הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
זה מרגיש כמו נסיעה במעלית מטר על 80 ס"מ עם איש זר, אבל ל-24 שעות. מצוקה גדולה.
היעד, אוסטרליה. השכן לטיסה, בעל הופעה מהוקצעת, נראה מלומד ובעל חיבה קטנה מאוד לחרדים. הוא מבקש לעבור למושב שלו. קולו צרוד, כנראה נבח אתמול בקפלן עד השעות הקטנות של הלילה.
עוד לפני שאני קם לאפשר לו כניסה, הוא מועך את רגליו ברגליי, מתיישב במקומו וממלמל תודה רפה.
עכשיו רק נשאר לי לאסוף משקפיים, ספרים ואוזניות בלוטוס מהרצפה. אם למדתי משהו על השכן החמוד, הוא שהמעברים שלו יהיו חלקים ונעימים.
ההמראה הביאה איתה את השלב הבא בטיסה: ניסיונות הירדמות עקרים. אחרי כמה לילות שלא ישנתי כמו שצריך, זה הזמן להשלים פערים.
עוצם עיניים, תופס תנוחה טובה ומתחיל לספור כבשים.
אני מכיר אותן בשמותיהן. אני לא חזק בלהירדם, פוגש אותן כל לילה, מעביר איתן את הזמן.
הן צועדות בסך, ואני סופר במקצועיות, כמו חלפן שסופר שטרותיו בחיבה יתרה. עד שנאווה מנסה לעקוף את תרצה בתור, ואני מתבלבל. כבר הייתי ב-11,425, עכשיו צריך להתחיל הכול מהתחלה. היי נאווה-נאווה, שובבה לא קטנה. לא פעם ראשונה שהיא עושה את זה.
מתחיל מהתחלה ומשנה תנוחות תכופות. לפתע אני שם לב שגם השכן שלי באותה בעיה. חוץ מעמידת ראש הוא כבר ניסה כל תנוחה, אך תרדמה אין!
חשבתי לפתוח איתו בשיחה מקרבת על נדודי שינה, אך חששתי.
השיחה התפתחה בסוף לאחר מפגש ראשים עוצמתי וכואב. שנינו החלפנו מנח ראש בחדות ובתזמון אומלל. אני לשמאל והוא לימין. לאחר שקיעת הכוכבים וחזרת ההכרה, התפתחה שיחה קולחת על קשיי שינה ודרכי טיפול בהם.
החלפנו תסכולים על לילות כימים, טיפולים מאכזבים וכבשים סוררות. "פעם אחת בשבוע אני ישן כמו שצריך. בשבת אחרי הצוהריים, לאחר הטשולנט", פלטתי לו באגביות מוחלטת, לא מבין את ההשלכות החמורות.
הוא שטף אותי בנאום אמוציונלי: "אתם עם התזונה המופקרת שלכם, מקריסים לי את המחלקה".
התברר שהוא קרדיולוג בכיר, מנהל מחלקה, שאליה לטענתו מובלים לצנתורים בהולים אוכלי טשולנט כשפחית קולה בידם.
הוא הטיף לי כל מיני סיסמאות על חרדים ועל הפצת מחלות, זכר לימי הקורונה האומללים.
"אז מה אתה מציע להתמודדות עם הבעיה?", ניסיתי להמיר קללות לעצות מועילות.
"יש דברים טבעיים מצוינים", אמר ושלף קופסה לבנה. בלע כדור אחד, הציע לי אחד אחר.
"זה עובד כמו קסם", הבטיח.
ביקשתי ממנו את העלון לצרכן. מעניין ממה הקסם הזה מורכב. ניסיתי כבר הכול, כלום לא עבד.
הרכיבים היו מוכרים לי מאוד:
אבקת שעועית
מיצוי ייחודי מגריסים
תרכיז תפוחי אדמה
וסיבי בקר.
"היי, זה טשולנט מרוכז", צעקתי לכיוונו בטון מנצח. הוא השיב לי בנחירה ארוכה. עניתי לו באחת ארוכה יותר משלי.
התעוררנו באוסטרליה נגררים מחוץ למטוס בידי הצוות שהכין את המטוס לטיסה הבאה.
היעד, אוסטרליה. השכן לטיסה, בעל הופעה מהוקצעת, נראה מלומד ובעל חיבה קטנה מאוד לחרדים. הוא מבקש לעבור למושב שלו. קולו צרוד, כנראה נבח אתמול בקפלן עד השעות הקטנות של הלילה.
עוד לפני שאני קם לאפשר לו כניסה, הוא מועך את רגליו ברגליי, מתיישב במקומו וממלמל תודה רפה.
עכשיו רק נשאר לי לאסוף משקפיים, ספרים ואוזניות בלוטוס מהרצפה. אם למדתי משהו על השכן החמוד, הוא שהמעברים שלו יהיו חלקים ונעימים.
ההמראה הביאה איתה את השלב הבא בטיסה: ניסיונות הירדמות עקרים. אחרי כמה לילות שלא ישנתי כמו שצריך, זה הזמן להשלים פערים.
עוצם עיניים, תופס תנוחה טובה ומתחיל לספור כבשים.
אני מכיר אותן בשמותיהן. אני לא חזק בלהירדם, פוגש אותן כל לילה, מעביר איתן את הזמן.
הן צועדות בסך, ואני סופר במקצועיות, כמו חלפן שסופר שטרותיו בחיבה יתרה. עד שנאווה מנסה לעקוף את תרצה בתור, ואני מתבלבל. כבר הייתי ב-11,425, עכשיו צריך להתחיל הכול מהתחלה. היי נאווה-נאווה, שובבה לא קטנה. לא פעם ראשונה שהיא עושה את זה.
מתחיל מהתחלה ומשנה תנוחות תכופות. לפתע אני שם לב שגם השכן שלי באותה בעיה. חוץ מעמידת ראש הוא כבר ניסה כל תנוחה, אך תרדמה אין!
חשבתי לפתוח איתו בשיחה מקרבת על נדודי שינה, אך חששתי.
השיחה התפתחה בסוף לאחר מפגש ראשים עוצמתי וכואב. שנינו החלפנו מנח ראש בחדות ובתזמון אומלל. אני לשמאל והוא לימין. לאחר שקיעת הכוכבים וחזרת ההכרה, התפתחה שיחה קולחת על קשיי שינה ודרכי טיפול בהם.
החלפנו תסכולים על לילות כימים, טיפולים מאכזבים וכבשים סוררות. "פעם אחת בשבוע אני ישן כמו שצריך. בשבת אחרי הצוהריים, לאחר הטשולנט", פלטתי לו באגביות מוחלטת, לא מבין את ההשלכות החמורות.
הוא שטף אותי בנאום אמוציונלי: "אתם עם התזונה המופקרת שלכם, מקריסים לי את המחלקה".
התברר שהוא קרדיולוג בכיר, מנהל מחלקה, שאליה לטענתו מובלים לצנתורים בהולים אוכלי טשולנט כשפחית קולה בידם.
הוא הטיף לי כל מיני סיסמאות על חרדים ועל הפצת מחלות, זכר לימי הקורונה האומללים.
"אז מה אתה מציע להתמודדות עם הבעיה?", ניסיתי להמיר קללות לעצות מועילות.
"יש דברים טבעיים מצוינים", אמר ושלף קופסה לבנה. בלע כדור אחד, הציע לי אחד אחר.
"זה עובד כמו קסם", הבטיח.
ביקשתי ממנו את העלון לצרכן. מעניין ממה הקסם הזה מורכב. ניסיתי כבר הכול, כלום לא עבד.
הרכיבים היו מוכרים לי מאוד:
אבקת שעועית
מיצוי ייחודי מגריסים
תרכיז תפוחי אדמה
וסיבי בקר.
"היי, זה טשולנט מרוכז", צעקתי לכיוונו בטון מנצח. הוא השיב לי בנחירה ארוכה. עניתי לו באחת ארוכה יותר משלי.
התעוררנו באוסטרליה נגררים מחוץ למטוס בידי הצוות שהכין את המטוס לטיסה הבאה.
Reactions: goaty, אמונה בהשם, עיצוב שנוסק גבוה ועוד 12 משתמשים15 //