האלה כי אני אישית נתקלתי בשאלות האלה, והייתי צריך לחפור עמוק כדי לקבל תשובה שאני יכול לתרגם לשפה שלי בפוזיצייה הנוכחית. אז אני הסתדרתי, בגדול. אבל יש כאלה שיש להם שאלה, והם שואלים, ואז מגיע מישהו חשוב כזה, שמבין בהכל, ועונה משהו מאוד פשוט, שכל האנשים באשכול הבינו, אבל הוא לא. ולא נעים לו לשאול, מה זה מנייה בכלל, או מה זה סוג נייר, ומה זה אומר ניוד של תיק בכלל, ואז הם נשארים בלי תשובה, למרות שעם קצת סיעור מוחות, יוכלו גם לכתוב מדריך להשקעות פאסיביות לילדים.

על כן, אני פותח את האשכול הזה, שבו יוכלו לשאול שאלות, מהבייסיק של הבייסיק, עד לרמת ביאורי מילים, והעונים ינסו לתרגם את מונחי התשובה למשהו שיכול גם להיות שיעור בכיתה ד' על שור שנגח.
ואם לא הבנתם, תשאלו שוב, ושוב, ושוב. עד שתבינו. כי הטעות שעשיתם ב200 ש''ח שהשקעתם, אם לא תתקנו, תעשו אותה גם במיליון השני.
וגם, אם יש משהו שאתם יודעים שאנשים שואלים את עצמם, או שאתם לא הבנתם בתחילת הדרך, אתם יכולים להסביר, רק תנסו לשכוח קודם את כל מילון המושגים שלכם.
נ.ב.
אני חייב לציין שהייתי בטוח שיעיפו אותי לרוח כבר בשלב הרבה יותר מוקדם. וזה שיש פה אנשים, שהדיבידנד שלהם שווה כמו התיק שלי או פי מאה, ועונים בסבלנות, ועוזרים, ומסבירים, אין ספק שזה יוצר קירוב של העניין לאנשים הפשוטים
אז באמת תודה לכל משפחת פרוג ולכל המשקיעים, לא רק בתיק שלהם, אלא בלעזור לאחרים.
יש בירוחם פוטנציאל גדול להתיישבות חרדית של בניה חדשה זולה
יש כמה יזמים חרדים (וגם אחרים) שזכו שם במאות יחידות,
ויש עוד שכונות בבניה
וכל זה מלבד ההסכם גג של כ 6000 יח"ד
ממה שאני מבין, זה המקום הכי זול בארץ ליחידת קרקע ואם כך מחירי הדירות שם יהיו הכי זולים בארץ
מבחינת קהילות, כיום יש קהילה ליטאית יחסית קטנה, אבל אם מדובר על מאות יחידות חדשות זה יכול ללכת גם לקהילות חסידיות שיבואו במרוכז.
מבחינת תעסוקה, ירוחם זה חצי שעה נסיעה מבאר שבע, שלכאורה בבאר שבע יש הכל, תחבורה, היטק, בתי חולים, קניות (לא יותר גרוע מרוב ערי הפריפריה שמרכזי התעסוקה שלהם במרחק של יותר מחצי שעה נסיעה)
מבחינת מוסדות חינוך, כיום בקהילה הליטאית יש מוסדות גנ"י, ת"ת, בית יעקב. שזה בסיס להתחלה. אבל ברגע שיגיעו 500 משפחות חדשות, מן הסתם יפתחו מוסדות נוספים. אבל בתור בסיס להתחלה זה מצוין.
אחד הטעויות של האנשים לגבי ירוחם, זה שבודקים את העתיד לפי הקהילה הקיימת, אבל אין שום קשר, אם תהיה קהילה צעירה וחדשה של 500 משפחות זה יבלע את הקהילה הקיימת, כלומר יפתחו מוסדות חדשים, חנויות ותחבורה.
מה דעתכם? ירוחם תעלה בסוף על המפה? אנשים יבואו לגור שם?
 תגובה אחרונה 
הקדמה לפני ההקדמה: סיפור מתח ססגוני ונהדר המיועד לבעלי משקפיים בלבד. אם אין לכם משקפיים או עדשות – אל תקראו. לא לקרוא אמרתי! תפסיקו הרגע.
(לא שיש לי בעיה שתקראו, למה לא ובכיף, אבל זה משעמם. מאוד מאוד משעמם. הכי משעמם שיש. אם בא לכם להשתעמם, ברוכים הבאים.)
יאללה. לנשום עמוק, לספור עד עשר, זהו. אין חרטות.


אז עשיתי את זה. עשיתי את זה! טדאם, טדאם, עשיתי את זה.

מאז שאותו מאורע היסטורי קרה (שבוע ויום) - כל בנאדם שאתרע מזלי לפגוש מבקש לשמוע ממני על זה. היות לכך ובהתאם לזאת כבר כואב לי האצבעות להקליד, ולכן אני מעלה את כל סבב קורות חיי הלייזר שלי מהתחלה ועד הסוף, כולל כל הפרטים, למען ישמעו הכל וייראו.
(ולמען העובדה שמהיום והלאה, בכל פעם שמישהו רוצה לשמוע איך היה, אתן לו לינק לכאן).

ובכן, קבלו אותו! סיפור העוועים המופלא שלי על ניתוח לייזר:
הכל, מהתחלה, אמצע וסוף (הפי אנד, ב"ה).
כל השאלות / הפרטים / ההתעניינויות / הלבטים / הדקויות ועוד באשכול אחד, בחצי מחיר.

שלוש, ארבע ו, מתחילים.

*

חחח, מה חשבתם, כזה מהר מתחילים?
קודם אזהרה מראש:
זה הולך לצאת ארוך. מאוד מאוד ארוך. הכי ארוך שיש. יש לי מלא בבטן ובאופן כללי אני אוהבת לדבר, אז כדאי לכם להכין קפה ולכבות טלפונים.
עשיתם את זה? יופי.
הכל מוכן, בוא נצא לדרך.

הכל התחיל לפני כחודשיים, כשסיימתי את ההכנות הנפשיות לעבור לעדשות.
אני אדם שבאופן כללי נרתע מדיבורים על עיניים, קל וחומר מנגיעה בעיניים. כך שהמעבר לעדשות היה תהליך נפשי, מנטלי, רגשי וייחודי ארוך ומטלטל.
כאמור, לפני כחודשיים הגעתי למסקנה מיושבת בדעתי שהגעתי לשלב המספק כדי לסיים את תהליך ההכנה,
וכעת הגיע הזמן לעבור אליהן, העדשות הממתינות.
רגע לפני שקבעתי תור, באתי לרופא העיניים שלי בשאלה: שלום אדוני, מה דעתך על לייזר?
תשובתו: דעתי חיובית.
באותו יום השתנו חיי.

עכשיו ככה, להלן הווידוי ולהלן המידות שלי (שהיו שלי!) - תאחזו חזק בכיסא:
עין ימין פלוס אחת וחצי,
עין שמאל פלוס חמש.
ותוסיפו צילנדרים.
בקיצור, בלגנים.

הלכתי בתחילה לאסותא לבדיקה. נתנו לי הצעת מחיר של שמונה וחצי אלף (מאוחדת). אמרתי אוקי, אחשוב על זה. יש לי זמן.
התקשרתי ללווינגר ואמרו לי בין משהו כמו 8 ל11. אמרתי נו נו, אם עושים אז ברור שאצל אסותא.
בעצלתיים התקשרתי לרב בני פישר, לשאול איפה הוא ממליץ. תשובתו: הכי טוב אצל לווינגר עצמו, ואם לא אצלו עצמו אז אצל אירית בכר עצמה.
יעני, כך או כך, יוצא לי פלוס אלף שקל!
(הסבר, למי שלא בקיא בנושאים חיוניים שכאלה: גם במרפאה של לווינגר וגם במרפאה של אסותא, אם רוצים את הרופא הראשי בעצמו צריך לשלם עוד אלף שקל. והרב פישר אמר לעשות אצל אחד משניהם).

טוב. אז התקשרתי ללווינגר לקבוע תור לבדיקה. אומרים לי: וואלה! יש לנו בדיוק הנחה של מאוחדת! אם את עושה אצלנו עד סוף ספטמבר יש הנחה קלה. (קלה, מתוקה כזאת, מכירים את הבובות האלו?)
מסתכלת בשעון, הראשון לספטמבר. אני כזה - אוקי, תקבעי לי תור להחודש.
לא פרצמן, אין כזה דבר: את קודם צריכה לעשות בדיקה, והתור הראשון לבדיקה הוא רק ב30 בספטמבר. כלומר אם הוא לא מכניס אותך לניתוח באותו יום של הבדיקה את מפסידה את ההנחה...
אוף!
בימים הקרובים ניסיתי לקדם את התור בכה ובכה, אין. אפס. כלום. בלית ברירה הוחלט לחכות ל30 בספטמבר, ולראות אם הוא יכול להכניס אותי באותו יום לניתוח.

הזמן עובר.
שבועיים תמימים חלפו.

עד שביום שלישי בהיר אחד, לפני שבוע וקצת, אני מתקשרת למרפאה לשאול אם התפנה תור.
בינתיים לוחשת פרק תהילים קצר, למרות שאני לא מאמינה שיש סיכוי.
ואז.
פתאום.
לפתע.
בחבטה.
אדירה.
חחח סתם. הפקידה בטלפון אומרת שכן, התפנה תור.
מתי?
למחר.
וואו. לרגע אני נרתעת, בסוף אומרת לה בסדר. תקבעי לי למחר. רבע לתשע בבוקר, בדיקה. ובעז"ה, כך היא אומרת, אכנס לניתוח עד סוף החודש.
יום למחרת אני מגיעה לבדיקה.
מקצרת כדי לקצר, אבל פלללם באותו ערב הייתי בניתוח.

עכשיו קצת על סוג הניתוח:
בגלל המספרים המופרעים שלי, הוחלט שעליי לעשות ניתוח אינטרלאסיק, שזה לא הניתוח הרגיל. בניתוח הרגיל יש זמן החלמה של שבועיים בערך, אבל בניתוח שלי - זמן ההחלמה הוא שלוש שעות!
מחר, כך מצהיר לווינגר, את באה לפה בנהיגה.

ואוו. חיוך מאושר עולה על שפתיי ואור דבילי מבליח בעיניי. למה דבילי? כי העושר הוא רק עד הקופה:
(מאוחדת אמרנו, דא? ואינטרלאסיק, חרשו?)
יוצא לי 14,400.
וזה אחרי הנחה!
התעלפתי במקום, ואחרי שהתעוררתי עשו לי הנחה ל11 וחצי. לאחר התייעצות קצרה הוחלט שטדאם, טדאם, הולכים על זה.
(אל תסתכלו עליי ככה. יש לקחת בחשבון שבמצב שלי - כל זוג משקפיים עלה לי אלף שקל, והייתי צריכה לחדש כל שנה בערך. ככה שתוך אחת עשרה שנים אני מכסה את הפער, ועוד יוצאת עם רווח).

עד כאן להקדמות. ועכשיו, יאללה! מגיעים לחלק הכי מרתק!
הניתוח עצמו.
מקדימה ואומרת שהחלק הזה לא לבעלי לב חלש. אני מספרת אותו רק כי בשבוע האחרון דיברתי עם הרבה אנשים וכולם אמרו לי שזה כל כך עזר להם שסיפרתי בפרוטרוט, שיידעו למה להתכונן. אבל למי שזה לא רלוונטי אין צורך לקרוא (אלא אם כן סתם בא לכם תיאור ססגוני).
אז ככה.

באה בערב למרפאה (עם מלווה, חובה).
נכנסת לחדר ניתוחים לבד. אסור עם ליווי.
מטושטשת עדיין מהטיפות ששמו לי בבוקר בבדיקה, חלשה באופן כללי. נכנסת לניתוח, אחות אוחזת לי ביד, אני מסוחררת וחלשה ורוצה להתעלף.
(אגב, הערה חשובה עכשיו: מדגישה שבכלל יש לי רגישות לעיניים. לא אצל כולם החוויה קשה כל כך, הבנתי שאנשים אחרים בכלל לא מרגישים את הניתוח. רק אצלי משהו השתבש, התנצלויותיי).
וככה זה הלך.

עשרים מנתחים מסביב. (טוב, לא באמת עשרים, אבל ראיתי הכל כפול). אני מטושטשת ומכווצת.
העיניים עצמן מורדמות, אבל העצמות מסביב חיות ובועטות.
קר בחדר. עשרים המנתחים גוהרים עליי ומותחים לי את העיניים לרוחב 4 מטר. שמים לי צבתות ותופסנים כדי שהעין לא תברח. אני מכווצת וסגורה. לא מצליחה לפקוח עיניים. הרופאים מנסים בכה ובכה, נואשים מזה שאני כל הזמן מתכווצת. העיניים שלי קטנות, אני נאנקת מכאבים (זה לא באמת כואב, אבל תחשבו שלוחצים לכם מסביב העין חזק עם תופסנים. זה לוחץ, וכשמפחדים - זה גם כואב.)
אחרי שמצליחים לתפוס את העין מעבירים אותי לשלב הראשון של הניתוח.
השלב הראשון לוקח 7 שניות בכל עין.
אהה! שמעתם נכון. 7 שניות.
בכלל, הניתוח בעצמו הוא רק 15 שניות בסך הכל לעין. לא יודעת למה היה נראה לי שהוא שעה.
(ה15 שניות לא כוללות את הזמן שלקח עד שתופסים את העין עם המצבתות, אבל עדיין, הניתוח עצמו מאוד קצר.)

עוברת את השלב הראשון. הרופאים מריעים בצהלה, מורידים את הצבתות. איכשהו אני מגלה שפיצים, פינצטה קוראים לזה בעברית, ממש ליד - בררר - העין שלי. עכשיו עוברים לשלב השני. אני מכווצת ממתח. לא רואה כלום. יש לי לחץ בעין ואולי גם רטוב, לא יודעת. רוצה לישון. פתאום רואה אור אדום וירוק. מתוך הערפול אני קולטת שזה הלייזר. מסתכלת על הלייזר. שייגמר כבר. שייגמר.

ואז זה נגמר.

מקימים אותי מהמיטה. אני מגלה בהלם שאני עדיין חיה. ואפילו רואה!
יוצאת החוצה להתאוששות. מטושטשת לגמרי. מרגישה אחרי טראומה.
קחו בחשבון שבכל הזמן הזה - לא כאב לי בכלל! אפס כאבים. רק היה לחץ. פיזי ורגשי.
קוראים למלווה מבחוץ. מסבירים לנו על הטיפות. אני לא שומעת כלום, רק רוצה לישון ולישון. אחרי שאני מסיימת התאוששות של כמה דקות המנתח יוצא ובודק שהניתוח עבר בהצלחה. "אחלה ניתוח פרצמן!" הוא מריע בצהלה, וזה אחרי שבניתוח עצמו הם השתגעו מזה שברחתי להם כל פעם.

וזהו. והלכתי הביתה. והייתי מסוחררת ומטושטשת עד בחילה כל הלילה. הלכתי לישון מיד.
בבוקר אחר כך הייתי במשרד...

היום הלכתי לבדיקה נוספת של שבוע אחר כך.
טפו טפו, טדאם, טדאם,
הודו להשם כי טוב:
אפס ימין, אפס שמאל.

The end;

__________
אגב, לידיעה: בניתוח אינטרלאסיק זמן ההחלמה הרשמי הוא אומנם רק 3 שעות, אבל אף אחד לא מספר מראש על זה ששלושה ימים אחר כך אני צריכה להיות עם משקפי מגן מכוערים, ככה שזה לא כזה נחמד להגיע יום אחר כך לעבודה. וגם אסור להתאפר שבועיים. וגם יש מיליוני טיפות לטפטף טיפ טף.
עד כאן לבינתיים. נראה לי.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה