דרוש מידע קפסולות של גו'ס פלוס

  • הוסף לסימניות
  • #21
נסחפת.
אכילה של 5 ירקות ביום כולל מבושל, ו3 פירות להערכתי מספקת את מה שיש בכדורים...
לא. לא נסחפתי.
ואני משאירה לך את העבודה לבדק כמה ויטמנים ומינרלים נותנים 5 ירקות ו3 פירות..
זה לא הכמות הנדרשת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
מי אמר שבקפסולות האלה הויטמינים נשמרים? נספגים? מגיעים ממקורות איכותיים? איזה גוף מקצועי עומד מאחורי זה ומאשר שמה שטוענים שיש בהם- אכן קיים?

אחרי שמבררים את זה, אפשר לשאול אם אכן מה שקיים נחוץ, טוב, אי אפשר להשיג בדרך אחרת וכו'
זהו, שאחרי שתבררי טוב טוב תהינה לך תשובות לכל הנ"ל
אני מאמינה בזה וממליצה אבל לא להוטה כמו שעשו לי את זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
זהו, שאחרי שתבררי טוב טוב תהינה לך תשובות לכל הנ"ל
אני מאמינה בזה וממליצה אבל לא להוטה כמו שעשו לי את זה.
כברביררתי. אין שום גוף רשמי שמאשר את ההבטחות. יש רק אישור שזה תוסף מזון לא מזיק כמו כל חומר שנמכר בארץ ועובר בדיקה שהוא לא מסוכן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
הונאה
אל תאמינו לכל מי שכותב כאן
הכדורים האלו לא עושים ניסים ונפלאות, במקרה הטוב הם ויטמינים רגילים
כל התגובות כאן הם ממשתמשים שרוצים שתקנו דרכם, השווק שלהם הוא בצורת פירמידה
קראו בויקיפדיה העולמית https://en.wikipedia.org/wiki/Juice_Plus הפרת פרסום
היה בעבר אשכול ארוך לגבי הכשרות שלהם
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
זה בדיוק העניין!!!!!
אם תבדקי מה נשאר מהויטמינים בירקות והפרות של היום תגלי שכלום וחצי
מזריקים לזה הורמונים קוטפים לפני שהם בשלים הם נמצאים בקירור המון זמן
אל תבינו אותי לא נכון ,משמין זה לא !
אבל גם לא מוסיף מאוד.............
והקפסולות האלו יש בהם את הויטמינים והמינרלים שהגוף צורך , שהיו אמורים להיות בפרות והירקות שאנחנו אוכלים ובגלל התהליך שהם עוברים הם אינם ...
אותי מאד מענין איך לחברה הזו כן יש את כל הויטמנים את חושבת שהגידול שלהם נקי מחרקים וחומרים?
אני באמת מתענינית על הקפוסלה של האומגה, ולא מצליחה לנבין למה הגידול של זה שונה
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אני לקחתי את הכדורים וגם את השייק
וחוץ מלהשמין לא קרה לי כלום.
המשכתי להיות עייפה
המשכתי לאכול מתוק.
אצלי גם הייתי שותה את השייק כארוחת בוקר וזה היה בהחלט ממלא אותי אבל בדיוק אחרי שעתיים שלש הייתי גוועת ברעב.
הרבה תסכול היה לי מזה - וקניתי את המוצר כי אחת ממשפחתי היא משווקת וכל הסביבה שלה ראתה נפלאות...
חשבתי שגם אני.
זה מוצר יקר מאוד!
לא מתאים לכל אחת
מלבד זה שהם טוענים שם שרק אחרי 4-5 חודשים אפשר לראות שינויים משמעותיים לטובה בגוף....

כמובן אחרי שהפסקתי את זה ירדתי חזרה במשקל, לא הייתה שום סיבה לעליה מלבד כמויות החלבון שקיבלתי מהכדורים.
זה אולי מתאים לכאלה שרוצים לעשות שביתת רעב ורוצים לקבל את כל הויטמינים ממקור חיצוני ולא מאוכל.

סליחה על האריכות אבל מעצבן לראות את אנשים הולכים בעצימת עיניים אחרי כל מיני רפואות "הוקוס פוקוס"
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
כנ'' ל אני לקחתי אותם תקופה ולא הרגשתי שום שינוי לא בהרגשה ולא במשקל....
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
דווקא אני הרגשתי שינוי ממש משמעותי. לקחתי בתקופת הריון והשפיע ממש לטובה. אני לא משווקת ולא שום דבר. הפסקתי כי יקר לי, אבל להגיד שאין בזה שום דבר זה לא נכון
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
בכל מקרה תבררו טוב טוב לגבי הכשרות....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה