סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

לקראת סיום-
אשמח לביקורות על הסדרה בכללותה.

תודה מראש!
 
הביקורת היחידה היא, למה הסדרה לקראת סיום:cry:
אויש, לא לבכות.
אולי הייתי צריך לכתוב 'סיום עונה 1' ואז כך לא הייתה שום ביקורת.. ;)

ובכל זאת, ביקורת כוללת, מישהו?
 
לאחר כל כך הרבה ימים
שכל כניסה ל"פרוג" במתח קל מלווים
את האשכול במעקב מכניסים
"ייייייייייייישששששששש" "נוסף פרק חדש",

את הפרק קודם כל קוראים
ואז לייק מסמנים
לאות וסימן כי אנו נהנים
ולעת סיום נגיד תודה בלב נרגש,

תודה רבה @שועל ספרות!!!!!
מחכים בציפייה לחומר חדש!!!!
 
לקראת סיום-
אשמח לביקורות על הסדרה בכללותה.
סדרה מעולה! הקונספט של ההשוואה כיפי ומשעשע במיוחד.
לקראת עונה שניה - אני יודעת שאני בדעת מיעוט, ובכל זאת ממליצה להפחית קצת קצב ומינון... ההצפה לפעמים גורעת קצת ממיצוי ההנאה מכל פרק ופרק.
 
סוף סוף זכיתי להצטרף רשמית כדי להגיב...
זה וואו.
מעבר להומור, היכולת לקחת סיטואציות יומיומיות ולהפוך אותן לדרמה קומית היא אומנות לכל דבר..
חושבת שכדאי לגמור כאן/עוד שניים שלושה פרקים, אחרת זה כבר טו מאצ.. אולי עונה חדשה בקונספט קצת אחר..?
והתדירות שאתה שולח ראויה לשבח ממש:)
 
ממליצה לנפות ולקחת את הקטעים הטובים ביותר, וגם אלו שמבטאים את הקונספט וההשוואה.
כי חבל לשים יחד באותו קובץ גם קטעים טובים פחות.
ובפירוש יש כאן קטעים שהם ליגה!
 
פרק 63

"שנתחיל להכין את הטשולנט?" הכריזה חני בחגיגיות.

"בוודאי!"

"רוצה לעזור?"

"יש לך ספק? מה אני יכול לעשות? תני תפקיד!"

"מממ... לחתוך את הבצל?"

"אויש, לא נעים לי לדמוע..."

"אוקיי. אתה תהיה אחראי על התיבול?"

"את לא זוכרת את מה שקרה לי בשבוע שעבר? אני מאז בחרדות מהמכלים הקטנים האלה של התבלינים שישפכו לי בבת אחת. אפילו מלח, אני שופך ליד, ורק אז שם".

"אני מבינה. מה בכל זאת? אה, לקלף תפוחי אדמה!"

"סגור!"

כעבור ארבע דקות:

"אאוץ' איזה כאבים! קילפתי לעצמי את האצבע! כולי דם, חייב אמבולנס!"


"שנכין טשולנט?"

"למה? מה היה רע בשבוע שעבר כששתינו תה בשביל חמין בשבת במקום הטשולנט?"

"היה רע. רוצה לעזור?"

"יש לך ספק? אבל מה אני יכול לעשות? יש לי ברירה?"

"האמת שלא... מממ... רוצה לקלף תפוחי אדמה?"

"נו, לא לרמה שלי, את זה תתני לדודי לעשות..."

"אתה רוצה לתבל?"

"אני? בכיף. את רק זוכרת למה שבוע שעבר שתינו תה במקום טשולנט, כן? רק שתדעי שגם החלפה ברגע של חוסר שימת לב בין אבקת מרק לאבקת כביסה היא טעות קלאסית בשבילי..."

"אני מבינה. מה בכל זאת? אה, לחתוך בצל!"

"סגור!"

כעבור ארבע דקות:

"אני לא מבין על מה הדרמה? למה אמבולנס? את יודעת כמה אנשים חיים עם שתי אצבעות בכיף?"
 
לאחר כל כך הרבה ימים
שכל כניסה ל"פרוג" במתח קל מלווים
את האשכול במעקב מכניסים
"ייייייייייייישששששששש" "נוסף פרק חדש",

את הפרק קודם כל קוראים
ואז לייק מסמנים
לאות וסימן כי אנו נהנים
ולעת סיום נגיד תודה בלב נרגש,

תודה רבה @שועל ספרות!!!!!
מחכים בציפייה לחומר חדש!!!!
וואו, יישר כח! תודה רבה!!
סדרה מעולה! הקונספט של ההשוואה כיפי ומשעשע במיוחד.
תודה רבה!! כיף לשמוע!
ממליצה לנפות ולקחת את הקטעים הטובים ביותר, וגם אלו שמבטאים את הקונספט וההשוואה.
כי חבל לשים יחד באותו קובץ גם קטעים טובים פחות.
ובפירוש יש כאן קטעים שהם ליגה!
הו, הנה, זו בדיוק הביקורת שאני צריך לשמוע.
אם תוכלו לפרט על אלו פרקים הייתם מוותרים, אשמח!
סוף סוף זכיתי להצטרף רשמית כדי להגיב...
זה וואו.
מעבר להומור, היכולת לקחת סיטואציות יומיומיות ולהפוך אותן לדרמה קומית היא אומנות לכל דבר..
תודה רבה!!
חושבת שכדאי לגמור כאן/עוד שניים שלושה פרקים, אחרת זה כבר טו מאצ.. אולי עונה חדשה בקונספט קצת אחר..?
אני גם די סגור על הרעיון, לא שניים שלושה, קצת יותר. אבל בהחלט לקראת סיום. על הקונספט לעונה חדשה עוד צריך לחשוב.
והתדירות שאתה שולח ראויה לשבח ממש:)
זאת החולשה שלי :)
סתם, תודה רבה!!
 
ואוו, סוף סוף אני יכולה להגיב, איזה יופי של סידרה!
קראתי כל פרק ממש בשקיקה, הכל היה מטובל בהומור ובטוב טעם.
לא יכולה לחכות לעונה 2 ....
יישר כוח
 
פרק 64

"חני?" קרא מוישי.

"כן מוישי, מה נש... מה זה?" הופתעה חני.

"תנחשי..."

"מתנה?"

"בדיוק!"

"וואו, תודה, איזה כיף!"

"מגיעה לך! אשת חיל!"

"אני מסמיקה..."

"אין לך מה להסמיק! אשת חיל, זה מה שאת!"

"וואוו! באמת יפה! מה זה, כמה זה עלה?"

"כלום.. שום דבר יחסית למה ש... מה את מחפשת שם?"

"אני, אהה... זאת אומ..."

"אה, חח הבנתי! המכתב למטה!"


"חני?" כרז מוישה.

"כן מוישה, מה קורה, סדרת את החשבון גז?" שאלה חני בפרקטיות.

"לא סדרתי, אבל..."

"אויש, לא נעים לי כבר מהנציגה..."

"הכל טוב, הם רק מרוויחים עלינו!"

"כן, אבל היא לא..."

"נכון, אבל הבעלים של החברה, הוהו! בכל מקרה, קניתי לך..."

"מתנה?"

"לא יודע 'מתנה', משהו כזה שמצאתי באיזו חנות חדשה..."

"מה זה, מה זה עושה?"

"לא יודע. אין לי מושג, נראה לי מקציף ביצים או משהו כ... מה את מחפשת?"

"אני, כלומר..."

"אה, חח הבנתי! הפתק החלפה למטה!"
 
פרק 64

"חני?" קרא מוישי.

"כן מוישי, מה נש... מה זה?" הופתעה חני.

"תנחשי..."

"מתנה?"

"בדיוק!"

"וואו, תודה, איזה כיף!"

"מגיעה לך! אשת חיל!"

"אני מסמיקה..."

"אין לך מה להסמיק! אשת חיל, זה מה שאת!"

"וואוו! באמת יפה! מה זה, כמה זה עלה?"

"כלום.. שום דבר יחסית למה ש... מה את מחפשת שם?"

"אני, אהה... זאת אומ..."

"אה, חח הבנתי! המכתב למטה!"


"חני?" כרז מוישה.

"כן מוישה, מה קורה, סדרת את החשבון גז?" שאלה חני בפרקטיות.

"לא סדרתי, אבל..."

"אויש, לא נעים לי כבר מהנציגה..."

"הכל טוב, הם רק מרוויחים עלינו!"

"כן, אבל היא לא..."

"נכון, אבל הבעלים של החברה, הוהו! בכל מקרה, קניתי לך..."

"מתנה?"

"לא יודע 'מתנה', משהו כזה שמצאתי באיזו חנות חדשה..."

"מה זה, מה זה עושה?"

"לא יודע. אין לי מושג, נראה לי מקציף ביצים או משהו כ... מה את מחפשת?"

"אני, כלומר..."

"אה, חח הבנתי! הפתק החלפה למטה!"
דווקא חשבתי ישר על פתק החלפה :sne:
 
פרק 65

"מה קורה חני?" נכנס מוישי הביתה נסער "הכל טוב?

את לא מבינה איזה קטע!

אמא שלי התקשרה

היא רוצה להגיע!

שוב!

לא מבין למה,

היא לא מבינה שזה מלחיץ אותך?

אני במקומה לא הייתי עושה את זה, רק לא נעים להגיד לה את זה...

וזה גם עניין של כיבוד הורים

בכל זאת הם נתנו לא מפסיקים לתת לנו,

וגם אנחנו לוקחים מ... מה קורה חני?"

"כלום, מאז שהגעת אתה לא נתת לי להשחיל מילה..." אמרה חני וסימנה בראשה לכיוון הסלון שסדרה במאמץ.


"מה קורה חני?" נכנס מוישה נרגז "איך הילדים?

את לא מבינה איזה מעצבן!

אמא שלך התקשרה

היא הודיעה לי שהיא מגיעה!

שוב!

פשוט ככה!

אני לא מבין, היא לא מבינה שזה מלחיץ אותי ומציק לי?

למה את לא אומרת לה את זה איכשהו?

אני מבין את העניין של כיבוד הורים, אבל זה למעלה מכוחותיי!

והיא גם נותנת אינספור הערות עליי, אז בכלל...

והם בכלל לוקחים מ... מה קורה חני?"

"אתה לא..." אמרה חני וסימנה בראשה לכיוון הספה שם ישבה השוויגער המושמצת בפה פעור.
 
"שנייה, יש פה עיתון, כתוב פה על הפגנות בבני ברק, שנייה, אני פותחת להסתכל על הכתבה המלאה..."

"חני, את עדיין בתוך הביוב?"

"כן, אה, לא מעניינת הכתבה... זרקתי אותו חזרה. וואו, אתה לא יודע מה אני רואה כאן ליד העיתון, יש מצב שמצאתי תחפושת לדבורי, בחנות זה יעלה הון! אולי אני אנסה שנייה..."

"חני, את בתוך הביוב! נראה לך שהשקיות עוזרות מאה אחוז? את תסריחי שם! מילא לעבור שנייה אחת בשביל להגיע לעבודה, אבל להתעכב בשביל שטויות בתוך כל הגועל הזה?"
פרק מדהים ומחכים,
נראה לי שהמסר פה חשוב מכדי להיות עוד פרק...
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 66

"מוישי? יש לך מושג מה הסיפור שמדברים על מלחמה עכשיו?" הקשתה חני.

"אני יש לי מושג..." הפטיר מוישי.

"לא יודעת. אולי אתה מבין בזה יותר, בעבודה שלי ברברו הרבה..."

"אני באמת לא יודע. אני לא קורא כמעט עיתונים".

"וטוב שכך! יותר רגוע!"

"נכון, אז למה שאלת בעצם..."

"לא יודעת, כי זה מה שמדברות העובדות בעבודה, אז התעניינתי".

"אה, בכל מקרה, טוב שלא נדע. אם יהיה משהו חשוב יעדכנו אותנו".

"אבל אם זה משהו דרמטי, אולי שווה שנדע מראש?"

"דווקא לא נראה לי, למה זה יהיה טוב?"

"לא יודעת, נראה לי ש... אימאאא...... אזעקה!"

כעבור חמש דקות:

"אתה באמת צדקת, לא עזר כלום! נלחצנו למרות שידענו מראש!"


"מוישה? הולכת לפרוץ מלחמה?" ביררה חני.

"תראי, זה תלוי את מי שואלים..." התלהב מוישה מההתעניינות ויישר את צווארנו כפרשן בכיר.

"אני שואלת אותך. אתה יודע, לא מתאים לי מלחמה עכשיו, הריצות לממדי"ם לא עושים לי טוב!"

"אז כך, איצ'ה מקו המידע טוען ש..."

"עזוב, בעצם. הרבה יותר רגוע ככה".

"אויש, נו, אז למה שאלת בעצם?"

"סתם כי חשבתי שזה יועיל לדעת מראש?"

"זה נכון! ככה נוכל להיערך כראוי..."

"זה נראה לך יעזור?"

"בטח, ככה לא נלחץ!"

"אתה בטוח? מוישהה, אזעקההה!"

כעבור חמש דקות:

''איך שזה עזר זה שדברנו על זה..... מדהים! אם זו הייתה אזעקה אמיתית עוד מילא... עכשיו רצנו סתם באמצע החיים בשאגות למקלט כשאתה עם הפיג'מה הלא תואמת ל'עיני כל ישראל' ההמומים, פשוט בושות!"
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 67

"חני, מה קורה?" אמר מוישי כשחני נכנסה לחדר.

"לא, אני פשוט לא מסכימה לזה!" הרימה חני את קולה.

"מה, מה קרה?"

"זה פשוט לא בסדר, למה אני צריכה לקבל ממנה דשי"ם?"

"אה, מאימא שלך, שראתה אותי היום עם ה... סורי, אני לא...?"

"זה היה מביך!"

"אני מבין, רק ש..."

"פשוט מכעיס, למה אני צריכה לקבל כזה שפכטל על ה..."

"את באמת לא צריכה, אני מתנצל! ממש מתנצל!"

"לא... אני לא מבינה!"

"אז אני בכל זאת מבקש סליחה ש..."

"אה, מוישי, דברת איתי?" אמרה חני וסימנה על אוזנית הבלוטוס שבאוזנה "סורי שלא שמעתי, אני באמצע שיחה..."


"אה, חני, שלום..." קיבל מוישה את חני כשנכנסה לבית, עיניו היו תקועות עמוק בתוך העיתון.

"שלום. לא, אני פשוט לא מסכימה לזה! היו לי בושות!" ביכתה חני.

"זה לא איכפת לי!"

"מה? אתה יודע מה שזה גרם לי?"

"למה שזה יפריע לי? את האמת, זה לא מזיז לי!"

"אני לא מאמי... זה היה מביך!"

"אני מבין, רק שיש דברים שיותר נוגעים אליי..."

"פשוט מכעיס, למה אתה זה לא מעניין אותך ש..."

"ככה זה, אין מה לעשות!"

"לא... אני לא מבינה! מוישה אתה פשוט..."

"בלתי נסבל..."

""לא כז... רק אתה... היי, מוישה!" הרימה חני המובכת את קולה "לא יכולת לסמן לי כשנכנסתי שאתה עם אוזנייה?"
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

@מנהל ai
אם אפשר שנפתח אשכול חדש בנושא.
נראה לי שיהיה מוצלח מאד
אגב אשמח למידע לגבי זכויות יוצרים של התמונות באתגרים
שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  12  פעמים
למעלה