דיון עושר זה מצב תודעתי?

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני רוצה לספר לכם על ההתנהלות הכלכלית של קרובי משפחתי. הם קונים בשפע, מאמינים בחיים מתוך שפע.

אני טיפוס קצת מצומצם, גם כלכלית. אפשר לקרוא לזה טיפוס קמצן, חסכן או מחושב.

אמנם בצדקה אני לא חוסכת - אם יש לי, אני נותנת. זה בגלל ה-OCD, החרדות, והאמונה שלי שצדקה ונתינה עושים טוב לנותן יותר מאשר למקבל,
אבל זה כרגע בטיפול, כי החלטתי להשתדל לא להבטיח יותר כספים עד שאסיים לשלם את הכספים שכבר הבטחתי. במידה ויהיו לי כספים לתת לצדקה - אתן, אבל הכול בלי נדר.


מה שרציתי לספר זה על התנהלות מעניינת של אותם קרובי משפחה, שבהתחלה עקבתי אחרי הקניות וחיי הבזבוז שלהם במבט מתפלא.
האמת היא שקניות מכניסות אותי לחרדה. למה צריך לקנות כל כך הרבה? למה צריך הרבה דברים? מה רע במעט?
אבל הם מאמינים בשפע. בא לך שווארמה? תקנה. בא לך בקבוק קטן ויקר של שתייה? אין בעיה.
מאיפה אפשר להשיג כסף? הם עובדים קשה וגם לוקחים הלוואות. ולמרות זאת, לחיות בשפע בלי צמצום זה, לדעתי, בור בלי תחתית.
שמתי לב לדבר מעניין - הם אוהבים להוציא כסף, וזה קצת אנטי-תזה לעולמי.
מעניין אותי ללמוד גם את המקום שמאפשר לחיות, לקנות, לא להתקמצן.
זו למידה איטית — להסכים שמותר לקנות.

זה קצת מפתיע לחיות בלי דאגות על מחר, אולי אפילו קצת טיפשי.
אבל מה שאני רואה אצלם זה שהם חיים מתוך שפע תודעתי.

זה לא רק שפע של לקנות ולבזבז, אלא שפע אחר - שמרגיש שמותר לקנות, מותר ליהנות, מותר להוציא כסף, ואפילו רצוי לקנות ולהוציא כסף.
אני מתבוננת על האופי המעניין הזה ומנסה ללמוד קצת יותר.

נראה לי שאני לא אצליח לקנות בתחושה של רווחה תודעתית, לפחות לא כל עוד אין לי מיליון ש"ח פלוס בעובר ושב.
וגם אם יהיה לי מיליון ש"ח ויותר — אני מתארת לעצמי שאצטרך לעבור מסע עם עצמי, להסכים לשלב בין האמונות הכלכליות שלי כיום לבין המצב בבנק.

כי לחיות כמו עשיר — זה לא פונקציה של כסף בחשבון, אלא מצב תודעתי שבו האדם מסכים שהשפע בעולם נברא לכבודו.

היו להם תקופות שבאמת לא היה להם כסף, ולמרות זאת הם עשו הכל כדי לחיות בשפע. שזה אומר לחץ כלכלי בשילוב חיים שלא חסר כלום בחיי היומיום. זה מעניין אותי, כי לדעתי כסף זה או שיש או אין. אבל ההתנהלות שלהם היא שכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. שלכסף אין משמעות מצד עצמו אלא לחיים יש משמעות גדולה יותר מכסף.

לסיכום, אני לא ממליצה להתנהל ללא אחריות, כן כדאי לשחרר את הצמצום איפה שרק אפשר, לפחות תודעתית. להכניס חשיבה של שפע, זה חשוב.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני רוצה לספר לכם על ההתנהלות הכלכלית של קרובי משפחתי. הם קונים בשפע, מאמינים בחיים מתוך שפע.

אני טיפוס קצת מצומצם, גם כלכלית. אפשר לקרוא לזה טיפוס קמצן, חסכן או מחושב.

אמנם בצדקה אני לא חוסכת - אם יש לי, אני נותנת. זה בגלל ה-OCD, החרדות, והאמונה שלי שצדקה ונתינה עושים טוב לנותן יותר מאשר למקבל,
אבל זה כרגע בטיפול, כי החלטתי להשתדל לא להבטיח יותר כספים עד שאסיים לשלם את הכספים שכבר הבטחתי. במידה ויהיו לי כספים לתת לצדקה - אתן, אבל הכול בלי נדר.


מה שרציתי לספר זה על התנהלות מעניינת של אותם קרובי משפחה, שבהתחלה עקבתי אחרי הקניות וחיי הבזבוז שלהם במבט מתפלא.
האמת היא שקניות מכניסות אותי לחרדה. למה צריך לקנות כל כך הרבה? למה צריך הרבה דברים? מה רע במעט?
אבל הם מאמינים בשפע. בא לך שווארמה? תקנה. בא לך בקבוק קטן ויקר של שתייה? אין בעיה.
מאיפה אפשר להשיג כסף? הם עובדים קשה וגם לוקחים הלוואות. ולמרות זאת, לחיות בשפע בלי צמצום זה, לדעתי, בור בלי תחתית.
שמתי לב לדבר מעניין - הם אוהבים להוציא כסף, וזה קצת אנטי-תזה לעולמי.
מעניין אותי ללמוד גם את המקום שמאפשר לחיות, לקנות, לא להתקמצן.
זו למידה איטית — להסכים שמותר לקנות.

זה קצת מפתיע לחיות בלי דאגות על מחר, אולי אפילו קצת טיפשי.
אבל מה שאני רואה אצלם זה שהם חיים מתוך שפע תודעתי.

זה לא רק שפע של לקנות ולבזבז, אלא שפע אחר - שמרגיש שמותר לקנות, מותר ליהנות, מותר להוציא כסף, ואפילו רצוי לקנות ולהוציא כסף.
אני מתבוננת על האופי המעניין הזה ומנסה ללמוד קצת יותר.

נראה לי שאני לא אצליח לקנות בתחושה של רווחה תודעתית, לפחות לא כל עוד אין לי מיליון ש"ח פלוס בעובר ושב.
וגם אם יהיה לי מיליון ש"ח ויותר — אני מתארת לעצמי שאצטרך לעבור מסע עם עצמי, להסכים לשלב בין האמונות הכלכליות שלי כיום לבין המצב בבנק.

כי לחיות כמו עשיר — זה לא פונקציה של כסף בחשבון, אלא מצב תודעתי שבו האדם מסכים שהשפע בעולם נברא לכבודו.

היו להם תקופות שבאמת לא היה להם כסף, ולמרות זאת הם עשו הכל כדי לחיות בשפע. שזה אומר לחץ כלכלי בשילוב חיים שלא חסר כלום בחיי היומיום. זה מעניין אותי, כי לדעתי כסף זה או שיש או אין. אבל ההתנהלות שלהם היא שכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. שלכסף אין משמעות מצד עצמו אלא לחיים יש משמעות גדולה יותר מכסף.

לסיכום, אני לא ממליצה להתנהל ללא אחריות, כן כדאי לשחרר את הצמצום איפה שרק אפשר, לפחות תודעתית. להכניס חשיבה של שפע, זה חשוב.
ואיך משלמים את השפע הזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני סוברת שתודעה של שפע ופרגון לעצמך ולקרובים כשזה ביכולת ובצורה מאוזנת,
זה לא מתחיל ונגמר בכסף.
זה משהו שבכל החיים את מסכימה לשחרר, לתת, לפרגן, לחשוב בגדול ועוד..
וגם משהו בתוכך שמוכן לקבל את כל הטוב הזה.
משהו במח הוא אחרת. לדעתי כמובן.
אגב יש עשירים גדולים מאוד שכגודל עושרם כך גודל קמצנותם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ואיך משלמים את השפע הזה?
במקרה שלהם: הלוואות, עבודה קשה, בקשת עזרה מהסביבה.
אמנם זה לא מוצדק, אני לא מצדיקה את אורח החיים הזה, אלא הסבר שלמרות שהם נחשבים עניים מבחינה כלכלית הם חיים כמו עשירים, כך שעושר זה תודעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
במקרה שלהם: הלוואות, עבודה קשה, בקשת עזרה מהסביבה.
אמנם זה לא מוצדק, אני לא מצדיקה את אורח החיים הזה, אלא הסבר שלמרות שהם נחשבים עניים מבחינה כלכלית הם חיים כמו עשירים, כך שעושר זה תודעתי.
אם יש כסף אני ממש בעד, אבל לבקש עזרה בשביל לממן לעצמם מתי שבא שווארמה נשמע לי ממש חוצפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
יש 2 שלבים בחיים, כך על הרוב.

בשלב ראשון בניית עושר דרך ריבית דריבית,
בשלב הזה הכי חכם לשריין כמה שיותר כספים לבניית העושר ולדחות סיפוקים.
השלב הזה אורך 10 שנים לאנשים מאוד יעילים ו50 שנה לאנשים פחות חסכנים.

לאחר שנות החיסכון
מגיע השלב השני שיש מספיק נכסים מניבים שאפשר לחיות מהם
ואז אפשר לחיות בהרחבה.
קרובי המשפחה שלך צודקים בתודעת העושר שלהם
אבל טועים בסדר הכרונולוגי
למעשה הקדמת חיי העושר, חוסמת מהם להגיע לעושר
והם חיים חיי עוני של עבודה קשה כדי לממן את הצריכה המוגזמת.

אם רק יסכימו לתפוס את הטעות שלהם
בעוד מספר שנים יהיה להם עושר אמיתי ושלווה.
בא לך שווארמה? תקנה.
תקנה את המנייה של החנות.
בא לך בקבוק קטן ויקר של שתייה? אין בעיה.
תקנה את מניית קוקה קולה.
שמתי לב לדבר מעניין - הם אוהבים להוציא כסף, וזה קצת אנטי-תזה לעולמי.
כולם אוהבים לקנות.
החכמה לנצח במשחק השרידותי הזה
מחתנים ילדים נותנים להם לנהל כסף
ולא מספרים להם שכסף זה מוצר של הישרדות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
במקרה שלהם: הלוואות, עבודה קשה, בקשת עזרה מהסביבה.
אמנם זה לא מוצדק, אני לא מצדיקה את אורח החיים הזה, אלא הסבר שלמרות שהם נחשבים עניים מבחינה כלכלית הם חיים כמו עשירים, כך שעושר זה תודעתי.
לא.
זה לא עושר תודעתי. זה הקיצון השני של חיי בזבוז.
אם היה להם- ניחא. אבל אם זה דורש הלוואות ואפילו עזרה מאחר- בעיני, כדרך חיים, זו הפקרות.

תודעת שפע יכולה למשל: למסור את הבגדים שכבר קטנים עלינו ואין באופק בן משפחה שיהנה מזה, לאחות/ חברה/ ארגון שיכול להשתמש בשמחה, מתוך תודעה מאמינה שבע"ה אם וכאשר נצטרך- ה' ישלח לנו כל צרכינו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לגבי הדוגמה - קצת שיניתי פרטים. זה פחות גרוע ממה שזה נשמע.
כמובן שהכוונה היא לחיות בתודעת שפע, ולא כמותם.

הכוונה לשלב בין שימוש במשאבים שיש, לצד נכונות להבין שיש כאלה שצריכים שפע.
חוץ מזה ששווארמה וקולה זה כנראה לא בריא כ"כ, זה ברעיון של ללמוד מאנשים נוספים להגיע לתודעה רחבה יותר.
אני חושבת שחיי שפע תודעתי מחזקים מנטלית: אנשים שמוכנים להוציא כסף עבור מותרות - חשים בטחון עצמי (אולי מזויף, כך זה נראה כלפי חוץ) רב יותר.

כאמור, אני לא מצדיקה אורח חיים כזה, אלא זה כנראה חסד כלפי עצמנו, להסכים שמותר לרכוש לעצמנו וכסף חסר ערך בפני עצמו.
כמו הסיפור על עשיר קמצן שהיה קמצן כלפי עצמו, והרב המליץ לו לקנות לעצמו דברים ורק אחרי שהוא התחיל לרכוש דברים לעצמו בהוראת הרב - הרב ביקש ממנו צדקה.
כי אדם שקמצן כלפי עצמו לא יוכל לתרום מכספו לסביבה. יש אנשים שיש להם מיליונים בבנק וחבל.
כי מליונים שאין להם דורש הם בזבוז כלפי החברה כולה, אבךל זה כבר עניין אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
וכל מילה מיותרת..
חשיבת עוני ועושר.jpeg
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני חושב שזה לא נכון לחיות בדיקדוקי עניות.
אבל הדיאטה אחרי הרגלי צריכה גבוהה מההכנסות מאוד כואבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אם ראית מישהו שחי כמו גביר וקונה כל מה שבא לו יש שלוש אפשרויות איך זה עובד.
או שהוא באמת עשיר (זכה בלוטו וכו')
או שאתה חושב שהוא קונה בלי סוף כי אתה מייחס אותו אליך ואתה נניח חסכן מאד מאד.
או, שאתה צופה בבן אדם שקונה טרקטור בשביל לחפור לעצמו את הבור הכי גדול שהוא יכול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
יש 2 שלבים בחיים, כך על הרוב.

בשלב ראשון בניית עושר דרך ריבית דריבית,
בשלב הזה הכי חכם לשריין כמה שיותר כספים לבניית העושר ולדחות סיפוקים.
השלב הזה אורך 10 שנים לאנשים מאוד יעילים ו50 שנה לאנשים פחות חסכנים.

לאחר שנות החיסכון
מגיע השלב השני שיש מספיק נכסים מניבים שאפשר לחיות מהם
ואז אפשר לחיות בהרחבה.
קרובי המשפחה שלך צודקים בתודעת העושר שלהם
אבל טועים בסדר הכרונולוגי
למעשה הקדמת חיי העושר, חוסמת מהם להגיע לעושר
והם חיים חיי עוני של עבודה קשה כדי לממן את הצריכה המוגזמת.

אם רק יסכימו לתפוס את הטעות שלהם
בעוד מספר שנים יהיה להם עושר אמיתי ושלווה.

תקנה את המנייה של החנות.

תקנה את מניית קוקה קולה.

כולם אוהבים לקנות.
החכמה לנצח במשחק השרידותי הזה
מחתנים ילדים נותנים להם לנהל כסף
ולא מספרים להם שכסף זה מוצר של הישרדות.
עשר שנים לחרדי שמחתן גם ילדים והוצאותיו גדלות והולכות, זה נראה קצת מידי גם לאדם הכי יעיל שיש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אבל מה שאני רואה אצלם זה שהם חיים מתוך שפע תודעתי.

היו להם תקופות שבאמת לא היה להם כסף, ולמרות זאת הם עשו הכל כדי לחיות בשפע. שזה אומר לחץ כלכלי בשילוב חיים שלא חסר כלום בחיי היומיום. זה מעניין אותי, כי לדעתי כסף זה או שיש או אין. אבל ההתנהלות שלהם היא שכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. שלכסף אין משמעות מצד עצמו אלא לחיים יש משמעות גדולה יותר מכסף.
לרוב בזבזנות מוקצנת נובעת מתודעת חסר ולא מתודעת שפע...
חסר בנפש, צורך במילוי, חוסר יכולת/כח/רצון להגביל את עצמי.
תודעת שפע זה דווקא אדם שלא מרגיש שום חסר, הוא מרגיש כל כך מלא במה שיש לו שאין לו שום צורך נפשי לקנות עוד ועוד...
תחושה שלי, אם הם יקראו את האשכול הזה הם לא יאמינו למראה עיניהם... לא חושב שאדם שמגיע למצב שהוא מוכן לבקש עזרה מהסביבה בשביל מילוי רצונותיו, חי בתודעת שפע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מההיכרות שלי עם אנשים שחיים ב“תודעת עושר”, כלומר כאלה שמוציאים כסף על כל רצון קטן, גיליתי שהאושר שלהם תלוי בהוצאות האלה: בבילויים, בבגדים החדשים, בבית המשופץ וכדומה. אבל בשלב מסוים הברז נסגר: האשראי לא עובר, הבנק לא מאשר הלוואות, וקרובי המשפחה כבר לא מוכנים לעזור. ואז מתגלה מה יש מאחורי חזות השפע, אנשים ממורמרים ומדוכאים, כי ברגע שנעלם הכסף והשפע שהוא מביא, נעלם גם האושר שתלוי בהם. בעיניי, כדי להגיע לאושר אמיתי צריך להיות תלויים בכמה שפחות דברים חיצוניים.

ובכל מקרה, אין טעם לקפוץ מקיצוניות אחת לשנייה. אם את מרגישה שאת חיה בתחושת צמצום, זה לא אומר שהתיקון הוא להשתולל ולקנות כל דבר שעולה על דעתך. מה שעזר לי הוא להגדיר לעצמי מהם הדברים שבאמת גורמים לי אושר (לאו דווקא כלכליים) ולהשקיע בהם.
כדאי גם לקבוע יעדים כלכליים, כמו חיסכון חודשי קבוע. כך אפשר ליהנות מהכסף שנשאר מעבר לחיסכון בלי רגשות אשמה שאת “מוכרת את העתיד בשביל ההווה”.
בנוסף, חשוב לדעת איפה אפשר “לשחרר”: למשל, אני הולכת לסופר זול ושם מאפשרת לעצמי לקנות כל מה שאני רוצה בלי לחשוב על מחירים, או קונה חופשי בסופי עונה. ככה בעיני נשמר איזון בריא בין צמצום לבין חופש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
בזבזנות זה תודעת עוני!!

תודעת עושר זה לחסוך את המקסימום שמתאפשר לך
ולהשקיע את יותר ממה שמתאפשר לך (רמז על ידי מינוף וכו')

יש דבר כזה אדם שמנצל את כל כספו לחיות ברמת חיים גובה זה בסדר, תודעת עושר זה בטוח לא.
אבל לרדת מרמת החיים שלו ביום מן הימים, שיקלוט איפה הוא עומד יהיה לו מאוד כואב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
יש 2 שלבים בחיים, כך על הרוב.

בשלב ראשון בניית עושר דרך ריבית דריבית,
בשלב הזה הכי חכם לשריין כמה שיותר כספים לבניית העושר ולדחות סיפוקים.
השלב הזה אורך 10 שנים לאנשים מאוד יעילים ו50 שנה לאנשים פחות חסכנים.

לאחר שנות החיסכון
מגיע השלב השני שיש מספיק נכסים מניבים שאפשר לחיות מהם
ואז אפשר לחיות בהרחבה.
קרובי המשפחה שלך צודקים בתודעת העושר שלהם
אבל טועים בסדר הכרונולוגי
למעשה הקדמת חיי העושר, חוסמת מהם להגיע לעושר
והם חיים חיי עוני של עבודה קשה כדי לממן את הצריכה המוגזמת.

אם רק יסכימו לתפוס את הטעות שלהם
בעוד מספר שנים יהיה להם עושר אמיתי ושלווה.

תקנה את המנייה של החנות.

תקנה את מניית קוקה קולה.

כולם אוהבים לקנות.
החכמה לנצח במשחק השרידותי הזה
מחתנים ילדים נותנים להם לנהל כסף
ולא מספרים להם שכסף זה מוצר של הישרדות.
אדוני!
הגזמת!
אתה תקוע מידי חזק באידיאולויגה של הסולידית!
זו לא דת!
זו ס"ה טכניקה
ולא לכולם היא מתאימה
בפרט לא כשמאמינים שמזונותיו של אדם קצובין מראש
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מה זה קשור לזה שמזונותיו של אדם קצובים לו?
מדברים פה מה היחס הנכון בין להנות מההווה ולא רק לצבור עושר לעתיד, לבין צבירת עושר לעתיד
לא לכולם היא מתאימה זה לא תרוץ , בסוף ההיגיון הפשוט אומר שמוציאים ממה שיש ולא ממה שאין,
ואם יש משפחה שאין לה, וכדי לקנות שוארמה מבקשים מהמשפחה הם בבעיה, כי היום זה שוארמה שזה כמה שקלים
ומחר זה חתונה מעבר ליכולת או טיול מעבר ליכולת , מי שמתרגל לקנות כל הזמן ולא לדחות סיפוקים הוא בבעיה קשה
אגב תודעת עושר זה לא לרוץ ולקנות כל היום דברים........
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ואם יש משפחה שאין לה, וכדי לקנות שוארמה מבקשים מהמשפחה הם בבעיה,
כאן עובר הגבול בין מהלך הגיוני לדת
לחסוך הם הרי לא יחסכו, אז מה קרה אם הם שנוררו כמה שקלים לשווארמה
אפילו הסולידית בעצמה, התנערה בסוף מהלהט הדתי שהי לה בהתחלה
וחזרה קצת לאיזון
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
בפרט לא כשמאמינים שמזונותיו של אדם קצובין מראש
נכון מאוד,
בספרים הקדושים למדו מזה שלכן צריך לחסוך
פלא שיש אנשים שהבינו מדברי חז"ל שאפשר לבזבז.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.
אחד הבעיות שכל משקיע מתחיל נתקל בהם,
זה שנניח אני שואל מישהו איזה מדד להשקיע, והוא עונה לדוגמא VOO, או שאני שואל אותו מה העמלות, והוא אומר שזה תלוי במינוף.
אז נניח שאני יודע מה זה מינוף, ומה זה VOO, כי אני שומע כל שבוע ממוצע של 50 פודקאסטים, ששליש מהם קשורים למניות.
אבל יש כאלה שאתה אומר להם VOO, והם אין להם מושג מה עושים עם זה.
הם לא יודעים איפה לוחצים באתר בשביל לחפש סוגים, מה זה אומר מינוף, (אני לא מתכוון מה זה אומר בז'רגון, אני מתכוון מה זה אומר בעברית של חיידר.)
הבעיה מתחיל ה מכך שמישהו שכבר מונח בתוך הקישקע של המניות, לא אוחז שיש פה מישהו ששואל מה לקנות, והוא מתכוון, איפה מכל הריבועים באתר ללחוץ, מה לכתוב שם, איזה תוצאה לבחור, מה ללחוץ עליה, איך לעשות את זה, וכאלה.
הוא רגיל לכך שמישהו שואל איזה לקנות, ואומרים לו "SFJF294938" והוא קונה את זה, ועוד עשור בא להגיד תודה.
אז אני פותח את האשכול הזה, לאנשים שצריכים תשובות על שאלות בעברית,
  • כמו, מה זה מינוף, ואיך אני מבין את זה אם אני לא יודע מה זה בורסה?
  • כמו, יש לי תיק בDJFHV, ואני רוצה לקנות משהו, מישהו יודע לומר לי את סדר הפעולות הנכון כדי ליפול על הדבר הנכון בצורה הנכונה?
  • כמו, החשבון שלי ננעל, ואני לא יודע מה זה אימולטור, ולא מה זה תוכנה. מישהו מוכן להסביר לי בעברית פשוטה?
הבאתי את הדוגמאות האלה כי אני אישית נתקלתי בשאלות האלה, והייתי צריך לחפור עמוק כדי לקבל תשובה שאני יכול לתרגם לשפה שלי בפוזיצייה הנוכחית. אז אני הסתדרתי, בגדול. אבל יש כאלה שיש להם שאלה, והם שואלים, ואז מגיע מישהו חשוב כזה, שמבין בהכל, ועונה משהו מאוד פשוט, שכל האנשים באשכול הבינו, אבל הוא לא. ולא נעים לו לשאול, מה זה מנייה בכלל, או מה זה סוג נייר, ומה זה אומר ניוד של תיק בכלל, ואז הם נשארים בלי תשובה, למרות שעם קצת סיעור מוחות, יוכלו גם לכתוב מדריך להשקעות פאסיביות לילדים.

על כן, אני פותח את האשכול הזה, שבו יוכלו לשאול שאלות, מהבייסיק של הבייסיק, עד לרמת ביאורי מילים, והעונים ינסו לתרגם את מונחי התשובה למשהו שיכול גם להיות שיעור בכיתה ד' על שור שנגח.
ואם לא הבנתם, תשאלו שוב, ושוב, ושוב. עד שתבינו. כי הטעות שעשיתם ב200 ש''ח שהשקעתם, אם לא תתקנו, תעשו אותה גם במיליון השני.
וגם, אם יש משהו שאתם יודעים שאנשים שואלים את עצמם, או שאתם לא הבנתם בתחילת הדרך, אתם יכולים להסביר, רק תנסו לשכוח קודם את כל מילון המושגים שלכם.
נ.ב.
אני חייב לציין שהייתי בטוח שיעיפו אותי לרוח כבר בשלב הרבה יותר מוקדם. וזה שיש פה אנשים, שהדיבידנד שלהם שווה כמו התיק שלי או פי מאה, ועונים בסבלנות, ועוזרים, ומסבירים, אין ספק שזה יוצר קירוב של העניין לאנשים הפשוטים
אז באמת תודה לכל משפחת פרוג ולכל המשקיעים, לא רק בתיק שלהם, אלא בלעזור לאחרים.
יש בירוחם פוטנציאל גדול להתיישבות חרדית של בניה חדשה זולה
יש כמה יזמים חרדים (וגם אחרים) שזכו שם במאות יחידות,
ויש עוד שכונות בבניה
וכל זה מלבד ההסכם גג של כ 6000 יח"ד
ממה שאני מבין, זה המקום הכי זול בארץ ליחידת קרקע ואם כך מחירי הדירות שם יהיו הכי זולים בארץ
מבחינת קהילות, כיום יש קהילה ליטאית יחסית קטנה, אבל אם מדובר על מאות יחידות חדשות זה יכול ללכת גם לקהילות חסידיות שיבואו במרוכז.
מבחינת תעסוקה, ירוחם זה חצי שעה נסיעה מבאר שבע, שלכאורה בבאר שבע יש הכל, תחבורה, היטק, בתי חולים, קניות (לא יותר גרוע מרוב ערי הפריפריה שמרכזי התעסוקה שלהם במרחק של יותר מחצי שעה נסיעה)
מבחינת מוסדות חינוך, כיום בקהילה הליטאית יש מוסדות גנ"י, ת"ת, בית יעקב. שזה בסיס להתחלה. אבל ברגע שיגיעו 500 משפחות חדשות, מן הסתם יפתחו מוסדות נוספים. אבל בתור בסיס להתחלה זה מצוין.
אחד הטעויות של האנשים לגבי ירוחם, זה שבודקים את העתיד לפי הקהילה הקיימת, אבל אין שום קשר, אם תהיה קהילה צעירה וחדשה של 500 משפחות זה יבלע את הקהילה הקיימת, כלומר יפתחו מוסדות חדשים, חנויות ותחבורה.
מה דעתכם? ירוחם תעלה בסוף על המפה? אנשים יבואו לגור שם?
 תגובה אחרונה 
הקדמה לפני ההקדמה: סיפור מתח ססגוני ונהדר המיועד לבעלי משקפיים בלבד. אם אין לכם משקפיים או עדשות – אל תקראו. לא לקרוא אמרתי! תפסיקו הרגע.
(לא שיש לי בעיה שתקראו, למה לא ובכיף, אבל זה משעמם. מאוד מאוד משעמם. הכי משעמם שיש. אם בא לכם להשתעמם, ברוכים הבאים.)
יאללה. לנשום עמוק, לספור עד עשר, זהו. אין חרטות.


אז עשיתי את זה. עשיתי את זה! טדאם, טדאם, עשיתי את זה.

מאז שאותו מאורע היסטורי קרה (שבוע ויום) - כל בנאדם שאתרע מזלי לפגוש מבקש לשמוע ממני על זה. היות לכך ובהתאם לזאת כבר כואב לי האצבעות להקליד, ולכן אני מעלה את כל סבב קורות חיי הלייזר שלי מהתחלה ועד הסוף, כולל כל הפרטים, למען ישמעו הכל וייראו.
(ולמען העובדה שמהיום והלאה, בכל פעם שמישהו רוצה לשמוע איך היה, אתן לו לינק לכאן).

ובכן, קבלו אותו! סיפור העוועים המופלא שלי על ניתוח לייזר:
הכל, מהתחלה, אמצע וסוף (הפי אנד, ב"ה).
כל השאלות / הפרטים / ההתעניינויות / הלבטים / הדקויות ועוד באשכול אחד, בחצי מחיר.

שלוש, ארבע ו, מתחילים.

*

חחח, מה חשבתם, כזה מהר מתחילים?
קודם אזהרה מראש:
זה הולך לצאת ארוך. מאוד מאוד ארוך. הכי ארוך שיש. יש לי מלא בבטן ובאופן כללי אני אוהבת לדבר, אז כדאי לכם להכין קפה ולכבות טלפונים.
עשיתם את זה? יופי.
הכל מוכן, בוא נצא לדרך.

הכל התחיל לפני כחודשיים, כשסיימתי את ההכנות הנפשיות לעבור לעדשות.
אני אדם שבאופן כללי נרתע מדיבורים על עיניים, קל וחומר מנגיעה בעיניים. כך שהמעבר לעדשות היה תהליך נפשי, מנטלי, רגשי וייחודי ארוך ומטלטל.
כאמור, לפני כחודשיים הגעתי למסקנה מיושבת בדעתי שהגעתי לשלב המספק כדי לסיים את תהליך ההכנה,
וכעת הגיע הזמן לעבור אליהן, העדשות הממתינות.
רגע לפני שקבעתי תור, באתי לרופא העיניים שלי בשאלה: שלום אדוני, מה דעתך על לייזר?
תשובתו: דעתי חיובית.
באותו יום השתנו חיי.

עכשיו ככה, להלן הווידוי ולהלן המידות שלי (שהיו שלי!) - תאחזו חזק בכיסא:
עין ימין פלוס אחת וחצי,
עין שמאל פלוס חמש.
ותוסיפו צילנדרים.
בקיצור, בלגנים.

הלכתי בתחילה לאסותא לבדיקה. נתנו לי הצעת מחיר של שמונה וחצי אלף (מאוחדת). אמרתי אוקי, אחשוב על זה. יש לי זמן.
התקשרתי ללווינגר ואמרו לי בין משהו כמו 8 ל11. אמרתי נו נו, אם עושים אז ברור שאצל אסותא.
בעצלתיים התקשרתי לרב בני פישר, לשאול איפה הוא ממליץ. תשובתו: הכי טוב אצל לווינגר עצמו, ואם לא אצלו עצמו אז אצל אירית בכר עצמה.
יעני, כך או כך, יוצא לי פלוס אלף שקל!
(הסבר, למי שלא בקיא בנושאים חיוניים שכאלה: גם במרפאה של לווינגר וגם במרפאה של אסותא, אם רוצים את הרופא הראשי בעצמו צריך לשלם עוד אלף שקל. והרב פישר אמר לעשות אצל אחד משניהם).

טוב. אז התקשרתי ללווינגר לקבוע תור לבדיקה. אומרים לי: וואלה! יש לנו בדיוק הנחה של מאוחדת! אם את עושה אצלנו עד סוף ספטמבר יש הנחה קלה. (קלה, מתוקה כזאת, מכירים את הבובות האלו?)
מסתכלת בשעון, הראשון לספטמבר. אני כזה - אוקי, תקבעי לי תור להחודש.
לא פרצמן, אין כזה דבר: את קודם צריכה לעשות בדיקה, והתור הראשון לבדיקה הוא רק ב30 בספטמבר. כלומר אם הוא לא מכניס אותך לניתוח באותו יום של הבדיקה את מפסידה את ההנחה...
אוף!
בימים הקרובים ניסיתי לקדם את התור בכה ובכה, אין. אפס. כלום. בלית ברירה הוחלט לחכות ל30 בספטמבר, ולראות אם הוא יכול להכניס אותי באותו יום לניתוח.

הזמן עובר.
שבועיים תמימים חלפו.

עד שביום שלישי בהיר אחד, לפני שבוע וקצת, אני מתקשרת למרפאה לשאול אם התפנה תור.
בינתיים לוחשת פרק תהילים קצר, למרות שאני לא מאמינה שיש סיכוי.
ואז.
פתאום.
לפתע.
בחבטה.
אדירה.
חחח סתם. הפקידה בטלפון אומרת שכן, התפנה תור.
מתי?
למחר.
וואו. לרגע אני נרתעת, בסוף אומרת לה בסדר. תקבעי לי למחר. רבע לתשע בבוקר, בדיקה. ובעז"ה, כך היא אומרת, אכנס לניתוח עד סוף החודש.
יום למחרת אני מגיעה לבדיקה.
מקצרת כדי לקצר, אבל פלללם באותו ערב הייתי בניתוח.

עכשיו קצת על סוג הניתוח:
בגלל המספרים המופרעים שלי, הוחלט שעליי לעשות ניתוח אינטרלאסיק, שזה לא הניתוח הרגיל. בניתוח הרגיל יש זמן החלמה של שבועיים בערך, אבל בניתוח שלי - זמן ההחלמה הוא שלוש שעות!
מחר, כך מצהיר לווינגר, את באה לפה בנהיגה.

ואוו. חיוך מאושר עולה על שפתיי ואור דבילי מבליח בעיניי. למה דבילי? כי העושר הוא רק עד הקופה:
(מאוחדת אמרנו, דא? ואינטרלאסיק, חרשו?)
יוצא לי 14,400.
וזה אחרי הנחה!
התעלפתי במקום, ואחרי שהתעוררתי עשו לי הנחה ל11 וחצי. לאחר התייעצות קצרה הוחלט שטדאם, טדאם, הולכים על זה.
(אל תסתכלו עליי ככה. יש לקחת בחשבון שבמצב שלי - כל זוג משקפיים עלה לי אלף שקל, והייתי צריכה לחדש כל שנה בערך. ככה שתוך אחת עשרה שנים אני מכסה את הפער, ועוד יוצאת עם רווח).

עד כאן להקדמות. ועכשיו, יאללה! מגיעים לחלק הכי מרתק!
הניתוח עצמו.
מקדימה ואומרת שהחלק הזה לא לבעלי לב חלש. אני מספרת אותו רק כי בשבוע האחרון דיברתי עם הרבה אנשים וכולם אמרו לי שזה כל כך עזר להם שסיפרתי בפרוטרוט, שיידעו למה להתכונן. אבל למי שזה לא רלוונטי אין צורך לקרוא (אלא אם כן סתם בא לכם תיאור ססגוני).
אז ככה.

באה בערב למרפאה (עם מלווה, חובה).
נכנסת לחדר ניתוחים לבד. אסור עם ליווי.
מטושטשת עדיין מהטיפות ששמו לי בבוקר בבדיקה, חלשה באופן כללי. נכנסת לניתוח, אחות אוחזת לי ביד, אני מסוחררת וחלשה ורוצה להתעלף.
(אגב, הערה חשובה עכשיו: מדגישה שבכלל יש לי רגישות לעיניים. לא אצל כולם החוויה קשה כל כך, הבנתי שאנשים אחרים בכלל לא מרגישים את הניתוח. רק אצלי משהו השתבש, התנצלויותיי).
וככה זה הלך.

עשרים מנתחים מסביב. (טוב, לא באמת עשרים, אבל ראיתי הכל כפול). אני מטושטשת ומכווצת.
העיניים עצמן מורדמות, אבל העצמות מסביב חיות ובועטות.
קר בחדר. עשרים המנתחים גוהרים עליי ומותחים לי את העיניים לרוחב 4 מטר. שמים לי צבתות ותופסנים כדי שהעין לא תברח. אני מכווצת וסגורה. לא מצליחה לפקוח עיניים. הרופאים מנסים בכה ובכה, נואשים מזה שאני כל הזמן מתכווצת. העיניים שלי קטנות, אני נאנקת מכאבים (זה לא באמת כואב, אבל תחשבו שלוחצים לכם מסביב העין חזק עם תופסנים. זה לוחץ, וכשמפחדים - זה גם כואב.)
אחרי שמצליחים לתפוס את העין מעבירים אותי לשלב הראשון של הניתוח.
השלב הראשון לוקח 7 שניות בכל עין.
אהה! שמעתם נכון. 7 שניות.
בכלל, הניתוח בעצמו הוא רק 15 שניות בסך הכל לעין. לא יודעת למה היה נראה לי שהוא שעה.
(ה15 שניות לא כוללות את הזמן שלקח עד שתופסים את העין עם המצבתות, אבל עדיין, הניתוח עצמו מאוד קצר.)

עוברת את השלב הראשון. הרופאים מריעים בצהלה, מורידים את הצבתות. איכשהו אני מגלה שפיצים, פינצטה קוראים לזה בעברית, ממש ליד - בררר - העין שלי. עכשיו עוברים לשלב השני. אני מכווצת ממתח. לא רואה כלום. יש לי לחץ בעין ואולי גם רטוב, לא יודעת. רוצה לישון. פתאום רואה אור אדום וירוק. מתוך הערפול אני קולטת שזה הלייזר. מסתכלת על הלייזר. שייגמר כבר. שייגמר.

ואז זה נגמר.

מקימים אותי מהמיטה. אני מגלה בהלם שאני עדיין חיה. ואפילו רואה!
יוצאת החוצה להתאוששות. מטושטשת לגמרי. מרגישה אחרי טראומה.
קחו בחשבון שבכל הזמן הזה - לא כאב לי בכלל! אפס כאבים. רק היה לחץ. פיזי ורגשי.
קוראים למלווה מבחוץ. מסבירים לנו על הטיפות. אני לא שומעת כלום, רק רוצה לישון ולישון. אחרי שאני מסיימת התאוששות של כמה דקות המנתח יוצא ובודק שהניתוח עבר בהצלחה. "אחלה ניתוח פרצמן!" הוא מריע בצהלה, וזה אחרי שבניתוח עצמו הם השתגעו מזה שברחתי להם כל פעם.

וזהו. והלכתי הביתה. והייתי מסוחררת ומטושטשת עד בחילה כל הלילה. הלכתי לישון מיד.
בבוקר אחר כך הייתי במשרד...

היום הלכתי לבדיקה נוספת של שבוע אחר כך.
טפו טפו, טדאם, טדאם,
הודו להשם כי טוב:
אפס ימין, אפס שמאל.

The end;

__________
אגב, לידיעה: בניתוח אינטרלאסיק זמן ההחלמה הרשמי הוא אומנם רק 3 שעות, אבל אף אחד לא מספר מראש על זה ששלושה ימים אחר כך אני צריכה להיות עם משקפי מגן מכוערים, ככה שזה לא כזה נחמד להגיע יום אחר כך לעבודה. וגם אסור להתאפר שבועיים. וגם יש מיליוני טיפות לטפטף טיפ טף.
עד כאן לבינתיים. נראה לי.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

מעולם לא העלתי בפרוג אשכול ואולי אפילו הודעה על נושאים כאלה אבל הנושא הזה די מעניין אותי ואני ממש מקווה שאני לא נוגד את החוקים של האתר באם כן אני מתנצל מראש על הטירחה במחיקה של האשכול...
בחודשים האחרונים מעניין אותי לראות מהלכי חשיבה "ואני ממש מנסה לכתוב על זה כעל תהליך שאני מסתכל עליו מבחוץ ולא שייך לו" ראיתי כמה אשכולות על נושאים קשורים והיו בו הבלחות של התהליך הזה

והנושא הוא אייך לא "נושא הגיוס" עד היום היה חלוקה לשתי קבוצות שאחת קידשה כל אחד שנעצר גם אם הוא היה עבריין (לא באמת) שבמקרה לא התייצב והשניה זילזלה בכל אחד שנעצר גם אם הוא היה אברך ששקוע בלימוד 24/7 (והיו גם הרבה כאלה באמצע אז אני לא בא להכליל)
ועכשיו זה קצת קונפליקט פנימי כי הנתונים השתנו והמצב הוא שיש סיכוי טוב שיעצרו גם בחורים ארדקור מישיבות ארדקור שיתפסו אותם באיזה חציית כביש שלא במעבר חציה או של אברכים יקרים שיש להם רישיון (לענ"ד מי שחושב שזה לא יקרה טומן את ראשו בחול כי כיום לאף אחד כבר אין אינטרס למנוע בלאגן ונראה שלהפך כל "הפקידים" מנסים רק ללבות את האש) ועל כן שאלתי היא מה עכשיו הציבור חושב על חוק הגיוס כאילו עד היום להיות עריק היתה מילת גנאי ומעכשיו..?

עוד נקודה מעניינת זה הקו של הפלג שמזעיק אברכים/ בחורים נראה שזה עוזר (במידה כזאת או אחרת) למנוע מעצרים מה דעתכם עליו מצד אחד זה של הפלג ואין שום רב (ארדקור) שעומד מאחורי זה ויש מצב שיש הרבה אנשים שעד לפני שנתיים אם הם היו רואים את החברה האלה מגיעים למנוע מעצר הם היו מבליחים כזה... חילול השם.. מה עכשיו? זה כבר לא חילול השם? אם חס וחלילה יבואו לעצור אחד מהאחים /הבעל/ שכן.. אתם תתקשרו אליהם שיבואו?

ואחרון שזה ממש הכי מעניין אותי הפלג גדלו על זה שנמות ולא נתגייס וגזירת הגיוס גזירת שמד ונלך בגאווה לכלא וכו וכו (יש לי אחיין כזה בן 18 והוא מפריח סיסמאות מכאן ועד ל.. ואני בטוח שאם הוא יעצר הוא יהיה מבסוט ממש) מה ההורים כיום שחלקם היו אברכים צעירים מתי שכל הסיפור הזה התחיל אומרים לילדים שלהם יש כאן פרדוקס שהמסרים קצת סותרים ואני מדבר על אלה שראו בפלג קבוצה פחות מיינסטרים (ועדיין חושבים ככה) הם גם יחדירו בבנים שלהם תשב בכלא ולא תתגייס...? תלך בגאווה אתה מחזיק את העולם...?

למעשה יש כאן איזה שינוי בכיוון החשיבה ומרוב ההתבצרות והחידוד של העמדה הציבורית משתי הצדדים כרגע נראה שיש כאן שוקת שבורה (ביננו אני מאמין שאם לא היה מחלוקת של יותר מ 10 שנים סביב הנושא הזה היה היום הפגנות ומהלכים הרבה יותר קיצוניים ממה שיש כרגע)

מה אתם חושבים על זה
ובבקשה בבקשה אני לא נכנס כאן לויכוח של מי צודק ומי צדק בעבר כי זה לא רלוונטי ולא מעניין מה שכן מעניין זה שינוי פרספקטיבה והשינוי בתודעה

נקודה אחרונה (גם ככה זה ארוך אז סליחה ממעלתכם) חבר זרק לי באיזה שיחה "הם יפגיעו בלומדי התורה אז המדינה תלך לעזזל כי כל מה שהחזיק אותם עד היום היה זכות לימוד התורה" (נראה לי זה ציטוט של אחד מגדולי הדור מהדורות הקודמים) וזה קצת הציק לי הרי מי ידפק מזה? אנחנו וגם האחים האחרים שלנו שאינן שומרי תורה ומצוות וגם אלו ששונאים אותנו אבל שלא באשמתם... מה דעתכם אכפת לכם מזה שאין להם עכשיו את כוח השמירה הזאת?

נ.ב. זה נושא כ"כ נפיץ שחשבתי אולי לתת לGPT לשכתב את זה כדי שאף אחד לא יחשוב כאילו פגעו באיזה שהוא צד ירדתי מזה כי אף אחד לא היה קורא את זה אז בבקשה גם מכם תכתבו כאילו אתם מסתכלים על זה מהצד ולא חלק מזה
את הפוסט הזה קראתי במייל שקיבלתי ברשימת תפוצה של קובי.
2. חשיפה מיוחדת איך החרדים קונים דירות?

זה אחד הנושאים שהכי מסקרנים את הציבור בארץ.

כדי לענות על השאלה הזו אריאל פייגלין ראיין אותי לעיתון מעריב ויאמר לשבחו שהוא לא שינה ולא עיוות את מה שאמרתי

מפה לשם יצאה מזה סדרת כתבות.

זה מה שהם פרסמו:

כתבה ראשונה:

"ארבע מנורות בדירת שלושה חדרים": כך החרדים קונים דירות | חלק ראשון
בלי טיסות, בלי רכב ועם הכנסה שלא מאוד שונה מההכנסה הממוצעת למשק בית בישראל: המתמטיקה הפשוטה שמאחורי ההון העצמי החרדי

"בתור התחלה, בוא אני אגלה לך סוד - החרדים מרוויחים די יפה", אומר טורנהיים ל"מעריב". "אפילו מורה חרדית כבר מרוויחה היום 9,000 שקל נטו. תוסיף לזה אברך כולל שלומד שלושה סדרים ומביא 6,000-8,000 שקל בחודש ממלגות - גם זה נטו - וקיבלת ביחד משק בית שמכניס 14,000-16,000 שקל. זה כמעט שווה ערך להכנסה ממוצעת למשק בית בישראל".


עוד תפיסה שטורנהיים מבקש לנפץ היא זו שכל הנשים החרדיות הן מורות. "כבר לפני עשרים שנה החרדיות הפסיקו להיות רק מורות", הוא אומר בנחרצות. "כבר בדור הקודם הן הבינו שכדי להחזיק בית של תורה צריך לדאוג לפרנסה. אז הן נהיו רואות חשבון בהתחלה, ולפני עשור התחילה גם נהירה להייטק. היום יש כמויות של חרדיות שהן מתכנתות - שמתחילות ב-9,000 שקל כמו מורה עם ותק - ויכולות להגיע גם ל-20 ו-30 אלף. אלה נשים שמחזיקות את הבית, ולפעמים אפילו משלמות את המשכנתה של ההורים שלהן".

אבל ההכנסה היא רק חלק מהסיפור. האקו-סיסטם החרדי, מסביר טורנהיים, שונה בתכלית מזה החילוני. "החרדים מוכווני דירות מגיל אפס. יש שם הסתפקות במועט שהחילונים לא מכירים. אתה יכול להיכנס לבית של שלושה חדרים שיש בו רק ארבע מנורות, זהו. חשמל עולה להם 100 שקל בחודש. קונים רק מוצרי בסיס. אין חופשות, אין בילויים, אין רכבים", הוא מתאר.

"עד שהעירייה שינתה את המדיניות בבני ברק, בנו בניינים עם חניות תת-קרקעיות כי החוק חייב את זה, אבל זה פשוט נשאר ריק - כי אנשים בבני ברק לא מחזיקים רכבים. הם מעדיפים לחסוך את הכסף הזה להון עצמי לדירה לילדים. אני אישית גדלתי בבית שמהיום שנולדתי ידעתי שההורים שלי חוסכים כדי לחתן אותנו, ומהיום שהתחתנתי חסכתי כדי לחתן את הילדים שלי".

השילוב הזה - בין הכנסה שהיא ממוצעת לבין הוצאה שהיא משמעותית מתחת לממוצע - מאפשר למשפחה חרדית לחסוך 3,000-4,000 שקל מדי חודש, ולעיתים אף יותר אצל משפחות שבהן האם היא רואת חשבון או מתכנתת. כך מצליחים להגיע להון עצמי שמספיק לרכישת דירה לילדים.

עם זאת, טורנהיים מזהיר מהשינויים התרבותיים שעלולים לשבור את האיזון. "הבעיה מתחילה כשמרוויחים הרבה ואז גם מבזבזים הרבה", הוא אומר. "ברגע שהציבור החרדי נכנס למעגל ההכנסות הגבוהות - הוא נכנס גם למעגל הפיתויים של החברה הכללית: טיסות, סמארטפונים, חופשות, מותגים. פתאום משפחה שהייתה רגילה לחיות מצמצום מרגישה ש'מגיע לה קצת ליהנות', ושם בדיוק נוצר הסדק. לא בטוח שההכנסה הגבוהה תתורגם לחיסכון גבוה - לפעמים זה אפילו הפוך, כי ככל שיש יותר כסף, כך גדל גם היצר לצרוך אותו".

לדבריו, ככל שהמשפחה החרדית יותר "אדוקה" - כך היא גם חוסכת יותר. וככל שהיא מודרנית יותר - כך גדלים הפיתויים. "וזה מה שמתחיל לשחוק את היתרון שהיה לציבור החרדי במשך שנים: היכולת להסתפק במועט ולהפוך כל שקל להון עצמי לדירה".

כתבה שניה

ראיון שפרסמנו אתמול קובי טורנהיים, בעלים של משרד יעוץ משכנתאות ו"אושיית רשת" - מדורג מקום ראשון בסטטוס וואטסאפ, הרשת החברתית של המגזר החרדי, בתחום הנדל"ן – הסביר איך משפחות חרדיות מצליחות, כמעט בניגוד לכל היגיון כלכלי, לחסוך מאות אלפי שקלים לדירה בזכות אורח חיים צנוע ונטול מותרות.

אבל גם אחרי שההורים חסכו, מכרו את הרכב וויתרו על חופשות, נשאלת השאלה הגדולה באמת - איך לוקחים משכנתא במשפחה שבה אחד מבני הזוג הוא בלי תלוש שכר מסודר ובלי הכנסה קבועה? התשובה, כמו הרבה דברים במגזר החרדי, נמצאת במשפחה. "פה בדיוק נכנסת הערבות ההדדית", מסביר טורנהיים. "אצל חילונים, אם תגיד לבחור שאבא שלו יהיה ערב למשכנתה – או, "חס וחלילה", ישלם חלק ממנה - זה נגמר שם. הוא יעדיף כבר לוותר על הדירה".

"אצל החרדים זה ההפך: אבא ערב לילד, אח ערב לאח. אפילו ראיתי עסקאות שבהן גם האמא וגם האחות חתמו ערבות על המשכנתה של ילדה בת שמונה־עשרה. אחרי כמה שנים, כשהאחות הזו מתחתנת ומרוויחה, היא כבר ערבה בחזרה לאחותה הבאה בתור. זו מערכת של ערבות הדדית שמחזיקה את כל הסיפור הזה".

הבנקים מבינים את הפוטנציאל. "בנק מזרחי באופן מסורתי עובד עם הציבור החרדי, והחלק שלו בעוגת המשכנתאות עלה ל-41%", אומר טורנהיים. "יש לו לפחות ארבעה סניפים בבני ברק. בנק לאומי, הבנק הגדול בארץ, יש לו שניים. בנק הפועלים - אחד".

בשנתיים האחרונות, כשהציבור החילוני הוריד את הרגל מהגז בנדל"ן בגלל הרפורמה המשפטית, החרדים המשיכו לקנות. "החבר'ה בתל אביב, בחוגי ההייטק, רצו לקנות דירות בקפריסין, ביוון, פורטוגל - רק לא בארץ. מי קנה? החרדים. כי אצלם לא קונים לשנה-שנתיים. אין להם לאן ללכת, יש ילדים, צריך לקנות".

החרדה הזו לקנות דירה לילדים מגיעה לרמה שלעיתים ההורים גם ממשכנים את הבית שלהם כדי לעזור לילדים לקנות את הדירה הראשונה. "כן, זה קורה הרבה," מודה טורנהיים. "הורים מוכנים לשים את הדירה שלהם כבטוחה, בידיעה שכנראה בעוד עשור הם ייאלצו למכור ולעבור לשכירות - העיקר שלילדים תהיה דירה. זו תפיסה שמבחינתם חשובה יותר מהביטחון האישי שלהם. הרצון לחתן את הבת עם בחור טוב, עם בחור מישיבה טובה, גובר על הכל".

אבל זה לא יוצר מעגל קסמים שהיחידים שמרוויחים ממנו הם הבנקים? שכל דור ממשכן את הבית שלו כדי לקנות בית לדור הבא? טורנהיים מסכים, אבל חושב שהמעגל יישבר בדור שלנו. "הדור החדש כבר שם. הבנות מתכנתות, עובדות בבנקים, מרוויחות הרבה יותר מההורים. הן אלו שמחזיקות את המשפחה, והן אלו שמאפשרות את רכישת הדירה.

ועדיין, אחרי שכל זה נאמר ועם כל השכר שעלה, החיסכון הקיצוני והערבות המשפחתית, טורנהיים סבור שהמודל הנוכחי הגיע לקצה גבול היכולת במרכז, ושמכאן והלאה החרדים יקנו דירות בעיקר בפריפריה. "בני ברק שהייתה פעם יותר יקרה מפתח תקווה ורמת גן, הפכה לעיר הכי זולה בגוש דן אחרי לוד", הוא אומר, "החרדים פשוט הגיעו למקסימום יכולת ההכנסה שלהם".

מה דעתכם?

הנתונים האלו נשמעים לכם??
מורה מרוויחה נטו 9000 ש"ח? (לא מדברת על משרד החינוך)
אברך שלומד 3 סדרים מכניס ממלגות 6000-8000??
תספרו לי איפה.
  • תודה
Reactions: ברוך בלייער1 //
92 תגובות
למה אנשים מצליחים לאורך זמן?

יש שני גורמים להצלחה:
רצון לקבל פרסום והכרה וכסף
גורם שני זה רצון לעשות טוב.

המניע הראשון מביא הצלחה רק בתנאים מסוימים לאנשים מסוימים בסיטואציות של יותר מזל ונסיבות מתאימות.

למניע השני קצת יותר קשה להגיע כי הוא מוציא את האדם מהמעטפת של עצמו לכיוון מקום יותר גבוה, אבל כשמגיעים אליו ומתחילים להביט על העולם באכפתיות מתוך הבנה שמה שאנחנו עוברים זו רק דוגמה למה שהעולם עובר ושכולנו בעצם אחד, משפיעים זה על זה בכל התחומים, בעיקר בתחום התודעתי, כך נצליח להגיע למקום נקי מאגו, כזה שרוצה להשפיע טוב כי זה מה שצריך ולכך נועדנו, וזה האור והשמחה של נשמתנו.

ברגע שנגיע ל'לשם שמים' לא יהיה גבול ליכולות שלנו כחברה וכיחידים, כי אדם שמגיע מתוך ראיית הזולת ורצון להשפיע (וגם ראיית עצמו זה לא סותר) הוא אדם עוצמתי וחזק שמצליח לחיות את החלום של עצמו בלי להתחשב בתוצאות או בנתונים האחרים, אלא אם הוא יתחשב בהם זה כדי למקסם את ההשפעה הטובה ולא מתוך מקום מסכן, צר ומתוסכל.
*
זה בעצם לימוד תורה:
בניגוד להבלי העולם שדורשים מהאדם להיכנע לאגו של עצמו, התורה דורשת מהאדם ללמוד אותה, וגם ללמוד את עצמו.
וכשאדם לומד תורה הוא לא מצפה לקבל תואר או משכורת או פרסום, אלא עצם הלימוד זה התכלית.
אותו דבר גם בהגשמה עצמית לשם שמים: האדם לא צריך לחיות סביב ציפיה לקבל דבר-מה, אלא עצם העשיה היא ההצלחה.
כמו שנאמר: כי אם בתורת ה' חפצו, ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.
כי כשאדם מכניע את הכוחות האחרים שרוצים להשתלט עליו, ומוכן להסכים שההצלחה היא בעשיה עצמה, וברצון לעשות טוב, הוא פשוט מקשיב למציאות ופועל על פי הקוד הזה שעושה טוב, ולא צריך באמת דבר מה.

כך הוא תמיד זוכה להצלחה תמידית, מתוך הבנה שהעשיה עצמה מחוללת פלאות בעולם גם אם לא רואים דבר, כל עשיה מקדמת את העולם, וככל שהיא יותר לשם שמים ובלי פרסום, הכרה או כסף, כך היא פועלת יותר ויותר!

אפילו אם אדם מתקן משהו רק מול עצמו – גם זה פועל על כל העולם לטובה.
ןכולנו רוצים לפעול ולעשות טוב, זו נקודת האושר הכי גבוהה של האדם.

זו עבודה קשה, תמידית, לא באמת קל או אפילו בלתי אפשרי וקצת משעמם להכניע את הרצון לפרסום והכרה וכסף, אבל זה מה שיניב תועלת אמיתית ויאפשר חיים אמיתיים של עשיה ואור לעולם כולו.
אנשים רבים פוחדים לקנא בזולת, ואנשים רבים פוחדים שיקנאו בהם.

במהלך היציאה שלי לאור כתבו לי כמה דמויות, בסיטואציות שונות, שהן מקנאות בי, והן פרטו גם מדוע.
למרבה הפלא הן קינאו בי בדבר זהה:
על היכולת שלי לכתוב על עצמי בגלוי, ולספר על הבעיות שלי וכו'.
*
האמת שגם אני מקנאה בהן, כי תמיד יש על מה.

רציתי לכתוב להן שלא צריך לקנא בי, כי אם היו יודעות בדיוק מי אני, על יחסי האנוש המורכבים שלי ועל זה שאין לי חברות, בגלל האופי שלי. (כיום זה לא חסר לי, יש לי מכרות וזה מספיק לי).
אם היו יודעות מה אני עוברת ועד כמה אני ריקה וחסרה וכמה בעיות יש לי הן לא היו מקנאות, כנראה.
אבל לא כתבתי להן זאת.
מכיוון שגם אני מקנאה ואני יודעת מאיפה זה מגיע, כך שלשכנע אנשים באופן שיכלי שאין צורך לקנא זה לא כ"כ יעזור.
*
אני עובדת על מידת הקנאה שלי, אבל לא מתוך מקום של שכנוע שאנשים מסכנים כמוני או יותר, ורק אני לא יודעת עד כמה... (זה אומנם מעודד אבל לא הייתי רוצה תמיד להתעודד מהמחשבה עד כמה הזולת מסכן יותר ממני).
אלא מתוך הקשבה לעצמי והבנה שהקנאה היא התוצאה של הרצון שלי להתפתח ולהיות מאושרת ומחוברת לעצמי באמת.
הקנאה היא בריאה כי היא באה לומר לי: יש לך פוטנציאל, יש לך את עצמך, תסכימי לעצמך לשבור את המחסומים, תתקדמי, בבקשה!!!
*
מה אכפת לי מהזולת?
לא אכפת לי.
ונראה לי שאני אמורה לשמוח מאוד שהזולת מצליח ומשגשג.
אם אצליח לשמוח בפשטות בשמחת הזולת, אסכים לעצמי למצוא את הייעוד שלי בחיים ואסכים לעצמי להתקדם.
כי מה שתוקע אותי בחיים זו האמונה שאסור לי.
שאסור לי להיות באמת מאושרת.

אם אסכים שמותר לזולת להיות באמת מאושר, שמותר לזולת לחיות באופן נכון עבורו, אסכים גם לעצמי להיות באמת מאושרת.
ואז אחפש את הדרך שלי בביטחון עצמי מלא, בלי לבנות לעצמי מחסומים, אלא אקבל את העובדה שיש קשיים בדרך והקושי והאתגרים הם בעצם אמורים להקפיץ אותי בדרך.
ואם יש אנשים מאושרים עלי לשמוח בכך כי זה מוכיח שמכיוון שגם לי יש חלק בעולם, אז גם אני יכולה להיות מאושרת.

והאושר האמיתי - הוא ההסכמה שלי לעצמי שמותר לי לחיות, להרגיש חלק עם העולם, לתרום בדרכי ולהתקדם מהמקום שלי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה