סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

רק מעניין אותי מה היה עם העל האש..
היה ברור לי אחרי הפרק הקודם שמורדי יגיע וירצה לעשות על האש, ההורים שלו יתעצבנו ופרנציפ הוא לא יספר להם שהוא הבטיח את זה לחבר כדי שהם יאכלו כשר🙊
ואז בסוף אחרי שהם יעיפו אותם הוא יספר כדי לעשות להם מצפונים...
 
רק מעניין אותי מה היה עם העל האש..
היה ברור לי אחרי הפרק הקודם שמורדי יגיע וירצה לעשות על האש, ההורים שלו יתעצבנו ופרנציפ הוא לא יספר להם שהוא הבטיח את זה לחבר כדי שהם יאכלו כשר🙊
ואז בסוף אחרי שהם יעיפו אותם הוא יספר כדי לעשות להם מצפונים...
נראה לי הלחצנו אותה... חחח
סתםםם
 
רק מעניין אותי מה היה עם העל האש..
היה ברור לי אחרי הפרק הקודם שמורדי יגיע וירצה לעשות על האש, ההורים שלו יתעצבנו ופרנציפ הוא לא יספר להם שהוא הבטיח את זה לחבר כדי שהם יאכלו כשר🙊
ואז בסוף אחרי שהם יעיפו אותם הוא יספר כדי לעשות להם מצפונים...

נראה לי הלחצנו אותה... חחח
סתםםם

באמת דילגתי על הסצנה הזו ;)
אולי אני אכתוב איזה פרק-שניים על הסיטואציה הזו ואעלה אותם פה או באשכול חדש, לשם הסדר...
 
נורא מעניין אותי באמת איך הוא סוגר ככה כרטיסים וטיולים? הוא רוכב על האשראי של ההורים שלו? אכ הוא לא צריך לבקש מהם כסף. ובסיטואציה כזאת בדרכ הם באים אליו ושואלים על מה שילמת הפעם 5000 שקל. הוא רוכב על חבר שרוכב על האשראי של ההורים שלו? לא ככ הגיוני עד כה העניין הכספי בסיפור.
 
נורא מעניין אותי באמת איך הוא סוגר ככה כרטיסים וטיולים? הוא רוכב על האשראי של ההורים שלו? אכ הוא לא צריך לבקש מהם כסף. ובסיטואציה כזאת בדרכ הם באים אליו ושואלים על מה שילמת הפעם 5000 שקל. הוא רוכב על חבר שרוכב על האשראי של ההורים שלו? לא ככ הגיוני עד כה העניין הכספי בסיפור.
יש לו את פרטי האשראי שלהם, אבל הוא לא משתמש בלי "רשות".
הוא מודיע מראש, ומשתמש.
 
באמת דילגתי על הסצנה הזו ;)
אולי אני אכתוב איזה פרק-שניים על הסיטואציה הזו ואעלה אותם פה או באשכול חדש, לשם הסדר...
הפרק
 
היא הביטה במורדי היושב על הכורסא, שקוע לחלוטין בנייד שלו, לא שם לב לאחיו הקטנים שעומדים מאחוריו – כאילו בתמימות.

"מורדי?"

"ממ?" מורדי לא הרים את עיניו מהמסך, היא קיוותה שהוא עסוק רק באיזה משחק מרתק.

"תסגור רגע את הטלפון".

"מה? למה?" הוא הרים את עיניו במהירות, מניע אותן לצדדים, מגלה את אחיו הקטנים מציצים לתוך הנייד שלו. "הלו, חבר'ה!" קולו הרעים. "זוזו מכאן בבקשה! אחורה, יופי. להתרחק". הוא היישיר מבט אל אימו. "עכשיו זה בסדר?"

היא נאנחה קלות. זה לא בסדר. "אמרת שבוע שעבר שאתה צריך להרוויח כסף, נכון?!"

"כן". מורדי המהם. משפיל את עיניו חזרה אל המסך. "אבל אין לי כוח לעבוד".

"אין לך ברירה. הכסף לא יצנח עליך משמיים". החזירה אותו למציאות. "אתה רוצה לחלק היום את המגזין של החופש?"

הוא הרים גבה בהתעניינות קלה. "בלילה?"

"אתה יכול לעשות את זה בלילה, כן". היא הנהנה למול ראשו המורכן, מגלה בפניה שיער ארוך. "בכל מקרה אתה ער בשעות האלה". היא ידעה.

הוא חשב על זה לרגע. "עזבי אמא. זה קשה ומסובך מידי".

"טוב. אם אתה לא רוצה אתה בהחלט לא חייב". היא אמרה, על שפתיה חיוך קל. מבט קצר לשעון גרם לה לקחת את הנייד שלה לידיה, לחייג. "אלי?"

"כן אמא. מה שלומך?"

"אני מעולה. ברוך השם. איך אתה, איך בישיבה?"

"גם מעולה. הכל בסדר. איך כולם?"

"מתגעגעים אליך". היא חייכה. "אתה מגיע היום מהישיבה?"

"נראה לי שכן. למה?"

היא היססה לרגע, מתלבטת האם זה יהיה נכון. "רצית לעבוד קצת, בזמן שאתה נמצא בבית".

"כן. בטח". אלי הסכים במהירות עם הדברים. לא שחסר לו משהו, אבל הוא אוהב להרוויח את הכסף שלו לבד. "מצאת לי משהו?"

"משהו חד פעמי. אתה רוצה לחלק מגזינים בתיבות דואר, היום בלילה?"

"בטח. כמה הם משלמים?"

"שש מאות".

"הולך". אלי מרוצה. "מתי צריך להתחיל?"

"אני מאמינה שאתה יכול להתחיל בסביבות שתים עשרה בלילה, אולי אפילו קצת מאוחר יותר".

"אין בעיה. אני אסיים את הישיבה ואבוא לבית".

"מחכים לך".

הם ניתקו את השיחה, היא ספרה בליבה עד חמש, עוד לפני שסיימה, קולו של מורדי נשמע מהכורסא: "אני הולך לחלק את הדברים האלו עם אלי".

אימו פערה את עיניה בהפתעה מדומה. "חשבתי שאמרת שאין לך כוח".

"מצחיק". קולו של מורדי מחוספס. "אני ואלי הולכים היום ביחד".

היא כלאה חיוך מרוצה. "תדבר על זה עם אלי מאוחר יותר".

"הוא יסכים". מורדי בטוח.
אלי לא יגיד לו 'לא'.

***

בשתים עשרה וחצי בלילה אלי ומורדי יצאו מהבית, פוסעים לכיוון המקום בו קבעו כנקודת האיסוף של המגזינים. שתי עגלות גדולות וגדושות המתינו להם במקום, הם נטלו אותן בתודה עולצת, קיבלו הוראות קצרות והתרחקו מהמקום.

"מתפצלים?" מורדי ברר בעליצות מפתיעה, ידו האחת עזבה את העגלה והופנתה אל ראשו. הכיפה, שבתקופה האחרונה נראתה יותר בידו של מורדי מאשר על ראשו, לא נראתה כעת כלל. לעומת זאת, כובע שמש מצא את מקומו על פדחתו של מורדי, גם כעת, מעט לפני אחת בלילה.

"נתפצל". אלי הסכים, בוחן את כובעו החדש של מורדי. "תגיד, מה אתה מחביא שם מתחת לכובע?"

"מה זה משנה?"

"סתם". אלי שלח אל מורדי מבט תמים. "התעניינתי".

מורדי משך בכתפו, מוריד את הכובע לרגע. קוקו מכובד נגלה לעיניו של אלי לרגע קצר, מורדי החזיר את הכובע למקומו. "עוד משהו?"

"מורדי!"

"אל תתרגש, מספיק אבא כעס עליי". מורדי רטן. "יאללה, אני הולך לכל הרחובות הימניים, אתה לשמאליים", שינה נושא. "ניפגש כאן עוד שעתיים?!"

"סיכמנו". אלי הנהן. הוא העיף עוד מבט אחד על אחיו ופנה לעבודתו. מקווה מאוד שמורדי, שבקושי עבד בחייו הקצרים, לא יעורר בלגנים מיותרים.

***

"כבר עברו שעתיים, אה?!" מורדי טפח על שכמו של אלי בעייפות ופיהק בקול. "אני גמור".

"היה לך קשה?"

"לא", מורדי ביטל, "ממש בקטנ-" הוא נעצר, קלט משהו לפתע. "אני חושב שיש לנו בעיה קטנה".

"אם היא קטנה זה בסדר". אלי עפעף בעייפות.

"אז תקבע אתה את הגודל שלה". מורדי צחקק במבוכה קלה. "באיזה רחובות חילקת?"

"כמו שסיכמנו, למה?"

"איזה?"

אלי קימט את מצחו וניסה לשחזר את מסלולו, מצליח, גם בשעה כזו, לענות לבקשתו של מורדי ולומר לו בדיוק באיזה רחובות חילק.

"איזה יופי". מורדי נאנח עמוקות. "אני עשיתי סיבוב, ובמקום להמשיך לעומק הצד הימני, חזרתי אחורה. אני חושב שחילקנו באותם רחובות".

עיניו של אלי נפערו. "שמת את המגזינים באותם רחובות שלי? שמנו להם פעמיים??"

"כנראה".

אלי נענע את ראשו בייאוש.
היה צפוי שאם מורדי יקבל עבודה – הוא לא יצליח לעשות אותה כמו שצריך. "טוב. בוא נחזור לשם, נוציא את המגזינים הכפולים, ותלך לחלק אותם במקומות הנכונים הפעם".

"נראה לך?!" מורדי נהם, לא מתחשב בשעה המאוחרת ובעובדה שהוא נמצא ברחוב. "אין לי כוח. אני מת מעייפות".

"אין לך ברירה, אחי. עבודה זו עבודה". אלי אמר בטון עובדתי, מנסה להכניס למוחו של מורדי טיפת אחריות.

"נו, אז תעשה את זה אתה". מורדי בחן את אלי בדקדקנות, קובע לבסוף. "אתה לא נראה עייף כמוני".

"מה-אתה-אומר!" אלי גיחך. "אתה עשית את הבעיה. אתה צריך לתקן אותה". הוא קבע ומשך בכתפו.
אלי גרר את העגלה הריקה, מתחיל להתקדם לכיוון המקום בו הם צריכים להניח בחזרה את העגלות.

"טוב טוב. בוא לפה". מורדי נלחץ כשראה את רצינותו של אחיו, "נעשה את זה ביחד".

"ביחד". אלי התרה, מכיר את אחיו הנחמד. "אתה לא בורח לי באמצע".

מורדי חשב לרגע. "מבטיח". הוא קרץ, צוחק.

"יאללה. מתחילים מחדש".

מורדי נאנח. "אל תייאש".
 
איזה רעיונות מקוריים יש לסיפור שלך!!
ואיזה כיף לפתוח ולראות את הפרק החדש, תודה!
מורדי משך בכתפו, מוריד את הכובע לרגע. קוקו מכובד נגלה לעיניו של אלי לרגע קצר, מורדי החזיר את הכובע למקומו. "עוד משהו?"
😯
מה עשית לו הפעם??
 
מפתיע שעשית ת זה
לא מפתיע עליו... חח
מורדי מסוגל להכל בכל מכל כל!!!
אוקי, נרגעתי ;)

כי גם לדעתי מורדי עכשיו במסלול יותר מואץ של ירידה... אז זה הגיוני שהוא מותח את הגבולות עוד יותר.
 
ניסיתי ליצור בבינה את אלי ומורדי (יצא ככה ככה, אבל עדיין קצת השראה;)
ובזאת אני קוראת ל @לוטם, נא המשיכי את הסיפור!! אני במתח...
ולכל אלו שחשבו שזה פרק נוסף, סליחה;)

אלי
הורדה (57).jpg
הורדה (58).jpg


מורדי (עוד בימיו בישיבה:rolleyes:)
הורדה.png
 
ניסיתי ליצור בבינה את אלי ומורדי (יצא ככה ככה, אבל עדיין קצת השראה;)
ובזאת אני קוראת ל @לוטם, נא המשיכי את הסיפור!! אני במתח...
ולכל אלו שחשבו שזה פרק נוסף, סליחה;)

אלי
צפה בקובץ המצורף 1736244צפה בקובץ המצורף 1736245

מורדי (עוד בימיו בישיבה:rolleyes:)
צפה בקובץ המצורף 1736249
וואו.
נראה מדהים.
עדיין לא סגורה על עצמי אם ככה דמיינתי אותם ;) אבל איזו עבודה מטורפת. שאפו (:

ולגבי פרק נוסף... מקווה שיהיה אחד בקרוב, (או: שיהיה לי זמן בקרוב)
 
לוטם...
מתגעגעים לאלי ומורדי...
הם עדיין בבין הזמנים?
כן. הם חוזרים לישיבות ביום רביעי... ;)
נעדכן בעז"ה איך היה.
ויש כיוון לפרק-שניים על בין הזמנים. אולי אני אעלה היום.
 
כן. הם חוזרים לישיבות ביום רביעי... ;)
נעדכן בעז"ה איך היה.
ויש כיוון לפרק-שניים על בין הזמנים. אולי אני אעלה היום.
יופי!!
הכי כיף יהיה אם הפרקים יהיו קשורים לתקופה.
זה מכניס לאווירה...
ויאללה, אני מחכה ;)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
מוישי נראה כמו הילד הכי תמים שתפגשו: חולצה מגוהצת, כיפה שחורה שיושבת בול, וחיוך של "ילד טוב ירושלים". אבל מאחורי המראה המטעה הזה מסתתר מוח שמזהה פרצות בלוגיקה של מבוגרים עוד לפני שהם סיימו לדבר...
קצת הכרות...
הרקע: יום שישי אחר הצהריים. מוישי נכנס לבית הכנסת השכונתי, לבוש בחולצה לבנה מעומלנת, הכיפה השחורה הקטנה מונחת בדיוק במרכז הראש. הוא ניגש למקרר השתייה. הגבאי הוותיק, רבי חזקאל, איש רציני עם משקפיים על קצה האף, עוצר אותו.
רבי חזקאל: "מוישי! לאט לך. אתה יודע שהשתייה פה היא רק למי שלומד או עוזר לנקות לפני שבת?"
מוישי (עוצר, מחייך את החיוך שלו ולא מתבלבל לשנייה): "שלום עליכם, רבי חזקאל. בדיוק על זה רציתי לדבר איתך. אתה הרי גבאי ותיק, אתה יודע שזמנים השתנו, נכון?"
רבי חזקאל (מרים גבה): "מה הקשר לזמנים שהשתנו? עבודה זו עבודה, ושתייה זו שתייה."
מוישי (בטון בוגר ומחושב): "נכון מאוד. אבל פעם, כשאבא שלי ברוך היה בגיל שלי, היית צריך להזיז ספסלים כדי להרגיש שאתה עוזר. היום, בעידן הדיגיטלי, העזרה הכי גדולה היא 'יחסי ציבור'. אם אני אשתה פה כוס טרופית קרה ואצא החוצה עם פרצוף מרוצה, כל הילדים בשכונה ירצו לבוא ללמוד דווקא בבית הכנסת שלך. אני בעצם עושה לך פה שירות שיווקי בחינם!"
רבי חזקאל (נשאר פעור פה לרגע, מנסה להבין אם הילד הרגע עבד עליו או שהוא באמת גאון): "שירות שיווקי? בשביל טרופית אחת?"
מוישי (לוקח את השתייה, קורץ ומניח יד על הכתף של הגבאי): "בדיוק, רבי חזקאל. אל תסתכל על הכוס, תסתכל על הפוטנציאל. שבת שלום!"
מוישי יוצא מהדלת בצעד קליל, משאיר את הגבאי לעמוד שם ולמלמל לעצמו: "הילד הזה... הוא עוד יהיה ...774555.jpg
  • תודה
Reactions: net131 //
5 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה