מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום וברכה!
האשכול יעסוק בנושאים ביהדות שמקובל בעולם שהם ככה כבר כמה דורות, ואף מלמדים הדברים בחיידרים הק', והם גירסא דינקותא של רבים מאיתנו ושל דורות עברו. המטרה של האשכול להעמיד דברים על דיוקם, ולעורר לב המעיין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ואני המתחיל, כפי שאמרו כבר חז"ל - קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא" "קורא האיגרת (מי שהביא את הצו או העלה את הרעיון) - הוא יהיה השליח (המוציא לפועל).

רש"י לא כתב בכתב רש"י ואפילו לא ראה אותו מעולם!
כמעט כל לומד מתחיל יודע לזהות מרחוק את "כתב רש"י", אבל המיתוג המפורסם הזה מבוסס על אי־הבנה היסטורית מובהקת. רבי שלמה יצחקי, שחי בצרפת במאה ה־11, לא כתב בכתב זה, ואפילו לא ראה אותו. הכתב הומצא כ400 שנה אחרי פטירתו. המיתוס נולד בשנת 1475, עם הדפסת הספר העברי הראשון התורה עם פירוש רש"י (פירוש רש"י לתורה בעיר רג'יו די קלבריה). המדפיסים האיטלקים, ובראשם אברהם בן גרטון, ביקשו להפריד ויזואלית בין דברי התורה, לבין הפירוש של רש"י. הם בחרו בכתב הספרדי המעוגל עבור הפירוש, ומאחר ורש"י היה הפרשן המרכזי ביותר, שמו דבק בגופן לנצח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ואני המתחיל, כפי שאמרו כבר חז"ל - קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא" "קורא האיגרת (מי שהביא את הצו או העלה את הרעיון) - הוא יהיה השליח (המוציא לפועל).

רש"י לא כתב בכתב רש"י ואפילו לא ראה אותו מעולם!
כמעט כל לומד מתחיל יודע לזהות מרחוק את "כתב רש"י", אבל המיתוג המפורסם הזה מבוסס על אי־הבנה היסטורית מובהקת. רבי שלמה יצחקי, שחי בצרפת במאה ה־11, לא כתב בכתב זה, ואפילו לא ראה אותו. הכתב הומצא כ400 שנה אחרי פטירתו. המיתוס נולד בשנת 1475, עם הדפסת הספר העברי הראשון התורה עם פירוש רש"י (פירוש רש"י לתורה בעיר רג'יו די קלבריה). המדפיסים האיטלקים, ובראשם אברהם בן גרטון, ביקשו להפריד ויזואלית בין דברי התורה, לבין הפירוש של רש"י. הם בחרו בכתב הספרדי המעוגל עבור הפירוש, ומאחר ורש"י היה הפרשן המרכזי ביותר, שמו דבק בגופן לנצח.
מקור ?.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
זה ידוע, אני התפלאתי שזה הובא בתור מיתוס\תגלית.

עוף החול הוא לא המצאה של המיתולוגיה היוונית, מישהו הראה לי בבראשית רבא שכתוב עליו, וכן על עוד כמה מיתולוגיות יווניות שהגיעו מהיהדות בכלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6

מיתוס הצוואר: למה באמת לא אוכלים ג'ירפה?

בפי העולם שגור המיתוס שסיבת המניעה מאכילת ג'ירפה היא צווארה הארוך, שיוצר כביכול ספק היכן יש לשחוט אותה. אולם, מבחינה הלכתית מדובר בטעות גמורה: על פי המשנה במסכת חולין (דף יט עמוד ב), כל אורך הצוואר של החיה כשר לשחיטה, כך שצוואר ארוך הוא דווקא יתרון טכני ולא מכשול.

הסיבה האמיתית נעוצה במחלוקת הלכתית לגבי הצורך ב"מסורת". דעת כמה פוסקים מרכזיים, בהם הש"ך (יורה דעה סימן פ סק"א), החכמת אדם (כלל לו סעיף א) והחזון איש (יורה דעה סימן יא אות ד), היא שגם בחיה לא די בהימצאות סימני טהרה פיזיים, אלא נדרשת מסורת ברורה המועברת איש מפי איש שהחיה אכן נאכלת. מכיוון שאין לנו מסורת כזו לגבי הג'ירפה – היא אינה נאכלת.

מנגד, ישנם פוסקים כמו הפרי מגדים (יורה דעה סימן פ, שפתי דעת סק"א) והכף החיים (אות ה), הסבורים שסימני טהרה מספיקים כשלעצמם כדי להתיר חיה באכילה ואין צורך במסורת. לפי דעות אלו, אין מניעה הלכתית לאכול ג'ירפה, והסיבה שהדבר אינו קורה בפועל היא פשוטה: מדובר בחיה מוגנת, מה שהופך את הנושא ללא מעשי בימינו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
דבר ידוע, ״כתב רש״י״ הוא בעצם גופן של כתיבה יהודית ספרדית במשקל בינוני. ונקרא כך, כפי שכתבו, בגלל ששימש להדפסתו של פירוש רש״י על התורה והמקרא הודפס בגופן מרובע וכדי להבדילך את הפירוש מהמקרא השתמשו בגופן אחר. בכתבי יד ששרדו מתקופתו של רש״י לא מצאו כתב דומה (לא נשארה דוגמא מכתב ידו של רש״י).
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ציור לוחות הברית בצורת עיגול - מקורו מהנוצרים!
בתודעה הציבורית השתרשה התמונה של לוחות הברית עם קצוות מעוגלים, אך האמת המחקרית וההלכתית שונה בתכלית. גדולי ישראל רבים (כפי שציין רבי אליהו כץ בספרו 'ביכורי אליהו' עמ' קי"ג, ורבי ישראל יעקב פישר בספרו 'אבן ישראל' סימן נ"ז), ובראשם הרבי מלובביץ' (שיחת קודש שמחת תורה תשמ"ב; כתב יד קודש בתשורה למשפחת מוצקין עמ' 10), הדגישו כי הלוחות היו מרובעים לחלוטין.
המקור לכך הוא שבתורה לא מוזכרת צורה מעוגלת, אלא מידות מדויקות: שישה טפחים על שישה טפחים, ובעובי שלושה טפחים (כך מופיע בש"ס ובברייתות: נדרים לח, א; וירושלמי שקלים פרק ו' הלכה א' לפי גרסתנו). ההוכחה החותכת מגיעה מהדיון בגמרא (בבא בתרא דף יד, א), שם נחלקו אמוראים כיצד סודרו הלוחות בתוך ארון הברית כך שיימלא כל חללו לאורכו ("פירנסת ארון לאורכו" – רש"י שם). לו היו הלוחות מעוגלים, היה נוצר חלל פנוי בפינות הארון, מה שסותר את חישוב המידות המדויק בגמרא.
המקור לצורה המעוגלת הוא למעשה באמנות הנוצרית, ובשל העובדה שבעבר נמסרו ספרי קודש לדפוס אצל גויים, השתרשה הטעות גם ביהדות.
כנגד קביעה זו, היו שניסו לערער בהסתמך על הכלל בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פ"ו ומסכת נדרים פ"ה) ש"אין מרובע מששת ימי בראשית", בעוד הלוחות נבראו בערב שבת בין השמשות (פרקי אבות פ"ה מ"ו). באגרות קודש (כרך ב', אגרת שס), מונה הרבי כמה תירוצים ליישוב הקושיא הנה כמה מהם:
  • א. הכלל "אין מרובע" נאמר רק על בריות (בעלי חיים וצמחים) ולא על דומם (סעיף א' באגרת).
  • ב. ייתכן שהתלמוד הבבלי, הקובע שהלוחות היו מרובעים, פשוט חולק על הירושלמי בנקודה זו.
  • ג. הכלל חל רק על מרובע שכל שטחיו חלקים לגמרי. מכיוון שאותיות הלוחות היו חקוקות (חור במשטח), אין זה נחשב למרובע "חלק" (סעיף ד' באגרת).
  • ד. הביטוי "מששת ימי בראשית" עשוי להוציא את מה שנברא ב"בין השמשות", או שכלל זה חל רק על בריאה בידי שמיים בתוך ששת הימים עצמם, ולא על בריאה מאוחרת יותר או כזו שנוצרה בערב שבת (סעיף ג' באגרת).

נ.ב. בשעתו יצאה חוברת בנושא זה מאת הרב יחזקל סופר "על חטא העיגול" וכמדוני שקיבל הסכמה מאת מרן הרב שך. ואשמח שיאירו עיני בנושא. (החבדניקים, והליטאים מעתיקי השמועה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הציור המפורסם והלא נכון של שני לוחות הברית מונחים של הר סיני.
משה רבנו עלה לשמים אחרי מתן תורה בשביל לקבל אותם.
חח גאוני!
תכלס׳…
גם על חנה ושבעת בניה אין מקור ברור
יש על סיפור דומה אבל בחורבן בית שני ולא בזמן היוונים
מובא בגמרא.
ציור לוחות הברית בצורת עיגול - מקורו מהנוצרים!
אהבתי!
יישר כח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
יש עוד הרבה נושאים, בלי נדר אכתוב עליהם, (וכפי דרישת הציבור)
1. חלוקת התורה לפרקים - החלוקה באה ממדפיסים נוצרים
2. צורת המנורה במקדש - הקנים היו ישרים ולא עגולים, (מקור העיגול מציורים של אומות העולם)
3. מי שמשתתף בברית נמחלין לו כל עונותיו - מקורו במדרש שלא ידוע לנו (דברי ר' אהרן מקארלין, הבני יששכר וכו')
4. חלוקת העליות ראשון שני שלישי וכו - לא מגיע מחז"ל אלא נעשתה ע"י מלמד דרדקי (ת"ח)
5. תפילין רש"י ור"ת - המחלוקת הייתה עוד קודם. גם הרבה לפניהם
6. התפילין של ר"ת היום - הם לא ר"ת באמת כדעתו, אלא רק בסדר הפרשיות (שלדעתו הפרשיות שוכבות)
7. כ"ד ספרי התנ"ך - כל הא- ב זה חלוקה של הנוצרים, מלכים א-ב, שמואל א- ב וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
1. חלוקת התורה לפרקים - החלוקה באה ממדפיסים נוצרים
ידוע.
5. תפילין רש"י ור"ת - המחלוקת הייתה עוד קודם. גם הרבה לפניהם
ברור, אחרת הם לא היו חולקים... זה נכון לכל מחלוקת שמובאת בראשונים.
7. כ"ד ספרי התנ"ך - כל הא- ב זה חלוקה של הנוצרים, מלכים א-ב, שמואל א- ב וכו'
כמדומני שזה ידוע, אתה לא יכול לעשות סיום על "שמואל א".
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ידוע.

ברור, אחרת הם לא היו חולקים... זה נכון לכל מחלוקת שמובאת בראשונים.

כמדומני שזה ידוע, אתה לא יכול לעשות סיום על "שמואל א".
ידען ברוך ה'

תן לי נושאים נוספים שאולי אני לא יודע
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
ידוע.

ברור, אחרת הם לא היו חולקים... זה נכון לכל מחלוקת שמובאת בראשונים.

כמדומני שזה ידוע, אתה לא יכול לעשות סיום על "שמואל א".

בננוגע לתפילין דרש"י ור"ת - המחלוקת לא נתחדשה בגלל חוסר ידיעה, אלא לכתחילה משה רבינו קיבל את שני הגירסאות. (בן איש חי, שו"ת מן השמיים וכו')


בנוסף 64 זוגות תפילין דעת הגר"א שלכן לא מניחים ר"ת
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אין מניעה הלכתית לאכול ג'ירפה, והסיבה שהדבר אינו קורה בפועל היא פשוטה: מדובר בחיה מוגנת, מה שהופך את הנושא ללא מעשי בימינו.
ויש עוד סיבה הרבה יותר פשוטה
הבשר שלה ממש לא אכיל.
ולחלוב אותה אי אפשר כי בעיטה שלה חזקה יותר מבעיטה של אריה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ידען ברוך ה'

תן לי נושאים נוספים שאולי אני לא יודע
איך אני אדע מה אתה לא יודע?
פת שהתבשלה ואוכלים ממנה יותר מכזית חייבת בברכת המוציא ובפחות מכזית בברכת מזונות.
חזן שלא הספיק להניח תפילין צריך להניח לפני ישתבח, ומתפלל רגיל עדיף לו להניח אחרי ישתבח בשביל שלא יהיה הפסק, אבל לא אחרי ברכו.
לא מועילה טבילה לכלי אם הוא חייב בהגעלה
וכהנה הרבה הלכות שאני לא יודע אם הן מוכרות, אבל אני גם לא הייתי מגדיר אותן בתור ידיעות מרעישות.
בננוגע לתפילין דרש"י ור"ת - המחלוקת לא נתחדשה בגלל חוסר ידיעה, אלא לכתחילה משה רבינו קיבל את שני הגירסאות. (בן איש חי, שו"ת מן השמיים וכו')
זה חידוש, זה ידוע שלפני רש"י ורבינו תם היו את שני הסוגים, והם רק רצו להכריע איזה נכון, אבל לפי מה שאתה אומר לא שייך להכריע בזה כי שניהם נכונים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה