זו תופעה מאוד מוכרת אצל ילדים רגישים עם ערך עצמי נמוך.
במהלך יום היא מחזיקה יפה, היינו, מתפקדת, עסוקה, מוקפת אנשים.
בלילה הכול נהיה שקט ואז פתאום היא (הנפש) נשארת לבד עם עצמה.
וכשיש בפנים תחושת חוסר, הלילה מגדיל אותה.
ביום יש מספיק דברים שנותנים תחושת "יש",
בלילה, כשאין הסחות, עולה תחושת ה"חוסר" ואז המחשבות מתחילות לרוץ.
פתאום מגיעים פחדים על החיים, על הגוף, על ההורים, על העתיד.
לא כי קרה משהו, אלא כי המוח נכנס למצב שמירה.
ולכן חשוב להבין שזו לא בעיית שינה,
זו חרדה שמופיעה בזמן שבו אין רעש חיצוני שמרגיע את הנפש.
מה יכול לעזור כאן?
קודם כל להרגיע אותה שזה מוכר ושזה קורה להרבה ילדים.
שנית, לומר לה שהמוח שלה פשוט מנסה לשמור עליה בלילה אבל קצת מגזים.
דבר שלישי, ליצור עוגן קבוע לפני השינה:
כמה דקות של חיבור, שיחה רגועה, חיבוק, תפילה, נשימות.
משהו שחוזר כל ערב ונותן לגוף תחושת ביטחון.
יש משפט של הרבי שאומר: "הסדר חשוב מהלימוד", בעולם הנפש זה נכון אף יותר.
והנקודה הכי חשובה:
העבודה האמיתית היא במהלך היום!
עבודה להרגיש שווה, מסוגלת, מוצלחת, אהובה.
ככל שתחושת ה"יש" גדלה ביום, כך הלילה נהיה שקט יותר.
כאשר יהיה לה עונג פנימי (ערך עצמי בלתי מותנה) הנפש כבר לא תצטרך לשמור כל כך חזק והיא תוכל להירדם מהר ולישון טוב בלילה.