התייעצות איך משפחה חרדית-אברכית במרכז (בית שמש) סוגרת חודש????

מצב
הנושא נעול.
וזה גם לא אומר שמי שאשתו מרויחה 20K אסור שיהיה לו אוטו ואוכל מוכן,
זה אומר שהקב''ה מבטיח למי שנכלל בשבט לוי שיהיה לו לפחות את המספיק לו,
ברור!!!!
מדובר פה על מי שמקדיש את חייו ללימוד תורה. זה כתוב פה בפרוש.
אף אחד לא דיבר כאן על אדם שיש לו.
 
אם הבעל אברך
הוא יכול לאסוף את הילדים ב-13:30
מחיר למטפלת/גנון פרטי הוא יותר באזור 1000
והנה 2000 ש"ח במתנה....

להרבה זוגות יש נכס איפשהו שמכניס שכירות קטנה שמאזנת עוד טיפה את המצב
לא נראה שאת מכירה את העיר בית שמש
מספיק שהבעל האברך לומד ברמה ג' או א' או כדי שיקח לו לפחות חצי שעה להגיע לאיזור מגוריו ולהתחיל באיסוף הילדים
כך ש 13.30 לא רלוונטי בכלל
 
לא קראתי תגובות קודמות
אבל זה לא קשור רק לבית שמש השאלה על ירושלים ועוד
ואכן ברוב המשפחות מנסים למצוא הכנסה נוספת או יש שיש להם ממילא הכנסות יותר גדולות
מכיר משפחה שהיה דחוק לה ולא מצאה רעיון להכנסה נוספת
נתתי להם רעיון על מחסן גדול לא שימושי הפכו את זה ליחידה
יש כאלה יש להם דברים עונתיים שנוספים לכל השנה מכירת 4 מינים
עיצוב משלוחי מנות וכו היה מישהו נוסף שחיפש הכנסה נוספת
הוא חתם יששכר וזבולון עם מישהו אחר
הכרתי מישהו שהיה חסר להם כסף באקראי הוא סיפר לי שהילד הקטן מקבל מטרנה צימחית
בגלל אלרגיה סוף דבר זה הוסיף בערך 1800-1900 לתקציב החסר
ברור שיש סיעתא דשמיא אבל אני לא חושב שהקדוש ברוך הוא מבקש מאדם לחיות בלי חשבון באופן מופקר
ובסוף להגיע להלוואות מאנשים ואז להפיל משפחות אחרות ולהכריז פשיטת רגל/אין לי או במילה המכובסת
סידור חובות
 
לא נראה שאת מכירה את העיר בית שמש
מספיק שהבעל האברך לומד ברמה ג' או א' או כדי שיקח לו לפחות חצי שעה להגיע לאיזור מגוריו ולהתחיל באיסוף הילדים
כך ש 13.30 לא רלוונטי בכלל
יש כוללים שלכן גומרים ב1 בדיוק,
והרבה אברכים שיוצאים ב1 אפילו שרוב הכולל נשאר עד 1 ו20
 
התשובה היא פשוטה
לך למיר בן 2 ל 4 תפגוש אלפי אברכים מחייכים שמחים ובטוחים וגם קצת לחוצים
נכון יש קושי אבל זה בדיוק מי שאנחנו אוכלי המן שמי שמאמין בלב שלם זוכה שירד לו עד פתח הבית
זר לא יבין זאת
ולא חס וחלילה לרדת על מישו אבל זה באמת משו שאי אפשר להבין עד שחיים את זה
כעם ישראל אנחנו לא חלק מהטבע ומי שעובד רואה את זה יותר בחוש את השתלשלות הצינורת
ועובד כוונתי לא רק לעובד כמשמעותו אלא כעובד השם שמסתכל ושואל בדיוק את אותו השאלה שלך ומסתובב אחורה לראות 7 שנים שעברו עם השאלה הזאת ועדיין אין לו תשובה אבל ברוך השם הבנק לא שואל לא את השאלה הזאת ולא שאלות אחרות
הגיוני. מדובר על בחורים שמקבלים טוב טוב על דירות. בציבור החסידי בכל אופן זה פחות מקובל ובוא לא נפתח את זה. אבל אברך כולל חסידי שחי בשכירות ואשתו והוא מוסרים נפשם על מנת שילמד תורה ראוי להערכה גדולה הרבה יותר מבחור שגר בדירה משלו ומשלם מחיר משכנתא שלא מגיע לפעמים למחצית ממה שמשפחה חסידית ממצועת מוציאה על שכירות עלובה במרכז. וזה שאצל החסידים יותר נפוץ היציאה לעבודה זה לא תירוץ לזלזל חס וחלילה . פשוט להעריך את היכולת שלהם להיות אברכים בזכות עצמם ולא כי שילמו להם דירה.
 
הגיוני. מדובר על בחורים שמקבלים טוב טוב על דירות. בציבור החסידי בכל אופן זה פחות מקובל ובוא לא נפתח את זה. אבל אברך כולל חסידי שחי בשכירות ואשתו והוא מוסרים נפשם על מנת שילמד תורה ראוי להערכה גדולה הרבה יותר מבחור שגר בשכירות ומשלם מחיר משכנתא שלא מגיע לפעמים למחצית ממה שמשפחה חסידית ממצועת מוציאה על שכירות עלובה במרכז. וזה שאצל החסידים יותר נפוץ היציאה לעבודה זה לא תירוץ לזלזל חס וחלילה . פשוט להעריך את היכולת שלהם להיות אברכים בזכות עצמם ולא כי שילמו להם דירה.

הוא קיבל דירההההההההה
בתוך עמי אנוכי יושב כמה נראה לכם שמקבל בחור שמתחתן היום?????? כמה נראה לכם אחוז המחותנים שמממשים את התחייבותם????

ומסכים עם כל מילה! כל אברך באשר הוא ראוי להערצה ותמיד תמיד זה בזכות עצמו ולא בזכות אף אחד אחר
 
יש אברכים שגם לומדים מתחת לבית
ו?
וברוך ה' מתרבים לומדי התורה, יש הרבה שלומדים מתוך הדחק אפילו שהם היו יכולים לכאורה להרויח הרבה,
וכן זה לא קשור דוקא לליטאים, אם הזכירו את בית שמש אפשר לבוא ולראות איך יש עשרות אברכים חסידים וספרדים [שלא מקבלים דירה] עוסקים בתורה,
 
וברוך ה' מתרבים לומדי התורה, יש הרבה שלומדים מתוך הדחק אפילו שהם היו יכולים לכאורה להרויח הרבה,
וכן זה לא קשור דוקא לליטאים, אם הזכירו את בית שמש אפשר לבוא ולראות איך יש עשרות אברכים חסידים וספרדים [שלא מקבלים דירה] עוסקים בתורה,
איך זה קשור למה שכתבתי?
התגובה שלי היתה על אברך שלא יכול עד 13.30 לאסוף את שיירת ילדיו
 
איך זה קשור למה שכתבתי?
התגובה שלי היתה על אברך שלא יכול עד 13.30 לאסוף את שיירת ילדיו
גם לזוג עובד יכול להיות את הבעיה הזו שהם לא יכולים לאסוף עד 4 כי הם עובדים מחוץ לעיר,
מה עושים? איכשהו מסתדרים,
גם אברכים יכולים להסתדר באותה מידה,
 
דבר ראשון, במשפחה עם 4 ילדים - האבא כבר לא חייב גיוס בד"כ.
כמו שכתבו פה זה לא נכון בכלל
בעלי מחויב גיוס ויש לי בלע"ר 4 ילדים כן ירבו
ואני לא חריגה לא בכיתה ולא בשיעור של בעלי
ולא אני לא חסידיה ובעלי לא התחתן בן 18

להרבה זוגות יש נכס איפשהו שמכניס שכירות קטנה שמאזנת עוד טיפה את המצב
ויש משכנתא שלא מכסה את השכירות ואולי נוגסת עוד חתיכה מהעוגה

לפעמים הנס מתבטא בכך שהם מצליחים לגלגל מאות אלפים חודש אחר חודש.
כן זה חלק מהנס ולזכור להודות גם על זה

וכל המוסיף עליו עול תורה מורידים ממנו עול דרך ארץ

"קוה אל ה' חזק ואמץ לבך וקוה אל ה'"
תמיד אחרי ולפני כל ההשתדלויות לחזור ולבטוח בה'

ושנזכה להיות מבין אוכלי המן
 
כמו שכתבו פה זה לא נכון בכלל
בעלי מחויב גיוס ויש לי בלע"ר 4 ילדים כן ירבו
ואני לא חריגה לא בכיתה ולא בשיעור של בעלי
ולא אני לא חסידיה ובעלי לא התחתן בן 18


ויש משכנתא שלא מכסה את השכירות ואולי נוגסת עוד חתיכה מהעוגה


כן זה חלק מהנס ולזכור להודות גם על זה

וכל המוסיף עליו עול תורה מורידים ממנו עול דרך ארץ

"קוה אל ה' חזק ואמץ לבך וקוה אל ה'"
תמיד אחרי ולפני כל ההשתדלויות לחזור ולבטוח בה'

ושנזכה להיות מבין אוכלי המן
אני לא חושב שזה נס שהם מצליחים לגלגל ככל שהם יצליחו יותר המכה שלהם או של הסובבים
תהיה גדולה יותר כשזה יתפוצץ וגם אם לא בדרך יכול להיות עגמת נפש לאנשים שלוו מהם וכו
 
בא נלמדך את מקצוע השתיקה.
זכינו ובדורינו אלפים זוכים לאורה של תורה לשבת כל ימיהם על התורה ועל העבודה (שבלב) מי שמדבר כך לרוב זה מאלו שלא זכו לכך ועיניהם יוצאות מקנאה לראות אברכים שכל חייהם תורה ויראה. נברכך שיזכך ה' לשכון בהכלי התורה ולהינות מזיו תפארתה.
לרוב אנשים כאלו במקום לדרבן ולחזק את אלו שמצליחים להשאר אברכים נקיים וטהורים משכנעים את עצמם על חשבון חבריהם ילדיהם ומשפחתם כי דרכה של תורה היא לצאת לעבוד.
חבל חבל חבל.
רמב''ן - (שמות כ ח): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" - ענין עבודה היא מלאכה שאינה להנאת הגוף כאוכל נפש וכיוצא בה, כענין שנאמר (שמות א יד): "ובכל עבודה בשדה", (בראשית ד יב): "כי תעבוד את האדמה", (יחזקאל לו ט): "ונעבדתם ונזרעתם", וכאשר אפרש עוד בע"ה (רמב"ן על ויקרא כג ז). ולכך אמר "ששת ימים תעבוד" את האדמה, "ועשית כל מלאכתך", אשר היא לצורך גופך ולהנאתך, כענין (שמות טז כג): "את אשר תאפו אפו", ובשבת לא תעשה שום מלאכה.
 
רמב''ן - (שמות כ ח): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" - ענין עבודה היא מלאכה שאינה להנאת הגוף כאוכל נפש וכיוצא בה, כענין שנאמר (שמות א יד): "ובכל עבודה בשדה", (בראשית ד יב): "כי תעבוד את האדמה", (יחזקאל לו ט): "ונעבדתם ונזרעתם", וכאשר אפרש עוד בע"ה (רמב"ן על ויקרא כג ז). ולכך אמר "ששת ימים תעבוד" את האדמה, "ועשית כל מלאכתך", אשר היא לצורך גופך ולהנאתך, כענין (שמות טז כג): "את אשר תאפו אפו", ובשבת לא תעשה שום מלאכה.
זו סוגיה, ואי אפשר לבוא ולצטט ראשון אחד, יש שפוסקים כב''י,
הבית יוסף יו''ד רמ''ו ז''ל:מימרא דרבי חנינא בר אידי בפ"ק דתענית [ז.] כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכו' הרמב"ם אזדא לטעמיה בפ"ד ממסכת אבות שקרא שם תגר על ההספקות שנותנים לתלמידים ולרבנים ואף על פי שנראה מדבריו שם שרוב חכמי התורה הגדולים שבזמנו היו עושים לא נמנע מלהשיב עליהם כמה תשובות ובאמת לא נהגו חכמי הדורות כמותו והראיות שהביא לדבריו יש לדחותם ואדרבה יש להביא ראיות להחזיק ביד הנותנים והמקבלים וכן ראוי לעשות דאם לא כן כבר היתה התורה בטילה חס ושלום ועל ידי ההספקות יכולים לעסוק בתורה ויגדיל תורה ויאדיר. וכבר כתב והאריך הה"ר שמעון בר צמח בתשובותיו לחלוק על הרמב"ם ולסתור כל דבריו ולהחזיק ביד החכמים והתלמידים הנוטלים פרס מהצבור והביא כמה ראיות מהתלמוד והמדרשות. ומכל מקום מי שאפשר לו להתפרנס ממעשה ידיו ולעסוק בתורה ודאי מדת חסידות הוא ומתת אלהים הוא אבל אין זו מדת כל אדם שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס ממעשה ידיו:

ואיך ענה אחד למזרוחניק שטען לו שהרמב''ם היה רופא, הוא ענה לו אז תביא רופא [או עובד] שהוא כמו הרמב''ם [או ברמה של ת''ח] מהציבור שלך,
תכלס' כיום לא ידוע [לי לפחות] על ת''ח אחד!!! ידוע שגם עבד, כולם היו אברכים,
 
לא נראה שאת מכירה את העיר בית שמש
מספיק שהבעל האברך לומד ברמה ג' או א' או כדי שיקח לו לפחות חצי שעה להגיע לאיזור מגוריו ולהתחיל באיסוף הילדים
כך ש 13.30 לא רלוונטי בכלל
אם זה המצב אצלם שחסר 2000 ש"ח בחודש שייחסכו אם הילדים לא ילמדו במעון - הוא ילך לכולל קרוב לגנים\לבית או שהם ירשמו את הילדים לגנים שממוקמים ליד הכולל.
 
זו סוגיה, ואי אפשר לבוא ולצטט ראשון אחד, יש שפוסקים כב''י,
הבית יוסף יו''ד רמ''ו ז''ל:מימרא דרבי חנינא בר אידי בפ"ק דתענית [ז.] כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכו' הרמב"ם אזדא לטעמיה בפ"ד ממסכת אבות שקרא שם תגר על ההספקות שנותנים לתלמידים ולרבנים ואף על פי שנראה מדבריו שם שרוב חכמי התורה הגדולים שבזמנו היו עושים לא נמנע מלהשיב עליהם כמה תשובות ובאמת לא נהגו חכמי הדורות כמותו והראיות שהביא לדבריו יש לדחותם ואדרבה יש להביא ראיות להחזיק ביד הנותנים והמקבלים וכן ראוי לעשות דאם לא כן כבר היתה התורה בטילה חס ושלום ועל ידי ההספקות יכולים לעסוק בתורה ויגדיל תורה ויאדיר. וכבר כתב והאריך הה"ר שמעון בר צמח בתשובותיו לחלוק על הרמב"ם ולסתור כל דבריו ולהחזיק ביד החכמים והתלמידים הנוטלים פרס מהצבור והביא כמה ראיות מהתלמוד והמדרשות. ומכל מקום מי שאפשר לו להתפרנס ממעשה ידיו ולעסוק בתורה ודאי מדת חסידות הוא ומתת אלהים הוא אבל אין זו מדת כל אדם שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס ממעשה ידיו:

ואיך ענה אחד למזרוחניק שטען לו שהרמב''ם היה רופא, הוא ענה לו אז תביא רופא [או עובד] שהוא כמו הרמב''ם [או ברמה של ת''ח] מהציבור שלך,
תכלס' כיום לא ידוע [לי לפחות] על ת''ח אחד!!! ידוע שגם עבד, כולם היו אברכים,
הייתי חייב להשתמש רגע ברב ג'מיני לקצר תהליכים בשביל התזכורת שביקשת...

השילוב בין תורה לעבודה הוא מושג שורשי ביהדות, המבוסס על הכלל במשנה: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון" (מסכת אבות). לאורך ההיסטוריה, גדולי ישראל רבים לא ראו במלאכה ביטול תורה, אלא חלק בלתי נפרד מעבודת השם ומהשמירה על יושרה אישית.

הנה כמה דוגמאות בולטות ומקורות מרכזיים:




1. תקופת התנאים והאמוראים​

בתקופת המשנה והגמרא, כמעט כל החכמים עסקו במלאכה לפרנסתם. הם האמינו שעל האדם להתפרנס מיגיע כפיו ולא להפוך את התורה ל"קרדום לחפור בה".

  • הלל הזקן: עבד כחוטב עצים. מסופר עליו שהיה משתכר חצי דינר ביום – מחציתו לצורכי ביתו ומחציתו לשומר בית המדרש כדי שיוכל להיכנס וללמוד.
  • רבי יהושע בן חנניה: היה פחמי (או עושה מחטים). הגמרא מספרת שכשביקר בביתו רבן גמליאל, ראה שקירות הבית שחורים ואמר לו: "מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה".
  • רבי יוחנן הסנדלר: כשמו כן הוא, עסק בסנדלרות.
  • רב הונא: היה חקלאי ומשקה שדות. מסופר שכשהיה הולך לבית הדין, היה נושא את מעדרו על כתפו בגאווה.



2. תקופת הראשונים​

בתקופה זו בולטים במיוחד חכמים ששילבו מקצועות חופשיים ומדעיים עם הנהגה רוחנית.

  • הרמב"ם (רבי משה בן מימון): מגדולי הפוסקים והפילוסופים בכל הזמנים. לפרנסתו שימש כרופא בכיר (ואף רופאו של הסולטן במצרים). במכתבו המפורסם לרבי שמואל אבן תיבון, הוא מתאר סדר יום מפרך שבו הוא מקדיש את רוב שעות היום לרפואה, ואת הלילות לכתיבה תורנית.
    "אני שוכן במצרים והמלך שוכן בקהיר... ואיני רואה אדם מישראל אלא בשבת, אז יבואו כולם אחרי התפילה ואנהיגם בצורכי הקהילה..."
  • הרמב"ן (רבי משה בן נחמן): גם הוא עסק ברפואה לפרנסתו בספרד.
  • רש"י (רבי שלמה יצחקי): קיימת מסורת (אם כי יש המערערים עליה היסטורית) שהיה בעל כרמים וסוחר ביין בצרפת.



3. תקופת האחרונים והעת החדשה​

גם בדורות מאוחרים יותר מצאנו גדולי דור ששמרו על עצמאות כלכלית.

  • המהר"ל מפראג: עסק במסחר.
  • בעל "ערוך השולחן" (רבי יחיאל מיכל אפשטיין): עסק במסחר לפני שהתמנה לרבנות, וגם לאחר מכן הטיף לחשיבות המלאכה.
  • רבי שמשון רפאל הירש: מייסד שיטת "תורה עם דרך ארץ" בגרמניה, שדגל בשילוב מלא של השכלה ומקצוע עם שמירת מצוות קפדנית.
  • ה"חפץ חיים" (רבי ישראל מאיר הכהן): סירב להתפרנס מרבנות. הוא ואשתו ניהלו חנות מכולת קטנה בראדין, והוא הקפיד על יושרה מוחלטת במשקולות ובמחירים.



מקורות מרכזיים להעמקה​

אם ברצונך לעיין במקורות הטקסטואליים:

  1. מסכת אבות, פרק ב' משנה ב': "כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון".
  2. רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ג' הלכה י': שם הוא יוצא בחריפות נגד מי שמחליט לעסוק בתורה ולא לעבוד, וטוען שזהו חילול השם (גישה זו עוררה פולמוס רב לאורך הדורות).
  3. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ו: "אחר כך ילך לעסקו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה... ויעשה מלאכתו עראי ותורתו קבע".
 
יפה שכבודו יודע מה דעת תורה האמיתית.
(רק אל תשכח לעדכן כמה מגדולי הדור שחושבים אחרת)
נכתב בצורה בהירה ביותר - הבאתי כאן הן מקורות והן הלכות והן היסטוריה פשוטה לעומת 50 שנה ותוצאותיהן.
לא טוען שאין דעות חדשות אחרות.
הבאתי גם מכלול מחשבות בנושא.
הנקודה ברורה - מה שהיה כל השנים ועשו זאת רוב מוחלט של חכמי וקדושי עמנו - שילוב יחד עם תפילה וביטחון.
לא מבין למה להידחק לפינה...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה