שיתוף חופשי סצנות ודמויות מהספר דופליקטים 2 ב-AI

יצירות לשימוש חופשי
דני? יצא יפה ומדויק, לדעתי.
שימו ❤ שלדופליקטים רגילים יש ממש קצת 'זהרורים סגולים' בעיניים, וכתוב במפורש ש'רק מי שיודע מה הוא מחפש ימצא אותם'.
דני הארט.png
פרופמט של GPT לג'מיני
 
@א שרון צריך עוד תיאורים, דחוף!
זירו, מקסימיליאן, גוליבר[גודל], מייקל, בנדו, לאי...
אין לי את הספר :cry: וחייב תיאור מדויק.
כל מי שיש לאיו דמות שיעלה!
 
זכור לי שבכריכה של דופליקטים 2 הוא לא היה נראה בחור ישיבה או משהו בסגנון..גם את מייקל אני לא מדמיינת עם שטריימל.
בגלל שזה בשנה של ההתגלות שהוא לבש קסקט ואפודה חומים עם מכנס חום וחולצה לבנה אבל בפרדייס הוא לבש לבוש של צ'יבצ'ער
@לא אבדה האמונה
 
למען האמת עשיתי אינספור נסיונות ליצור את דני במטרה להגיע לדני האמיתי
אבל צריך להגיד את האמת לפי התיאורים של יונה ספיר המדויקים חייב לחהיות שהוא נראה קצת חסידי היה לו פאות בחוץ עד עכשיו לא מצאתי אחד שראיתי ואמרתי "זה דני"
 
דני? יצא יפה ומדויק, לדעתי.
שימו ❤ שלדופליקטים רגילים יש ממש קצת 'זהרורים סגולים' בעיניים, וכתוב במפורש ש'רק מי שיודע מה הוא מחפש ימצא אותם'.צפה בקובץ המצורף 2198200פרופמט של GPT לג'מיני
מאחורה הוא כן נראה אבל הפנים פחות, הוא נראה יותר איש מאשר בחור
 
דני? יצא יפה ומדויק, לדעתי.
שימו ❤ שלדופליקטים רגילים יש ממש קצת 'זהרורים סגולים' בעיניים, וכתוב במפורש ש'רק מי שיודע מה הוא מחפש ימצא אותם'.צפה בקובץ המצורף 2198200פרופמט של GPT לג'מיני
איש אפשרות להשתמש בתמונה שלך לתמונות אחרות או לשנות אותה איך שאני דמינתי? תודה מראש!
 
תיאור מדיוק [באחריות]
דניאל (דני) הארט, גיבור הסדרה, מתואר לאורך הספרים כדמות בעלת נוכחות פיזית מרשימה המשולבת במאפיינים ייחודיים של הקהילה החרדית אליה הוא משתייך. להלן פירוט מדויק של כל המידע על מראהו ותיאורו:
מבנה גוף ומראה כללי
  • חוסן פיזי: דני מתואר כבחור חסון מאוד, גבוה ורחב כתפיים.
  • כוח: שריריו מתוארים כעשויים ברזל או פלדה. אביו מציין כי הוא ירש ממנו את מבנה הגוף האיתן.
  • זריזות: הוא מתואר כזריז "כמו רוח" וכבעל יכולת תמרון של קוף.
  • מראה כללי: יש לו הופעה מרשימה ותווי פנים נעימים. הוא מתואר כמי שניחן בכריזמה שמושכת אליו חברים "כמו מגנט".
עיניים (המאפיין הבולט ביותר)
  • צבע: עיניו של דני הן אפורות.
  • זהרורי סגול: בתוך עיניו האפורות קיימים נתזי סגול או "אבקת קסמים סגולה". זהו סימן היכר להיותו דופליקט. הניצוצות הסגולים התגברו לאחר שקיבל את כוח העל השני שלו.
שיער ופאות
  • צבע שיער: שיערו מתואר כבהיר.
  • שיער ארוך: לאחר ששכב בתרדמת במשך חמש שנים בבית החולים, שיערו התארך מאוד והוא נראה "כמו נזיר". בהמשך הוא מספר את עצמו במיטת בית החולים בעזרת מספריים ומראה, אך מציין כי התספורת יצאה "בחיסור מומחיות".
  • פאות: כבחור חרדי, לדני יש פאות בהירות. הן מתוארות לעיתים כמתבדרות ברוח או סתורות לאחר מאמץ פיזי.
סימנים ופציעות
  • צלקות בצוואר: על צווארו ישנם גלדים וחורים כתוצאה מנשיכת הזאב בגיל 15. פציעה זו נעלמה זמנית כאשר גופו היה סקנדר, אך חזרה כשהתעורר בגוף הבייס שלו.
  • חבלות בפנים: במהלך השבי אצל זירו, בנדו הטיח בו אגרוף שגרם לחבורה כחולה ונפיחות תחת עינו השמאלית. בנוסף, הוא סבל משריטות דקיקות על סנטרו ומחתך מדמם במצחו כתוצאה מנפילות והתעללות.
  • חתך בזרוע: זירו חרץ בזרועו של דני חתך ארוך ומדמם כדי לבדוק את צבע דמו.
  • נכות: בסוף הספר הראשון גוף הבייס של דני הופך למשותק/נכה והוא נזקק לכיסא גלגלים.
לבוש ואביזרים
  • לבוש חרדי: ביום-יום בפרדייס לבש מכנסיים שחורים, חולצה לבנה וחליפה שחורה.
  • ציצית וכיפה: הוא לובש כיפה וציציותיו מתבדרות ברוח בעת רכיבה.
  • מדי "שנת ההתגלות": במהלך התוכנית לבש אפודה חומה וקסקט חום (המסמלים את מדינת פרדייס) מעל חולצה לבנה.
  • אביזרים נלווים:
    • ספר הזיכרונות הכחול: ספר עבה שבו הוא רושם את קורותיו מדי יום בשל השכחה שלו.
    • אולר: אולר כיס רב-תכליתי מפלדת אל-חלד שתלוי על חגורתו.
    • תפילין: הוא נושא איתו תיק תפילין לכל מקום.
שינויי מראה בשבי
במהלך השבי אצל זירו, דני מתואר כמי שנראה חיוור מאוד, כחוש, מוכתם בדם, בוץ וזיעה. שפתיו היו סדוקות מיובש וגרונו צחיח. באחד השלבים הוא נראה עקוד באופן משפיל אל הקיר בתוך שלוליות של קיא ודם.
תודה, איזה מפורט ומושקע!
 
קבלו בברכה את האפיון לבקשת רבים [לדעתי המדויק רק מצוטט מהספר]

דני הארט​

.

מבנה גוף​

דני מתואר כצעיר בן 20,[בתחילת הספר כבן 19.5 ובתחילת הסיפור בן 15] יליד פרדייס, הגדל בחוות חקלאיות. מראהו החיצוני הוא תוצר של חינוך לעבודת כפיים: הוא בחור חסון, גבוה ורחב כתפיים. שריריו מתוארים כ"עשויים ברזל", תוצאה של הערמת שחת, חרישה וקצירה. דני מייצג את הכוח הפיזי הגולמי של תושבי פרדייס,".

העיניים של דני אפורות, אך בתוכן מפוזרים "זהרורי סגול".[שרק מי שידע להסתכל יראה] אלו הם שבבי צבע סגול זוהר שאינם קיימים אצל בני אנוש רגילים. נתזי הצבע הללו משתנים ומעמיקים בהתאם לכוח העל שדני מחזיק בו; לאחר קבלת כוח האש, נתזי הסגול בעיניו העמיקו והפכו למודגשים יותר.

השינוי הפיזי בעקבות התרדמת והפציעה​

לאחר המאבק בזאב בגיל 15, גוף ה"בייס" (האנושי) של דני שוכב חסר הכרה במשך חמש שנים. כאשר הוא מתעורר בבית החולים בפרדייס בגיל 20, המראה שלו שונה דרמטית: הוא כחוש משזכר, שערו התארך מאוד, ודמו, שבדרך כלל אמור להיות סגול (כסקנדר), מופיע כאדום רגיל בשל התרופה המסתורית שאימו נתנה לו להסתדר כל יום.

המצב הפיזי הנוכחי: שיתוק וכבלי הפרליזיס​

בסיום הספר השני, דמותו של דני עוברת טרנספורמציה פיזית טרגית. גוף הבייס שלו הופך למשותק מהצוואר ומטה בשל "כבלי הפרליזיס". כעת, דני מרותק לכיסא גלגלים, פניו כחושות באופן משמעותי, והוא אינו מסוגל להניע את איבריו ללא עזרת הסקנדר שלו.

ישי קימל:​

גובה ומבנה גוף​

ישי בולט בכל קבוצה שבה הוא נמצא בשל קומתו המידתית. דני מתאר אותו כמי שנראה כ"נכדם של אחד מן הענקים". הוא הגבוה ביותר מבין חמשת חברי הקבוצה ב"שנת ההתגלות". למרות גובהו, הוא אינו מגושם, אלא בעל נוכחות מרשימה.

תווי פנים ושיער​

ישי מתואר כצעיר יפה תואר להדהים. תווי פניו משורטטים ב"יד אמן", והוא בעל שיער בהיר ועיניים בהירות. המראה שלו משדר שלווה ותבונה, ותנועותיו שקולות. הוא מייצג את האידיאל של מדינת אינדיבידואל – פיתוח הכישרון האישי (במקרה שלו, גאונות וזיכרון) המשתקף גם בחזותו החיצונית המטופחת והאצילית.

דייוויד ברוק:​

מראה כללי ועור​

דייוויד מתואר כשמנמן מעט, בעל עור פנים כהה במקצת. דייוויד אינו רגיל למאמץ פיזי. כאשר הוא נדרש לצעוד או לטפס, שריריו "חורקים" והוא סובל מכאבים המעידים על חוסר בסיבולת לב-ריאה.

לבוש והתנהגות חזותית​

דייוויד מאופיין במראה מעט שחצן ומפונק. הוא תמיד מחפש נוחות, ולבושו משקף את הקידמה של פיוצ'ר . פניו נוטים להביע שעמום מדומה או קנטרנות, אך עיניו מנצנצות בשנינות כשהוא משמיע הערות עוקצניות.

סנדי הלר:​

סנדי הלר הוא דמות המגלמת את ערכי המדינה ממנה הגיע – סיים, שבה השוויון הוא הערך העליון.

מראה פשוט וצנוע​

סנדי הוא בחור חברותי למדי, בעל מראה פשוט ונעים. אין בו שום דבר יוצא דופן או בולט לרעה או לטובה, דבר התואם את מדיניות ארצו המנסה להשוות בין כל בני האדם. הוא אינו גבוה במיוחד ואינו חסון באופן חריג.

עיניים ומבע​

המאפיין הבולט ביותר במראהו של סנדי הוא עיניו הכהות. כאשר הוא נלהב או מדבר בפטריוטיות על שיטת השוויון בארצו, עיניו "זוהרות". מראהו משדר אמינות, חמימות ואכפתיות כלפי חבריו, בייחוד כלפי דני בעתות מצוקה.

זירו:​

זירו, האויב הגדול ביותר של המסדר, מעוצב כדמות בעלת נוכחות פיזית מצמיתה.

תווי פנים ואנטומיה​

זירו הוא גבר מרשים, גבה קומה, בעל מבנה גוף אתלטי ועוצמתי. שערו בלונדיני-מאפיר, בייחוד בקצוות, עדות לגילו ולניסיונו (בסביבות שנות ה-50 לחייו). פניו מאופיינים בעצמות לחיים גבוהות ובאף נשרי, המעניקים לו חזות של עוף דורס.

"חיוך הזאב" והעיניים​

המאפיין החזותי המרתיע ביותר אצל זירו הוא החיוך שלו, המכונה בספר "חיוך הזאב". זהו חיוך החושף שיניים לבנות-אפורות ומביע אדישות שלווה המקפיאה את דם השומעים. עיניו כחולות-אפורות, קרות כמו "ים הקרח" למרות היותו דופליקט, [לאחר שנהיה דופליקט]המבט הקר שלו מאפיל על זהרורי הסגול שבעיניו. הוא נוהג לענוד את תליון ההקסגונום מתחת לחולצתו.

מקסימיליאן (מקס):​


מראה חיצוני ודמיון​

מקס מתואר כבעל מראה מרשים מאוד. דני מציין כי הוא דומה להדהים לאביו, מייקל הארט. הוא בעל מבנה גוף חסון ויציב. מקסימיליאן מקרין חמימות אבהית ותנועותיו מהירות ומיומנות,.

סימנים מזהים​

בעיניו של מקס יש זהרורים סגולים מודגשים. הוא מאופיין בחיוך סתום או מבודח, ולעיתים קרובות הוא מופיע כבבואה דופליקטית (סקנדר) שדמה סגול וזוהר. כשהוא מופיע בעולם הארצי, הוא עוטה לעיתים מראה אחר כדי להגן על זהותו, אך דמותו האמיתית משדרת עוצמה של שנות סבל בעמק השדים.

מייקל הארט:​

מבנה גוף עוצמתי​

מייקל מתואר כ"חסון כארז", גבה קומה ורחב כתפיים. הוא בעל מבנה גוף איתן ויציב כסלע. שריריו מפותחים מאוד כתוצאה מעבודה פיזית קשה בחווה שבנה במו ידיו. ידיו גדולות, מחוספסות ולמודות עמל, המסוגלות לחנוק זאב או לצלוף במדויק בנשק.

תווי פנים​

פניו של מייקל חרושים קמטים חדים, שאינם רק תוצאה של גיל אלא של שנות ייסורים ורעב שעבר בעמק השדים בצעירותו. עיניו משדרות שלווה נצחית ויצוקה, ומבטו אמיץ וחסר מורא. הוא מקפיד על לבוש חרדי שמרני – חליפה שחורה ומגבעת בשבתות, ובגדי עבודה חסונים ביום חול, המדגישים את חזותו הסמכותית.

בנדו:​

בנדו הוא דמות המייצגת את הצד האפל והכוחני של המסדר תחת שלטונו של זירו.

מראה כללי ועור​

בנדו הוא גבר כהה עור בעל מראה חסון ושרירי. הוא נראה כמי שעבר אימונים פיזיים מפרכים. שפת הגוף שלו היא של לוחם דרוך, המוכן לבצע כל פקודה של אדונו באכזריות שקטה.

"עיני החתול"​

סימן ההיכר הפיזי הייחודי של בנדו הוא עיניו. הן מתוארות כ"עיני חתול ירוקות". הקשתית שלו מורכבת מכמה צבעים המתערבים בירוק, מה שמעניק לו מבט חייתי ומרתיע. בנדו ניחן בכוח על של ראייה ללא גבולות, והדבר מתבטא בחדות המבט שלו. בספר השני, כתוצאה מחיבורו לגוליבר כ"פַאוּטוֹר", מראהו החל להשתנות ולהפוך לחייתי יותר, עם צמיחת ניבים וגדילת כפות ידיים באופן מעוות.

לאי הארט:​

מצב גופני​

לאי מתוארת כילדה קטנה (הפכה לדופליקטית בגיל 7). במהלך הספר השני, המראה שלה הופך למכמיר לב: היא חולה מאוד, פניה חיוורות וגופה חלוש. מצבה מחריף מיום ליום עד שהיא נראית כמי שעומדת על סף מוות.

מאפיינים חזותיים​

למרות חולשתה, עיניה נושאות את זהרורי הסגול של המסדר. היא מזוהה חזותית עם יוני הדואר שלה, היושבות לעיתים קרובות על כתפה או זרועותיה. דמותה משדרת עדינות ותמימות,.

גוליבר:​

גוליבר טורף-על שנוצר כתוצאה מהמוטציות של המהפכה הגדולה.

גודל וממדים​

גוליבר הוא מוטציה של כלב אמסטף. המאפיין הבולט ביותר שלו הוא גודלו הבלתי נתפס: גובהו מגיע לשלושה מטרים. הוא הטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם.

מראה חיצוני ומבע​

חזותו של גוליבר מעוררת אימה: יש לו ניבים ארוכים וחדים, כפות רגליים עצומות ולוע פעור. המראה שלו הוא שילוב של כלב בית שנפוח לממדים מפלצתיים כתוצאה מקרינה. הוא משמש ככלי השמדה בידי זירו, ומראהו בלבד מספיק כדי לשתק אנשים מפחד.
 
חסר הפאות אצל דני
קבלו בברכה את האפיון לבקשת רבים [לדעתי המדויק רק מצוטט מהספר]

דני הארט​

.

מבנה גוף​

דני מתואר כצעיר בן 20,[בתחילת הספר כבן 19.5 ובתחילת הסיפור בן 15] יליד פרדייס, הגדל בחוות חקלאיות. מראהו החיצוני הוא תוצר של חינוך לעבודת כפיים: הוא בחור חסון, גבוה ורחב כתפיים. שריריו מתוארים כ"עשויים ברזל", תוצאה של הערמת שחת, חרישה וקצירה. דני מייצג את הכוח הפיזי הגולמי של תושבי פרדייס,".

העיניים של דני אפורות, אך בתוכן מפוזרים "זהרורי סגול".[שרק מי שידע להסתכל יראה] אלו הם שבבי צבע סגול זוהר שאינם קיימים אצל בני אנוש רגילים. נתזי הצבע הללו משתנים ומעמיקים בהתאם לכוח העל שדני מחזיק בו; לאחר קבלת כוח האש, נתזי הסגול בעיניו העמיקו והפכו למודגשים יותר.

השינוי הפיזי בעקבות התרדמת והפציעה​

לאחר המאבק בזאב בגיל 15, גוף ה"בייס" (האנושי) של דני שוכב חסר הכרה במשך חמש שנים. כאשר הוא מתעורר בבית החולים בפרדייס בגיל 20, המראה שלו שונה דרמטית: הוא כחוש משזכר, שערו התארך מאוד, ודמו, שבדרך כלל אמור להיות סגול (כסקנדר), מופיע כאדום רגיל בשל התרופה המסתורית שאימו נתנה לו להסתדר כל יום.

המצב הפיזי הנוכחי: שיתוק וכבלי הפרליזיס​

בסיום הספר השני, דמותו של דני עוברת טרנספורמציה פיזית טרגית. גוף הבייס שלו הופך למשותק מהצוואר ומטה בשל "כבלי הפרליזיס". כעת, דני מרותק לכיסא גלגלים, פניו כחושות באופן משמעותי, והוא אינו מסוגל להניע את איבריו ללא עזרת הסקנדר שלו.

ישי קימל:​

גובה ומבנה גוף​

ישי בולט בכל קבוצה שבה הוא נמצא בשל קומתו המידתית. דני מתאר אותו כמי שנראה כ"נכדם של אחד מן הענקים". הוא הגבוה ביותר מבין חמשת חברי הקבוצה ב"שנת ההתגלות". למרות גובהו, הוא אינו מגושם, אלא בעל נוכחות מרשימה.

תווי פנים ושיער​

ישי מתואר כצעיר יפה תואר להדהים. תווי פניו משורטטים ב"יד אמן", והוא בעל שיער בהיר ועיניים בהירות. המראה שלו משדר שלווה ותבונה, ותנועותיו שקולות. הוא מייצג את האידיאל של מדינת אינדיבידואל – פיתוח הכישרון האישי (במקרה שלו, גאונות וזיכרון) המשתקף גם בחזותו החיצונית המטופחת והאצילית.

דייוויד ברוק:​

מראה כללי ועור​

דייוויד מתואר כשמנמן מעט, בעל עור פנים כהה במקצת. דייוויד אינו רגיל למאמץ פיזי. כאשר הוא נדרש לצעוד או לטפס, שריריו "חורקים" והוא סובל מכאבים המעידים על חוסר בסיבולת לב-ריאה.

לבוש והתנהגות חזותית​

דייוויד מאופיין במראה מעט שחצן ומפונק. הוא תמיד מחפש נוחות, ולבושו משקף את הקידמה של פיוצ'ר . פניו נוטים להביע שעמום מדומה או קנטרנות, אך עיניו מנצנצות בשנינות כשהוא משמיע הערות עוקצניות.

סנדי הלר:​

סנדי הלר הוא דמות המגלמת את ערכי המדינה ממנה הגיע – סיים, שבה השוויון הוא הערך העליון.

מראה פשוט וצנוע​

סנדי הוא בחור חברותי למדי, בעל מראה פשוט ונעים. אין בו שום דבר יוצא דופן או בולט לרעה או לטובה, דבר התואם את מדיניות ארצו המנסה להשוות בין כל בני האדם. הוא אינו גבוה במיוחד ואינו חסון באופן חריג.

עיניים ומבע​

המאפיין הבולט ביותר במראהו של סנדי הוא עיניו הכהות. כאשר הוא נלהב או מדבר בפטריוטיות על שיטת השוויון בארצו, עיניו "זוהרות". מראהו משדר אמינות, חמימות ואכפתיות כלפי חבריו, בייחוד כלפי דני בעתות מצוקה.

זירו:​

זירו, האויב הגדול ביותר של המסדר, מעוצב כדמות בעלת נוכחות פיזית מצמיתה.

תווי פנים ואנטומיה​

זירו הוא גבר מרשים, גבה קומה, בעל מבנה גוף אתלטי ועוצמתי. שערו בלונדיני-מאפיר, בייחוד בקצוות, עדות לגילו ולניסיונו (בסביבות שנות ה-50 לחייו). פניו מאופיינים בעצמות לחיים גבוהות ובאף נשרי, המעניקים לו חזות של עוף דורס.

"חיוך הזאב" והעיניים​

המאפיין החזותי המרתיע ביותר אצל זירו הוא החיוך שלו, המכונה בספר "חיוך הזאב". זהו חיוך החושף שיניים לבנות-אפורות ומביע אדישות שלווה המקפיאה את דם השומעים. עיניו כחולות-אפורות, קרות כמו "ים הקרח" למרות היותו דופליקט, [לאחר שנהיה דופליקט]המבט הקר שלו מאפיל על זהרורי הסגול שבעיניו. הוא נוהג לענוד את תליון ההקסגונום מתחת לחולצתו.

מקסימיליאן (מקס):​


מראה חיצוני ודמיון​

מקס מתואר כבעל מראה מרשים מאוד. דני מציין כי הוא דומה להדהים לאביו, מייקל הארט. הוא בעל מבנה גוף חסון ויציב. מקסימיליאן מקרין חמימות אבהית ותנועותיו מהירות ומיומנות,.

סימנים מזהים​

בעיניו של מקס יש זהרורים סגולים מודגשים. הוא מאופיין בחיוך סתום או מבודח, ולעיתים קרובות הוא מופיע כבבואה דופליקטית (סקנדר) שדמה סגול וזוהר. כשהוא מופיע בעולם הארצי, הוא עוטה לעיתים מראה אחר כדי להגן על זהותו, אך דמותו האמיתית משדרת עוצמה של שנות סבל בעמק השדים.

מייקל הארט:​

מבנה גוף עוצמתי​

מייקל מתואר כ"חסון כארז", גבה קומה ורחב כתפיים. הוא בעל מבנה גוף איתן ויציב כסלע. שריריו מפותחים מאוד כתוצאה מעבודה פיזית קשה בחווה שבנה במו ידיו. ידיו גדולות, מחוספסות ולמודות עמל, המסוגלות לחנוק זאב או לצלוף במדויק בנשק.

תווי פנים​

פניו של מייקל חרושים קמטים חדים, שאינם רק תוצאה של גיל אלא של שנות ייסורים ורעב שעבר בעמק השדים בצעירותו. עיניו משדרות שלווה נצחית ויצוקה, ומבטו אמיץ וחסר מורא. הוא מקפיד על לבוש חרדי שמרני – חליפה שחורה ומגבעת בשבתות, ובגדי עבודה חסונים ביום חול, המדגישים את חזותו הסמכותית.

בנדו:​

בנדו הוא דמות המייצגת את הצד האפל והכוחני של המסדר תחת שלטונו של זירו.

מראה כללי ועור​

בנדו הוא גבר כהה עור בעל מראה חסון ושרירי. הוא נראה כמי שעבר אימונים פיזיים מפרכים. שפת הגוף שלו היא של לוחם דרוך, המוכן לבצע כל פקודה של אדונו באכזריות שקטה.

"עיני החתול"​

סימן ההיכר הפיזי הייחודי של בנדו הוא עיניו. הן מתוארות כ"עיני חתול ירוקות". הקשתית שלו מורכבת מכמה צבעים המתערבים בירוק, מה שמעניק לו מבט חייתי ומרתיע. בנדו ניחן בכוח על של ראייה ללא גבולות, והדבר מתבטא בחדות המבט שלו. בספר השני, כתוצאה מחיבורו לגוליבר כ"פַאוּטוֹר", מראהו החל להשתנות ולהפוך לחייתי יותר, עם צמיחת ניבים וגדילת כפות ידיים באופן מעוות.

לאי הארט:​

מצב גופני​

לאי מתוארת כילדה קטנה (הפכה לדופליקטית בגיל 7). במהלך הספר השני, המראה שלה הופך למכמיר לב: היא חולה מאוד, פניה חיוורות וגופה חלוש. מצבה מחריף מיום ליום עד שהיא נראית כמי שעומדת על סף מוות.

מאפיינים חזותיים​

למרות חולשתה, עיניה נושאות את זהרורי הסגול של המסדר. היא מזוהה חזותית עם יוני הדואר שלה, היושבות לעיתים קרובות על כתפה או זרועותיה. דמותה משדרת עדינות ותמימות,.

גוליבר:​

גוליבר טורף-על שנוצר כתוצאה מהמוטציות של המהפכה הגדולה.

גודל וממדים​

גוליבר הוא מוטציה של כלב אמסטף. המאפיין הבולט ביותר שלו הוא גודלו הבלתי נתפס: גובהו מגיע לשלושה מטרים. הוא הטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם.

מראה חיצוני ומבע​

חזותו של גוליבר מעוררת אימה: יש לו ניבים ארוכים וחדים, כפות רגליים עצומות ולוע פעור. המראה שלו הוא שילוב של כלב בית שנפוח לממדים מפלצתיים כתוצאה מקרינה. הוא משמש ככלי השמדה בידי זירו, ומראהו בלבד מספיק כדי לשתק אנשים מפחד.
חסר הפאות אצל דני אבל לא נורא
 
ניסיתי ליצור את ד"ר קאלי יצא צעיר מדי אבל בכל זאת מעלה - זה ברגע שבו נתגלתה לו הדוליקטיות...
דר קאלי (2).png
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉
האתר!
האתר המיוחד על סדרת דופליקטים!

מה יש לנו שם?

❓ חידונים

📰 מאמרים

🖼️ תמונות

ועוד׳

האתר אינו פתוח בנטפרי עדיין, אז נשמח אם מישהו יוכל לשלוח לבדיקה!

לשליחת מאמרים : שלחו אימייל מסודר אל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

והמאמר שלכם יפורסם ברגע שנוכל! (נבקש לא להטריד בנושא)
לשליחת חידונים

האתר בשלבי הקמה על כן לא כל הפתורים שתראו יעבדו!

וזהו... !
תהנו!!!
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
תוכניות מלאות של הגרלה 2446
המסקנות:
עיריית בית שמש לא יודעת קרוא וכתוב.
הפרוייקט יכלול 5/6 קומות ללמטה כמו התוכנית המקורית
יבנה בצורת H כדי לאפשר 2 כיווני אויר בכל הדירות (@די )
עד 8 בקומה
79-85 יח"ד בבנין
7 בניינים
אגב, ההגשה היתה ב 9/3 ולא כמו שמפורסם. התאריך שמופיע באתר ההנדסה הוא תאריך חתימת המהנדס.
בשורות טובות לכולם!
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???

אשכולות דומים

אחרי שנה וחצי של ציפיה בלתי פוסקת-

זה קרה סוף סוף!

דופליקטים 2 היה בידי, בשניה הראשונה שהוא יצא מהמחסן

ביליתי את השבת בקריאה מענגת, סוחטת, עוצרת נשימה, מזועזת וכל התארים האפשריים.

למי שאין כח לקרוא את הביקורת המלאה?

רוצו לקנות.



למי שנשאר איתי, אני יפרט קצת.

העלילה מדהימה, מקורית והזויה לחלוטין

עוצרת נשימה פשוטו כמשמעו, לא נשמתי לרגע במהלך 750 העמודים.

בעיה שמלווה אותי מהספר הראשון – אני לא מצליחה לכתוב ביקורת מסודרת,

כי אי אפשר על ספר כל כך לא מסודר...

אז בנקודות, דברים שתפסו את תשומת ליבי – לטוב ולמוטב.

  • הסיפור של ישי - וואו אחד ענק. פשוט שאפו מטורף, ששנה וחצי אנחנו מנסים לפצח את הסוד ולא מצליחים, כי הוא מעל ומעבר לכל דמיון. רק משהו שם היה לי לא ברור, אם הם בייס וסקנדר אבישי אמור להפעיל את שתיהם, זה מוח אחד – לא? באופן כללי כל הדו-שיח בין בייסים לסקנדרים היה לא ברור, וקצת נוגד לספר הראשון להסברים על סקנדרים ומה הם בדיוק.

  • החיות הדופליקטיות – פשוט מדהים!!!! מגוון את הספר ומעניין. חיות הפלא של ממש... אני רק רועדת מה יקרה כשזירו ינסה לדפלקט דואוסיינס... בכלל כל הקטע של קאזנס והגוליבר – יפיפה. אבל הרגיש שהתודעה של רופיו מדי אנושית, ובכלל הצורה שמקסמיליאן דיבר איתו. אפרופו מקסמיליאן, ממש חבל שהוא לא היה יותר בספר. אני אוהבת אותו מאוד...

  • המשימה באוטוקרט - היתה מגניבה ממש, במיוחד שהבנתי את הקשר למדינה... למרות שבעצם, מה הרעיון של לתת למתחרים להתנסות בשיטת משטר כל כך ישנה? לא עדי, משהו אוטוקרטי עדכני?

  • הריקרדום – כח הזוי, שלא ברור בעצם מהו בכלל. גם כל סוגי האוצרים, לא היה ממש ברור. זה עשה לי דה ז'ה וו לקריאה הראשונה של דופליקטים 1, שקראתי ולא הבנתי מילה מרוב מושגים לא ברורים...

  • הסוד של דני – הולך להתגלות באחד הפרקים האחרונים של הספר החמישי, במאבק הסופי בינו לבין וולדרמו--- טעות, בינו לבין זירו. בחייאת, אם יש סוד – תשמרי אותו בסוד, ואל תספרי לנו עליו. זה מייגע לקרוא שוב ושוב שיש סיבה שבגללה דני מיוחד ולא נפגע מהתמוטטות הבייס וצריך להגן עליו וזירו מעונין בו.

  • פרופסור קלי – יפיפה מצד אחד, ומזעזע מהצד השני. אם את הורסת לנו את הדמות של דמבלדור, תסבירי אותה באותו ספר. הרס אותי לגמרי התיאורים איך הוא שקוע במחקר ולא מתייחס מספיק לילדים. אין אמונה בגויים...

  • יורי וכל החברה – קצת מופרך שילדים בני 16 רוצחים ומתנהגים ככה. למרות שאם יורי הוא סבא של זירו ואבנר סבא של דני הכל מובן...

  • הסוף – וואו, היה קשה. הגילויים המטומטמים, וסליחה על הביטוי, השאירו אותי בפה פעור! לא יודעת למה אני אף פעם לא מצליחה לצפות מראש את הספרים של יונה ספיר, למרות שבאופן כללי ספרים אצלי זה דבר די צפוי. המלחמה בבועת האוצרים, הגבורה של דני, לאי והכל ביחד השאירו אותי בהרגשה גרועה ממש... אני מנסה לנחש איך בספר הבא היא תבריא אותו ותחזיר אותו לשנת ההתגלות, כי התירוץ של עכשיו לא מספק בעליל! אבל אני כבר לא שואלת שאלות, מאמינה בה אחרי הספר הזה וההקדמה שלו...
זהו, כתבתי את מה שבער לי.

@יונה ספיר , אשמח לתגובתך ובעיקר לתשובה על השאלה היחידה שאני שואלת-

מתי הספר הבא????
זהירות, הביקורת כורעת תחת עומס ספויילרים, אם לא קראת את הספר ואתה מתכנן לקרוא אותו בהמשך מומלץ להימנע מקריאת הביקורת לעת עתה



לכתוב ביקורת ספרות על ספר של
@יונה ספיר זה לא דבר שבא ברגל, כלומר, ברור שלא. מקלידים אותה ידנית... אבל בכל זאת, רק לשם האמינות, הסתפקתי רבות מה לכתוב מתוך שלל המחשבות שצצו לי במהלך קריאת הספר והחלטתי להניח לסקנדר שלי להציף את הבולטות שביניהן החוצה, בהנאה מרובה!

על הכתיבה של יונה ספיר כבר אין מה לדבר, מי שאוהב זכותו, ומי שלא אוהב גם כן זכותו! אנחנו מדינה דמוקרטית פה, במחילה מהאוטוקרטים שבינינו!...

הכריכה. ובכן, כריכה יפה ומושכת את העין. מוטיב חוזר מהכריכה הקודמת, רק שבניגוד לכריכת הספר הקודם, עליה הופיע מבנה מסתורי משהו שבמהלך הספר התברר בסך הכל כאחוזה מתקופה קדומה, המבנה המופיע בכריכת דופליקטים 2 הוא מבנה דופליקטי במוצהר. (המועצה העליונה בבועת האוצרים, אם שאלתם או אם אתם קוראים את הביקורת למרות שלא קראתם את הספר...) יפה מאוד. הכריכה מצדיקה את פנים הספר.

נ.ב. נוצות של דואוסיינס אינן אמורות להיות כחולות ירוקות? מה זה הצבע הלבן שבחרה הבינה עבור הדואוסיינס המרשים שעל הכריכה? נקודה למחשבה.

ואל העלילה עצמה, כי אחרי הכל, לא קנינו את הספר בגלל הכריכה שלו!... (או שכן? נקודה נוספת למחשבה...)

הריקורדום. בתחילת העלילה אומר קייזר לדני שימצא את השפעת הריקורדום על כדור הארץ וכך יידעו מי הוא האוצר שעשה זאת, ובלה בלה בלה. פתאום משהו שם משתנה. פתאום הוא צריך ל... בעצם, לא הבנתי! אם הוא ימצא את הריקורדום, מה יקרה בדיוק? האם הוא יגיע אל ד"ר קאלי ויקבל ממנו את הספר המדובר?... אשמח אם מישהו יוכל להחכים אותי קצת יותר בענין.

כדור הטונגו. לא אמור לבטל את יכולותיו הדופליקטיות של הנוגע בו? כיצד נותר קאזנס דופליקט? האם הייתה לעובדה שהסקנדר שלו שהה בקרצ'ר השפעה על כך? ואם כן, למה זה לא כתוב?

רוּפְּיוֹ. (שמתם לב לניקוד? אני שמתי לב. שמתם לב שבכמה מקומות היה כתוב: אגרוּפְּיוֹ?) מה בדיוק קורה איתו? מדוע מלכתחילה הוציא אותו מקסימיליאן בכלל מבועת האוצרים? כבר בספר הראשון הופיעה שאלה על הכריכה האחורית ללא תשובה, מדוע זה צריך לקרות עוד פעם?... מילא להותיר חור לסוף הספר, ניחא! אבל...

אבישי וסקנדרוֹ. יש איזה משפט חזק כזה שגורס שקצת בעייתי לעשות את הדבר הזה, שכחתי איך הוא הולך. אה, לא חוזרים על בדיחה פעמיים!!!

אוצר הזהות. בספר הקודם היה כתוב די בבירור שאוצר האשליות הוא זה שמסוגל לשנות את פניו או הסובבים אותו. איך בספר הזה עבר הכח אל אוצר אחר?

הגוליבר. בספר הקודם נכתב שהוא אחד מהמוטציות בעלות שתי הראשים שנוצרו בעקבות פיצוץ הכור הגרעיני (נגיע אליו תכף). בכריכה האחורית ובפנים הספר הוא מופיע עם ראש אחד!

הכור האטומי. בספר הקודם ידע מקסימיליאן (או טהולא? לא משנה. אנחנו בני אדם, לא דופליקטים;)) לספר לדני על כך שמדובר בכח דופליקטי. בספר הנוכחי אחד האוצרים חושב על הכח האדיר של האנרגיה וכדוגמא לכך הוא נזכר בכור...

מאמין שהיו שהעמיקו יותר, אבל היות שאני והסקנדר שלי קצת מסוכסכים והוא אינו מוכן להמשיך לסייע לי בכתיבת הביקורת נראה לי שנצטרך לעצור את זה כאן.

לסיכום: פנזטיה מעולה כפנטזיה. מקורית בהחלט. מחכים לספר הבא. כנראה שהוא ייקח קצת זמן אבל איך אומרים? "לעולם אל תאמרו נואש. ידידים."
דופליקטים 2 - ביקורת ספרות
אז הנה זה הגיע. אחרי שחיכינו שנה מאז ה'התגלות' והתבשרנו שהספר הבא לא יצא לתשרי ונאלץ להמתין עד ניסן. לאחר המתנה ארוכה הגיע הרגע וקיבלתי במייל הודעה מ'אור החיים' על הספר במכירה מוקדמת.

אז לפני שנתחיל עם הביקורות נקדים ונאמר שברור לכל דורש שיונה ספיר כבר מזמן כבשה את הכיסא של הסופרת מספר אחת בתחום ספרות המתח החרדית בכלל, והספר הזה בפרט הוא אחד הספרים הטובים שידעה הספרות החרדית מימיה, וכל הביקורות שיבואו כאן הם לפי דרגתה על אף שברור שאני לא יכול לכתוב ספר גאוני ומורכב כזה. ואצל אנשים בסדר גודל כזה מדקדקים כחוט השערה. ועוד אומר ואוסיף שקראתי את הספר בסך הכל פעם אחת לפני שהביקורת הזאת נכתבה, ככה שיתכן שישנם אי אלו דברים שלא אחזתי בקריאה הראשונה וידרשו פעם נוספת.

היא ללא ספק הולידה משהו חדש בספרות המתח שלנו. ממתח שהסתכם בסוכני ביון ומרגלים נושאי אקדחים, היא הביאה משהו חדשני ועתיק בא זמנית. אני בטוח שזו סדרה שתהדהד עוד שנים רבות על אף ספרי הפנטזיה הבאים שיבואו בעקבותיה. יש בה שילוב גאוני של דמות פנטזיונית יהודית בעולם שמוכר ולא מוכר לנו. לצעד כזה לא דרוש רק אומץ בלקחת אחריות לכתוב אותו, אלא גם את השכל והרגש המתאימים לעשות את זה נכון.

וכעת לביקורת:

ובכן, נתחיל עם הדבר שנגלה לעיני כולם עוד מבלי שנתעמק בספר שאני נושאים בידינו, והוא השם של הספר "אוצרים: כבלי החירות". לא הבנתי איפה בדיוק הקשר דוקא ל"אוצרים" בכל הספר הזה? מה גם שהוא שם פחות קליט, שלוש מילים שבתוכם יש גם נקודתיים. היה נראה לי יותר מתאים "כבלי החירות". ניתן אולי לשער שזה בגלל שבהמשך יהיה ספר שנושא שם דומה "אוצרים: דופליקי הדופליקטים וכו'". אבל עדיין לי זה נראה קצת פחות מתאים.

וכעת ניגש לדבר הבא, הדבר שנראה לעיני כל כבר מהרגע הראשון והוא כריכת הספר. כמו בספר הקודם גם בזה יונה ספיר לא מאכזבת ונותנת לספר כריכה שבולטת מאד במדף הספרים החרדי (והאמת שגם בציבור הכללי היא לא נפוצה כל כך) ויותר נוטה להזכיר תמונה של סרט הוליוודי. ללא ספק כריכה מושכת שגורמת לכל מי שניגש לחפש מתנה לאפיקומן באור החיים להושיט את ידו לספר גם אם הוא לא שמע מעולם את המילה 'דופליקטים'. כריכה יפהפייה, אפילו מאד. עם כל מה שהתלהבתי מהכריכה של הספר הראשון, מזאת התלהבתי יותר. הגרפיקאית כאן ללא ספק עשתה עבודה מדהימה ונדירה. (יש בי מחשבה לפנות אליה לגבי הכריכה לספר שלי). אבל עוד לפני שנרד לרזולוציות אני שואל: איזה קטע בספר היא באה להמחיש? מילא בספר הראשון היתה זו הבקתה בה התגוררו דני וחבריו במשך המשימה שלהם בסיים. אבל בספר הנוכחי חיפשתי סצנה של טירה בראש הר עולה בלהבות על רקע שמי הלילה - ולא מצאתי. יש את המגדל של זירו בראש ההר, שכנראה לא מדובר בו; יש את המלחמה בסוף על הקרצ'ר, אבל לא תיארתי את מבנה המשושה בתור טירה כזאת. חוצמזה שזה לא נראה מתרחש בתוך בועה בלב האוקיינוס – קיצער, עם כל היופי שלה, קצת קשה למצוא קשר בינה לבין ההתרחשויות בספר הזה.

וכעת בואו נרד טיפה לרזולוציות (ושוב, אני מתנצל עד הקפדנות. אבל כמו שאמרתי, בספרים בסדר גודל כזה מדקדקים גם על הפרטים הקטנים): א. הדואוסיינס שמופיע בכריכה לא זהה בצבעיו (גווני שחור ולבן עם ראש כהה) לתיאורים שבתוך הספר (גווני כחול וירוק), וגם לא לצבעי התמונה שבכרך הראשון. ב. האדם שרוכב עליו לא נראה בדיוק יושב עליו, אלא אם כן נאמר שיש לדואוסיינס איזו דבשת שמסתתרת מאחורי הכנף שלו (ועל הכנף עצמה לא יתכן שהוא יושב, אלא אם כן הוא רוצה למות), ואילו בספר הראשון הוא ממש ישב על הצוואר שלו בצורה מאד ברורה. נעבור לגב הספר. בגב הספר אם אינני טועה נראה זירו אוחז בשפופרת הזכוכית שבתוכה כטור הטונגו ליד הגוליבר הענקי. אז ככה: ג. במחילה, אבל ככה לא נראה זירו שמתואר בספר עם עור ושיער בהירים ועיני קרח תכולות. האדם שעומד שם נראה ממוצא מזרחי, אולי אפילו ערבי עם עור ושיער כהים. אולי זה בנדו או אאודו? לא ברור כל כך, מסתבר שלא. ד. לגבי הכלב שמופיע שם: קודם כל לפני שקראתי את הספר הוא בכלל לא היה נראה לי ענק, אלא פשוט יותר קרוב למצלמה מהאדם שעומד הרבה מאחוריו – כנראה שהפרספקטיבה לא מספיק ברורה. אולי היה ניתן לשפר את זה אם היו מוסיפים לשניהם צל על הקרקע. מה גם שהכלב מרים את הראש למעלה במבט מתחנחן כאילו הוא מסתכל לאדם שעומד מעליו ולא לבני אדם קטנים שמטיילים בין רגליו, דבר נותן תחושה שהוא נמוך וקטן. דבר נוסף: הכלב הזה לא נראה גוליבר מעוות גנטית בעקבות קרינה רדיואקטיבית, אין לו עיניים אדומות ומבע מפלצתי כמו שמתואר בספר. הוא דומה יותר לכלב מסטינו נפוליטנו איטלקי. הזאב שבגב הכרך הראשון לעומת זאת נראה הרבה יותר מאיים ומפחיד.

וכעת נעבור לדבר על תוכן הספר, ונחלק זאת לשני חלקים. האחד: הביקורות החיוביות על הספר. והשני: קצת הערות לשיפור.

* אחד הדברים הקשים בכתיבת סדרת פנטזיה, היא העובדה שהקוראים סיימו עם הספר הקודם כבר מלפני שנה וכבר הספיקו לשכוח הרבה מהחוקים והכוחות של העולם, וכעת אתה בא לתת להם עלילה באותו עולם שרוב הסיכויים שחלק גדול ממנו הם כבר הספיקו לשכוח. הדבר הזה קשה שבעתיים כשמדובר בסך הכל בכרך שני כשעל העולם הקסום שלך יש רק ספר אחד, והקוראים לא בדיוק זוכרים את מסגרת ה'גלובל', היחס המדוייק לסקנדר, צורת הזימון, מתי הוא מתאפשר, חוקי היורהמנטום וכו'. על הסופרת מוטלת כאן עבודה מקצועית כבר בעשרות העמודים הראשונים להכניס אותנו לאווירת העולם באלגנטיות, מבלי שנרגיש שאנחנו קוראים כאן איזה תקציר או איזכורים יבשים מהעולם ומהספר הקודם. והתהליך הזה עבר בספר בצורה מוצלחת ביותר. יונה ספיר ידעה להציף תוכך כדי קריאה באלגנטיות מחדש את כל המושגים והאיזכורים החשובים מהספרים הקודמים, מבלי לעצור ולהזכיר אותם בצורה עניינית ויבשה.

* נקודה נוספת שראויה לשבח היא שזה הספר הראשון בו אנחנו מתוודעים לגיבור-על יהודי אוטנטי. הוא נצרך להאכיל את הדואוסיינס לפניו, הוא מתייעץ עם רב על המשך דרכו בגלובל, הוא לא נכנס לכנסיה, יש ערכים יותר חשובים מחוקי היורהמנטום. בסוף הפ היו סיטואציות מאד ראליות והיוניות שהוא יתקל בהם ואני שמח שהסופרת לא ברחה מהם. והכי אהבתי שהדברים נעשו בצורה אלגנטית ולא מולחמת ומטיפה. (גם הקטע האצילי שהוא לא נדחף למכות עם דיואו בשוק ממש מצאה חן בעיני).

* רמת המת של הסיפור עוצמתית ביותר. כל קטע נגמר בצורה שגרמה לי לדפדף לחלק בהא שבו הוא ממשיך רק כדי לברר שהכל בסדר (עד שגיליתי שלא והייתי חייב לקרוא את כל העמודים עד לשם). אומנות ראוייה לשבח. זו טכניקה שהרבה סופרים משתמשים בה, אבל החוכמה היא לא רק לסיים במתח, אלא גם להראות שזו לא היתה סיומת סתמית ובאמת התפתח משהו רציני בעלילה. (בשונה מהסופרים שגומרים פרק במתח שמתברר כמיצג שוא בעמוד הבא, דבר שגורם לקורא לאבד אמון, כמו בסיפור על הוא שצעק "זאב זאב").

* זירו – הוא נבל פשוט גאוני. נראה לי שהוא הנבך הכי מפחיד שפגשתי. ככל שקייזר ומסדר הדופליקטים מנסים להיות חכמים יותר, זירו נהיה מפחיד יותר. אהבתי איך שהיא נכנסה לפרטים עם כל התרגיל שהוא עשה עם קאזנס והמוות שלו. הוא נבל באמת לא צפוי, מצד אחד רצחני להחריד, ומאידך כל כך מתרפס כלפי דני, ועוד בסוף אם הספר... אין מה לומר נבל פנטסטי.

* שמות יותר מקוריים – בספר הזה בשונה מקודמו יונה ספיר הביאה מכלול שמות מקורי וקסום יותר כמו 'ריקורדום', 'פאוטור', 'חרב המורטם', 'ואגבונדים' (שאגב, הם דמויות גאוניות ומתוקות להפליא). יותר טוב מהספר הקודם שכמעט כל השמות שפגשנו היו לקוחים מהשפה האנגלית כמו 'סקנדר', 'בייס', 'פיוצ'ר', 'פרדייס', 'סיים' וכדו'.

* היסטוריה מדהימה מוסיפה המון עומק לעלילה ולדמויות

* סיומת מטורפת – לא זכור לי שקראתי אי פעם סוף כל כך בלתי צפוי (כל הרחבה ותיאור שאוסיף רק יגרע).



ועכשיו לדברים הטעונים שיפור:

* הפרולוג – הספר פותח בדני שנכנס לתוך דלת סתרים ומוצא את עצמו בעבר ומקבל ספר מדוקטור קאלי. הקורא הקלאסי בטוח שזה קרה בתחילת הסיפור עוד לפני חזרתו של דני להמשך שנת ההתגלות, אבל פתאום פוגשים את הקטע הזה שוב בהמשך הספר כשהוא מוצא את המקום שפגע בו הריקורדום, ואז הקורא תופס שהפרולוג בכלל לא היה חלק בסיפור.

* טעויות מקלדת רבות מידי.

* כל ספר טוב מעביר את הקורא איזו חוויה של הרמוניה מסויימת, גם אם הוא חלק בסדרה הוא דואג להשלים איזה פרק מוגדר ומשאיר את הקורא עם תחושת שובע מסויימת (שלא סותרת את התיאבון למנה של הספר הבא). הספר הזה לא סגר מעגל מבחינתי. הגם שלאי נרפאה מהחולי שלה, המצב נהיה יותר מסובך מהמצב בו הספר התחיל, היתה לי תחושה של חוסר השלמה מצד העלילה שהרגישה כאילו נקטעה באמצע – נשארתי רעב. דבר נוסף: בתור קורא ציפיתי לתגמול בסוף הספר של איזה קרב מרשים או אירוע בומבסתי. האמת שהיה, אבל הקרב בבועת האוצרים יכל להיות הרבה יותר בעל צבע, פרטים ותחושות ולא להסתכם בדף אחד.

* עומס מידע מכביד – אני יודע שזה ספר פנטזיה שמתאר עולם אחר, אבל היו הרבה נקודות לאורך הספר שהיו די מייגעות, הן מצד הכפילות שלהם (יכולתי למצוא את עצמי מול שתי פיסקאות באותו עמוד שהסבירו את אותו רעיון) והן מצד המורכבות בה הם מוצגים. הרבה דברים של כללי זימון הסקנדרים והתפקוד שלהם, ההסבר על הריקורדום וההשלכות שלו בעולם ועוד דברים רבים היו מעט מורכבים בשביל קורא קלאסי. צריך למצוא דרך לפשט אותם יותר.

* חוסר שימוש בסאב-טקסט – לאורך התחביר נתקלים במשפטים ופסקאות בעלי עודף מילים מיותרות. ניקח למשל את עמ' 640 (בפסקא השניה בעמוד) רק כדוגמא: כשהספר מדבר של כך שרופיו הוא זאב לא תמים כמו שהוא נראה כתוב "לא רק מקסימיליאן ידע שהוא אינו כזה, אלא כל בעלי החיים שלחמו בו וניסו להרוג אותו. למרבה הצער הללו כבר לא יכלו לשתף אף אחד במה שחוו על בשרם: הם מתו מנשיכת שיניו המורעלות". המשפט האחרון בפסקה הזו מיותר. הרי כולנו יודעים כבר מכמה התרחשויות בספר שהנשיכה שלו רעילה והורגת כל מי שנלכד בה, אז למה לחזור על זה שוב? ומלבד זאת, הרבה יותר מחבר את הקורא כשהוא ממשיך את המשפט המתבקש בראש שלו. בכללי סאב-טקטס הוא אומנות מורכבת, אבל אני חושב שיונה ספיר יכולה לצלוח אותה בקלות יחסית לשאר הסופרים.



נותרו לי עדיין הרבה תהיות ושאלות לא פטורות לגבי הסדרה והדמויות, אבל נראה לי מוקדם מידי להעלות אותם על הכתב. בכל זאת לא עברנו אפילו חצי דרך עם הדופליקטים ואני משער שמחכות לנו עוד המון הפתעות (זה ממש מפחיד ומרגש בא זמנית) שבהם יתבארו כל השאלות והתהיות. צריך לזכור שכל תסבוכת שכתובה בספר נהגתה בידי סופרת שכבר חשבה על מוצא ממנה (סתם ככה יש בזה מסר מחזק לחיים שלנו), ולנו נותר רק להדק חגורות ולהיצמד למשענת הכיסא ולתת לנהגת לעשות את עבודתה נאמנה.

מסקנה: דופליקטים – אוצרים: כבלי החירות ספר נדיר במינו (שגם הוא עצמו נדיר בציבור). מומלץ בחום!

מחכים בקוצר רוח לספר הבא!!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה