12
דובר המשטרה.
כשנכנס אלישע לחדר התצפית, חדר גדול שדמה בעיצובו לאחד מחדרי החקירות ושימש למעקב אחר תיעוד החקירות המתקיימות בזמן אמת בחדרים הסמוכים, היה אלישע בטוח במאת האחוזים שהוא עומד לחשוף סוף-סוף את האמת, ולהבין את כל הפרטים הנעלמים שהשוטר הסתיר ממנו.
לא היה לאלישע שום ספק בכך שהשוטר משקר. האכזבה היחידה שלו הייתה מן העובדה שאפרים שחרר את השוטר לדרכו, מה שבוודאי אפשר לשוטר להיעלם מן השטח באופן שלא ניתן יהיה למצוא אותו.
אולם כאשר החל אלישע לצפות בשידור החוזר של החקירה ומה שקדם לה, הוא נוכח לגלות שהדברים רחוקים מלהיות חד משמעיים. על פי התיעוד מחדר החקירות, נראה היה שגרסתו של השוטר נכונה ומדויקת. תיאוריו של השוטר בנוגע לדו שיח שלו עם החשוד שיקפו את המציאות, ונראה היה שאכן צדק השוטר בכך שלא קדמה מצדו שום התגרות כלפי החשוד - שמשון מלכיאלי. למעשה, אלישע היה מוכרח להודות בינו לבין עצמו, שאילולי התנהגותו המחשידה של השוטר בשיחה שהתנהלה בין שניהם, הוא יכול היה להשתכנע בוודאות בצדקתו של האיש. בתיעוד ניתן היה לראות בבירור שהחשוד נתקף בהתקף זעם פראי בלי שום סיבה נראית לעין, ולמרות שאלישע חזר וצפה מספר פעמים ברגעים שקדמו להתקפה – הוא לא הצליח לזהות שום פרט לא שגרתי.
בנוסף, הופתע אלישע לגלות שגם עדותו של השוטר בנוגע לשעה בה הגיע לתחנה הייתה נכונה. מחמת הזמן הקצר שעמד לרשותו של אלישע הוא לא יכול היה לעקוב אחר פעולותיו של השוטר לאורך הלילה כולו, אבל כמה בדיקות אקראיות שערך בנוגע לשעות בהן התרחש הפשע, הספיקו כדי לוודא את העובדה שלפחות בשעות הרלוונטיות שהה השוטר בתחנה.
מרגע לרגע גברה תחושת התסכול והכעס של אלישע. הוא ידע שהוא אינו טועה, לרגע לא היה לו ספק בכך. ברור היה לו שהוא מפספס פרט כלשהו, פרט קריטי נסתר שעשוי לשפוך אור על התמונה כולה. עם זאת, הוא הבין שבמצב העניינים הנוכחי אין בידו ולו בדל של ראיה לאשמתו של השוטר, ועד כמה שסמך אלישע על תחושותיו – לא הייתה לו שום יכולת לשכנע באמצעותן אנשים אחרים, ובוודאי שלא הייתה להן שום משמעות מבחינה משפטית.
חמישים דקות הקדיש אלישע לבדיקת סרט הוידאו. חמישים דקות שהחלו עם תקווה עצומה והסתיימו בייאוש ובמפח נפש. קשה היה לאלישע להכיל את תחושת הכישלון ואת כאב ההשפלה הצורבת, אבל יותר מכל – קשה היה לו לוותר.
גם אחרי שצפה עשרות פעמים באותן שתי דקות קריטיות בהן שהו השוטר והחשוד בחדר החקירות, גם אחרי שברור היה לו שאין שום רמז נסתר שחמק מעיניו ואין שום תועלת בהמשך הצפייה, התקשה אלישע להתנתק ולקבל את העובדה שנכשל. פעם אחר פעם, חזר אלישע ושכנע את עצמו שאולי הפעם הבאה תהיה שונה, שאולי בפעם הזו הוא יצליח יותר.
לבסוף, היה זה חוסר הריכוז שגרם לו להיכנע. הצפייה המונוטונית סחררה אותו והרדימה את חושיו, והוא הבין שבמצבו הנוכחי אפסו סיכוייו להבחין במשהו שלא הבחין בו קודם לכן. למרות זאת, נדרשו ממנו מאמצים נפשיים כבירים כדי לבצע את הפעולה הפשוטה של כיבוי מסך המחשב, וכאשר הוא התרומם ממקומו – הייתה על פניו הבעה נפולה ומובסת כמוה לא הורגלו עמיתיו לראות על פניו.
על אף שמפקדו ציווה עליו בפירוש לסור לחדרו מיד עם תום בדיקת החומרים, לא יכול היה אלישע להרשות לעצמו להתייצב במצבו הנוכחי בפני המפקד. ברור היה לאלישע שהשיחה עתידה להיות קשה, והוא לא יכול היה לשאת את המחשבה על ההשפלה שתיגרם לו אם יבחין המפקד עד כמה הוא מובס ומיואש.
קשה היה לאלישע להתגבר על הדכדוך וחוסר החשק, אבל לא הייתה לו ברירה אחרת. הוא היה מוכרח להתנתק מהרגשות שהציפו אותו, לשלוט על עצמו, להתנהג כאילו הכול כרגיל. ברגע שהרגיש אלישע שהוא מסוגל לכך, עלתה הבעה מאוששת על פניו, ותנועותיו הפכו החלטיות וזריזות.
למרות הידיעה שהזמן שעומד לרשותו קצר, הרשה אלישע לעצמו להתעכב מעט ולגשת אל אזור ההמתנה שבקומת המבוא, שם עמדה מכונה מיושנת לממכר משקאות חמים. רגעים ספורים לאחר מכן, החזיק אלישע בידיו שתי כוסות חד פעמיות מלאות משקה רותח שכונה על ידי מפעילי המכונה ׳קפוצ׳ינו שוויצרי׳, כינוי ששעשע את אלישע משום שלדעתו לא ניתן היה לזהות שום הבדל בין המשקה שבכוסות לקפה שחור פשוט.
דקה וחצי לאחר מכן, כשניצב אלישע מול דלת חדרו של המפקד, לא ניתן היה לזהות בשום דרך את העובדה שלפניו עומדת שיחת נזיפה קשה. עמידתו הייתה יציבה ויהירה כתמיד, ולא שיקפה בשום צורה את רגשותיו. שתי כוסות המשקה היו מוחזקות ברישול בידיו, והמתבונן מן הצד יכול היה לחשוב בקלות שהוא הוזמן לשיחת רעים חביבה ושגרתית עם מפקד התחנה.
בתנועת מרפק אדישה לחץ אלישע על הפעמון שמחוץ לדלת, ממתין לצליל המוכר המעיד שהיא נפתחה מבפנים. כשזה הגיע, הדף אלישע בגופו את הדלת, נכנס פנימה, חיוך חברי מזויף על פניו.
על אף מאמציו של אלישע, נראה שהמפקד לא התרשם מההצגה הידידותית שלו. כשנכנס אלישע לחדר הוא התרומם מיד, מביט באלישע בזעף ״סוף-סוף הגעת״. ציין בסבר פנים חמור.
אלישע בחן את המפקד בדקדוק. פניו של המפקד היו מתוחות מאוד, ואלישע שאל את עצמו אם התקרית בינו לבין השוטר היא שמטרידה אותו. בכל אופן, המפקד לא נראה כמי שמעוניין לשתף את אלישע במחשבותיו, ושפת הגוף שלו שידרה קוצר רוח. ״אני מקווה מאוד שיש לך הסבר מספק למה שראיתי,״ ניגש המפקד מיד לעניין.
אלישע התמהמה מלענות. הוא פסע בצעדים מדודים אל שולחנו של המפקד, מניח את הכוסות על שולחנו בתנועה אקראית. ״אני מתנצל על העיכוב,״ אמר בקול סתמי. ״לא רציתי לבוא לכאן בלי לברר את העניינים עד הסוף״.
המפקד לא המתין אפילו שנייה. ״נו, מה גילית?!״ שאל מיד בחוסר סבלנות.
אלישע משך אליו את הכיסא שמול המפקד, מתיישב עליו מבלי שהוזמן. ״אני מצטער, המפקד,״ אמר בטון מלא ביטחון שלא שיקף את תחושותיו האמיתיות. ״למרות המאמצים שהשקעתי, לא הצלחתי עדיין למצוא ראיה ברורה לאשמתו של השוטר ההוא... רוזנר״.
כפי שציפה אלישע, תגובתו של המפקד הייתה סוערת, מלאה כעס. למשך כמה שניות הוא עמד במקומו בתנוחה קפואה, מעכל את המידע, ולאחר מכן הוא החל לנוע בחדר מצד לצד, פניו זועמות.
ברגעים הראשונים נמנע המפקד מלדבר. הוא רק צעד מקיר לקיר בתזזיתיות, באופן שהעלה במוחו של אלישע דימוי מגוחך של ציפור טרף גדולה שנכלאה בכלוב. אלישע שילב את ידיו, יודע שרגעי השתיקה לא עתידים להתארך זמן רב. כשתגובתו של המפקד הגיעה היה אלישע מוכן לקראתה, ואף על פי כן – הוא לא הצליח לצפות את רמת הכעס והתסכול שהיו מעורבים בה.
״אתה אידיוט, בוסקוביץ׳!״ הטיח בו המפקד. ״אתה האידיוט הכי אידיוט מכל האידיוטים שראיתי בחיי האידיוטיים!״
על אף הסיטואציה הרגישה, שעשעו המילים את אלישע, והוא לא יכול היה שלא להגיב להן. זיק מרדני ניצת בעיניו כשאמר בציניות: ״שכחת לומר שאני אידיוט״.
המפקד נעצר באחת, מייצב את גופו הכבד במקביל לאלישע. במאמץ ניכר הוא הסתובב הצדה, נשען בשתי ידיו על השולחן, ולראשונה הבחין אלישע עד כמה אדומות פניו. ״אתה חושב שזה מצחיק, אה?!״ סינן בזעם. ״אתה חושב שאתה מעל החוק? אתה חושב שאתה יכול לעשות מה שבא לך, איך שבא לך? איפה הבושה שלך, בוסקוביץ׳?!״
מעולם לא ראה אלישע את המפקד כועס עד כדי כך, והעובדה הזו בלבלה אותו. מבלי לרצות, הוא השפיל את עיניו. ״אני מצטער, המפקד,״ הוא אמר שוב, ולראשונה הייתה בקולו כנות. ״אני יודע שאתה כועס, וגם אני כועס על עצמי. נכשלתי, לא הצלחתי למצוא מה שחיפשתי...״
נראה היה שהודאתו של אלישע הפתיעה את המפקד, שכן למשך שני רגעים הוא הביט בהפתעה בפניו של אלישע, כאילו מנסה לוודא ששמע היטב את המילים. לאחר מכן הוא נשם נשימה ארוכה, צונח אחורנית אל כסאו, גופו חובט בעצמה בריפוד העור. מבע פניו עדיין היה זועם, אבל כעת הוא נראה קשוב יותר.
״כמו שאמרתי,״ מיהר אלישע לנצל את ההזדמנות ולהמשיך, ״אני מכיר בטעות שלי ואני יודע שלא עשיתי מספיק. אתה מכיר אותי, המפקד. אין מי שקשה לו עם זה יותר ממני״.
״אבל עם כל זה,״ המשיך אלישע, קולו נעשה נחוש. ״חשוב לי לומר שהטעות שלי הייתה בדרך, לא במהות. טעיתי בחוסר מחשבה, בהיעדר תכנון. כשלתי באיסוף ראיות, נפלתי למלכודות שלא הייתי אמור ליפול בהן״.
״אבל בכל מה שחשוב,״ הגביה אלישע את קולו. ״אין לי שום ספק שאני לא טועה. השוטר ההוא, רוזנר, הוא פושע. פושע מתוחכם, מתעתע, שהצליח להתחמק למרות איומים מפורשים שהשמיע נגדי. מעטים הדברים שברורים לי כל-כך כמו העובדה הזו. אמנם נכשלתי בהשגת הראיות, ולצערי אין לי דרך ממשית להוכיח את האמת, אבל ברור לי שאילו היית איתי בחדר – גם אתה היית מבין שהאיומים של השוטר היו אמיתיים. הרגעים בהם השמיע השוטר את האיומים שלו, היו הרגעים היחידים בהם האמנתי לו. כל ההיתממות שלו אחר כך הייתה הצגה אחת גדולה״.
אם קיווה אלישע שמילותיו ישכנעו את המפקד, הרי שהוא התבדה. המפקד נענע את ראשו במורת רוח, מסרב בתוקף לקבל את דבריו. ״אתה כזה עקשן, בוסקוביץ׳!״ הוא אמר בתסכול. ״בחיים שלי לא ראיתי טיפוס עקשן כמוך. במקום לקבל אחריות, במקום להתנצל ולהבין את הטעות שלך, אתה ממשיך עם הקו שלך. מבחינתך אתה צודק, גם אם כל הראיות נגדך. אתה בטוח שההתנהגות שלך הייתה לגיטימית, ואתה בטוח שכולנו טועים. מה עוד צריך לקרות כדי שתבין ששגית? כמה טעויות שלך עוד אצטרך לסבול, עד שתודה שאתה לא מושלם?״
אלישע התמהמה מלהגיב, מבע מהורהר עולה על פניו. אם עד עכשיו חשב אלישע שיש ביכולתו לשכנע את המפקד בצדקתו, ברגעים אלו הוא הבין שהמפקד כבר גיבש דעה מוצקה לגבי האירועים, ומבחינתו – ברור שאלישע הוא האשם. מכאן ואילך, ידע אלישע, כל ניסיון שלו לשכנע את המפקד – יתפרש אצל המפקד כהתעקשות מיותרת, ויגרום לו רק להתחפר יותר בעמדתו.
בנקודת הזמן הזו, הבין אלישע, האסטרטגיה שלו צריכה להיות שונה בתכלית, ולהתמקד רק במזעור נזקים. גם אם אפסו סיכוייו לשכנע את המפקד שהאמת לצדו, הוא עדיין יכול לפייס את המפקד ולהרגיע אותו.
״אתה יודע מה,״ אמר אלישע בהיסוס. ״אני מוכן לקבל את מה שאתה אומר. אני מודה, לפעמים אני בטוח בעצמי יותר מדי, וכמו כל בן אנוש – גם אני יכול לטעות. אני מסכים איתך שכרגע אין לי שום דבר ממשי ביד, והייתה זו יומרה גדולה מצדי לבוא לכאן ולבקש ממך לסמוך עליי רק בגלל התחושות שלי״.
״עם זאת,״ קולו של אלישע התרכך, ״חשוב לי שתבין מדוע התנהגתי כמו שהתנהגתי. חשוב לי שתבין שההתנהגות שלי לא הייתה תוצאה של איבוד שליטה, אלא ההיפך. פעלתי מתוך אחריות, פעלתי מתוך מחשבה, פעלתי כמו שאומנתי לפעול״.
״אמור לי, המפקד, כיצד היית אתה נוהג במקומי?! כיצד היית נוהג אילו אחד מנחקריך היה מזהה את אחד השוטרים בתחנה כאחראי לפשע חמור? כיצד היית נוהג אילו אותו שוטר עצמו היה מאיים עליך איום מפורש?! האם לא היית מנסה לברר את האמת? האם לא היית עושה כל מה שביכולתך כדי למנוע מפושע משוחרר להימלט? הרי בשביל זה אנחנו כאן. אחריותנו היא לדאוג שהצדק ייעשה, ואם אנחנו לא נעשה את זה, מי יעשה את זה?״
המפקד שילב את ידיו ונשען קדימה, באופן מפתיע - בעיניו היה מבע של חמלה. ״אתה מדבר יפה, בוסקוביץ׳,״ הוא אמר בקול עייף. ״אתה מדבר יפה על ערכים נאצלים של צדק ואחריות, ואתה יודע מה - אני אפילו מאמין לך שאתה באמת חושב ככה. אתה איש מוסרי, בוסקוביץ׳, שנינו יודעים את זה, אבל דווקא אנשים כמוך צריכים להתנהג בזהירות המרבית. לפעמים דווקא בשם המוסריות נעשים הפשעים החמורים ביותר״.
״שאלת אותי מה הייתי עושה במקומך,״ המשיך המפקד. ״הצגת היטב את הדילמה שהייתה לך, ואני מודה – זו אכן דילמה קשה. ועם כל זה, ברור לי שאילו הייתי במקומך הייתי נוהג אחרת. ולא בגלל שאני טוב יותר ממך בניתוח מצבים, או שאני יודע דברים שאתה לא יודע, אלא בגלל סיבה אחרת – פשוטה הרבה יותר. הסיבה היא, שבדיוק בשביל מצבים מסובכים כאלו, נוצר החוק״.
״החוק הוא שקובע כיצד ראוי לפעול, והחוק קובע בפירוש שלשוטר אין שום סמכות לחקור, לעכב, או להפעיל לחץ על שוטר אחר. הנהלים ברורים, בוסקוביץ׳, ואתה יודע אותם היטב. רק מח״ש מוסמכים לחקור שוטרים, וזה לא משנה במה הם חשודים ומה מידת החשד בהם. אם אתה חושב שהחשדות שלך מוצקים, מדוע לא פנית מיד למח״ש? האם זה חדש לך שאין לך סמכות מול שוטר אחר?״
אלישע הגיב בתנועת יד מבטלת. ״אתה רציני?״ שאל בטון לועג. ״אתה לא מבין שמדובר היה במצב חירום שדורש פתרון מיידי? הרי שנינו יודעים שאם הייתי פונה למח״ש הם היו גוררים רגליים במשך חצי שנה, ורוב הסיכויים שבסוף הם היו סוגרים את התיק. אתה באמת חושב שמדובר בפתרון? אתה באמת חושב שככה היינו מגיעים לאיזשהו קצה חוט בפרשה?״
פניו של המפקד הפכו רציניות מאוד. ״זו בדיוק הטעות שלך, בוסקוביץ׳,״ הוא אמר. ״אתה מתעקש שלא להבין את העובדה הפשוטה, שהצדק והחוק הם דבר אחד. אתה מתעקש להמשיך ולכופף את הכללים כך שיתאימו למה שאתה חושב ולמה שאתה רוצה. הגישה הזו שלך היא מסוכנת, היא הרסנית, לעולם לא תוכל להתקדם אם תמשיך להחזיק בה״.
אלישע נאנח. השיחה הכבידה עליו והוא השתוקק לסיים אותה. ״הבנתי את הנקודה שלך, המפקד,״ אמר בקול קצר רוח. ״אני חושב שיש בינינו חילוקי דעות, אבל לא נראה לי שזה הזמן וזה המקום לדון בעניין. עכשיו חשוב לי להמשיך קדימה, אז בוא נעשה את זה״.
המפקד הנהן בראשו. ״השיחה בינינו אכן מיצתה את עצמה,״ אמר בכובד ראש, ״אבל ברור לך שלא זימנתי אותך לכאן רק בשביל לומר לך את דעתי. אתה בוודאי מבין שלהתנהגות שלך יש השלכות״.
״בימים רגילים,״ המשיך המפקד. ״היית חוטף השעיה על כזו התנהגות. אבל היום הזה הוא שונה. עוצמת הלחץ שמופעל עלינו היא אדירה, ואני צריך את כל השוטרים שמסוגלים לעבוד, בלי יוצא מן הכלל״.
אלישע חייך חיוך קטן. בסופו של דבר, הוא הרהר, גם המפקד מבין שקשה יהיה לו להתנהל בלעדיו.
המפקד הבחין בחיוך המסופק של אלישע, ונראה שהוא לא אהב את זה. ״אתה אולי לא מבין למה אני מתכוון,״ הוא אמר, ״אז אולי כדאי שאסביר לך טוב יותר. חשוב שתדע, שבזמן שעבר מאז שיחתנו האחרונה קרו דברים, הרבה דברים. אם בתחילה חשבנו שמדובר בעיקר בעניין פנים חרדי, מתברר שאיזה איש תקשורת אידיוט המציא תיאוריה שלימה על מריבות וסכסוכים בתוך הקהילה החרדית, והתוצאה היא שהתקשורת כולה בטירוף על הסיפור הזה. אם לא די בכך, אחד השוטרים מהתחנה שלנו הדליף לתקשורת את הסיפור על ההתקף הפסיכוטי של החשוד, ועכשיו כל המדינה יודעת שהחשוד היחיד בפרשה נשלח להסתכלות, שהוא תקף שוטר, ושהחקירה תקועה ולא מתקדמת לשום מקום״.
״הביקורת עלינו מחלחלת לדרגים הגבוהים ביותר, ואני לא מפסיק לחטוף על הראש מכל מיני גורמים שלא מבינים למה אין התקדמות והודעות מסודרות לתקשורת. הבלגן חוגג, הממ״ז לא מפסיק להתקשר, ואם לא די בכך – קיבלתי שיחה מלשכת המפכ״ל. הוא רוצה איתי פגישה היום בערב...״
אלישע השמיע קריאה חדה של הפתעה. ״המפכ״ל תיאם איתך פגישה?״ הוא שאל בפליאה.
המפקד חייך חיוך עצוב, ולראשונה זיהה אלישע בעיניו את ההבעה המוכרת, החברית, אליה הוא היה רגיל. ״אתה רואה מה זה?!״ אמר המפקד בכעס. ״זה הרי דבר מטורף! חצי שנה אני משנה להשיג פגישה אישית עם המפכ״ל, חצי שנה שהוא דוחה אותי ומונע מאתנו תקציבים חיוניים בגלל פוליטיקה קטנונית ונקמות ילדותיות, ופתאום עכשיו – כשהוא צריך אותי, תוך כמה שעות הוא מצליח למצוא זמן פנוי להיפגש איתי. אתה מבין, בוסקוביץ׳, עם מי יש לנו עסק?״
למשך מספר שניות שררה שתיקה בחדר, המפקד מכונס בהרהוריו. לאחר מכן הוא התעשת, על פניו הבעה מבוהלת, כאילו נזכר שהוא אמור להיות קשוח ולא לשתף את אלישע במחשבותיו. ״על כל פנים,״ הוא מיהר לומר, ״אתה בוודאי מבין שהאירוע הזה הולך וגדל מרגע לרגע, וכמו שאני מכיר את המערכת – בקרוב מאוד יתחילו לבדוק אותנו בשבע עיניים, ולראות איך אנחנו עובדים. אני אמנם סומך על הצוות שלנו, אבל קשה מאוד יהיה להמשיך ולעבוד ככה. אני מוכרח להרגיע את התקשורת ואת הסגל הבכיר, לשדר שאנחנו עובדים טוב, ולקנות לנו עוד זמן״.
עיניו של המפקד הביטו באלישע, שעדיין התקשה להבין מה בדיוק המפקד דורש ממנו.
״תראה, בוסקוביץ׳,״ סיכם המפקד בטון נחוש. ״הטעויות שעשית גרמו נזק לא קטן, ואני לא מדבר רק על התקרית עם רוזנר. איכשהו, החשוד שחקרת הגיע למצב של חוסר שפיות, ואני בטוח שלפני כן היו סימנים מקדימים, שאילו היית מבחין בהם היית יכול למנוע את זה. טעית בשיקול הדעת, מתחת את החבל יותר מדי, ולדעתי העובדות הללו מוכיחות שאתה לא האיש המתאים לנהל את החקירה. בצער רב, אני נאלץ להוריד אותך מניהול התיק״.
״עם זאת,״ המשיך המפקד בלי להמתין לתגובתו של אלישע, ״כבר אמרתי לך שאני זקוק לכל מי שיכול להביא לי תועלת. אתה השוטר הכי רהוט שלי, אתה יודע לדבר יפה, והיכולות האלו הן בדיוק מה שאנחנו צריכים כרגע. אני רוצה שאתה תהיה איש הקשר בינינו לבין המשפחה והתקשורת. אתה תעדכן אותם בכל מה שצריך, תרגיע אותם ותספר להם שאנחנו מתקדמים עם החקירה. אני סומך עליך שתדע להתמודד עם שאלות קשות ועם ביקורת מעצבנת, וברור לי שבכך אתה תקנה לנו זמן יקר שבו נוכל לעבוד בשקט על התיק״.
המפקד סיים את דבריו, משלב את ידיו, ממתין לתגובתו של אלישע.
ברגע בו שמע אלישע את מהות התפקיד שהועיד לו המפקד, הוא חש כאילו אגרוף הולם בבטנו. על אף שכבר מתחילת השיחה הבין אלישע שהוא עתיד להיענש בחומרה, לאורך כל השיחה קיננה אצלו תקווה קלושה שאולי בסופו של דבר יתחשב בו המפקד ויפטור אותו בעונש סמלי בלבד. לתפיסתו, התפקיד שנתן לו המפקד נועד להשפיל אותו, וקשה היה לו מאוד לקבל את זה.
חשוב היה לו למנוע מהמפקד את הסיפוק שבהשפלתו, והוא גייס את כל כוחות הנפש שלו כדי לשלוט על עצמו ולהסתיר את רגשותיו. ״אני מבין שעליתי בדרגה,״ אמר בחיוך ציני. ״אם הבנתי אותך נכון, ברגע זה מוניתי לדובר המשטרה...״
המפקד הביט בו במבט חומל. ״תיארתי לעצמי שלא תקבל את זה בקלות,״ אמר בטון פטרוני שהרגיז את אלישע. ״תקשיב לי, בוסקוביץ׳. אני מבין איך אתה רואה את זה, אבל חשוב שתדע שלמרות כל מה שקרה אני עדיין סומך עליך ומאמין בך. התפקיד שנתתי לך הוא תפקיד רגיש, לא הייתי נותן אותו למישהו אחר״.
אלישע הגיב בנחרה של בוז. ״גם כן תפקיד רגיש...״ חזר בלעג.
המפקד לא התרשם במיוחד מתגובתו של אלישע. ״זה בסדר, בוסקוביץ׳. לא ציפיתי ממך לתגובה אחרת. בכל אופן, הייתי ממליץ לך להפסיק עם הגישה הזו. כדאי שתקשיב למה שיש לי לומר, כי זה חשוב״.
אלישע שנא את הדרך בה דיבר אליו המפקד, אבל משהו בטון הדיבור שלו גרם לו להסתקרן ולהטות אוזן. ״אני מקשיב,״ הוא אמר בטון מתעניין למחצה.
המפקד נראה מרוצה. ״הסיבה שאמרתי לך שמדובר בתפקיד רגיש,״ אמר בקול מפייס, ״היא שאני מצפה להשיג מההתקשרות עם המשפחה עוד משהו, חשוב הרבה יותר. בוודאי שמת לב שבכל הנוגע למשפחה של הקורבן, יש לנו חור גדול מאוד. אנחנו כמעט לא יודעים שום דבר על האישה שנפצעה, אין לנו שום מידע על המשפחה שלה, על הקהילה, על חשודים פוטנציאליים מסביבתה הקרובה ועל אנשים שייתכן ויש להם מניע לפגוע בה״.
״אתה חייב להבין,״ המשיך המפקד, ״שכל המידע שהצלחנו לאסוף הוא חלקי מאוד, ומבוסס רק על מה שקיבלנו מאנשי הקהילה, שהאינטרס המרכזי שלהם הוא למנוע מאתנו להיחשף לכל הלכלוך שבוודאי מוסתר מתחת לתדמית המושלמת של המשפחה״.
״המצב הזה הוא מסובך, כי מצד אחד אין לנו דרך להגיע לפתרון בלי להבין למי יש אינטרס בעניין, ומצד שני אי אפשר לתשאל באופן רשמי את בני המשפחה. אנחנו לא יכולים לגרור אותם לתחנה בלי עילה ברורה, אנחנו לא יכולים להפעיל עליהם לחץ ושיטות חקירה. התקשורת החרדית תקרע אותנו לחתיכות אם תיפול שערה משערות הרב הזה ותאמין לי שאם יש קהילה שאתה לא רוצה להסתבך איתה זו הקהילה שלו״.
המפקד רכן קדימה, קולו נעשה שקט. ״דווקא חקירה סמויה יכולה להועיל לנו כאן הרבה יותר מחקירה גלויה. אתה תהיה איש הקשר שלהם ותיתן להם מידע, כאשר בתמורה אתה תשאב מהם מידע. אני רוצה לדעת בדיוק מי הרבנית הזו, מיהו הרב ומיהם בני המשפחה. אני רוצה שתנתח לי יריבויות סמויות, סודות מתחת לפני השטח, כל דבר שיכול להוביל לקצה חוט. אין משפחה מושלמת, אתה יודע את זה. אני רוצה לדעת בדיוק מהם הפגמים של משפחת חזן״.
למשך רגעים ארוכים שקע אלישע במחשבות, שוקל כיצד נכון ביותר לנהוג. לאחר מכן עלה מבט נחוש על פניו, שפת הגוף שלו שידרה החלטיות. ״אני לוקח את זה,״ הוא אמר. ״אתה יכול להיות בטוח, אני אעשה את זה על הצד הטוב ביותר״.
לראשונה מאז תחילת השיחה חייך המפקד חיוך חברי, כאילו לא סיימו השניים שיחה טעונה וקשה כל-כך. ״אני מעריך את זה,״ אמר המפקד. ״קדימה, בוסקוביץ׳. לשנינו יש הרבה עבודה לעשות״.
הנושאים החמים
), פרילנסרים שמקבלים תשלומים מחו"ל, או פשוט רוצים לחסוך בעמלות המרה כשאתם רוכשים במט"ח.
צ'ק ליסט: מה להכין לפני שמתחילים?
בואו נצא לדרך
הנחיות תוכן ותקנון
לוחות זמנים
משלוח מנות לנשמה! 
