דיאטה האם קיים בעולם האדם, שהצליח לשמור על משקל תקין, לאורך 30 שנה ברצף?

אז בעצם את מפנה לכיוון של טיפול רגשי
ואני
גם שם הייתי ולא נושעתי:cry:
חוץ מזה ששנה טופפתי בטאפינג (ETF) על נקודות ונאמתי לתת המודע שלי נאומי חוצבי להבות
והוא
לא השתכנע :(
נראה לי שכל השיטות החביבות נכונות לשמנמנות + 20/30
אבל השמנים של ה50+ ????
מה איתנו???
חיבוק רב!
כשיש צורך - טיפול רגשי הוא לפעמים סוג של תנאי מקדים, חיזוק נפשי,
שיאפשר מסוגלות לעשות עבודה על האכילה.
במקומות של מורכבות גדולה - הוא חלק מהטיפול הכולל.
אבל הוא ממש לא בהכרח נדרש,
כלומר: לא הפניתי בדברי לטיפול רגשי (אא"כ דיברת על הפרעות אכילה)

לייצר שינוי באכילה הוא תהליך תזונתי-התנהגותי-רגשי,
אבל הוא לא עונה להגדרה (ולא מחליף) 'טיפול רגשי', שכאמור לפעמים נצרך.

בנוסף,
מטפל רגשי לאו דווקא יודע לעזור בהקשר של האוכל והאכילה,
לצערי שומעת סיפורים על חוויות טיפול שכללו הצעות בנושא -
שבאו בוודאי מתוך רצון טוב או מחשבה שזה דבר נכון,
אבל יצרו את ההפך.
EFT טאפינג מיועד להפחתת סטרס ומתח, להתמודדות רגשית טובה יותר.
שזה דבר נפלא כשלעצמו, לאו דווקא דרך טאפינג.
האם הפחתת סטרס ומתח יכולה לייצר בעקיפין השלכה על המשקל?
לפעמים, אולי.. כשזה מגיע יחד עם שינוי התנהגותי תזונתי,
זה יכול להיות גורם תומך באיזון אכילה רגשית והגברת חווית השליטה באכילה.
האם כל זה בהכרח ייצר ירידה במשקל? - התשובה היא עדיין: לא בהכרח.
לכתוב את זה יותר ברור: זו ממש לא שיטת קסם להרזיה.

חשוב עוד יותר אולי לומר, וזו דעתי בנושא ומה שאני רואה מנסיון - לאו דווקא סביב הכלי הזה:
כל כלי אימוני/מנטאלי/רגשי/התנהגותי, יפה ויעיל במקורו ככל שיהיה,
שזה מגיע יחד עם דיאטה, וכשזה מוכוון דיאטה - זה לא יכול לשנות את העובדה:
- שזו דיאטה
- שדיאטות לא עובדות
יתרה מזו, זה הופך את הכלי הטיפולי/האימוני, או בכלל את עולם האימון/הטיפול -
לעוד משהו להתייאש ממנו, לעוד כשלון ואכזבה בדרך, ומייצר חסם מהאפשרות להיעזר בצורה יעילה בכלים האלו.

'לנאום לתת מודע' - השאלה כנראה מה תוכן הנאומים :)
זה כמו שאקח מיקסר נדיר באיכותו, ואכניס לשם גזרים חיים. שלמים. ואפעיל. המנוע נשבר.
המיקסר הוא לא הבעיה.. נכון?
אפשר לקחת כל כלי טוב, ולשפוך לתוכו תוכן שמייצר את ההפך מהכוונה והמטרה.
אני לא באה לומר שאת זו שעשית משהו 'לא טוב מספיק',
אלא יוצאת מנקודת הנחה שאין לי מושג אלו תוכניות עברת -
אבל ייתכן שרובן או כולן עבדו עד היום באותה שפה, עם תחפושות שונות.

בנוגע לשורה התחתונה - לא כל כך הבנתי מאיפה הוסקה המסקנה,
בכל מקרה אין ספק שמדובר בנושא מורכב ורגיש, שראוי לקבל יחס, מענה וכבוד.
 
@שירי כהן , אם את כאן
אז דבר ראשון תודה על הפודקאסטים שלך הקשבתי והחכמתי ממש :)
אותי מעניין אם יש אישה בעלת עודף משקל גבוה (חריג מהנורמה לצורך העניין..)
שעברה אצלך תהליך אמיתי ועמוק ויצאה מקורס שלך עם הרגשה כ"כ טובה כלפי עצמה והמראה שלה גם אם לא תצליח בעשור הקרוב לרזות במשקל.
מקווה שהובנתי...
 
למה השיטה שלך מתעלמת מירידה במשקל? ומתייחסת אליה כתופעת לוואי.
לרב, אנשים שמנים המטרה של השינוי שהם רוצים להשיג היא ירידה במשקל, אחרת מה אכפת להם להמשיך לאכול כאוות נפשם ?
מתברר שכמות הנושאים שיכולים להתערבב בהודעה אחת,
לא תלויים באורכה של ההודעה :)

יש כאן כמה הנחות שנאמרות כעובדות, ועובדות שנאמרות כהנחות, כמו:
שיש לי שיטה, :)
שבה מתעלמים מירידה במשקל,
(אני מניחה שהכוונה היתה לומר - מהרצון לרדת במשקל)
ושלהתייחס לירידה במשקל כאל תופעת לוואי (מורכבת, מהרבה מאד גורמים),
זו אג'נדה של השיטה, ושזה אומר להתעלם.

יש כאן גם הנחה שאנשים במשקל גבוה 'אוכלים כאוות נפשם',
שכל מה שרוצים אנשים במשקל גבוה להשיג בתהליך זו ירידה במשקל,
ושבמידה ולא תתקיים - לא אכפת להם מאותה אכילה כאוות נפש...
(הו אני חשה שזה נושא לפוסט נפרד)

אז אם אני מנסה לעשות קצת סדר,
את הגישה שאני מקדמת ומאמינה בה - למדתי מאנשי מקצוע טובים וותיקים ממני -
והיא קיימת באופן הולך וגדל בארץ ובעולם כבר די הרבה שנים.
חלק מבסיס הגישה הוא היחס למשקל כמו למה שהוא באמת:
תופעת לוואי מורכבת, מהרבה מאד גורמים, שמיקוד בה כמטרת-על לא רק מתברר כלא יעיל בקרוב למאה אחוז מהמקרים, הוא גם מהווה פוטנציאל נזק בריאותי פיזי ונפשי לאורך זמן, וגורם משמעותי למגמות עליה במשקל הולכות וגוברות עם הזמן.
(אתרגם קלות: דיאטה היא אחד הגורמים לעליה במשקל בטווח הארוך, וזה רק אחד הנזקים)

האם גישה שמתעמתת בכנות עם הנתונים של המציאות כמות שהיא, מהווה 'התעלמות'?
איך היית קוראת לכל תעשיית האשליות שמבססת בכשרון רב את חוסר שביעות הרצון המתמיד של אדם מעצמו - בעיקר של אשה מעצמה, ומנופפת בפנטזיה תוך הסתרת המחיר (לא העלות הכספית) באופן קבוע?
האם 'לעזור' לילד שמנסה לפרוץ עם בימבה את הקיר - לדפוק את הראש שלו בקיר שוב ושוב,
זו התייחסות הולמת, ועזרה?
האם לכוון את הילד להרפות מהקיר ולפנות לכיוון הדלת, זו התעלמות מהרצון שלו?
האם להציע לאדם שרוצה להפטר מכאב כרוני - אבקת קסמים שמטשטשת לרגע, אבל מחמירה את המצב - זה יחס הולם?
האם לשקף לו את המציאות והאפשרויות העומדות בפניו, על כל מחיריהן ומורכבויותיהן - זו התעלמות?
(הוא רוצה שיפסיק לכאוב לו, עכשיו! מה את מציעה פיזיותרפיה וצילומים?)
האם זה בהכרח צריך לבוא עם התעלמות מהאכזבה והתסכול?

הגישה הזו מתמקדת קודם כל במערכת היחסים,
מערכת שלפעמים ספגה כל כך הרבה יחס שיפוטי ופוגע - וצריכה להתאושש..
ובחלקים שיש לנו השפעה ושליטה עליהם, במטרה לייצר שגרת אכילה יציבה, מאוזנת, נעימה,
שאינה דורשת החזקת מעמד ומאבק - אלא מאפשרת לאוכל להפוך להיות משהו פשוט ורגוע,
מתוך חיבור לגוף ולצרכים, וחיזוק/שיפור השיח הפנימי ודימוי הגוף.

אם היה אפשר לפזר ירידה במשקל כבונוס מלמעלה לכל המעוניין, בלי לשלם על זה מחיר -
למה לא?.. את רוצה, שיהיה לך מה שאת רוצה! לא ככה?
הנקודה ש'לארוז' ירידה במשקל - יחד עם התכווננות ליציבות ארוכת טווח באכילה,
לשקט בראש הולך וגדל סביב אוכל, לבטחון וחיבור לתחושות הגוף,
להפחתה והרגעה של החשקים במקום מלחמה בהם, לאיזון אכילה רגשית,
לאפשרות להגדיל את הדאגה והיחס לעצמי ממקום של רצון פשוט בכמה שפחות מאמץ,
וכן - גם ליציבות במשקל בלי לשמור עליו/להלחם בו/לפחד ממנו -
כאילו זה גם יכול להיות בהתכווננות בו זמנית, ואפילו לומר שזה בהכרח אמור לקרות כתוצאה -
זה למכור סבל מתנגש ואינסופי של שני שבילים שאינם יכולים ללכת ביחד,
זה לחבל באפשרות להשיג את כל התוצאות הנ"ל - על כל השפעותיהן המבורכות האפשריות.

האם כתוצאה מכל הנ"ל יכולה לפעמים לקרות, כתופעת לוואי, ירידה במשקל?
כן, לפעמים יכולה, לא בהכרח. זה תלוי בכל כך הרבה גורמים משתנים. זה לא תלוי באיכות ועומק העבודה שאנחנו עושים - זה פשוט הרבה פחות תלוי בנו ממה שנדמה לנו, וממה שהורגלנו-למדנו לחשוב.

וזו הנקודה שאני חשה שדיברתי הרבה יותר מדי ואין לי מושג אם מישהו קורא.
 
לפני החלטה על זריקות הרזיה.
האם באמת קיים דרך טבעית לשנות הרגלי אכילה לאורך זמן!!!

לא מעניין אותי דיאטות קסם
לא מעניין אותי חוגים ומנטורים
לא מעניין אותי פורמולות טבעיות וכל מיני מילים יפות.

מעניין אותי האם יש בעולם כולו, אדם עם נטייה להשמנה, שהצליח לשנות הרגלי חיים בצורה טבעית, ושמר על משקל תקין לאורך כל ימי הבגרות מגיל 20 עד גיל 50 ברצף.

אם אין
נתחיל זריקות הרזייה.
בגדול וכמי שמבין בזה. כנראה שS לא תהיה
אין מה לעשות ועם זה צריך להשלים.
לשמור על משקל תקין וסביר אפשר אך עם הרבה כח.
סליחה על הסקפטיות.
 
@שירי כהן , אם את כאן
אז דבר ראשון תודה על הפודקאסטים שלך הקשבתי והחכמתי ממש :)
אותי מעניין אם יש אישה בעלת עודף משקל גבוה (חריג מהנורמה לצורך העניין..)
שעברה אצלך תהליך אמיתי ועמוק ויצאה מקורס שלך עם הרגשה כ"כ טובה כלפי עצמה והמראה שלה גם אם לא תצליח בעשור הקרוב לרזות במשקל.
מקווה שהובנתי...
1. שנאה עצמית וחוסר קבלה לא הוכיחו את עצמם עד היום כגורמים יעילים לירידה במשקל,
לבחירות מיטיבות סביב אוכל, לשליטה עצמית מוגברת או להתנהגויות מקדמות בריאות באופן כללי.
2. קבלה עצמית, חמלה וחיבור, גמישות מחשבתית ואימוץ תפיסות עולם בוגרות, מקדמות ומיטיבות -
כל אלו הם משפרי חיים במידה רבה שקשה לתאר אותה.

כל אלו אינם אומרים 'שביעות רצון מוחלטת מכל פרט בחיי',
הם גם אינם אומרים אהבה עצמית נצחית ומושלמת, פרפרים ואושר, כך בדיוק אני רוצה להיראות בלי שום שינוי, לא אכפת לי מהמשקל וזה לא מעניין אותי, ו - - (נראה לי הובנתי)
זה לא אומר שאין כאב, קושי או תסכול.
זה אומר שהמשקל פחות ופחות מנהל אותי, פחות ופחות 'מחליט' על המצב רוח שלי, על הבחירות שלי סביב אוכל או פעילות גופנית או מערכות יחסים, או קניית בגדים חדשים, או כל דבר אחר שאולי עד היום היה בעמדת 'המתנה' - ואני מתחילה להרשות לעצמי לחיות ביום הזה ממש, בלי תנאי ותלות במראה, מבנה, צורת, נפח ומשקל הגוף שלי.
זה אומר שיש לי מערכת יחסים נעימה וטובה יותר עם הגוף -
גם אם הייתי רוצה שייראה אחרת, גם (וזה לא קשור לגודל ומראה) ברגעים ובימים שקשה לי איתו יותר.
זה אומר שאני מפתחת חוסן פנימי שלא תלוי בנתונים חיצוניים, שמאפשר לי להשאר יותר יציבה ופחות מטולטלת מכל רוח.
זה כל כך לא שחור ולבן, ואין לנו נבואה לדעת מה יהיה בעשור הקרוב, או מחר...
אם אנחנו חיים יותר ברגע הזה ופחות עסוקים בנבואות ובחישבונים האלו,
כבר דברים טובים יותר קורים.
 
@שירי כהן , אם את כאן
אז דבר ראשון תודה על הפודקאסטים שלך הקשבתי והחכמתי ממש :)
אותי מעניין אם יש אישה בעלת עודף משקל גבוה (חריג מהנורמה לצורך העניין..)
שעברה אצלך תהליך אמיתי ועמוק ויצאה מקורס שלך עם הרגשה כ"כ טובה כלפי עצמה והמראה שלה גם אם לא תצליח בעשור הקרוב לרזות במשקל.
מקווה שהובנתי...
ועוד - אולי - לחדש לך, במילה אחת קטנה.. (טוב, במשפט)
דימוי הגוף שלנו תלוי כל כך מעט בשאלת הגודל הפיזי
נדמה לנו שבירידה במשקל טמונה שביעות הרצון,
אבל המציאות מראה שלא כן הדבר.
השאלה שלך בעצם יכולה להיות רלוונטית לכל אשה בכל משקל גוף,
שמגיעה עם קושי מול עצמה ועם חוסר שביעות רצון,
אבל אני גם מבינה לגמרי מאיפה השאלה מגיעה.
 
מתברר שכמות הנושאים שיכולים להתערבב בהודעה אחת,
לא תלויים באורכה של ההודעה :)

יש כאן כמה הנחות שנאמרות כעובדות, ועובדות שנאמרות כהנחות, כמו:
שיש לי שיטה, :)
שבה מתעלמים מירידה במשקל,
(אני מניחה שהכוונה היתה לומר - מהרצון לרדת במשקל)
ושלהתייחס לירידה במשקל כאל תופעת לוואי (מורכבת, מהרבה מאד גורמים),
זו אג'נדה של השיטה, ושזה אומר להתעלם.

יש כאן גם הנחה שאנשים במשקל גבוה 'אוכלים כאוות נפשם',
שכל מה שרוצים אנשים במשקל גבוה להשיג בתהליך זו ירידה במשקל,
ושבמידה ולא תתקיים - לא אכפת להם מאותה אכילה כאוות נפש...
(הו אני חשה שזה נושא לפוסט נפרד)

אז אם אני מנסה לעשות קצת סדר,
את הגישה שאני מקדמת ומאמינה בה - למדתי מאנשי מקצוע טובים וותיקים ממני -
והיא קיימת באופן הולך וגדל בארץ ובעולם כבר די הרבה שנים.
חלק מבסיס הגישה הוא היחס למשקל כמו למה שהוא באמת:
תופעת לוואי מורכבת, מהרבה מאד גורמים, שמיקוד בה כמטרת-על לא רק מתברר כלא יעיל בקרוב למאה אחוז מהמקרים, הוא גם מהווה פוטנציאל נזק בריאותי פיזי ונפשי לאורך זמן, וגורם משמעותי למגמות עליה במשקל הולכות וגוברות עם הזמן.
(אתרגם קלות: דיאטה היא אחד הגורמים לעליה במשקל בטווח הארוך, וזה רק אחד הנזקים)

האם גישה שמתעמתת בכנות עם הנתונים של המציאות כמות שהיא, מהווה 'התעלמות'?
איך היית קוראת לכל תעשיית האשליות שמבססת בכשרון רב את חוסר שביעות הרצון המתמיד של אדם מעצמו - בעיקר של אשה מעצמה, ומנופפת בפנטזיה תוך הסתרת המחיר (לא העלות הכספית) באופן קבוע?
האם 'לעזור' לילד שמנסה לפרוץ עם בימבה את הקיר - לדפוק את הראש שלו בקיר שוב ושוב,
זו התייחסות הולמת, ועזרה?
האם לכוון את הילד להרפות מהקיר ולפנות לכיוון הדלת, זו התעלמות מהרצון שלו?
האם להציע לאדם שרוצה להפטר מכאב כרוני - אבקת קסמים שמטשטשת לרגע, אבל מחמירה את המצב - זה יחס הולם?
האם לשקף לו את המציאות והאפשרויות העומדות בפניו, על כל מחיריהן ומורכבויותיהן - זו התעלמות?
(הוא רוצה שיפסיק לכאוב לו, עכשיו! מה את מציעה פיזיותרפיה וצילומים?)
האם זה בהכרח צריך לבוא עם התעלמות מהאכזבה והתסכול?

הגישה הזו מתמקדת קודם כל במערכת היחסים,
מערכת שלפעמים ספגה כל כך הרבה יחס שיפוטי ופוגע - וצריכה להתאושש..
ובחלקים שיש לנו השפעה ושליטה עליהם, במטרה לייצר שגרת אכילה יציבה, מאוזנת, נעימה,
שאינה דורשת החזקת מעמד ומאבק - אלא מאפשרת לאוכל להפוך להיות משהו פשוט ורגוע,
מתוך חיבור לגוף ולצרכים, וחיזוק/שיפור השיח הפנימי ודימוי הגוף.

אם היה אפשר לפזר ירידה במשקל כבונוס מלמעלה לכל המעוניין, בלי לשלם על זה מחיר -
למה לא?.. את רוצה, שיהיה לך מה שאת רוצה! לא ככה?
הנקודה ש'לארוז' ירידה במשקל - יחד עם התכווננות ליציבות ארוכת טווח באכילה,
לשקט בראש הולך וגדל סביב אוכל, לבטחון וחיבור לתחושות הגוף,
להפחתה והרגעה של החשקים במקום מלחמה בהם, לאיזון אכילה רגשית,
לאפשרות להגדיל את הדאגה והיחס לעצמי ממקום של רצון פשוט בכמה שפחות מאמץ,
וכן - גם ליציבות במשקל בלי לשמור עליו/להלחם בו/לפחד ממנו -
כאילו זה גם יכול להיות בהתכווננות בו זמנית, ואפילו לומר שזה בהכרח אמור לקרות כתוצאה -
זה למכור סבל מתנגש ואינסופי של שני שבילים שאינם יכולים ללכת ביחד,
זה לחבל באפשרות להשיג את כל התוצאות הנ"ל - על כל השפעותיהן המבורכות האפשריות.

האם כתוצאה מכל הנ"ל יכולה לפעמים לקרות, כתופעת לוואי, ירידה במשקל?
כן, לפעמים יכולה, לא בהכרח. זה תלוי בכל כך הרבה גורמים משתנים. זה לא תלוי באיכות ועומק העבודה שאנחנו עושים - זה פשוט הרבה פחות תלוי בנו ממה שנדמה לנו, וממה שהורגלנו-למדנו לחשוב.

וזו הנקודה שאני חשה שדיברתי הרבה יותר מדי ואין לי מושג אם מישהו קורא.
אבל כל היחסים השליליים שיש לאנשים סביב אוכל- זה רק בגלל המשקל, אם המשקל לא היה מהווה בעיה, לאף אחד לא היו מסתבכים היחסים עם האוכל, ברור שהכל סביב המשקל
ואת בעצם אומרת שמי שרצה להיות רזה לא בהכרח יכול להגשים את המשאלה שלו, הוא רק יכול להחזיר לעצמו את היחס התקין סביב האוכל, זה די מדכא...
 
ועוד - אולי - לחדש לך, במילה אחת קטנה.. (טוב, במשפט)
דימוי הגוף שלנו תלוי כל כך מעט בשאלת הגודל הפיזי
נדמה לנו שבירידה במשקל טמונה שביעות הרצון,
אבל המציאות מראה שלא כן הדבר.
השאלה שלך בעצם יכולה להיות רלוונטית לכל אשה בכל משקל גוף,
שמגיעה עם קושי מול עצמה ועם חוסר שביעות רצון,
אבל אני גם מבינה לגמרי מאיפה השאלה מגיעה.
אוקיי...
אני לפחות עכשיו מבינה שאני לא מבינה;)
ושזו תורה גדולה, בכל אופן נשמע מרתק!!
 
לדעתי השינוי צריך להיות בראש
הרי ברור שאי אפשר להמשיך עם אותה שגרת חיים ולצפות לתוצאה שונה
יש כמה קורסים שעוסקים בזה כגון רזה לנצח ועוד
אבל כולם מודים שצריך לעשות שינוי מסוים ולהתמיד בו, אחרת אין סיבה שהתוצאה תחזיק מעמד
ולכן כל השיטות שמתנגדות לטבע שלנו כמו 8/16 קיטו וכו' אחרי תקופה מתייאשים
צריך לחפש שיטות שהשינוי הוא בעיקר בראש, עם הבנה, שיהיה לנו את הכוח להתמיד
שינוי בראש זה התנגדות חזקה ביותר לטבע, ואני לא מאמינה בו!
גם השמנים הבודדים שרזו ומצליחים איכשהו לשמור על המשקל שנים רבות, מודים שהם עדיין בבמלחמה עקובה מדם יום יום.
 
ועוד - אולי - לחדש לך, במילה אחת קטנה.. (טוב, במשפט)
דימוי הגוף שלנו תלוי כל כך מעט בשאלת הגודל הפיזי
נדמה לנו שבירידה במשקל טמונה שביעות הרצון,
אבל המציאות מראה שלא כן הדבר.
השאלה שלך בעצם יכולה להיות רלוונטית לכל אשה בכל משקל גוף,
שמגיעה עם קושי מול עצמה ועם חוסר שביעות רצון,
אבל אני גם מבינה לגמרי מאיפה השאלה מגיעה.
תעיד לך כל שמנה שעשתה דיאטה והתחילה לאהוב את עצמה, התחילה לרצות להסתכל במראה, הדימוי גוף שלה השתנה מקצה אל קצה.. בעוד שכשהייתה שמנה שנאה והתביישה במראה שלה..
כמובן שכל זה לא נמשך זמן רב ובסוף מפסיקים עם הדיאטה, משמינים ומתחילים שוב לברוח מהמראה ומחנויות הבגדים.
 
תעיד לך כל שמנה שעשתה דיאטה והתחילה לאהוב את עצמה, התחילה לרצות להסתכל במראה, הדימוי גוף שלה השתנה מקצה אל קצה.. בעוד שכשהייתה שמנה שנאה והתביישה במראה שלה..
כמובן שכל זה לא נמשך זמן רב ובסוף מפסיקים עם הדיאטה, משמינים ומתחילים שוב לברוח מהמראה ומחנויות הבגדים.
התרבות של 'אלילות הגוף' והאדרת והעצמת הרזון קשורה לתרבות המערבית שאנחנו חיים בה, ולא למשקל, ועובדה היא שהרבה מאוד נשים שבעיני נשים שמנות ייחשבו כרזות מקלות, שואפות כל הזמן לעוד ירידה ועוד חיטוב, שאז אולי סוף סוף תרגשנה טוב עם המראה שלהן. אין לך את הגיסה/חברה הזו שאומרת 'יואו איך השמנתי אני חייבת דיאטת כאסח' והיא שוקלת 58 וצריכה לרדת ל55? לי יש. והיא באמת מרגישה רע עם עצמה.
יעיד המגזר הכללי שבני הנוער שבו סובלים מאוד מסגידה למראה המושלם שלא קיים כמעט אצל אף אחד, אלא רק עם פילטרים ברשתות, וכמה אנורקסיה והפרעות אכילה התפתחו בגלל זה, ואפילו מקרים של אובדנות.
דימוי עצמי וגופני הוא הרבה יותר רחב ולא שייך רק ל'קהילת השמנים'.
מציעה מעומק הלב לא לשלול על הסף את הזהב הטהור שהובא כאן באריכות בדבריה של שירי. זו אולי נשמעת שפה זרה למי שלא התחילה להעמיק, אבל מי שתתחיל מובטח לה תהליך מיטיב שסופו שלווה. (ולא בהכרח ירידה במשקל, כי כפי שהוסבר באריכות זה מורכב ואף אחד לא יכול להבטיח דבר כזה. זה כן יכול להיות תופעת לוואי של איזון מבפנים ושל אכילה קשובה.)
 
אבל כל היחסים השליליים שיש לאנשים סביב אוכל- זה רק בגלל המשקל, אם המשקל לא היה מהווה בעיה, לאף אחד לא היו מסתבכים היחסים עם האוכל, ברור שהכל סביב המשקל
ואת בעצם אומרת שמי שרצה להיות רזה לא בהכרח יכול להגשים את המשאלה שלו, הוא רק יכול להחזיר לעצמו את היחס התקין סביב האוכל, זה די מדכא...
זה נכון שאחד הנושאים הראשיים שאפשר לשמוע מהרבה אנשים שחווים קושי סביב אוכל,
זה נושא המשקל.
אבל - לא כל מי שיש לו מערכת יחסים מורכבת עם אוכל - יש לו משקל גבוה,
לא כל מי שיש לו משקל גבוה - יש לו מערכת יחסים מורכבת עם אוכל,
אין צורה חיצונית למערכת היחסים הזו..
אפשר להזכר בחוויות עבר בדיאטות, ולשאול את עצמנו האם כשהמשקל ירד -
אכן כל הבעיות נפתרו, האישיו סביב אוכל נרגע, השקט בראש גדל, הבטחון התחזק.. או שלא.
המציאות - כמו שהמדע והמחקר כיום יודעים לומר לנו עליה -
אומרת שאנשים שונים נולדים בגופים שונים,
לא כל אחד יכול להיות שמן, לא כל אחד יכול להיות רזה.
להכיר במציאות זו התפכחות שיכולה להכאיב,
וזה לפעמים ממש סוג של אבל, של פרידה.
מה שקורה אחר כך - זו התאוששות, ופניה לאפיקים מיטיבים אפשריים,
שחרור מהמון סבל וכאב, ושיפור איכות החיים בכל כך הרבה רבדים.
אפשר גם לא להכיר במציאות, להתעלם ממנה, להכחיש אותה, לכעוס עליה ולהלחם בה -
רק שזה מביא לכאב גדול פי כמה..
 
תעיד לך כל שמנה שעשתה דיאטה והתחילה לאהוב את עצמה, התחילה לרצות להסתכל במראה, הדימוי גוף שלה השתנה מקצה אל קצה.. בעוד שכשהייתה שמנה שנאה והתביישה במראה שלה..
כמובן שכל זה לא נמשך זמן רב ובסוף מפסיקים עם הדיאטה, משמינים ומתחילים שוב לברוח מהמראה ומחנויות הבגדים.
אני חושבת שאין דרך לאגד דעות, תחושות ומחשבות של אנשים -
על בסיס נתון פיזי וניראות חיצונית,
ממש כמו שאי אפשר לומר 'תעיד כל רזה ש' (יהיה המשך המשפט אשר יהיה),
או כל גבוהה/נמוכה/בהירה/כהה.

לגופו של ענין,
מעידות הרבה נשים שחוו ירידה במשקל במסגרת דיאטות -
על תחושת היי ואופוריה, וגם על תחושת דכדוך, עצב וחולשה,
על סחרור והתרגשות, ועל פחד וחרדה מלאבד את זה,
על בושה, חוסר נוחות, תחושת זרות ו'שקר' עצמי,
על לגלות כמה עדיין קשה לי עם הגוף שלי
באמת שכל אחת יכולה לספר סיפור משלה עם חוויות שונות והפוכות.

אחת המתנות בעבודה על מערכת היחסים היא,
שגם במידה ומתקיימת ירידה במשקל -
זה לא מנהל אותי.
לא מכניס אותי לסף ריגוש מטלטל,
לא על זה יושב הערך שלי, הצדקת הקיום שלי,
הבחירות שלי באכילה, הבחירות החברתיות,
זה לא מותנה ולא תלוי.
אני לא שווה יותר אם ירדתי במשקל, אני לא שווה פחות אם עליתי.
(לכן אם זה התקיים בצורה בריאה - יש לזה גם יותר סיכוי להשתמר.)
 
אני חושבת שאין דרך לאגד דעות, תחושות ומחשבות של אנשים -
על בסיס נתון פיזי וניראות חיצונית,
ממש כמו שאי אפשר לומר 'תעיד כל רזה ש' (יהיה המשך המשפט אשר יהיה),
או כל גבוהה/נמוכה/בהירה/כהה.

לגופו של ענין,
מעידות הרבה נשים שחוו ירידה במשקל במסגרת דיאטות -
על תחושת היי ואופוריה, וגם על תחושת דכדוך, עצב וחולשה,
על סחרור והתרגשות, ועל פחד וחרדה מלאבד את זה,
על בושה, חוסר נוחות, תחושת זרות ו'שקר' עצמי,
על לגלות כמה עדיין קשה לי עם הגוף שלי
באמת שכל אחת יכולה לספר סיפור משלה עם חוויות שונות והפוכות.

אחת המתנות בעבודה על מערכת היחסים היא,
שגם במידה ומתקיימת ירידה במשקל -
זה לא מנהל אותי.
לא מכניס אותי לסף ריגוש מטלטל,
לא על זה יושב הערך שלי, הצדקת הקיום שלי,
הבחירות שלי באכילה, הבחירות החברתיות,
זה לא מותנה ולא תלוי.
אני לא שווה יותר אם ירדתי במשקל, אני לא שווה פחות אם עליתי.
(לכן אם זה התקיים בצורה בריאה - יש לזה גם יותר סיכוי להשתמר.)
מה הכוונה משקל שנכון לגוף ונח לו ?- יש גוף שנכון לו להיות שמן ? (במונחי BMI) - זה הרי לא בריא ועלול להוביל להרבה מחלות
 
שינוי בראש זה התנגדות חזקה ביותר לטבע, ואני לא מאמינה בו!
גם השמנים הבודדים שרזו ומצליחים איכשהו לשמור על המשקל שנים רבות, מודים שהם עדיין בבמלחמה עקובה מדם יום יום.
נכון
אבל זה רק כשאנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים ומקבלים את הדיאטה כחוק, כמו לא לאכול 18 שעות ביום, למה? ככה! ותוך חודשיים בועטים בהכל כי זה נגד הטבע
אבל כשעושים שינוי בראש ומבינים את מה שאנחנו עושים, כמו למשל למה אנחנו מנשנשים ומה זה גורם וכו וכו, יש לנו יותר כוח להתמיד בשינוי וזה כבר מלחמה לא כזאת קשה!!!!
 
נכון
אבל זה רק כשאנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים ומקבלים את הדיאטה כחוק, כמו לא לאכול 18 שעות ביום, למה? ככה! ותוך חודשיים בועטים בהכל כי זה נגד הטבע
אבל כשעושים שינוי בראש ומבינים את מה שאנחנו עושים, כמו למשל למה אנחנו מנשנשים ומה זה גורם וכו וכו, יש לנו יותר כוח להתמיד בשינוי וזה כבר מלחמה לא כזאת קשה!!!!
מעניין אם את מדברת מנסיון של שמנה אמיתית.
כמעט כל השמנים שאני מכירה, למדו והיו באינספור סדנאות וחוגי הרזיה, וקראו ושמעו המון חומר בנושא, כך שיודעים את הנושא על בוריו ולא כסדרה של חוקים יבשים.
לא חושבת בכלל שיש אדם בוגר שלא מבין מה האוכל עושה וגורם וכד'
אולי את מתכוונת לילדים קטנים שאומרים להם כחוק מה כן בריא ומה לא.
בקיצור, הקושי הנוראי לרזות הוא בשום אופן לא עניין של חוסר ידע!!!
ועם כל זאת המלחמה קשה ביותר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מספיק להתקשר ולהתווכח עם נציגי חברות התחבורה

פשוט פותחים תיק בת"ק תכף אסביר איך,

ופתאום הם מתקשרים איליך, ומסבירים לך למה התביעה לא צודקת

ובדרך כלל בסמוך למועד ה'משפט' (נשמע מלחיץ קחו את זה כביקור ברופא משפחה...) הם מציעים לך פשרה על כחצי מהתביעה

ולאמיצים שבינינו ברוב המקרים אל תוותרו תלכו לביהמ"ש ותקבלו את כל הסכום!!!

הלוואי שכל עם ישראל יעשה כך, פתאום חברות התחבורה ידפקו אוטובוסים בשעון שוויצרי!!!!

א'. האטובוס לא יצא וכולי וכולי, תשמרו או קבלה של מונית שלקחתם (בד"כ עדיף לקחת מונית ככה יש נזק יותר רציני אך לא חייבים) או נסיעה הבאה שלקחתם וכל הוכחה אחרת
ב. שולחיים תביעה במקביל לחברת התחבורה המפעילה וכמו"כ למשרד התחבורה.
ג. מחכים לתשובות, אם התשובות לא מספקות (לא נתנו פיצוי מספק וכולי) פותחים תביעה ב15 דקות!!!
ד. מחכים למועד הדיון, בד"כ תקבלו כבר מיד אחרי ההגשה טלפונים מתפתלים מחברת התחבורה המפעילה למה זה תביעה שטותית, ויש להם אפי' הוכחות להפך, אל תבהלו, חכו בסבלנות ואז או ששתתפשרו או שתלכו עד הסוף, בהצלחה תעבירו הלאה שכולם יתבעו אותם, ונקבל ככה שירות נורמלי!!!

כל מי שהגיש והצליח או שלא שיעלה את המקרה כאן שנצליח ביחד לחולל שינוי!!!!

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה