הנה אמירה שנשמעת מוזרה ואולי קצת מנותקת מהמציאות:
בינואר 2026 המצב הפוליטי בישראל זהה כמעט לזה של ספטמבר 2023, רגע לפני אסון שבעה באוקטובר.
נכון, מפלגות קמו ונפלו, גנץ צלל מ-40 מנדטים למעמקי אחוז החסימה, ויאיר גולן הציל את מפלגת העבודה ומרצ מתהום הנשייה. אבל השאלה הגדולה באמת בפוליטיקה הישראלית הייתה ונותרה אחת: רק ביבי, או רק לא ביבי. בשאלה הזו נדמה ששלוש השנים האחרונות, הקשות והמדממות בתולדות המדינה, לא שינו כלום.
הסתכלתי השבוע על הסקרים של סוף השבוע. כולם מציגים פחות או יותר את אותה תמונה: ״גוש השינוי״ עומד על 58-60 מנדטים, המפלגות הערביות על 10 מנדטים וקואליציית נתניהו על 50-52 מנדטים. בסקרים של ספטמבר 2023 התמונה הייתה כמעט זהה, אולי מעט מנדט-שניים יותר לגוש נתניהו.
אם מנתחים את זה בניתוח קר, אפשר לראות די בבירור שהשינויים נשארו בתוך הגושים בלבד: הליכוד נשאר בטווח ה-26-28 מנדטים, כמו בסקרים של לפני המלחמה, בן גביר נשאר על אזורי ה-10 מנדטים (והשאר לסמוטריץ׳ שלא עובר את אחוז החסימה, אבל בטח יתאחד לבסוף) - ועל חשבונו מתחזקת ש״ס שיורדת מעט ל-8-9 מנדטים.
בגוש השינוי התמונה יותר מורכבת אבל עדיין ברורה: שלושים המנדטים של גנץ לפני המלחמה קפצו ל-40 על חשבון גוש נתניהו בתחילתה, אבל מאז נמחקו לגמרי. חלק חזרו לגוש נתניהו שהשתקם כאמור למצבו לפני המלחמה, כעשרים עברו לבנט - והיתר חונים אצל איזנקוט. ליברמן נשאר פחות או יותר באותו מצב (חד ספרתי גבוה), ויאיר גולן התחזק - בעיקר על חשבון לפיד.
ובסוף בסוף - כלום לא השתנה. ישראל באותו תיקו בלתי שביר, שחייב איזשהו שובר שיוויון. זה כבר לא הקולות של ״הימין הרך״, זה לא גנץ שלא פוסל את נתניהו (אם כי זה אולי לא הסחורה, אלא האיש), זה לא רע״מ שנשללת על ידי כמעט כל מפלגות גוש השינוי.
אז מה כן? אין לי תשובה. אבל במציאות שבה אף שחקן חדש משמעותי, משנה סדרי עולם, לא באמת מתכוון להכנס למגרש הפוליטי - נדמה שישראל שוב הולכת לסבבי בחירות מתמשכים. האם שובר השיוויון יהיה שוב שבירת הבטחת בחירות (בנט לנתניהו, רע״ם עם גוש השינוי) - או ששם דרמטי יצטרף למשחק? התשובות עוד רחוקות, אבל הסבירות למשבר פוליטי חדש מתחזקת מיום ליום. (אילי זילברברג)
הנושאים החמים
