טוב אני סה"כ חדש בפרוג, והאשכול הזה הוא מ2023
אז בעצם אני "גוזל" לכם נתח גדול מהדף אינטרנט עם המגילה שאני הולך לכתוב עכשיו, אבל אני חושב שזה לתועלת.
אז אני רוצה לספר על עצמי- אני בעצמי סבלתי מקשיי קשב וריכוז (ADD ולא ADHD) קשים, אני למעשה הייתי דתי לאומי בן להורים אשכנזים אוהבי אקדמיה(חזרתי בתשובה אפשר להגיד? בתכלס תיכננתי להיות חילוני אז כן גם אם הייתי דתי לאומי זה בסדר להגיד שחזרתי בתשובה) - אח שלי אחד דוקטור ואח שלי השני איש הייטק ואני? הכיבשה השחורה של המשפחה בתכלס אפשר להגיד למרות שעשיתי בגרויות עם השיניים בקושי רב, שאפשר להגיד את הפעמים שבאמת עשיתי שיעורי בית במשך כל ימי היסודי והתיכון אפשר לספור אותם על שתי ידיים, (מה עושים עם המורה? מעתיקים בהפסקה לפני השיעור!) בתכלס לא למדתי בכלל, את כל זמני בכיתה הייתי משקיע בלצייר במחברת וכך העברתי לי את כל ימי היסודי והתיכון, אני בעצמי לא מבין איך הצלחתי לעבור בגרויות בתקופה ההיא, אבל איכשהוא זה עבד, אבל בתכלס אהבה ל- קריאה, העמקה לימוד שינון חזרה וכו' הקשבה להרצאות וכו', היתה הצד השני של הגלובוס בשבילי, אני פשוט ברחתי מזה.
ואז... הגיעה החזרה בתשובה- וכשאתה חוזר בתשובה יש מצווה שיהודי אמור לקיים והיא? לימוד התורה כמובן, גמ' ואני מרגיש דיסלקט שצריך גם ללמוד ארמית וחוץ מזה ויותר קשה, לוגיקה לימודית שבשבילי היתה לימוד סינית. הבנתי שיש לי בעיה אז מצאתי מעקפים- לדוגמא איזה יהודי לימד אותי שיטה לשנן את הגמ' בעל פה כדי שאני יוכל להבין אותה בכלל, (מדובר בערך בגיל 19-20) והשתמשתי בזה עד שבגלל הקשיי ADD שיש לי ריבוי ה"לימוד" --->יצר אצלי כאבי ראש, פשוט לא יכול ללמוד, אז הנחתי לשיטה, וחזרתי לטבע הנפלא שלי- זה שלא קולט כלום.
לאחר הרבה גלגולים שעברתי בחיים בסוף הבנתי שככל הנראה אני לא באמת כזה סתום, אלא שיש לי בעית קשב וריכוז חמורה, עכשיו אנחנו משפחה של אנשים שלא בורחים מבעיות, יש בעיה? מנסים קודם כל לפתור אותה לבד עם כל הכח (שלפעמים זה טעות אגב) אז בעצם התחלתי ללמוד על הנושא היחידי בעולם שיכלתי ללמוד ועניין אותי, פסיכולוגיה, נפש וכו' התחלתי לעסוק בזה ולהתנסות על עצמי, ולאט לאט קלטתי שבעצם ADD הוא לא קללה שנתקלל בה אדם הראשון ורק המוות יכפר, אלא זה משהו שאשכרה אפשר לשנות טוויק אחרי טוויק והוא בר שינוי.
אדגיש מראש, שאני מעולם בחיים, לא קרה, לא נטלתי תרופות למיניהם לא ריטלין ולא שום דבר, האם הפסדתי משהו? אולי הפסדתי זמן וגם את העובדה שבאמת בחוויה האישית שלי אין לי מושג מה זה.
מה זה אומר בפועל? אחרי שלמדתי את הCBT אצל הרב ערד נידבתי את עצמי להיות שפן הנסיונות הראשון, בשביל לראות אם מה שלמדתי עובד, ופשוט התחלתי לאבחן ולעבוד וכו', ובאמת אצלו לא למדנו על בעיות קשב וריכוז, ולא הוסבר לנו על התופעה, אבל אחרי קריאה מרובה על הנושא, הבנתי לגבי עצמי הרבה דברים שאולי יועילו לאחרים גם כן
אני הולך לדבר על ADD ולא על ADHD.
אחרי חפירות ארכיאולוגיות ורגשיות בנפש שלי, גיליתי שהADD אצלי נבע מחרדות בחום הלימוד, זאת אומרת- איך שצריך לקרוא משהו שהמח מזהה בתור חומר קשה, ישר קופצת לה חרדה, ייאוש ומחשבה שאתה סתום אתה לא יכול, סטיגמה עצמית חזקה שאומרת לך הי אדוני זה לא בשבילך, אתה אהבל, זאת אומרת שהמח נותן פקודה לריכוז, אין לך מה להתרכז בכלל זה לא בשבילך- (במאמר מוסגר אף אחד פה לא ינסה לעשות פעולה שהוא יודע מראש שהוא לא מסוגל לעשות אותה נכון?) דבר שני חרדה, פחד מהכשלון זאת אומרת מה זה אומר עלי אם אני לא קולט, מה הפרשנות שלי על העניין, האם זה אומר שאני כשלון לא שווה כלום, אם כן, ברור שכשאני לומד כל שנייה הנפש עסוקה בלתת לי בוקסים ולא בלהבין את החומר הנלמד בעצם שמתי לב שהמחשבה בורחת מסיבה רגשית
אתם חושבים שזה קפץ לי וזה היה ברור שזה ריגשי? ברור שלא הנפש מחביאה את המניעים והסיבות שהיא עושה דברים, ולכן אני מצידי רק חוויתי קשים בריכוז, לא הבנתי שזה איזה משהו ריגשי, גם הסטיגמה החברתית מסתכלת על כל הסיפור "שלי" וכל הדומה לי בתור סתום, אז אתה לא מבין שזה משהו ריגשי. ואז אדם יכול לטעות לתת לעצמו סטיגמה של סתום, ויורד לו בכלל התקווה והרצון שיום אחד הוא ירצה ללמוד ולקרוא דברים, כי הוא כבר "תייג" את עצמו בתור משהו שלא שייך לכל התחום הזה, אבל כשאני הבנתי שבתכלס אני לא טיפש ואני לא סוג ב' אלא שיש לי בעיה, אז בפועל מה קורה? אתה רוצה לפתור אותה, ואז התחלתי לצלול פנימה
בעצם מה שקורה שהלימוד או השיעור או מה שלא יהיה הופך להיות משהו אישי, הנפש לא שלווה בלימוד ובקריאה ובעצם כל הסטה של קשב, הופך להיות משהו שמוגדר פגיעה באגו, זאת אומרת במקום לעסוק במה שאתה קורא, אתה רוצה לראות את עצמך, כמה אתה חכם, כמה אתה קורא מהר, אתה עסוק בבחינה של עצמך וכו', ואז אתה מתוסכל כועס מתעצבן נפגע מאוכזב וכו' אתה לא קורא בכלל, אז יוצא שבגלל שה"קריאה" וה"לימוד" הם בעצם משהו כל כך אישי כל פעם שאתה תעסוק בהם יגזר עליך לשוטט בים המחשבות והריחופים, זה הפן הראשון שהבנתי בעצמי.
אז כשהוצאתי את הצדדים האישים מהתחום הלימודי והבנתי שאני צריך להוציא את האגו שלי מהפריים, את הכעס העצבים הזעם וכו' נפתח לי עולם חדש עולם הלימוד, היום אני כבר אוהב ללמוד, אני כבר למדתי כמה מסכתות די בקלות בלי ההתמודדויות של פעם, סיימתי לימודי איסור והיתר ושבת ועכשיו אני באמצע לסיים את הלכות נידה, ומה אני יגיד לכם? אתם חושבים שאני סובל מלימודים? נהנה מאוד, זה ממש כיף, תענוג! אני מצליח להתרכז בפעולות ולעשות דברים שאני אוהב שמצריכים ריכוז, בקיצור יש תקווה!
גם כשהתחלתי לטפל בפועל היו כמה שפני ניסיונות שזכיתי לטפל בהם בתחום הנ"ל על סמך ההתנסות האישית שלי, ואצלם גם מצאתי דפוסים דומים- חרדות עצבים תסכול, וכו' שבהסרתם הקשב והריכוז עלה
ולמה כל המגילה הנ"ל? כי בתכלס אני רואה שאנשים דיברו פה המון באשכול על תרופות, אבל לא על תהליכים אמיתיים שאפשר לעשות בשביל לפתור את הסיפור המחשבתי ולא להיות תלותי בתרופות, אגב אני כן מאמין שתרופות הם כלי עזר נפלא להקל על התופעות הנ"ל אבל אני כן מאמין שלכל אחד יש דרך אפשרית בתכלס גם להשתמש בתרופות בתור נתיב מילוט לצאת לגמרי מהקושי ולהצליח
אז אחרי שחקרתי את זה על עצמי בפועל וראיתי איך הכלים הללו משנים מציאות, אני סקרן לדעת - האם גם אתם מרגישים שהקשב שלכם 'נחסם' בגלל מתח רגשי או פחד מכישלון? אשמח לשמוע את הזווית שלכם
דרוש מידע קשב וריכוז במבוגרים- כל מה שחשוב לדעת ...
Reactions: goaty, אמונה בהשם, עיצוב שנוסק גבוה ועוד 12 משתמשים15 //